חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 1,201 עד 1,225)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2345 (11 באוגוסט 1982), עמוד 51
אני דורשת שהישראלים ישחררו את האסירים, ואחר־כך שיאפשרו לעם הפלסטיני להקים מדינה עצמאית, שבה יגדיר את עצמו. … אני חושבת שהם רוצים לחסל עכשיו חשבונות עם הפלסטינים, מהתקופה של מילחמת־האזרחים בלבנון.
גליון 2394 (20 ביולי 1983), עמוד 5
לאור מצבה במרחב, אין ספק שברית־המועצות תצטרך לתמוך אז בסוריה, הדוגלת במילחמת־נצח, ולנתק את יחסיה עם ערפאת השואף להסדר הסיכסוך — אף שזה נהנה מתמיכתו של 9991,של העם הפלסטיני. הדבר עלול להרוס את מרבית המיפ־לגות הקומוניסטיות בעולם הערבי, ובמיוחד את רק׳ח.
גליון 2397 (10 באוגוסט 1983), עמוד 9
התנועה מדברת על זכות־ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני, על הפסקת ההתנחלויות, במיוחד כשהכספים זורמים אליהן על חשבון שכונות־ המצוקה ועיירות־הפיתוח.
גליון 2397 (10 באוגוסט 1983), עמוד 14
לעומת זאת בלטה נוכחותם של נציגי.החזית העבד ״*׳ מית״ ו״החזית הדמוקרטית״ ,שהיו בעבר פרו־סוריים. מול פני ההסתערות הסורית על העם הפלסטיני, התלכד אש״ף. נגד סוריה. אחרי הפגנה זו של ליכוד, היו ההחלטות נתונות מראש.
גליון 2500 (31 ביולי 1985), עמוד 14
״תודו לאלוהים שיש אש״ף,״ אמר לי ,״כי אש״ף הוא כתובת. אש״ף מדבר בשם כל העם הפלסטיני. אפשר לנהל איתו משא־ומתן ולהגיע איתו לידי הסדר.
גליון 2501 (7 באוגוסט 1985), עמוד 18
הממשלה רוקדת לפי חלילו בכל עניין חשוב — החל בעונש־המוות וכלה באיסור מיפגשי־שלום עם פלסטינים. כהנא עמד ליד הדוכן וציטט שורה ארוכה של פסוקים מן המקורות, שכולם נוטפים שינאה נוראה לגויים. … קוריאל היה ידידו ואיש־אמונו של בן־ברקה, וסייע לו רבות, כשם שסייע לנו בניהול מגעי־השלום הסודיים שלנו עם הפלסטינים. גם קוריאל נרצח בצורה מיסתורית.
גליון 2528 (12 בפברואר 1986), עמוד 11
כיום נחשבים כל ארבעת המנהיגים של אירגוני־הסירוב כמי שמכרו את נישמתם לסורים. הרוב העצום של העם הפלסטיני נאמן ליאסר ערפאת, ורואה בארבעה פורשים, אנשים שהוציאו את עצמם אל מחוץ למחנה.
גליון 1579 (6 בדצמבר 1967), עמוד 11
הכנסת מטילה על ממשלת ישראל להשתמש כטלכיזיה כשפה הערכית לטיפוח רעיון השלום כין ישראל לכין העם הפלסטיני, ולטיפוח התודעה הערכית הפלסטינית, שתתכן* מש כמיסגרת מדינה פלסטינית שתהיה קשורה כפדרציה עם ישראל. 3הכנסת תוכעת מן הממשלה ליזום שינוי כחוק־הכחירות, שיחיל על הטלכיזיה את אותן ההוראות החלות על הרדיו, לגכי זכויות הרשימות לנהל תעמולת־כחירות.
גליון 2668 (19 באוקטובר 1988), עמוד 10
ב־ 1897 חיו בארץ 500 אלף ערבים, 50 אלף יהודים שחורים, ופחות מאלף יהודים אירופיים •.לכן היה ברור למייסדים האירופיים של הציונות המדינית שלא יוכלו להגשים את חלומם — נישול העם הפלסטיני — באמצעות בחירות דמוקרטיות. הם ויתרו על התהליך הדמוקרטי ופנו אל המעצמות הקולוניאליות, כדי לגרש בעזרתן את הערבים — מוסלמים כנוצרים — מארצם.
גליון 2659 (17 באוגוסט 1988), עמוד 20
נו באמת, ותארי לעצמך שהיה נודע שהשחורים באמריקה מספקים אקדח אחד לפלסטינים, אקדח אחד: הו, איזה רעש היה קם! כשאנחנו נפגשים עם הפלסטינים, איננו מציעים להם נשק. •נסה לנפח את השקפתך ב־ , 1956ב 1967 ביטחונה של ישראל תלוי בצדק לפלסטינים, מפני שאלה שני הצדדים של אותו המטבע. … אני רואה את הבעייה נכון, לא? היהודים האמריקאים לא התמודדו עם הפלסטינים. הם אינם חיים זאת יומיום. רק אתם, הישראלים, חייבים להבין זאת ולהסתכן, לעשות צעד ל׳מען השלום.
גליון 2620 (18 בנובמבר 1987), עמוד 11
״משלם לא ביקשתי לעצמי שזם תפקיד ציבורו למה? האם בתמיכה במדינה לעם הפלסטיני, אתה מתכחש לזכותו של העם היהודי למדינה? … יש קבוצות של אנשים שתומכות במרינה לעם הפלסטיני שהעבירו עלי ביקורת.בנושא הזה, זו צביעות.
