חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 451 עד 475)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2111 (15 בפברואר 1977), עמוד 24
באמצעות סיסמות כגון ״הארץ היתה ריקה׳ /״מעולם לא היה קיים עם פלסטיני״ ,״קנינו את אדמתנו בכסף טוב״ וכיוצא באלה — נעשה הכל כדי לשכוח את המציאות שהיתה. … היה זה מיגדל האמונה והשיכנוע העצמי, כי הצליח להשיג את תמיכת דעת־הקהל העולמית, ממשלות המערב, ובעיקר את תמיכת ממ שלתו של הנשיא קארטר בתוכנית־השלום שלו, המבוססת על המשך ההתנחלויות היהודיות בשטחים הכבושים ועל סירוב עקשני להכיר בכל צורה שהיא בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני. וסרת את ההתנחלויות! ף משך שבועות ארוכים, מאז עלו שיחות־השלום על שירטון והופסקו למעשה, היה זה הטיעון המרכזי של בגין: תוכנית־השלום של ישראל היא טובה ועל המצרים לקבל אותה כמו שהיא, כמיק- שה אחת.
גליון 2293 (12 באוגוסט 1981), עמוד 47
כל זמן שבעיית השטחית אזנלה ׳נפחות, אין שוס טעם להתעסק בכל דפו אמד מנתם בגין אינו אלא ממשיך הקו של ממשלות מפא ׳ והמעדר, ששללו את קיומו וזכויותיו של העם הפלסטיני אינני בטוח אם אפשר יהיה למנוע מלחמת אחיט.
גליון 1675 (8 באוקטובר 1969), עמוד 6
מכתבים (ממשך מעמוד )5 בשלום — למה זד, לא תפנה בד,צעד, ל־מו״מ עם העם הפלסטיני היושב בתחומיה?״ בתום דבריו, פנתה המנחה, העיתונאית חנה זמר, בהערה לטדי קולק בי היתד, מעדיפה ״לוותר על השאלה הראשונה.״ השיב לה קולק :״למה, האם זה מפריע לך?
גליון 2144 (4 באוקטובר 1978), עמוד 8
דחיית הפיתרון לעוד חמש שנים תהיה בבחינת פצע מוגלתי, שירעיל את גופנו הלאומי ויגביר את מעגל־הדמים של הטרור ודד טרור־הנגדי בינינו לבין הפלסטינים. על בסים הגדרה עצמית של העם הפלסטיני ניתן היה להגיע להסכם־שלום גם עם הפ לסטינים ולהשיג באמת את השלום המיוחל.
גליון 1628 (13 בנובמבר 1968), עמוד 13
לאחר מכן קם ונאם נאום בלתי-צפוי, בו אמר, בין השאר: משה דיין אני רוצה לחזור לומר לכתובת של חברי־הכנסת אבנרי ואחרים, שהזכירו בדיון הזה את השלום עם הפלסטינים, שלפי מיטב ידיעתי הערבים הפלסטינים אינם רוצים, ככלל, לעשות שלום נפרד. … ״אתה יודע כמוני...״ הזהרנו את שר־הכיטחון מעל כמה זו, פעם אחר פעם, שזוהי אשליה מוחלטת, שקיום ה־מישטר הליברלי הוא מעשה נכון -בתנאי שננצל את הזמן למשא־ומתן רשמי, והשגת שלום. רשמי, עם העם הפלסטיני כשטחים. שר־הבטחון דיין 5מי המייצג אותם? … אורי אבנרי: זה נכון גם בשטח הדתו שלמה יעקב גרום: על חוקי הקדוש- ברוך־הוא איננו בעלי־בתים רגל, בגלל אי-נכונותו להציע שלום לעם הפלסטיני. בתיאור מפורט ניסה להוכיח כי המצב בשטחים הוא בכי טוב, וכי ההנהגה הערבית משתפת פעולה עם ה- מימשל הצבאי, וכי כל ההתפרעויות וה שביתות אינן אלא מעשי ידיהם של כמה צעירים חסרי״עורף.
