גליון 1796, 2 בפברואר 1972, עמוד 14
הם לא ידעו אם עליהם לצ הול
או לדאוג בשל מהומות הסטודנטים
שהסעירו השבוע את הבירה המצרית,
גרמו לערעור משטרו של סאדאת (ראה
מיסגרת — עמוד .)16
״יופי!״ אמר מוכר הכרטיסים באוטובוס
מספר 5בתל-אביב, כששמע את החדשות
ברדיו ,״שיעשו צרות לסאדאת !
גליון 1786, 25 בנובמבר 1971, עמוד 4
ההחלטה באה כדי לא לספק חומר לעיתונות המצרית
ולעיתונות בשאר הארצות, כאילו ישראל מאיימת,
מתכוננת ומחרחרת מלחמה.
הקו הוא לתת לנשיא מצריים סאדאת
להסתבך כדברי עצמו.
התנגדות ב מ פלג ת
בן־בל ה התערב
העבודה להעלאת
לטוב ת שיחדור
אחוז החסימה
אסירי קאהיר
אחמד כן־כלה, מי שהיה נשיא אל-
ג׳יריה, התערב אישית כמה פעמים לשם
שיחדור מרסל ניניו וחבריה, אך בלי הצלחה.
גליון 2107, 18 בינואר 1978, עמוד 27
.״
מעטים היו המדינאים בעולם ובמרחב
שלא ציינו, בעת ביקור סאדאת בירושלים
פתיר מקבל
כשהפכו הישראלים למארחים, ושי-
חות־השלום הגיעו לשלב בו הן היו צרי כות
להיות ענייניות ולא רק טכסיות, עשו
דיין ובגין את כל אשר ביכולתם כדי
להוכיח כי לשלום אין כמעט תקווה.
גליון 1974, 2 ביולי 1975, עמוד 13
הסקר נערך בקפה טעמון ביום
שני 24.6.75 בין השעות 0900—1030
וכלל מידגם מייצג של ארבעה מרוא יינים,
עוגת גבינה וכלב;
הנקודה המעניינת ביותר היא נטיית
הציבור להעדיף סנדביץ־חביתה על
סאדאת, ולחמניה עם סומסום על לח־מניה
רגילה, בעוד שהשאר (כ־670/0
מציבור הכלבים) מעדיף סנדביץ־
חביתה מהריצפה על בונזו משקית.
גליון 1968, 21 במאי 1975, עמוד 12
העולם
נגדנו — הסברה. רבין מסתבך — הס ברה.
סאדאת מפתיע — הסברה.
אחותך זונה — הסברה.
גליון 1968, 21 במאי 1975, עמוד 38
נחפור הוא: זהירותם המופלגת
— עד כדי הגזמה — של סאדאת ואיסמעיל,
מצעדים נועזים־כלשהם, נבעה מהקפדה
עיקבית ומירבית על שמירת עקרון ״שי מור
הכוח״ .אד בניגוד לתפיסות היהודיות
והמערביות המקובלות עלינו, לא היססו
כלל להקריב חלק קטדביחס של הכוה
הכללי, כדי לסייע את שמירת דובו, העסוק
בביצוע המאמץ האיסטרטגי העיקרי.
גליון 2177, 23 במאי 1979, עמוד 75
עבדאללה הוא מנהיג ה כפר
הבדווי והוא מבטיח למוסדדמשה :״יש
לי קשרים טובים עם המצרים, אני אלך
לדבר עם אל-סאדאת ואני אסביר לו. הוא
יעזור לכם. אולי תוכלו להישאר ואולי
בכלל הוא יסכים לוותר ולא לקבל את
המושב בחזרה!
גליון 2173, 25 באפריל 1979, עמוד 12
.״ הראשון הוא שר-
התעשייה גירעון פת.
8מתי החל עזר וייצמן
להרגיש כי בא השלום 1כאשר
נסע לראשונה למצריים, למח רת
ביקורו של אנוור אליי
סאדאת בארץ .״פיתאום אני
יושב במסוק צבאי מצרי, הלוקח
אותי לאיסמאעיליה.
