חיפוש: "בן גוריון"
נמצאו 6,944 תוצאות (מציג 2,551 עד 2,575)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1047 (30 באוקטובר 1957), עמוד 3
מזה זמן מה מעיקר, דאגה חמורה על הארץ: מה יקרה כאשר ירד דויד בן־גוריון סופית מן הבמה הפוליטית? ביג׳י הוא בן 70׳ ואפשרות זו מעוררת בצדק חרדה. … הדוברים הסובייטיים אמרו כמעט בגלוי, לאחרונה, כי לדעתם לא תיתכן שום הכנר, בין מוסקבה ובין ירושלים, כל עוד ירושלים שמה דויד בן־גוריון. לדבריהם, לא איכפת להם כי ביג׳י הוא אגטי־קומוניסט.
גליון 1058 (8 בינואר 1958), עמוד 7
הם ציטטו את דברי־ההשמצה של עמוס בן־גוריון ומשרתיו, המחוסנים בתוקף החוק מפני כל תביעה על הוצאת דיבה, או רמזים שפלים שהושמעו מעל הבמה המחוסנת של הכנסת. … שמץ של צידוק הגיוני לביסוס השמצותיו, אשר דויד בן־גוריון חזר עליהן בכנסת, הרי ניתנה לו הזדמנות של זהב.
גליון 1056 (25 בדצמבר 1957), עמוד 17
בהתקפה חריפה ביותר על חזונו המשיחי ארוחת הצהרים היתר, של דוד בן־גוריון, ועל שיטת לימודי המורכבת מדייסת קוזא־תודעה היהודית בבתי־הספר. … כדוריד של מכבי רחובות ומורה ההתעמלות לעגלה. בן־גוריון מוביל אותה לכיוון אחד, בר־יהודה וכרמל מושכים לכיוון הפוך1 , אורי.
גליון 1072 (16 באפריל 1958), עמוד 4
ר ״כדי למלא את צוואתה של אמו הגוססת, ערך נער תימני בן 2ו טיול ברגל, שאם להעריכו מבחינת האומץ וההתמדה שהיו כרוכים בו, אפשר להעמידו בכפיפה אחת עם מסעות־הגבורה של חושפי מסתורי הקוטב הצפוני או כובשי חאברסט שם הנער: דויד בר־עזרא דמא רי כך כתב ג׳ואיש אובסרבר, השבועון הלונדוני המוצא לאור בכספי ההסתדרות הציונית, והמשרת את קבוצת־המנהלים של דויד בן־גוריון. הוא העתיק אותו מבטאון יהודי ספרדי. … • ידיעה מ ש מחת ייבוא המשאיות• לנהגים * כתוצאת סהמלצת ועדה ממשלתית, יוגבר בלילה את הגבול, כמעט נהרג על-ידי חיילי צה׳־ל, סירב לנטוע בג׳ים, הלך ברגל לבאר־שבע, התארח אצל הגדנ״ע, המשיך לירושלים ונאסף שם בבית־היתומים העירוני. בצדק העלה דויד בן־גוריון השבוע מאורע היסטורי זה על נס• ״עולה־רגל צעיר זה,״ קרא בהתלהבות באוזני פעילי מגבית ההסתדרות מארצות־דיברית וקנדה ,״משמש סמל לדרכו של עם ישראל החוזר למדינתו.
גליון 1036 (18 באוגוסט 1957), עמוד 14
עלינו לרכבת אחרת ויצאנו לכיוון עזה. ״בן־גוריון מת!״ פ 3י שי &^לר לדרך, הרגשתי שוב בהתקהלות סביבי. … הם התנהגו בגסות, כשהם מצביעים עלי בידיהם ומקללים ללא הרף. אחד השוטרים אמר לי בעברית :״בן־גוריון מת!״ אחד רצה לדעת :״אתה קצין?״ השוטר שישב לידי החליט לעזור לי :״תגיד לו שאתה קצין.
גליון 1021 (8 במאי 1957), עמוד 9
הסחת דעת ההמונים על־ידי פשע מסעיר, גם הוא מעשה שיש לו דוגמאות־אב רבות בהיסטוריה, כסי נתגלתה במקרה רק בשעת משפט עמוס בן־גוריון, כאשר הוגשה על־ידי יחזקאל סהר במסגרת 40 התיקים שנסגרו. … עיסוקים אלה של המנגנון משקפים את חולשתו האישית של אדם אחד: דוד בן־גוריון. תאוות הציתות של ביג׳י היא מן המפורסמות.