גליון 1568 (20 בספטמבר 1967), עמוד 11
(ג) יש להצהיר חגיגית -וזה היה אולי, צריף להיות הסעיף הראשון -באוזני העם הפלסטיני, ששום החלטה לגבי גורל השטחים האלה לא תתקבל נגד הכרעתו החופשית של העם הפלסטיני עצמו.
גליון 2212 (23 בינואר 1980), עמוד 27
לא תיתכן כל פשרה בין מה שהנשיא אל־סאדאת יכול להסכים לו, ובין מה שמנחם בגין יכול להציע. ואילו העם הפלסטיני עצמו — אותם ״תושבים״, שראש־הממשלה רוצה להעניק להם אוטונומיה של ביו ב ושל הדברת־עכברים — אינו מוכן לתת יד לאוטונומיה שלא תבטיח לו את הדרך להקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה. … מה אפשר לעשות ז האמריקאים אינם רוצים לא בעזרתנו, לא בבסיסינו ולא בשירותינו, כל עוד לא נשיג שלום עם הפלסטינים. ושום סיסמות, שמפריח ראש־הממ- שלה בעניין זה, לא תעזורנה. … אני מציע לראש הממשלה, סר מנחם כגין, לרדת מן הרככת כתחנה הזו, כרוב כבוד, ולהניח לאחרים לנהוג כקטר מכאן והלאה, אל השלום עם הפלסטינים. דיין — תעלול של פירסומת. בימי הזוהר, היה דיין עורך תרגילים כאלה כל שני וחמישי, והעולם כולו היה מתפעם.
גליון 2219 (12 במרץ 1980), עמוד 10
המכנה המשותף הרעיוני היחיד של חברי הקבוצה הוא ההתנגדות לכיבוש ולדיכוי של העם הפלסטיני והסירוב לשרת בשטחים הכבושים. … אנו מסרבים ליטול חלק בדיכויו של העם הפלסטיני. זוהי הכרתנו וזהו מצפוננו. גי א פ ־ לבס קי, חי״אב־ב על האשה הנחותה ועל הג ב ר החצוי ברצוני להגיב על תופעה שחוזרת ונשנית לאחרונה באמצעי־התיקשורת הציבוריים: העלאת נושא מעמד האשה והמאבק הפמיניסטי לדיונים בפורומים שונים ברדיו ובטלוויזיה.
גליון 2219 (12 במרץ 1980), עמוד 25
״פלסטין ערבית — מיליון דגלי פלסטין כקאהיר מול דגל ישראל — מיפדגת־העכזדה הסוציאליסטית קוראת לך לענוד דגל פלסטיני, בתמיכה כזכות העם הפלסטיני להקמת מדינתו על אדמתו.״ ידידי, אחד מראשי השמאל, בא בשעה היעודה. … למצריים, שוויתרה על מאבקה נגד הציונות, אין אפשרות מדינית ותרבותית לקיים יחסים נורמליים עם ארצות ערכיות, כשעה שישראל מט- •טיבה בתוקפנותה נגד העם הפלסטיני, מפקיעה את אדמתו, שוללת את זכותו למדינה אוטונומית וכופה את ריבונותה על ירושלים.
גליון 1882 (24 בספטמבר 1973), עמוד 21
ואריק שרון, למרות נטייתו הפוליטית הבולטת, הוא חייל מיקצועי, שאופייו גובש כ־25 יטנות עיסוקו כבעיות צבאיות. במפתיע, מכיר אריק בקיום עם פלסטיני. ״היום יש. גם בימי המנדט היה. … ישראל תרחיב את המגע עם ירדן — ולא חשוב אם ישלוט בה מלך ההאשמי, או העם הפלסטיני .״יש מיליוני תורכים בגרמניה, איטלקים בשווייץ. … ״אני לא נותן לאף אחד מחמאה בתחום הראייה לטווח ארוך.״ במבט השיטחי, נראה חלק מגישה זו כפיתרון ליברלי, המזכיר אף את דברי מחנה־השלום. הכרה בעם הפלסטיני, החזרת פליטים לישראל, הענקת שילטון־בית — מעולם לא נשמעו דברים כאלה מימין.
