נמצאו 5,306 תוצאות עבור סוריה

הוא מבקש מבן־עמי להוכיח לו זאת על־ידי פיצוץ מצבור הנשק הסורי שליד מישמר־הירדן. היהודים מספקים את ההוכחה, והשיך מצטרף לצה״ל.

כאשר החליטו האנגלים לפעול נגד ה־גנראל העיקש, נודע לו הדבר והוא החליט לברוח במטוס לסוריה, שאז היתד, תחת שלטון וישי. משם התכוזן להמשיך את דרכו לגרמניה.

שרשרת המהפכות הערביות רחוקה עדיין מסיומה. יכולים לקום מישטרים חדשים בסוריה ובעיראק. יכולים לחול שינויים עמוקים במישטר המצרי.

. | | שמעון היה אז קשר בחיל הקשר. בתפקיד זה צורף לפשיטה על מוצבי הסורים, מעברה השני של הכינרת, שנערכה בתחילת . 1956 בשעת הפשיטה התפוצץ לידו פגז.

אולם איז בפיכם אפילו מילת- תוכחה אחת נגד הסורים, אשר כבר שפכו לא אחת אח דמם של בחורינו בגלל חלקה מעין זו.

הכוונה היא ליחסם של הקיבוצים והישובים בצפון כלפי החיילים והשומרים הייאבטחים את נבולות הארץ, בגיזרה הסורית. החיילים נתונים, בטשד תקופה ארוכה, במאמץ פיזי ורוחני נדול.

לכן הם כה אדיבים וטשביעים כעת את רצון הסורים התיכוניים, וממהרים לספק את דרישות הנהנים, על חשכו!

אני כותב ספר זה אחרי הקרב האחרון והדרמתי ביותר בין האומות השמיות, מלחמת ששת־הימים בין ישראל וארצות־ערב — מצרים, ירדן וסוריה. דעותיו של אדם הן פרי אופיו ונסיונותיו.

הצלבנים לא החזיקו רק בכל ארץ־ישראל המערבית, אלא גם בחוף הלבנוני והסורי. הם עברו את הירדן, כבשו את הרכסים ממול והחזיקו בהם — דבר שישראל עדיין לא הגיעה אליו.

במצוד אחרי חולייה נוספת של אל־פתזז, נפלו שני חיילים — גד מנלה ואריק רגב. בחודש זה גם הגיעו שני הסיגים הסוריים, בנסיבות מסתוריות. • חודש אלול הביא את מלחמת־הטרור ללב־תל־אביב, כשהוא מפיל פצועים בתחנה המרכזית ומביא לפרעות מכוערות.

אלא שיש יותר מדי רגעים זולים, טיפשיים, דיאלוגים הסרי־טעם, וקטעים מלאכותיים מרגיזים. מצד אחד נסיונות לעורר סנסאציה, ומצד שני בימוי ארוך ומשעמם, המוציא כל י?.

כתב השבוע הרב אליקים כהן, אב בית־הדין של גיבעת־אולגה, בביטאון הצעירים — במאמר הסוקר את אירועי השנה שחלפה מאז ניצחון־ששת־הימים: ״...מה עשה השמן ושליחיו התחיל בטיולים לגדה המערבית, לרמה הסורית — וכמובן, הכל בשבת־קודש ועבירה גוררת עבירה, ביקורים בסיטונות במיסגדים, כורעים ומשתחווים בכניסה לשיקוצי־הנוצרים־ והאיסלס — מה עשתה השכינה?

לכל אחד מהגברים ישנן פיאות כמובן, ארוכות ומתמשכות, על הראש כיפה די משעשעת, בעלת חוד, המזכירה כובע של ליצן סורים, ומעל למכנסיים, בולטות בהפגנה ציציות.

והאמת היא, שהוא היה באמת פצוע, ואפילו די קשה, אבל כל זה רק לצורכי הסרטה, מול המצלמות שצילמו את הסצינה הראשונה של הסרט, בה הוא עוזב את בית־ד,חולים כדי להצטרף למיבצע הפריצה לכלא הסורי.

בתוכנית הרדיו של יצחק נימצוכיץ׳, דמויות סן הפינקס, המשודרת בגלי־צה״ל, סופר לאחרונה על נסיכה ערביה מסוריה בשם נטשה אלג׳זרי, שלמרות שלא התייהדה נקראת בישראל בשם רות ועובדת כאחות בבית־חולים.

מאז הצליח ליצור לעצמו שם מפוקפק כדיפלומט־להשכיר של הסעודים, הסורים, המצרים — ומי יודע מי עוד. אבל מה היום?

למשל: בעוד שפרס התריע בחריפות נגד עצם הסכמת אשכול לקיים את שיחות ועדת־שביתת־הנשק הישראלית־סורית בעניין האדמות המפורזות, הכריז דיין על במת הכנסת כי ההסכמה הזאת היתר, נכונה בהחלט.

צרכי מחקר, מי שמתאר את המחקר כתחביב סאדיסטי של מד נניח לפחדנות אינטלקטואלית, או ענים הסרי-רגש, במכשיר כידי \ £לנוחיות של עסקני־מפלגה ״חילוניים״ ,רופאים רודפי-קאריירה -הריהו לחפות על האמת הפשוטה.

להקת הגמדים ״הסרפס״ בדיסקוטק גובה סמוצע 1.45מ׳ ״גמאל עבד־אל־נאצר הוא פירחח חסר־מצפון, דיקטטור במלוא מובן המילה, היטלר במהדורת כים, שיוביל את ארצו ואת האזור לקטסטרופה.״ • ״ג,יש אל״ערב״ ,ביטאון הצבא הסורי, במאמר אנטי־דתי שגרם להפגנות ול־שביתות :״האומה הערבית ביקשה ישועה באלוהים, באיסלם, בנצרות, בפיאודליזם ובקפיטליזם — ערכים שהפכו את האדם הערבי לתבוסתני ונכנע לגורלו

בשבחו רעיונות אלה (אפילו מתוך ציון שאינו מקבל אותם כלשונם) רומז רדיו דמשק על קבלת עקרון זה — דבר שאין המישטר הסורי יכול לרמוז עליו בכל צורה אחרת. 13111עולם • לסטקאות כו פ ר • טבעי עליו היה סגן חיפאי צעיר, והוא היה ערוך בצורת טבלה גדושת תאריכים, שעות וציוני מקומות.

כוושינגטון וכמוסקכה, כלונדון וכירושלים, ככון וכרומא, כדלהי וכטוקיו, עמדו ליד ההגה אנשים קטנים, הסרי־מעוף, שניסו להסתיר את :זכוכתם מאחורי מליצות יגעות.

ההכרזות הביאו מדי פעם להתנגשויות. ככולן הובסו הסורים. הדבר לא הפריע להם. הם חיפו על המפלות בהודעות־כלוך עד נצחו• נות מדומים.

נהגו, סיפר לאשתו כי ״הודות לצביקה, נשארו המון חבר׳ה בחיים״ ,ולא ידע כי צביקה עצמו כבר איננו בין החיים. ממש עם סיום המלחמה, כשהגיע לרמה הסורית ועזר להציל פצועים, ירה בו צלף ופגע בו.

זוהי תופעת גניבת־התהילה, למטרות פוליטיות ומפלגתיות. עוד לא התייבש הדם ברמה הסורית, כאשר החליטו כמה אנשים לבסס קאריירות פוליטיות על גופם של החללים והפצועים של מלחמת־ששת־הימים.