גליון 2126, 31 במאי 1978, עמוד 24
1
שיא החוצפה
לפני לא הרכה שנים, כשגולדה
מה זה שיא החוצפה י
לא, זה ככר לא להשתין על היתה ראש״הממשלה, היא לא
קרחת של מישהו ולהגיד לו ש־ הסכימה שד״ר גולדמן ייסע ל־הוא
מזיע. לא, שיא החוצפה זה קהיר להיפגש עם סאדאת, ואז
כל מיני אנשים הפגינו נגדה ודרגולדה.
גליון 2221, 26 במרץ 1980, עמוד 87
.״
כאשר ביטל אוברזון בפעם הראשונה
את תצוגת־האופנה שלו, הוא טען כי הוא
עושה זאת משום שרעיית נשיא מצריים,
ג׳יהאן אל-סאדאת, לא יכולה לבוא בתא ריך
הזה, והוא אינו מוכן לערוך תצוגה
במצריים בלי נוכחותה.
גליון 2297, 9 בספטמבר 1981, עמוד 17
אני מניח
שהאופן שבו הנשיא המצרי
אנוור אל־סאדאת הקסים את
הנשיא והעם האמריקאיים ודאי
גרם לך• ראש־ממשלה יקר, לילות
רבים של נדודי־שינה.
גליון 2319, 10 בפברואר 1982, עמוד 20
במיקרה של ראול ולנברג חרגנו
מנוהגנו זה.
באשר להנצחת אנוור אל־סאדאת
— לפי תקנון ועדת השמות וההנצחה,
אין לדון בהנצחת אדם, לפני
תום שנתיים מעת פטירתו.
גליון 2304, 28 באוקטובר 1981, עמוד 41
הגברת הזאת לקחה על עצמה השבוע
לדבר בשם גיורא וזאב, חללי מילחמות ישראל, ובראיון
שהעניקה לעיתונאית ברוריה אבידן״שריר, היא אמרה
שהם ״שלחו ידם מן הקבר ולקחו את סאדאת״.
אני חושבת שאילו גיורא וזאב היו בין החיים, היו
לבטח• מתביישים מאוד בדברים שאמרה ״המשוררת
הלאומית״ בשמם.
גליון 2532, 12 במרץ 1986, עמוד 12
בפעם השניה עם מנחם בגין
בעת הביקור אצל אנוור אל־סאדאת,
ובפעם הראשונה במילחמת יום־כיפור.
גליון 2662, 7 בספטמבר 1988, עמוד 16
לשם כר עליו קודם־כל לרכוש לעצמו ביטחון עצמי
וגאווה לאומית.
אנוור אל־סאדאת בא לירושלים ארבע שנים אחרי שנחל
ניצחון צבאי חסר־תקדים בתולדות הערבים בעת החדשה: צליחת
תעלת־סואץ.
גליון 2613, 30 בספטמבר 1987, עמוד 42
עורן־הדין המיליונר, ליאון צ׳רני, שהיה
יועצו של הנשיא ג׳ימי קרטר, ושאף חיבר ספר
העוסק במשא־ומתן של ג׳ימי קרטר, אנואר
אל־סאדאת ומנחם בגין, נחשב כרווק
מבוקש בארצות־הברית ובישראל.
גליון 2617, 28 באוקטובר 1987, עמוד 8
אולי הוא לא הגיע
ממניעים משלו? עזבי, הוא לא כזה
סאדאת וג׳ימי קארטר (מביט לעבר
התמונות, בהן הוא מצולם עימם, המקשטות
את קירות מישרדו).
גליון 2616, 21 באוקטובר 1987, עמוד 14
הכל היה צריך להתנהל כמו בפארודיה
של ביקור סאדאת.
תצלום מבויים היטב: ג׳יין פונדה בין אידה ואחותה אילנה
תמזנזת טזבזת בלוד —
״עכשיו חסר רק שינגנו את
שני ההימנונים, של ישראל
ושל ברית-המועצות,״ התלוצץ
אחד הח״כים.