גליון 1940 (6 בנובמבר 1974), עמוד 11
״כך או כך תהיה היוזמה בידינו׳ עמדתנו כלפי העולם תהיה סבירה וצודקת, ואנחנו נעודד את היסודות החיוביים ביותר בעולם הערבי ובעם הפלסטיני.״ לאיש מן הפרופסורים לא היתד. … אילו היתד, ממשלת גולדה מוכנה להסדר שהוצע על-ידי חוסיין, אילו העבירה לו את הגדה המערבית יחד עם מעמד סביר בירושלים, כי אז היה חוסיין קובע עובדות קיימות׳ ואולי מוצא איזושהי דרך להתפשר עם הפלסטינים במיסגרת משותפת. גולדה מאיר עצמה חיסלה אפשרות זו. … אחרי מה שאירע באו״ם וברבאט׳ לא יעז אף מנהיג פלסטיני אחד ליזום מנהיגות אחרת, או להשתתף בה. אש״ף אכן הפך נציג בילעדי של העם הפלסטיני, וקודם כל בעיני הפלסטינים עצמם.
גליון 2047 (26 בנובמבר 1976), עמוד 9
יתר־על-כן, אש״פ מעוניין בשינוי העמדה הרשמית האמריקאית כלפי העם הפלסטיני אולם אין אש״פ עושה זאת תוך כדי התרחקות מברית־המועצות והתנגדות כלפיה. … לאש״פ ולכל כוחות הקידמה בעולם הערבי ברור, שסירוב ממשלת־ישראל לסגת מהשטחים הכבושים ול הכיר בזכויות הלאומיות הצודקות של העם הפלסטיני נובע מכך, שממשלת ארצות״הברית עדיין תומכת במדיניות הישראלית.
גליון 2133 (19 ביולי 1978), עמוד 24
אל־סאדאת לא עמד על איזכור ״הזכויות הלגיטימיות״ של העם הפלסטיני. המיסמך דיבר על זכות ״הפלסטינים״ להשתתף בהגדרת עתידם באמצעות משא־ומתן, שבו ישתתפו ״נציגיהם הנבחרים״ .זה תואם את ״נוסח אסואן״ של ג׳ימי קארטר ואל- סאדאת. … אל־סאדאת הסתפק בהגדרה ״הפלסטינים״ ,מבלי להדגיש שהמדובר ״בכל״ הפלסטינים או ב״עם הפלסטיני״ .הנוסח מאפשר את השתתפות אש״ף במשא־ומתן, כנציגות הנבחרת היחידה של העם הפלסטיני כולו, אך הדבר לא נאמר בפירוש.
גליון 2168 (21 במרץ 1979), עמוד 2
מחווה מעץ זו היתה מאפשרת לאל־סאדאת להראות כי השיג גם הישג כלשהו עבור העם הפלסטיני, ואולי היתה מקילה עליו את השגתה של תמיכה ביוזמת השלום שלו, בקרב בני העם הפלסטיני.
גליון 2183 (4 ביולי 1979), עמוד 48
.״ מהו יחסו לאש״ף, לא כתנועה המבצעת פיגועים, אלא כנציג העם הפלסטיני? ״לדעתי צריך לדבר איתם ולירות בהם. לדבר איתם, כי הם נציגי העם הפלסטיני. ולהרוג בהם, כי הם הכריזו עלינו מיל- חמה, והבא להורגך השכם להורגו.
