חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 226 עד 250)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2107 (18 בינואר 1978), עמוד 21
ושנה מעו רב חשו נח (ימין) כסילים אזזרות: אין זו אוטו* נוסרה לבל !העם הפלסטיני, אלא לחלל, ממנו• ,ופירושה — שכירת העם הפלסטיני לרסיסים, וגזירת גלות ניצחית על מחציתו. ין זו תוכנית־שלום, אלא תוכנית של \ £מילחמת־חורמה נגד העם הפלסטיני כאומה הזכאית להגדרה עצמית, לחרות ולעצמאות, ככל אומה אחרת.
גליון 2171 (11 באפריל 1979), עמוד 37
את התקופה הזאת אפשר לנצל כדי לפתוח דף חדש ביחסים עם האוכלוסיה המקומית ועם העם הפלסטיני כולו. באווירה זו תובל המדיניות ה מצרית לפעול בתנופה חז״טה, לשכור את מזימת־הכידוד ולחזק את ידי המתונים. … למשל: ביטול ההוראה המטופשת, לדעתי, האוסרת על בני העם הפלסטיני בשטחים המוחזקים להניף את דיגלם הלאומי ־— דבר ההופך, כמובן, את הדגל מוקד להתנגדות( .אילו אסרו עלינו הבריטים, בשעתו, את הנפת דיגלנו, האם לא היינו מתעקשים שיבעתיים להניפו בכל הזדמנות?) … הנימוק האחד המלכד היום את העולם הערבי נגד מצריים (ועל כן גם נגד יש ראל) הוא החשד שחוזה־השלום הוא ״קשר נגד העם הפלסטיני״. כל עוד תשלוט דיעה זו כקרב המוני העמים הערכיים, לא תיפרץ טכעת-הכיתור.
גליון 2344 (4 באוגוסט 1982), עמוד 7
אמר עזיז: היום ׳נוצרה הזדמנות היסטורית לישראל להביא לסיום את בעיית העם הפלסטיני. עכשיו הזמן להשיג הכרה הדדית. אש״ף הוא נציג העם הפלסטיני, ואי־אפשר להתעלם מזכויותיו ושאיפותיו של עם. … האם אלה ההצהרות שהובילו אתכם להאמין שבכוח צבאי תצליחו להשמיד את אש״ף? אל תשמידו את ביירות, כי את העם הפלסטיני לא תצליחו להשמיד. היזהרו מטעויות שעשו אחרים בהיסטוריה.
גליון 2381 (20 באפריל 1983), עמוד 13
כל ישראלי שעזר לשכנע את המוני העם הפלסטיני שאין סיכוי לשלום בין שני העמים. … כדי להצליח, היה על סרטאווי להוכיח לבני עמו כי דרכו מובילה להצלחות ממשיות׳ שלוחמי־השלום הפלסטיניים מסו גלים להנחיל לעם הפלסטיני הישגים ש־מחרחרי־המילחמה אינם מסוגלים להנחילם. … הוא היה תופס מקום מרכזי בהנהגת העם הפלסטיני, ושום קבוצה שולית של מטורפים לא היתה מעזה לפגוע בו.
גליון 2383 (4 במאי 1983), עמוד 13
ואילי ערפאת אינו דיקטטור, וכלל אינו יכול להיות כזד — ,אין לו כוח־כפיה, ואין הוא יכול לכפות בכוח את דעתו על העם הפלסטיני. הוא יכול רק להטיף, לשכנע, לגבש פשרות בהתאם למצב־הרוח הלאומי. … יתכן כי מנהיגותו מבוצרת כיום יותר מכפי שהיתר, אי־פעם. כגיבורם הנערץ של המוני העם הפלסטיני, הפזורים במרחב והחיים בארץ, אין לו תחליף. … מד, גם שאיש מאיתנו לא יכול היה להבטיח לערפאת שתמורת המעשים הנועזים, שיביאו לפילוג. יזכה העם הפלסטיני בהישגים כלשהם. ממשלת־ישראל וראשי־המערך הכריזו חד־משמעית שלא ינהלו משא־ומתן עם אש״ף גם אם ישנה רשמית את עמדותיו ויכיר באורח חד־משמעי בישראל, ואילו ארצות־הברית לא הבטיחה שום דבר ממשי, מעבר למל-צות מעורפלות (״פתיחה בהידברות״) תמורת הכרה כזאת, שתביא לפילוג.