גליון 1023 (22 במאי 1957), עמוד 4
סהר מקווה, כי התפטרות על רקע זה תיראה פופולארית יותר בציבור ובמשטרה וכי העובדה שסיבת ההתפטרות האמיתית היא הופעתו במשפט עמוס בן־גוריון לא תהיה כה שקופה. כן שוקל סהר, אם לא כדאי כי התפטרותו תבוא עוד לפני שהשופטים יביעו דעת על הופעתו במשפט … הרקע להתפטרותו צות הבינלאומיות, לא יכול היה לראות טעם בשיגור האוניה לסואץ. דויד בן־גוריון לא היה ידוע בעבר הלא- רחוק כמעריץ המוסד שהוא עצמו קרא לו ״או״ם־שמו״ם״ .הוא זילזל בו באופן קיצוני, תיכנן את מיבצע־סיני על סמך ההנחה כי האו״ם אינו יעיל, אינו יכול להוציא מידי ישראל (ובריטניה וצרפת) את פירות נצחונן הצבאי.
גליון 1023 (22 במאי 1957), עמוד 18
כך זה היה במשפט קולק בראשית הדרך, וכך זה היה במשפטו הגדול של עמוס בן־גוריון, שנסתיים בעבר הקרוב. הלוחמים החדשים מאוזן .2 :דיפלומט ישראלי .6 :נם .8 :בן דוד . 10 :נבט: . 12״המשקה הזך בבקבוק ה 13 להם ׳ ולא ידברו! … בעל כורחו מן המחתרת, הויכוח מסביב לרצח קסטנר (שבוצע, לדעת תמיר, על־ידי אחד ממנגנוני־החושך) ,גילוי פרצופם האמיתי של בטאונים שונים, שפעלו עד כה בהסוואה. משפטי קסטנר, שטיינברג ועמוס בן־גוריון גרמו במידה רבה לאובדן־ עצות זה.
גליון 1018 (17 באפריל 1957), עמוד 3
טענה זו, כשבאו להצדיק את כניעת מפלגותיהם בממשלה בימי הנסיגה מעזה. בשבוע שעבר התיצב בן־גוריון בפני מרכז מפא״י והקשיב לכמה דברי ביקורת חריפים מאד, שהצביעו על סכנה זו. בן- גוריון הביע את אמונו כי תוך חצי שנד, שוב תעלה אהדת ההמונים לממשלה, וסכנת חרות תיעלם.
גליון 1444 (12 במאי 1965), עמוד 11
הוא ינסה לפורר את חזיתם על־ידי רכישתו של יוסף אלמוגי, לאחר שהוברר כי במיקרה של סירוב מוחלט מצד דויד בן־גוריון לחזור להנהגת המפלגה, נוטים אלמוגי ואבא חושי לא להמשיך בקו האופוזיציוני שלהם. … הצמרת הוותיקה מעריכה, כי מעמדו האישי של דיין במפא״י מעורער במידה כזאת, שלא יהיה עוד כל קושי להביא לידי הרחקתו המוחלטת. נשקם של צעירי בן־גוריון במערכה זו: איום לפלג את המפלגה, ולהקים גוף פוליטי עצמאי לקראת הבחירו ת
גליון 1446 (26 במאי 1965), עמוד 7
הביע לוי אשכול את נכונותו להשאיר בידי מרכז מפא׳׳י את ההכרעה בשאלת העמדתו של דויד בן־גוריון בראש הרשימה לכנסת. אך ראשי אחדות־העבודה הביעו סייד את התנגדותם לכך, ויחד עימם התנגדו לרעיון זה גם גולדה מאיר, פינחס ספיר וזלמן ארן. … יחד עם זאת, צפוי לחץ כבד על בתחילה חשבו שני הצדדים, כי יש לסכם את הדיון בשאלה זו עוד לפני חתימת ההסכם על המערך, אולם מתוך רצון להעמיד את בן־גוריון ואנשיו בפני עובדה מוגמרת, נדחה פתרון ה־שאלח.
גליון 1446 (26 במאי 1965), עמוד 17
״ מזכיר מועצת פועלי הנמל, נחמיה גרינברג, ענק בסוף־שיער, הזמין אותי למשרד שלו ב נמל ואמר :״אני כל־כך מבין את הפועלים האלה.״ על הקיר היו תלויים בן־גוריון וחושי .״יש לך רגע זמן?״ שאל מזכיר הפועלים ,״אני רוצה להראות לך משהו.״ אמרתי כן, והוא פתח מגרה ענקית ושלף משם ערמה ענקית של צילומים. … אלמוגי עם הפועל חיפה. אלמוגי מביט על בן־גוריון. אלמוגי מדבר עם פולה. אלמוגי מנפנף בשימחה לעולים חדשים.