גליון 2145 (9 באוקטובר 1978), עמוד 36
ייתכן שפעלה בשטח זה ה טראומה של המרדי הערבי של השנים ( 1936/39״המאורעות״) ,שבו חיסל המופ תי מאות אנשי-ציבור מקרב יריביו, ובכך הנחית מהלומה נוראה על כו שר־עמידתו של העם הפלסטיני בשנים המכריעות. תופעות כמו ה״סיזוך של ההגנה נגד אצ״ל ומעשים אחרים בעמים אחרים ש לחמו למען חרותם, היו עד כה נדירות בין אירגוני אש״ף. … גם התשוכה לשאלה זו תלוייה עתה כתכונתו של העם הפלסטיני, העומד כפרשת־דרכים היסטורית. 1 \ 1 1 7 1־ ך 1סיליה אשר היא אוצרת י 11\ 1ו 1אית מקרורי, שהביאה מיליוני דולאריס המוצגות עתה בתערוכת סיליה עצמה סייעה בעריכוך התערוכה אוסף האמנות של חברת ההשקעות האמריק־לארץ את עשרות יצירות האמנות השוות ״הקונסטרוקטיוויזם באמנות המאה העשרים״.
גליון 2158 (10 בינואר 1979), עמוד 13
״ הוא התעלם לחלוטין מאחד ה גורמים החשוכים כיותר בסיב־סוף: העם הפלסטיני. והוא עשה את הבל, בדי לסלק ממאמצי־השלום את כרית־המוע־צות. … כדי להשיג — באמצעות מיבצע דרמא- תי של הקירקס הנודד — את הסכם־ד,בי ניים של ,1975 הוא חתם על התחייבות אמריקאית שלא לנהל משא־ומתן עם אש״ף. כף, כסוגרו את הדלת לפני העם הפלסטיני, מנע מראש כל אפ שרות של שלום כולל.
גליון 2158 (10 בינואר 1979), עמוד 15
אוטונומיה למחנה השרו למחנה השלום בישראל, מכנה משותף: החונים בתוכו, רוצים בפשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים והירדנים. אנשי מחנה השלום בישראל מכירים בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני ואינם רוצים בשילטונו של עמם, עם ישראל, יהודים וערבים, על בני עם אחר. … תוכנית האוטונומיה הכניסה טריז, לא רק במחנה המדינות הערביות ובין חלק מהן (מצרים, סודן) לאש״ף ולעם הפלסטיני, אלא גם בתוך מחנה השלום הישראלי, בינו לבין חלק מחבריו, ובין ציבור גדול של אזרחים ישראליים, יהודים וערבים, שלא הצטרף אליו עדיין.
גליון 2308 (25 בנובמבר 1981), עמוד 6
דרושה שחצנות לאומנית אין־קץ מצד אדם ישראלי, וזילזול אין־קץ בעם הכבוש, כדי להאמין באמת ובתמים כי השיטה שנכשלה בכל מקום בעולם, ללא יוצא־מן- הכלל, תצלח כאן. רק מי שמתייחס אל העם הפלסטיני כאל בהמה (״שיטת המקל והגזר״) ,יכול להעלות אפשרות כזאת על דעתו. … אחרי שאש״ף זכה בהכרת העולם כולו, אחרי שכל חלקי העם הפלסטיני התאגדו בו, אחרי שד,מתונים ביותר מצאו בו את מקומם לצד הקיצוניים, כל נסיון לעקוף את אש״ף הפך מגוחך.