גליון 2369 (26 בינואר 1983), עמוד 9
ערפאת היה אז נרגש, ולא פעם היה נדמה שהוא מדבר באמצעותי לא רק אל דעת־הקהל הישראלית, אלא אל ההיסטוריה. כרנע, כך נדמה, מעמדו כקרב העם הפלסטיני חזק מכפי שהיה אי־פעם• החלטתו להיפגש עם עכשיו הבל רגוע. … מכחינה פלסטינית, עצם קידמה היווה הכרזה כרודה כלפי ארכעה מיליון כני העם הפלסטיני וכלפי חכרי המועצה הלאומית: החתירה שד הנהגת אש׳׳ף להסדר מדיני עם ישראל היא עתה עוכדה מוגמרת, שאינה ניתנת לשינוי. … היא מציגה מצע ברור וחד- משמעי לחלוטין: הבטחת קיום ישראל וביטחונה, זכות הפלסטינים להגדרה עצמית הקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, הכרה הדדית, משא־ומתן בין ממש־לת־ישראל ונציגות העם הפלסטיני — אש״ף. הקמנו את המועצה לפני שבע שנים, בין השאר כדי להגיע להידברות גלויה ופומבית בדרג עליון.
גליון 2535 (2 באפריל 1986), עמוד 8
בכל 50 ההרצאות ששמעתי מפיו, בתדירות של שש ביום, חזר סיניורה בדבקות על כמה נושאים מרכזיים, והם: • אש״ף הוא הנציג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני. • העם הפלסטיני תובע לעצמו את הזכות להגדרה עצמית, אך מוכן להגביל אותה מראש בקונפדרציה של המדינה הפלסטינית וירדן. • העם הפלסטיני מביא קורבן גדול בכך שהוא מוכן לוותר על 8056 ממולדתו ההיסטורית, ולהסתפק במדינה קטנה ב־&׳סב של פלסטין
גליון 2662 (7 בספטמבר 1988), עמוד 30
בעיני כל הפלסטינים, מדינת־ישראל הוקמה בכוח על חורבות העם הפלסטיני, ואינה קיימת כחוק. בעיני הרוב העצום של הישראלים העם הפלסטיני אינו עם, אין לו זכות לקיום עצמאי, או שמקומו בארצות אחרות. … ״ הא־ינתיפאדה של תשמ״ח אינה אלא שלב חדש בסיכסוך הישן. העם הפלסטיני הסד לגורם המרכזי * אור•.אבזרי פרם תהרך זה בתר הרחבה בספר•!
גליון 2681 (18 בינואר 1989), עמוד 5
רק פתי יאמץ שהם יקבלו אותה עכשיו, בחודש ה־ 14 של ההתקוממות, הממשיכה להתרחב מחודש לחודש. ערב האינתיפאדה היה העם הפלסטיני חסר־אונים, מוכה ומושפל. ישראל ראתה בו עדר של עבדים. … המירוץ לשלום במשך 13 חודשים השתנתה תמונה זו מן הקצה אל הקצה — בגלל האינתיפאדה, ורק בגלל האינתיפאדה. העם הפלסטיני עומד זקוף על רגליו, חדור גאווה עצמית.״ הוא עמד לברו, בידיים ריקות, מול הצבא היעיל ביותר בעולם, שלא בחל כמעט בשום אמצעי. … ועם חוסני מובארכ על העמקת השלום הישראלי־מצרי. העם הפלסטיני מבין זאת היטב, ועל כן הוא מתלכד כולו סביב אש״ף, מלבד כמה רסיסי- פורשים וסוכנים זרים.