גליון 2606 (12 באוגוסט 1987), עמוד 9
מפורט כדי לקבל מנתניהו תשובות ברורות לגבי העם הפלסטיני הוא עם כבוש. יש לו כוח לא- השקפתו על הטרור הבינלאומי.
גליון 2609 (2 בספטמבר 1987), עמוד 4
העיתון ״אהרונצ׳ילך בהן (<1969 .כל הזם! לא האחות׳ לך..״ העם הפלסטיני בסיכסוך הישראלי־הערבי, ושהטיף ליוזמת־שלום ישראלית־פלסטינית.
גליון 2597 (10 ביוני 1987), עמוד 6
לפני הקהל הרב, שהתאסף בפעם הראשונה בהרכב זה, עמדו להופיע הד״ר סרי נוסייבה, מרצה לפילוסופיה מאוניברסיטת ביר־זית, ורדו־אן אבו־עייש, יו״ר אגודת־העיתונאים הפלסטינית, סגן־עורך הביטאון אל־עוודה(״השיבה״) .כל אחד מהם הסביר לנוכחים את המצב בשטחים הכבושים, את מצבו של העם הפלסטיני והאפשרויות לפיתרון הסיכסוך. דקות אחדות לפני תחילת הדיון סיפר מישהו לנוסייבה כי חנא סניורה, עורך היומון אל־פגיר(״השחר״) ,מתכוון להודיע בפורום זה כי הוא יציג את מועמדותו לתפקיד חבר במועצת־עיר־יית־ירושלים.
גליון 2650 (15 ביוני 1988), עמוד 6
ובתרגום האנגלי של ההחלטות הושמט ״בטעות״ הפסוק הטיכסי שהתייחס למעמדו של אש״ף כנציג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני. כשנשאל על כך במסיבת־העיתונאים המשודרת, הגיב המלך בליגלוג.
גליון 2649 (8 ביוני 1988), עמוד 11
נוסף על הטרגדיה האנושית, יש כאן גם אלגוריה. הילדה מסמלת את ארצנו. העם הפלסטיני, שגר כאן מדו־רי־דורות, טוען כי הישראלים הי לד ה באו וחטפו את ארצם.
גליון 2682 (25 בינואר 1989), עמוד 6
מובן שבכל ארבעת הסעיפים של רבין אין זכר לגורל מחצית העם הפלסטיני, החי מחוץ לגבולות הארץ. למעשה הוא תובע מתושבי הגדה והרצועה לנתק את הקשר ביניהם ובין מחצית בני־עמם, ולנער את חוצנם מהם.
גליון 2677 (31 בדצמבר 1988), עמוד 6
בתום שבוע של אירועים דרמאתיים, שעשו רק רושם מועט בישראל בגלל המשא־והמתן הקואליציוני, נוצרו בעולם העובדות הבאות: • נקבע סופית וחד־משמעית כי אש״ף הוא הנציג הבלעדי של העם הפלסטיני, ושלא יתואר משא־ומתן לשלום בלי אש״ף.
גליון 2725 (22 בנובמבר 1989), עמוד 27
סברנו כי שטחים אלה, המוחזקים בידינו, נתנו לנו הזדמנות־פז להשיג סוף־סוף שלום עם הפלסטינים ועם ראשי וראיתי את השפם הגדול של יחיה. … רוב הנוכחים סברו, כמוני, שיש להציע לעם הפלסטיני עיסקה: פינוי מיידי של כל השטחים שכבשנו והקמת מדינה פלסטינית, תמורת שלום.
גליון 1648 (1 באפריל 1969), עמוד 5
זה הוא דבר טבעי. פנו למוקד הכאב! פנו לעם הפלסטיני! תנו הוכחה על רצונכם הטוב. פיתרו את הטראגדיה הפלסטינית!
גליון 2423 (8 בפברואר 1984), עמוד 27
הסרט מנסה להציג את הבעייה הפלסטינית דרך עיניה של חנה ק׳ ,יהודיה אמריקאית המתגוררת בישראל, ומעור- בותה עם פלסטיני צעיר, המנסה לשוב לביתו, שנגזל ממישפחתו.
גליון 2327 (7 באפריל 1982), עמוד 23
ראש־הממשלה יצחק רכץ, שר־המישטרה שלמה הילל ושר־הכיטחון שימעון פרס, שקיכלו החלטה זו, הנחילו ככך לעם הפלסטיני סמל לאומי, כדומה ליום־הכסטיל- יה הצרפתי.
גליון 2326 (31 במרץ 1982), עמוד 44
אין להם עתיד, והם ייעלמו במהרה, לעם הפלסטיני יש רק מנהיג אחד, וזהו יאסר ערפאת.
גליון 2542 (21 במאי 1986), עמוד 16
בוגד״ -יהודי ישראלי־לשעבר, שהצטרף לעם הפלסטיני והממלא תפקיד חשוב באש״ף. הוא מדבר על אש״ף ועל הפלסטינים בלשון.אנחנו״.
גליון 1609 (3 ביולי 1968), עמוד 3
היה לנו מה לעשות: הקמנו׳ דוכן מתחרה, עם שלט :״המהפכה במרחב עוברת דרך הסכם בין העם הישראלי והעם הפלסטיני.״ פירסמנו כרוזים שונים ובאמצע התיגרות הגענו, בכל זאת, לדו־שיח מסויים עם סטודנטים ערביים.
