נמצאו 2,895 תוצאות עבור שחיתויות

אילו היה רודף־בצע, יבול היה לנהוג מכבר כמינהג מנהלי- המחלקות שאותם האשים בשחיתות, ולגרוף הון בלא להסתכסך עם איש.

עד צווארינו אנו טובלים בשלכת של סתווים שחלפו, ופינו וריאותינו נושמים את אווירם עד חנק.״ צ״ד שיות ושחיתות ץ;*• בחינה אירגונית הציע בן־אהרון אז, בשלהי תקופת בן־גוריון, לאחד את מפא״י, אחדות־העבודה, מפ״ם והעובדים הדתיים הסוציאליסטיים (אז עוד לא חל מו על רפ״י) במפלגה גדולה אחת.

השבוע חזרה על פיזטון זה בלשון אחרת, כאשר דיברה בסיעת המערך בכנסת והציבה אותי בראש מגלי־השחיתות ״המובילים לפאשיזם״ (ראה הנדון).

כתב השבוע נתן דונייץ׳ בטורו המתפרסם במוסף הארץ, תחת הכותרת השחיתות המכרסמת :״כאשר אוסרים על חיילים לעשות משהו פלוני, שהוא אינו הוקי — מה עליהם להבין מהתנהגות השר הממונה עליהם העובר בראש גלוי על מה שנאסר עליהם לעשותן ...מה עליהם ל הבין מטיפולו האישי מאוד של השר ה ממונה עליהם, בעתיקות?

בדיון על הצעת־חוק שנועדה לאפשר הענקת עיטורים על מעשי־גבורה לשוטרים, אמרתי את הדברים הבאים: אורי אכנרי ז בימים אלד, של גילויי שחיתות, כש־ידיעה קודרת אחת רודפת את רעותה, כשכמה מן השמות המפוארים במדינה מוזכרים בפרשות אפלות, כשמאיימת עלינו דמורליזציה -כללית ומתפשטת האמונה שכולם מושחתים — טוב לזכור שיש אנשים המחרפים את נפשם למען הציבור.

אפילו אם אין במעשיהם עבירה פלילית ישירה, זוהי שחיתות מוסרית וציבורית. אם נהגו של שר־התחבורה לשעבר, משה כרמל, קיבל במשך שנים מכונית שהיתר.

לאחר שפורסם ב עיתונים כי קורפו האשים •שלושה שרים בשחיתות, מבלי לנקוב בשמותיהם, האשימו מאמרי־המערכת את קורסו בפחדנות.

הרשימות השחורות מחייכות קיום בולשת דתית, וצבא שד מודיעים ומלשינים, וממילא גם סחיטה ושוחד ושרירות לב ושחיתות. השבוע היינו עדים להצגה נוספת של שיטה זו.

השם צ״ץ, מודה ר״העורם הזה״ ער ניוסוס המאמר :.השחיתות החושה בעירית צייץ׳־־ ניתן להאשים את צ׳יץ׳ בדברים רבים, אבל לא בהתחמקות.

היה צורך להעמיד פנים כאילו עדיין קיימת כישראל רפואה סוציאלית מפוארת. תחת מעטה זה פשטה השחיתות, כמו סרטן כגוף. מצב דומה שורר בכל רחבי החברה הישראלית.

איש אינו מעוניין להרוס את משק המדינה, ולא כל שכן את המדינה עצימה. אם ייעלמו מוקדי השחיתות והצביעות, ו• יחסי־החכרה יתבססו שוב על מינימום של צדק והגינות, יבוא הכל על מקומו בשלום.

באחד ממאמריו על הפרשה (העולם הזה ,)1787 כתב אז דן בן־אמוץ :״בעניין זה, כמו בשטח,:.השחיתויות האחרות הפורחות במדינה, קיימות שתי אפשרויות: או שכולנו נכבד׳אך נ החוק, א׳ו שיותר לכולנו לעבור עליו.״ החברה הישראלית בחרת באפשרות השנייה.