גליון 2673 (23 בנובמבר 1988), עמוד 6
ור מיסמכים חדשים, ה״לא״ הערבי היה הנשק הסודי שלט. סמכנו עליו. החשוב הוא שהעם הפלסטיני הכריז על הקמת מדינתו, וכי באותו מעמד עצמו הכיר במדינה היהודית, בלגיטימיות של קיומה, ובזכותה לביטחון ולשלמות טריטוריאלית. … אבל היא מבהירה לכל את מהות המצב שנוצר זה מכבה יש עם פלסטיני, יש מולדת פלסטינית, במוקדם או במאוחר ישיג העם הפלסטיני את עצמאותו במולדת הפלסטינית. … ״הכרזת העצמאות״ מוסיפה למצב זה מימד חדש: העם הפלסטיני מוכן לקבל את עצמאותו לצד ישראל, ותוך שלום עי־מה.
גליון 1995 (26 בנובמבר 1975), עמוד 32
(המשך מעמוד )12 בינתיים הלך אש״ף נחל ניצחון מזהיר, העם הפלסטיני, אף עראפאת לשאת את מחיל אל היל בזירה הפוליטית. … בידינו יש רק קלף אחד ויחידי: ההכרה של העם הפלסטיני בקיומה של מדינת־ישראל. הכרה זו תשים קץ למיל- חמת־הדורות בין ישראל והעולם הערבי כולו. … כל מילה כו נשקלה שוב ושוב, כי כעליו ראו כו אקט מדיני ממדרגה ראשונה. ״ ה ^ י ס ^ י ^ ר ^ ב י ^ ו ר ^ פ ה דות ^ הציונות ותהליך הקמת ישראל. אך המסקנה המעשית היא שאין לעם הפלסטיני ברירה אלא לחיות לצד המדינה הציונית, שהיא עובדה קיימת.
גליון 2093 (12 באוקטובר 1977), עמוד 16
אנחנו מאמינים כיי אש״ף מהווה למעשה את הנציג הבילבדי של העם הפלסטיני, ושאין כל טעם לדתכח-ש לעובדה זו. … • אציג מייד, בראשית דברי, את תעודת־דזיהות שלנו, המשתתפים הישראליים בכנס זה. אנחנו מאמינים כי העם הפלסטיני הוא צד בסיכסוך, אחרי שאמרתי מ י אנחנו בישראל? … אם האזרח הישראלי המצוי, שהוא יהודי ופטריוט וציוני, משתכנע כי אבן יש סיכוי אמיתי להגיע לידי שילום ׳ודו־יקיום עם הפלסטינים, כוחנו עולה. אם משתכנע אותו איש טוב וחיובי כי אין סיכוי כזה, כוחנו יורד.
גליון 2355 (20 באוקטובר 1982), עמוד 43
בשלב זה או אחר היא עב רה לדבר על המהפכה הפלסטינית, על ה עם הפלסטיני המדוכא ועל מדינת ישראל, שאין לה זכות להתקיים על חשבונו של העם הפלסטיני. כששמע זאת דני וקסמן — שהוא בדרך- כלל בחור מאוד מנומס וסגור — לא יכול היה להתאפק ואמר לה :״ואנסה, עם כל הכבוד, אינך חושבת שעל הבעיה ה־ישראלית־פלסטינית אני צריך לדבר עם פלסטיני, לא איתך?״ באותו רגע, כאילו על־פי הזמנה, נכנם לחדר צעיר ממושקף ומשופם, שהוצג על־ידי רדגרייב כמוחמד עבד־אל־ראזק, נציג אש״ף בפסטיבל. … היא דיברה על זכותם של הפלסטינים למדינה משלהם, וקראה לכך ״מדינה ש לכם.״ שאלתי אותה למה כוונתה כשהיא אומרת ״שלכם,״ והיא אומרה :״שלכם ושל הפלסטינים.״ אמרתי לה שאנחנו — דני וקסמן, יענקלה ליפשין ואני — מת נגדים למדינה משותפת עם הפלסטינים. אנו רוצים בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.
