חיפוש: קומוניסטים
נמצאו 4,007 תוצאות (מציג 3,676 עד 3,700)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1542 (22 במרץ 1967), עמוד 6
שוב הוכח בעליל כי בחזית הכפייה הדתית אין תחליף לסיעתנו — וכי אנו עומדים כאן על מישמר בודד ממש (להוציא, כמובן, את הקומוניסטים משני הסוגים, שדבריהם נקברים תחת עומס הז׳ארגון המארכסיסטי האדוק).
גליון 1532 (11 בינואר 1967), עמוד 7
הפתרון של גח״ל רפ״י של 1עב ׳ הפתרון /עי/ > .19 ועב1עו 1ן הוא לחזור מאה שנים אחורה, לכלכלה הליברלית של המאה ד,־>נ1 הוא צרור של סתירות וסיסמות נדושות (פיזור האוכלו־סיר״ ייהוד הגליל וחבל הבשור, כנגד פראזות על ייעול, מודרניזציה וכו׳ וכו׳) .בנושאים העיקריים דבריה זהים לחלוטין עם דברי פינחס ספיר. הקומוניסטים חוזרים ב:טי אקרובטי אדיקות על עקרונות דתם.
גליון 1522 (2 בנובמבר 1966), עמוד 27
כך היינו שוב הקול היוצא־דופן היחיד בבית. הקומוניסטים לא דיברו כלל, ואילו לוי אשכול העלה על נם את העובדה כי — כמו בוויכוחים קודמים — שררה בבית אחידות־דיעות כללית — כללית, זאת אומרת, להוציא את סיעתנו.
גליון 1525 (23 בנובמבר 1966), עמוד 6
״ והוא ענה בעצמו :״לגח״ל לא היה מה להגיד, כי אין הבדל בין הקו שלהם והקו של הממשלה. לקומוניסטים לא מקשיבים ברצינות, מפני שהם לא משפיעים על אף אחד.
גליון 1525 (23 בנובמבר 1966), עמוד 12
המדינות האחרות שנמנעו — הערבים, הקומוניסטים וידידיהם — עשו זאת מפני שהסעיף אינו די קיצוני בעיניהם.
גליון 1530 (28 בדצמבר 1966), עמוד 6
על פי טכסיס מחוכם, נקבע מראש כי בשלושה המוסדות המרכזיים של הכנסת — ועדת־הכספים, ועדת־החוץ־והבטחון והנשיאות — לא תהיה כל נחלה ל״סיעות הקטנות״ .מייד לאחר מכן ניתנו לסיעות הקטנות השייכות למישטר (כמו הליברלים העצמאיים) מקומות במוסדות אלה באמצעות קנוניה, על חשבון המערך. נשארו בחוץ: הקומוניסטים מצד אחד, והכוח החדש מצד שני.
גליון 1505 (6 ביולי 1966), עמוד 26
כלומר: היה צירך לגייס את כל גח׳ל׳ רפ״י והקומוניסטים. פעלנו באופן קדחתני — אך ללא הצלחה.
גליון 1499 (24 במאי 1966), עמוד 9
. • ״אני מכבד עמלים דתיים גם בגלל דבקותם באידיאולוגיה שלהם״. • ״אצל הקומוניסטים, מתחזקת הדעה כי יש לשתף פעולה עם הדתיים״. • ״בחברה הישראלית רק הנוער הדתי והנוער הקומוניסטי לא נפגעו מירידת ערכים מוסרית״.
גליון 1563 (16 באוגוסט 1967), עמוד 20
שגרירות אוסטריה בישראל כרעה לאחרונה תחת נטל העבודה, לאחר שהפכה למייצגת בלעדית של האינטרסים של שלוש מדינות קומוניסטיות שניתקו את יחסיהן עם ישראל. עובדי השגרירות שלחו לכן קריאה בהולה למולדת, שתתגבר את הצוות בכוח אדם.
גליון 1098 (15 באוקטובר 1958), עמוד 14
כך שרדו בחזית, נוסף על הרוב הבלתי־מפלגתי, רק עסקני מק״י ( 2מתוך 21 חברי הועד־הפועל) .אולם הדבר הספיק כדי שהממשל הצבאי וסוכניו יגדירו את החזית כארגון קומוניסטי, יכריזו עליו מלחמת־חרמה. ירושת השולטאן.
גליון 1142 (19 באוגוסט 1959), עמוד 13
כבוריס פסטרנק הרוסי ומילודאן דג׳ילאם היוגוסלבי, עמד גם בר־יוסף בהתקפות מרוכזות של השמצות אישיות ואידיאולוגיות. אולם בניגוד לשני המושמצים הקומוניסטים, שהואשמו בסטיות מהקו המפלגתי, האשימו המשמיצים את בד־יוסף בהאשמות אישיות, טענו כי בדה את סיפוריו מדמיון מציאותי מדי.
גליון 1128 (12 במאי 1959), עמוד 15
ראשון מגישי השאלות היה מורד״ חבר המפלגה הקומוניסטית. בכנסים רגילים, היו תמיד משתיקים אותו!
גליון 1114 (4 בפברואר 1959), עמוד 5
הוא קרא תרגום של הסידרה שהופיעה בענין זה בהעולם הזח, שאל אם המדובר בקומוניסטים. הסברתי לו שלהיפך, המדובר ביסודות לאומניים, שהיו פעם מתומכי ראשיד עלי אל־כיילאני.