בעד מוסד גבוה ונגד הפשע. בעד טוהר־ד,מידות ונגד השחיתות. היא בעד פעולה קונסטרוקטיבית בכל השטחים, ונגד פעולות לא־קונסטרוקטיביות.

ברגע ש יימצאו שוב צעירים, ויהיו גם קומץ זעיר, שיהיו טהורים מן המגיפה הכללית של שחיתות ורדיפה אחרי הנוחיות, הבצע והמותרות.

כדאי לקרוא היום מחדש כמה קטעים ממיכתבו זה של פלד, שבו כתב בין השאר: אני מניח שאולי אף אתה, כמרבית הציבור בארץ, משקראת ושמעת על ״השערורייה״ וה״שחיתות״ של מנכ״ל מישרד־החינוך־והתרבות אלעד פלד חשבת (ואפשר שאולי אם אני הייתי במקומך הייתי חושב כמוך הנה, גם הוא בנופלים. השחיתות, האוכלת בל פינת טובה בארץ, הגיעה גם אליו.״ להבהרת נקודה זו מתכוון מכתבי.

אפשר לדבר בה ברצינות על שלום ומיל- חמה, שחיתות ועוני, תוך מתן הזדמנות שווה לכל הדיעות לשכנע את הציבור.

1חברה לישראל היא חזרה על מה שקרה בפרשיות רכטר, ידלין ועופר. תחילה מגלה העולם הזה את השחיתות, עובר זמן עד שהגילויים מתאמתים על-ידי מוסדות ממלכתיים, נפתחת חקירה רישמית והאשמים עומדים לדין ונושאים באחריות.

לא שזה בראש שלו להתפלסף, אבל גם כשהוא משחק טניס, או שוחה או אוכל את אחת מארוחות־השחיתות שהוא מבשל לעצמו, רצוי שתהיה לו פרטנרית שתבין מה זה גורמה אמיתי כמו יוסי, ותעריך אה חוסן שריריו.

אם תדע הרשימה המחודשת להניף את נם המילחמה בשחיתות וטיהור המנגנון המושחת במדינה, היא תזכה בתמיכתם של אזרחים רבים, שאולי אינם מסכימים עם דיעותיו הפוליטיות האחרות של אבנרי.

יתר על כן: משה זנבר הפך אחד הסמלים הבולטים ביותר של מישטר השחיתות וד,הסתאבות, שהצמיח את העילית הפוליטית והכלכלית של המדינה.

בחודשים הקרובים צפויות פרשיות.רבות בכל הנו גע ליושר ולסדר הציבורי, בהם יואשמו אישים בכירים, ביניהם ישעיהו עצמו, ב שחיתות. יתכן כי מנגנון הכנסת יספק הרבה מחומר־הנפץ של מערכת הבחירות הקרבה ובאה.

במשך שמונה דורות הפכה הממלכה ״מדינה ככל המדינות״ ,לא טובה ולא רעה מכל מדינה אחרת בת קופתה. הצלבנים התעשרו והתפנקו, השחיתות אכלה כל חלקה טובה, המריבות הפנימיות עמדו ברומו של עולם.

יוסף שריק, תל־אביב בית־כלא אהד גדול בזמן האחרון אינני יכולה לפתוח גיליון של העולם הזה מבלי להיתקל בו בגילוי- •שחיתות הדש. אגי מעריכה מאד את התעוזה ויכולת־החשיפה שלכם, אבל אינני הכפפה של סאדאת אם יצחק רבץ לא היה כבול על ידי שותפיו הקואליציוניים, אין ספק שהוא היה מרים את הכפפה שזרק לי סאדאת.

היו מוכנים לסלוח לו כל מעשה־נבלה, למחול לו על כל מעשה חסר- אחריות, לפרגן לו כל מעשה־שחיתות. כתוצאה מכך גרם משה דיין לאסון לאומי.