גליון 2084 (10 באוגוסט 1977), עמוד 30
.״ חודשיים מאוחר יותר, בדברו לפני 75 מנהיגים ששים, ציין הנשיא־לעתיד :״אני סבור שבסופו של דבר צריך יהיה להכיר בעם הפלסטיני — ־שהצורך העליון שלו הוא ההכרה בו כאומה בעלת מדינה משלה בגדה המערבית או בגדר, המיזרחית של הירדן.״ אך במשך חלק־הארי של מערכת־ד,בחירות נשמר קארטר להתרחק מן הנושא הפלסטיני הרגיש. … כתוצאה מכך פורסמה ההכרזה של השוק ב־ 29 בשני, בזו הלשון :״פתרון לקיונפליקט במיזרח־התיכון ייתכן רק אם זכותו הלגיטימית של העם הפלסטיני למצוא ביטוי הולם לזהותו הלאומית תתורגם ללשון העובדות, שתביא בחשבון את הצורך במולדת עבור העם הפלסטיני. נציגי הצדדים לסיבסוך, כולל העם הפלסטיני, חייבים ליטול חלק פמשא־ומתן...״ ׳וכך הוכן הרקע להצעה ההיסטורית — המונחת עתה על השולחן — של ארצות־הברית לאש״ף.
גליון 1596 (3 באפריל 1968), עמוד 33
הוועידה מתנגדת לכל התנחלות יהודית בשט חים המוחזקים, ורואה בה מיבשול חמור בדרך להידברות עם העם הפלסטיני, ולהשכ- נת שלום במרחב. הוועידה מביעה את דעתה שהמשן קיום ממשלת הליכוד הלאומי, שאינה מסוגלת לקבל החלטה חיובית להסדר בעיית ארץ- ישראל, פוגע באינטרסים של המדינה ובבט- חונה. … הוועידה קובעת כי אין פתרון צבאי לבעיית מלחמת החבלה של בני העם הפלסטיני, וכי רק פתרון מדיני, לפי תוכנית״השלום של ה תנועה, ימנעו אסקלציה של המלחמה, העלולה להיות הרת״אסון לשתי האומות גם יחד.
גליון 1725 (23 בספטמבר 1970), עמוד 11
על כן ניתן היה להניח, כי עימות־ העם הפלסטיני למדינה עצמאית משלו כדי .הדמים בין צבאו של חוסיין לבין הפלס להגיע למסקנה כי השבוע נחתם בוודאות גורלו של חוסיין. … לנו יש אינטרס עליון משלנו: דו־קיום בשלום עם שכנתנו ממיזרח, שותפות־גורל עם העם הפלסטיני בארץ המשותפת. אם בפלסטין זאת יגברו הקיצונים, דורשי חיסולה של ישראל; או אם יגברו ה־מתונים־יחסית, אנשי הריאליזם המדיני ולא הרפתקנים מטורפים — חד הוא.
גליון 1769 (27 ביולי 1971), עמוד 15
.״ שום דבר לא הצליח להבהיר יותר מקטע טלוויזיה זה את ההחמצה הגדולה של ההזדמנות הבלתי חוזרת, שניתנה לישראל לכבוש את ליבו של העם הפלסטיני. נדפגש^שלרנדאל; >* יסודו של הכישלון עמדה הפאני־קר״ זו התופעה האוחזת בכל הגור מים הרשמיים בישראל הקשורים בענייני הסברה ותיקשורת, כאשר הם נתקלים בתופעה בלתי צפוייה מראש. … תמונה ח, שפורסמה בעיתונות חו״ל, לא ־צרה את הרושם כי בישראל קיבלו החבלנים הנכנעים את היחס הראוי לשבויים. לנסות ולהתחיל לדבר עם הפלסטינים, גם עם אלה שבעבר נשבעו להילחם ביש ראל עד חיסולה. אחרי שכל מדינות ערב בגדו בהם, אח רי שנותרו ל;לא בן־ברית אמיתי אחד, היתד, זו הזדמנות נדירה לישראל להופיע כמי שמסוגלת להיות שותפה של אמת לעם הנתון בצרה, לא דווקא מתוך אידיאלים הומאניסטיים. אלא משום שנגזר עליה לחיות עם הפלסטינים בארץ אחת. שעת כושר זו בוזבזה השבוע.
