נמצאו 5,306 תוצאות עבור סוריה
גליון 717, 26 ביולי 1951, עמוד 14
. — באוגוסט 1949 נרצח חוסני אל• זעים, קולונל שהפך דיקטטור בחסדי אללה, הצבא הסורי ועצמו, ע״י קולונל אחר, סמי אל־חינאווי, שירש אותו. — באותו יום נרצח מוחסין ביי כרזאני, ראש ממשלת אל־זעים, יחד עם הדיקטטור. — באוקטובר 1950 נרצח קולונל סמי אל־חינאווי ע״י בן־דודו של ברזאני, כתשלום־דמים. — במרס 1951 נרצח עלי רזמארא, ראש ממשלת איראן, ע״י איש ״פדאיאן איסלאם״ ,הארגון הדתי הקנאי שהתנגד למדיניות רזמארא כלפי הזרים (בעיקר חברת הנפט האנגלו־איראנית). — ביולי 1951 נרצח ריאד ביי אלסולח, ראש ממשלת הלבנון ע״י פליט מארץ־ישראל, בעת ביקורו אצל המלך עבדאללה בעמאן. — אליהם נתווסף, כעבור ארבעה ימים, עכדללה אכן־חוסיין, מלך הירדן.
גליון 708, 24 במאי 1951, עמוד 6
הכנסת ורשיו של צמח מלבד הצהרתו הקצרה של שר החוץ על החלטתה של הממשלה, לסלק פולשים מאד מת הארץ (סורים, למשל) ,קבלת חוק שעות העבודה — המגביל אותן ל־ 47 בשבוע, וכמה נושאים אחרים, שסוכמו באוירה טרום־בחיר־תית מובהקת, רוכזה התעניינות הכנסת כו לה, אם לא באופן רשמי, הרי לפחות במס דרונות, ב מזנון ובמושבים הנאים, שהפכו פתע בלתי נעימים כלל, בפרשת ברית הקנאים. 3אקדחים 2 ,סטנים: כשהופסקה, באמצעיתה, ישיבת ערב של הכנסת, ביום פתיחת מושבה האחרון ( 78 יום לפני הבחי רות ליורשתה — הכנסת השניה) — וקציני משטרה במדים ובאזרחית, מילאו את היצי עים ואת סביבות הבית, תמהו הח״כים ביו תר, אך הודו, תוך דקות ספורות, כשעמדו על עצם העניין, לאלו, שייתכן והצילו את חייהם.
גליון 1250, 23 באוגוסט 1961, עמוד 10
הנימוק העיקרי: לא יתכן כי מפלגה, המייצגת שליש בעם, ושזכתה זה עתה למפלה ציבורית גדולה, תרכז בידיה את כל התפקידים העיקריים במדינה. ברגע זה מסורים התפקידים הלאומיים הבאים בידי חברי מפא״י, או בידי אישית שהיו חברי מפא״י עד שנכנסו לתפקידם הנוכחי: • נשיא המדינה, • יושב־ראש הכנסת, • ראש־הממשלה, • בעלי שלושת התקים העיקריים האחרים בממשלה (בטחון, חוץ, אוצר), • ראש המטה הכללי של צה״ל, • המפקח הכללי של משטרת ישראל, • ראש המוסד למודיעין ובטחון, י• מפקד שרות הבטחון, • ראשי שלושת הערים הגדולות (תל־אביב—יפו, ירושלים, חיפה), • יושב־ראש הנהלת הסוכנות, • נשיא בית־המשפט העליון, • מנהל הטכניון, 9נשיא מכון וייצמן, 9המזכיר הכללי של ההסתדרות הכללית, כימעט כל השגרירים.
גליון 1257, 11 באוקטובר 1961, עמוד 6
ייתכן שכדי להרגיש את הסולידריות בין לוחמי־החרות של עמים שונים צריך לחיות ולפעול יחדיו, תוך עזרה הדדית, ותהא דלה כאשר תהא, כפי שהייתי ופעלתי בשנת 1946—1948 יחד עם לוחמי־החופש האירים, האלג׳ירים, הבאסקים, הוויאטנאמים, בני חוף הזהב (כיום גאנה), היוונים, הלבנונים, המאלאים, המאלאגאשים, המצרפי, הסורים, הספרדים, העיראקים, הפרסים והקאטאלאנים.״ בשביל ירדור, שמרכז פעולתו המחתרתית היה אז בפאריס, היתד, זאת חוויה גדולה, שמילאה אותו גאווה לאומית .