גליון 1465 (5 באוקטובר 1965), עמוד 24
גם גלילי היה ידידם הטוב ביותר, גם פולה בן־גוריון, גם גברת שזר, אבל אלה הם פרטים חסרי־חשיבות, לדע תה של פייגלה . … דממת־מוות השתררה באולם הקטן, כשהיא עברה את המיפתן, כולה ורודה ופורחת. כולם הביטו בה. בן־גוריון חדל לדבר עם השגריר הבריטי ונעץ בה עיניים לטושות.
גליון 1439 (7 באפריל 1965), עמוד 11
לוי אשכול לא סלח לו את התייצבותו במחנה בן־גוריון, בריב הגלוי שפרץ בוועידת מפא״י. … תומכו העיקרי של נצר, ראש עיריית כפר־סבא מרדכי סורקים, אינו מוכן להזדהות עם תוכניתו של נצר, נשאר עם קבוצת המיעוט של אנשי בן־גוריון. כתוצאה מכך נשאר נצר מבודד לגמרי, אחרי שקודם לכן נטשו אותו כמעט בל אנשי הגוש התל־אביבי. • הקונסוליה הישראלית בבוסטון תורחב.
גליון 1441 (20 באפריל 1965), עמוד 11
״ יחסי חוץ הז מנ הלשלסחחרת בתיקו של הד״ר קורט בירנבאך היתד מצויה הזמנה אישית מהקאנצלר הגרמני, לח״ב דויד בן־גוריון, שיבוא לגרמניה כאורח רשמי. תוך כדי דיונים עם אשכול והנציגים הישראליים, הזכיר בירנבאך את ההזמנה — כהוכחה נוספת לרצונה של בון לשיפור היחסים. … בשעה שצמרת מפא״י מנהלת מאבק־הכרעה נגד מנהיגה הקשיש, היא לא תראה בעין יפה בל יוזמה זרה שתאפשר פעילות בינלאומית של בן־גוריון. על כן, כדי שלא ירבץ על גרמניה המערבית צל של התערבות בענייניה הפנימיים של ישראל, עוד בטרם קשרה עימה קשרים דיפלומטיים, השאיר בירנבאך את המעטפה בתיקו, נטל אותה בחזרה לגרמניה.
גליון 1365 (6 בנובמבר 1963), עמוד 4
כמה אנשי־עסקים תל־אביביים, ביניהם אריה פילץ וצעיר סימפאטי בשם שייקה ירקוני, איש־ההגנה וידידו של עמוס בן־ גוריון, קיבלו מידי הסוכנות היהודית דולא־רים של קורבנות השואה כדי לקנות צורכי בתי־מלון. … עד שגוף קטן של סטודנטים, בשם שורת המתנדבים, פירסם חוברת בה נרמז כי הדבר נעשה בהשפעת עמוס בן־גוריון. מובן שהדבר לא ייתן להוכחה. עמוס הגיש משפט* ,נחל נצחון משפטי חלקי.
גליון 1488 (9 במרץ 1966), עמוד 7
לפני שבועיים בלבד אירגנו חסידיו של דויד בן־גוריון, פעילי רפ״י בנתניה והסביבה, פוגרום שנועד• לקרוע לגזרים — פשוטו כמשמעו — את לוחמי־השלום שיצאו בשיירה של אחוזה למשלוש הערבי. והנה יוצא דויד בן־גוריון לחלק שבחים לאייבי נתן. האץ זה מוזר?
גליון 1454 (21 ביולי 1965), עמוד 13
בראשית הכנסת החמישית היה קיים ספק לגבי יכולתו של דויד בן־גוריון להרכיב ממשלה. שותפיו הפוטנציאליים יצרו את ״מועדון הארבע״ נגדו. אז ניגש לוי אשכול לשבור את החזית ה־אנטי־בן־גוריונית, להקים ממשלה בשביל בן־גוריון. כדי לשכנע את הדתיים לבגוד בהתחייבותם כלפי שלוש המפלגות האחרות, הבטיח להם את חוק־השבת.
גליון 1363 (23 באוקטובר 1963), עמוד 8
סך־הכל: הריכוז הגדול ביותר של עמדות־כוח, בעיות וסיכסוכים, שנזדמן יחד מזה שנים רבות. המנוצח׳ דויד בן־גוריון מאיים להחרים את הוזעידה. הגיעו אליו רמזים, נאמר, כי עומדים להעלות מחדש את פר־ בת־ר,פתיחה, התיישב בשורה השניה, בין החברים הפשוטים. … המודד להצלחה היו מחיאות־ד,כפיים. בן־ גוריון זכה למחיאות־כפיים סוערות. למשה שרת — סוערות לא פחות.