גליון 1134 (24 ביוני 1959), עמוד 12
סופר חלאסקו מובל לכית־המ שפט ולתא־המעצר בכלא יפד סיגריה בוערת לזרוע השכנה מארק (״היום השמיני בשבוע״) חלאסקו ( .)26 אולם מאז עזב חלאסקו את פולין מולדתו, לפני למעלה משנה, לא חזר אליה מחשש פן ייאסר עקב הצהרותיו בעולם המערבי בגנות המשטר הקומוניסטי — (כמו: ״אין דבר כזה שנקרא קומוניסט היו לו כמה וכמה הזדמנויות ללמוד, כי השתיה אינה נהדרת כל כך, כפי שהוא רואה אותה.
גליון 1102 (12 בנובמבר 1958), עמוד 7
מרות זו הופרה לא רק על־ידי מנחם בגין, מפקד אצ״ל, שהתראה בחשאי עם כמה מחברי הועדה, אלא באופן רשמי על־ידי המפלגה הקומוניסטית הפלסטינאית (פ.ק.פ ,).תנועת איחוד והליגה להתקרבות.
גליון 1116 (18 בפברואר 1959), עמוד 4
אין להם אפילו השקפת־עולם משותפת — רבים מהם אנשי השמאל הלא־קומוניסטי, אך בולטים גם אנשי הכנסיות, ואפילו כמה מאנשי הימין.
גליון 1115 (11 בפברואר 1959), עמוד 7
דבריו בבית־המשפס נגעו עד לעומק לבם, והם לא האמינו בר,רשעתו עד הרגע האחרון, כאשר הודיע רדיו בגדאד, כי הקצין הצעיר נידון למיתה (עם המלצת השופטים להמתקת פסק־הדין) .ההתרגשות שהצטברה בלבם, מצאה את פורקנה בקטטות ובתגרות, בהן נשארה יד הקומוניסטים, לרוב, על התחתונה. ״שאל את קאסם עלילותיו של עארף עצמו כבר הפכו, השבוע, לפולקלור בין ערביי ישראל.
גליון 1155 (11 בנובמבר 1959), עמוד 13
עזוב, הסתלק מהמקום בראותו משטרה מת קרבת, השאיר אחריו את נעליו, אשר לפי התיקון שבוצע בהן הצליחה המשטרה לגלות את בעליהן בכפר טייבה הסמוך. הקאמרי הקומוניסטים עולה בהרבה על משקלם המספרי.״ • דויד כן־גוריון, ללא סיבה מיוחדת :״אני מתבייש בעדה האשכנזית על שאינה יודעת את המלאכה המבורכת של ריבוי ילדים.״ fiז׳בוטינסקי ועל מנחם בגין :״לשניהם היה כשרון ארטיסטי | | בשטח הדיבור!
גליון 1154 (4 בנובמבר 1959), עמוד 16
פתאום צועקים בנימין פתאל איש המפלגה הקומוניסטית ושלמה, חבר מקיבוץ דח>ר וח » ioco בחירות » 10^0 נ ח > רות » 10^0 נחירות
גליון 1153 (31 באוקטובר 1959), עמוד 12
.״ ר פו א ה סד י שר אל חסדים בקרב יהדות רומניה, במיוחד בתקופה הטרום־קומוניסטית, היה כריטס שם דבר. יהודי המדינה שלא רצו להזדקק לשכניהם הרומנים בעניו ל,עדין של בריאות הנפש, הקימו לעצמם אגודה רפואית משלהם.
גליון 862 (29 באפריל 1954), עמוד 6
המערב יתנגד, מתוך ידיעה שטנסים זה יגרום להש־תלטות הקומוניסטים/ יציע דרך שתבטיח את שלטונו הוא: עריכת בחירות כלליות בפיקוח אומות נייטראליות, אשר בהתאם אין לראות מוצא מתקבל על הדעת״ ,דבר שיש לקוות לו יותר בבעיית סיום המלחמה בהודו־סין, שצרפתים רבים שואפים לו עד כדי לפלג את המערב, לשלם כל מחיר. • היכון לגשמי כרכה כספיים שיינתכו על בצורת המשק הישראלי, במקרה שיעלה בידי נחום גולדמן להגשים את חלומו, לקבל מגרמניה מפרעות ענק על חשבון כספי השילומים לשלוש השנים הבאות.
גליון 866 (27 במאי 1954), עמוד 18
היה זה ביתיר,דפוס החשאי של המפלגה הקומוניסטית המצרית, שהציף את כל אזור הדלתה בכרוזים נגד המשטר, הוציא עתון יומי צנוע בשם אל־פלאח.
גליון 860 (15 באפריל 1954), עמוד 20
עד כה עירערו על עיקרים אלה בצורה כה חריפה רק קומץ בעלי הרעיון ה״כנעג־״ בישראל, והמם־גה הקומוניסטית. לבנון שניה. היתד, זאת המכה המזעזעת ביותר שירדה אי־פעם על ממשלת-ישראל מצד אמריקה, תמורה יותר מקיצוץ במענק.
גליון 874 (22 ביולי 1954), עמוד 6
• אל תראה ככחירת אמין ג׳רג׳ורה האורתודוכסי-יווני לראש עיריית נצרת את קץ פרשת נצרת ג׳רג׳ורה שנרמז לנקוט בצעדים מורצים נגר הקומוניסטים בנצרת, הודיע כי לא יוכל לעשות זאת פן יאבד את הפופולריות שלו בין אנשי עירו.
גליון 881 (8 בספטמבר 1954), עמוד 14
.״ מלה בסלע ברמלה, התכעס יעקב אבוטבול על חברו, שכינה אותו בשם קומוניסט, הלם על ראשו בגוש סלע, פצע אותו קשה.