גליון 2342 (21 ביולי 1982), עמוד 72
אחר־כך נאמר שלא די בנכונות אש״ף להכיר בישראל, אלא שעליו להכיר גם בהחלטת מועצת־הביטחון .242 החלטה זו, המתעלמת כליל מקיום העם הפלסטיני ומזכויותיו והמתיי חסת רק ל״פליטים״ ,אינה קבילה על שום פלסטיני. … להיפך, טען, הוא מדבר מעמדה של כבוד וכוח, כי אש״ף מחזיק מעמד מול כוחות צד,״ל במערב־ביירות, ו־מילחמה זו נגד העם הפלסטיני היא הא רוכה ביותר בתולדות ישראל, מאז . 1948 אחרי שהעלה על נס את עמדת כוחות כי הקו ישתנה כאשר יקבל לידיו את הרסן).
גליון 2343 (28 ביולי 1982), עמוד 6
שום מדינאי פלסטיני אינו יכול לקבל באופן פשוט את ,242 הח לטה המתעלמת לחלוטין מקיומו של העם הפלסטיני. מבחינה פלס טינית היא גרועה לאין שיעור אף מהסכם קמפ־דייוויד, המכיר לפחות ב״זכויות הלגיטימיות של העם ה פלסטיני.״ תמיד היה מדובר בעבר שאש״ף צריך לקבל נוסח ״מתו קן״ של החלטה זו, שיכלול איזכור העניין הפלסטיני. ערפאת עקף את הצורך הזה בכך שקשר את 242 בשאר החלטות האו״ם, המכירות ב קיום העם הפלסטיני ובזכויותיו הל גיטימיות. כך יכול היה להסכים גם להחלטה .242 לדברי מק־קלוס־ כוער.
גליון 2338 (23 ביוני 1982), עמוד 8
בהודעתו נרמז בגלוי בי בריודהמועצות היתה שותפה לקנוניה הזדונית נגד העם הפלסטיני. מחמוד ביטא בגלוי את אשר כל פלסטיני חושב בימים אלה בליבו. … מעתה והלאה כאשר יהיו, ואף אם תנקוט פעולת־ראווה כלשהי כרגע, האחרון — כקרכ העם הפלסטיני, וכמרחכ הערכי כולו, היא גמורה.
גליון 2317 (27 בינואר 1982), עמוד 8
לד הודיע ח״כ יוסי שריד כי הוא ״מוכן להיפגש עם יאסר ערפאת״ .היתה זאת הודעה נחפזת למדי, כי שריד לא הודיע אם הוא מוכן לעמוד בתנאי היחידי שהעמיד סרטאווי בדבריו: שבעלי־השיחה הישראליים יסכימו לשיבת ישראל לגבו לות ,1967׳להכרה בזכות העם הפלסטיני להקמת מדינה ריבונית בגדה וברצועה ולהכרה באש״ף כבנציג הבלעדי של העם הפלסטיני.
גליון 2411 (16 בנובמבר 1983), עמוד 44
ברחוב הישראלי נשמעות דיעות, שאולי זה הזמן ליצור שלום עם הפלסטינים, על־ידי הושטת יד עוזרת ליאסר ערפאת. … השמאל בפת״ח תמיד דיבר בסיסמות ובמילים גדולות חסרות־תוכן. כל מה שהעם הפלסטיני הרוויח מהשמאל היה רק סיסמות, אף פעם לא מעשים. … אפילו בימין היו שטענו כי זו ההזדמנות של ישראל להושיט יד לשלום לעם הפלסטיני. אם אמנם תציע ישראל את עזרתה לערפאת הנצור, איך לדעתך תתקבל עזרה זו?
גליון 2352 (29 בספטמבר 1982), עמוד 34
אחר־כך דובר על ״מנהיגי המחבלים״ ,וכך הוצאו כל מנהיגי העם הפלסטיני אל מחוץ לחוק, ולמעשה אל מחוץ לסין־האנושי. … הוא הדין לגבי הברית המוצעת עם המלך חוסיין, על אפו ועל חמתו של העם הפלסטיני. אני מעריך את הפלך. הוא אדם פיקח, המכלכל את מעשיו בהצלחה רבה• אני מאחל לו חיים ארוכים עד .120 אבל המלך הוא בשר־ודם.