גליון 1372 (25 בדצמבר 1963), עמוד 7
ניסיס: פיצוץ הקואליציה, דבר שימנע עריכת בחירות לרבנות הראשית ובחירת אם כי מסתבר מדברי שוקיירי, שהצהרות רב ראשי אשכנזי, שיצר את צעדיו של גיסים. דויד בן־גוריון דחפו את הליגה הערבית לא פחות מדו״ח המומחים המצריים. … תוצאה הנראית כיום אפשרית יותר מכל תוצאה אחרת: לאחר אמר שוקיירי על בן־גוריון. שיחות משולשות ללא סיכום חיובי, יצטמצם המגע בין אחדות־העבודה ומפא׳׳י, המסקנה הברורה: אסור להרשות הטיית הנהר.
גליון 1362 (18 באוקטובר 1963), עמוד 5
בדברו על הצעותיו בקבוצת דגניה, אמר החבר אשכול כי אין הוא מבין מהע לא בוטלה חובת־הרשיונות מזמן. משמע: הוא האשים את החבר בן־גוריון בכך שהשאיר על כנה הפלייה מבאישה ומבישה, שלא היה בה כל צורך זה מכבר. … היתר, זאת אתת מאותן ההכחשות הנאמרות והמתקבלות בחיוך. מר אשכול פוחד עדיין מפני מר בן־ גוריון. על כן הוא מכחיש. על כן אין הוא שולח את מר שמעון פרס לכל הרוחות.
גליון 1332 (20 במרץ 1963), עמוד 6
אחרי שהנשיא קנדי הביע משאלה לדון פעם נוספת עם בן־גוריון בבעיית הפליטים הערביים, אין זה מן הנימנע כי ראש הממשלה יערוך ביקור בלתי־יישמי בארצות־הברית, וייפגש לשיחה עם הנשיא בניו־יורק. … איחוד זה, הפופולארי בקרב צמרת אחדות־העבודה .,יזנה לתמיכתו הנלהבת של בן־גוריון, אשר אף יהיה סוכן לקבל את רוב דרישות אחדות־העבודה
גליון 1308 (3 באוקטובר 1962), עמוד 5
ךלאאחד מאתנו, המשמיצים המיקצועיים, לא יכול להמציא השמצה נוראה יותר. חמישים ושבע שנים אחדי שבא דויד בן־גיריון ארצה והחל להתבלט כמנהיג במפלגת הפועלים— , עשרים ותשע שנים אחרי שנטל לידו את תפקיד ראש־הממשלה של המדינה־בדרך— , ארכע״ עי טרהי טנ ה אחרי שהפך מושל עליון של מדינת ישראל— , יט*ט שני ם אחרי שהתבסס כשליט־יחיד, שעל פיו ישק כל דבר— , הנה הוא בא ומכריז בי מאיימת סכנת הורכן ובלייה על מדינת ישראל. … על כן יכולה הממשלה להגיד את האמת. ומלם, ל א כל האמת. אין דויד בן־גוריון, נעריו וגרוריו יוצאים בהכרזה :״אשמנו, חטאינו הכרזה המתאימה דווקא לעונה זו של ימים נוראים.
גליון 1308 (3 באוקטובר 1962), עמוד 11
כבר דובר על שיתוף־האינט•־ רסים של שתי הארצות נושא זה הועלה בפגישתם הסודית למחצה של דויד בן־גוריון והשאה הפרסי, כאשר נחת בטהראן מטוסו של ביג׳י, בדרכו לבורמה, בשנה שעברה. … הוא נראה שנית בנמל־התעופה כשחזר בן־גוריון מסקנדינביה. כעבור יומיים, אחרי שראש־הממשלה ושרו קיימו שיחה ממושכת, מינתה הממשלה השבוע את אלמוגי לשר עם תיק: תיק השיכון והפיתית.
גליון 1307 (26 בספטמבר 1962), עמוד 6
היא הוגדרה על־ידי ראש־הממשלה עצמו, במאמר החשוב ביותר שכתב השנה, לשם הצדקת עמדתו בפרשת־לבון. טען דויד בן־גוריון, שהתחיל בנעוריו ללמוד משפטים באוניברסיטה של איסטנבול העותומנית: ישראל היא ״מדינת־חוק״ ,אך לא ״מדינת נישפט״. למרות שהגדרות אלה מופרכות מיסודן, הרי שם בן- גוריון במאמר זה אצבעו על העובדה העיקרית: בישראל אין בית־משפט יכול לפסול חוק.