גליון 2002 (14 בינואר 1976), עמוד 16
הסביר הלורד לשומ עיו רמי־המעלה: בצורה זו ייקבע באופן חיובי ישיש לעם הפלסטיני הזכות למדינה משלו, זבד־בבד יאושרו מחדש עקרונות ההחלטה ,242 שעליהם מושתתת זכותה של מדינת־ישראל לקיום ולביטחון. ימדוע לא דיברה ההצעה 242 עצמה על העם הפלסטיני? הסביר קאראדון :״מי דיבר אז על הפלסטינים? … אחרי שקיבל רושם קודר על מצב־הרוח בישראל, שניראה לו ניצי אף יותר מקודם, שמח לשמוע מפי חברי המועצה כי הולכת וגוברת בישראל הדיעה, שיש למצוא דרד להידברות עם הפלסטינים .״אמסור על כך לבני־שיחי הערביים,״ הבטיח קאראדון, כאשר קם כדי למהר לעמאן, לפגישה עם המלר חוסיין .
גליון 2611 (16 בספטמבר 1987), עמוד 18
זה כלי־ביטוי של ישראל השפויה, שוחרת־השלום, אל העולם הגדול ואל העם הפלסטיני. עובדה היא שאנחנו מחזיקים מעמד כבר 30 שנה בעיתון לא־מיפלגתי, הנתמך על־ידי ההכנסות ועל־ירי רצונם הטוב של מי שרואים עצמם כידידים שלנו ושל העניין שאנחנו מייצגים, ואני חושב שזה הישג גדול … בעיני הפלסטינים הוא מוחזק כבן־ברית רציני ביותר שאפשר לבטוח בו, שעומד על זכויותיו הלגיטימיות וגם לוחם על זכויותיו של העם הפלסטיני. רואים אותו במידה רבה כבית שלהם
גליון 2065 (30 במרץ 1977), עמוד 13
בהכרזתו הפומבית האחרונה, כפי שהובאה על־ידי ה״פראנס סואר״ ב 4-וב 5-בפברואר, הדגיש המלך חוסיין שוב ושוב כי לא יוכל להיות שלום באיזור ללא הכרה מוקדמת והגשמת זכותו של העם הפלסטיני להגדרה-עצמית. יש להניח, והדבר ייתכן בהחלט, כי מדינת פלסטין הריבונית, אשר תקום כתוצאה מיישומה של זכות זו, תקים מערכת־יחסים מייוחדת מאד עם הממלכה ההאשמית. … מנקודת־ראות זו, ברור כי היות אש״ף המייצג החוקי היחידי של העם הפלסטיני וההכרה בו מצד כל מדינות ערב — וכן מצד 103 המדינות הלא-ערביות — היו התפתחות חשובה ומכריעה שבילעדיה, כל שיחות על שלום אינן אלא בגדר דיבורים ריקים. … ״המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני״ הוקמה בדצמבר ,1975 במטרה להכריז על אכזבתו של חלק ניכר של הציבור הישראלי מן המדיניות הישראלית הרישמית, ועל נכונותה להצטרף אל אש״ף ואל העם הפלסטיני במאבק לשלום. ביוני 1976 נוצר המגע הראשון בין שני כוחות השלום, וכך נולדו שיחות-פאריס המפורסמות.
גליון 1941 (13 בנובמבר 1974), עמוד 11
אך עכשיו נוסף על כך יסוד נוסף: המוני העולם הערבי רואים באש״ף את הנציג האותנטי היחידי של העם הפלסטיני. ההברה מצד המלכים והנשיאים חיתה בלתי־נמנעת, בשעת עימות גלוי, מפני שהכרה זו בבר קיימת כקרב העמים הערביים עצמם. … אך כוח־המחץ של העניין הפלסטיני נובע מן העובדה שמיטב האנשים, במאה ושלושים ארצות, מאמינים שנעשה אי־צדק היסטורי לעם הפלסטיני, ושהגיע הזמן לשים קץ לטרגדיה זו. … כך קמח לתחייה החלטת עצרת-האו״ם מיום ה 29-בנובמבר ,1947 אשר בעוד שבועיים ימלאו לה 27 שנה. באיחור של דור, עומד העם הפלסטיני לקבל את ההחלטה, שאותה ניסה לבטל בשעתו כדרך של מילחמה.
גליון 1748 (3 במרץ 1971), עמוד 22
.״ • הנשיא ניכסץ הודיע, באיגרתו לקונגרס, כי לא יתכן להשיג שלום בר־קיימא במיזרח התיכון ״מבלי לטפל בשאיפות החוקיות של העם הפלסטיני.״ זוהי הכרה רשמית ומלאה מצד הסמכות העליונה בארצות־הברית בקיומו ובזכותו של ״העם הפלסטיני״. … בראיון מוקלט לרדיו הפיני, ולאחר מכן בשיחתו עם דנה זוהר (העולם הזה ,) 1718 גינה אל־חות בחריפות את מה שכינה ״תוכנית אבנרי״ ,במלכודת ציונית, בגידה בעם הפלסטיני, וכו/ השבוע פירסם אל־חות בעיתון ביירותי הכרזה בעלת משמעות עצומה: הוא קבע שאם יושג הסכם־שלום ,״לא יעלה על הדעת שהגדר, המערבית תחזור לשלטון חוטיין.״ האלטרנטיבה המסתברת: הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, לפי אותה תוכנית שאותה נהג לגנות.
גליון 2515 (13 בנובמבר 1985), עמוד 10
אבות הורישו טענה זו לבניהם, והיא הפכה לעניין שבאמונה. ההכרה בקיום העם הפלסטיני כיום נראית כבגידה בכל הטענות של האבות. … קל לו הרבה יותר להמשיך ולהתעלם מקיום העם הפלסטיני, להחליף את המילה ״פלסטינים״ במילה ״מחבלים״, ולהתנפל בזעם על כל ישראלי המוכן להתמודד עם הבעיה באופן רציונאלי. … כמעט כל האירגונים הדוגלים בקו זה פרשו מאש״ף, והס פועלים, בחסות סוריה ו/או לוב, נגד ישראל ואש״ף גם יחד. • מ חנ ה החותר להסדר עם ישראל ומוכן להכיר בה, אך המאמין כי רק באמצעות פיגועים ומעשי־טרור אפשר לשכנע את ישראל להכיר בעם הפלסטיני ובזכויותיו. שמעתי הרבה פעמים מפי פלסטינים ״מתונים״ ,המוכנים בהחלט לדדקיום עם ישראל אחרי הקמת מדינה פלסטינית: ״ברגע שנפסיק את המאבק המזויין, ישראל והעולם כולו פשוט יתעלמו מקיומנו.
גליון 2662 (7 בספטמבר 1988), עמוד 11
הוא היה המארח, הבורר, המתווך בין ארצות־ערב. ואילו יאסר ערפאת, נציג העם הפלסטיני, ישב במקומו, שפוף ונשכח. הזרקורים התמקדו על שני האישים שמשני ציריו: צדאם חוסיין העיראקי וחאפט׳ אל־אסד הסורי. … עם שלם, כמו אדם יחיד, יכול להתעורר באחד הבקרים ולהיווכח כי גמלה בו החלטה, שקיננה בו במשך זמן רב. בראשית דצמבר 1987 קם העם הפלסטיני וגילה שגמלה בליבו החלטה: מאחר ששום גורם זר לא יושיע אותו — לא הערבים, לא הישראלים, לא האמריקאים, לא הסובייטים, והעם הפלסטיני נותר לבדו — הוא חייב לקחת את גודלו בידיו.
גליון 2636 (9 במרץ 1988), עמוד 7
.״ לפי שולץ, המשא״ומתן יהיה מבוסס על ההחלטה ,242 שאין בה זכר לעם הפלסטיני ולזכויותיו. הירדנים והישראלים יחליטו על האוטונומיה לשטחים הכבושים (״תקופת־הביניים״) שתימשך שלוש שנים. … משום־כך יש עכשיו לאש״ף תמריץ כפול ומכופל להוכיח שבלעדיו לא יקום שום הסדר, וכי העם הפלסטיני לא ישתף פעולה עם שום תוכנית שאינה מבטיחה את הגשמת שאיפתו לעצמאות. … ״אגודות־הכפרים״ נעלמו כלא היו. • האגדה של איחוד־ירושלים התנפצה, וירושלים המיזרחית הפכה בירת השטחים הכבושים. • המיעוט הפלסטיני בישראל עצמה הפגין את זיקתו לשאר חלקי העם הפלסטיני. • בישראל עצמה השתנו כל הנורמות, החל בהתנהגות צה״ל וכלה בחופש־העיתונות.