גליון 2107, 18 בינואר 1978, עמוד 34
הם הת עכבו
שם ישעה ארוכה, ונישאו תפיילה ל שלומו
של הנשיא סאדאת. קודם־לכן
דחסה בהם איה גם ״קצת ציונות״ ,והראתה
להם את השיכונים של דמתיאשכול.
… אולם ההתרחשויות הפוליטיות הקדחתניות
ויהדרמאתיות סביב הוועדה המדינית העלו
את המתח לשיא ,״כמו בביקור סאדאת.״
המצרי ילמד אידיש
) ן ן 1ל התרגשות מתלווה המתח ואליהם
ר השמועות, שהן גורם שכיח בכל
אירוע מסוג זה.
גליון 2435, 2 במאי 1984, עמוד 60
אתה
הולך, המום, בעמק המלכים ונשימתו
נעתקת, כאשר אתה מסתובב בין
העמודים הענקיים ובין פיסלי־הענק
של קרנך, וברקע אתה שומע את
נעירת־החמורים ואת הצפצוף המח־ריש־אוזניים
של המכוניות, ובמרחק
כמה מטרים משם מכבסות כמה נשים
את כבסיהם במי הנילוס, וילד שותה מן
המים האלה ואתה חושב, שיש להם
קיבת ברזל לאנשים האלה, מכיוון
שאתה, למרות ששתית רק מים
מינרלים ואכלת רק במיסעדות טובות,
עברת את החוייה הבלתי־נמנעת של
קלקול־קיבה, שרק כדור הסדיסטל
שהבאת מבעוד מועד מהארץ חילץ
אותר ממנו.
הרחובות, שלא כבימי סאדאת, אינם
מלאים בתמונות הנשיא. פה ושם אתה
רואה תמונות של מובארב ומגלה
שלצד תמונות־הענק תלויות עדיין
תמונות של סאדאת ושל נאצר.
גליון 2475, 6 בפברואר 1985, עמוד 22
אבא שלי, זיכרונו לברכה, נפטר בעיצומו של #
ביקור סאדאת בירושלים. באותה תקופה ניהלתי
ויכוחים לוהטים בעד הביקור של סאדאת.
גליון 2348, 1 בספטמבר 1982, עמוד 24
אבנרי תמך בקמפ״דייוויד, ועד היו ם הוא גאה
בבד• לא פעם הוא הצהיר שאחד ההישגים שלו, שהיה
בין הרא שונים שתמכו בתוכניתו של סאדאת. ת אר
לך מר אבנרי, שתוכנית קמפ״דייוויד לא הי ת ה יוצאת
לפועל ומצריים הי תהנמ צא ת במצב מי לחמה עם
ישראל — האם ישראל הי ת ה מעזה ל תקו ףאת
״הידידים שלך״ ,הפל ס טיני ם בדרום־לבנון ובביירות !
כמובן שלא. ובאן הבגידה של סאדאת ומובארב,
שהמשיך ב או תהמ דיניו ת: כתוצא ה ממדיניות זו ה תפנה
כו ח גדול של צבא ישראל כדי ל תקו ףאת הפלסטינים
ולהרוג מיספר גדול של אזר חי ם חפים־מפשע,
להביא מוו ת על חיילי ם ישראליים, שלא לדבר על
הפצועים הרבים מקרב ה אזר חי םוה חיילי ם.
גליון 2730, 27 בדצמבר 1989, עמוד 50
כל זה הוביל לשרשרת־אירועים, שגרמה
למילחמה של 23 שנים נוספות: מילחמת־סיני , 1956 מילחמת ששת״הימים , 1967
מילחמת־ההתשה בעיקבותיה, מילחמת יום־
כיפורים . 1973 רק ב־ , 1977 עם בואו של
אנוור אל־סאדאת לירושלים, נעשה מה שניתן
היה לעשות עוד ב־ : 1953 לכונן שלום
בין מצריים וישראל.
… אולם גם עכשיו, כשהיא עולה מחדש, אין ן
איש מצביע על הטרגדיה האמיתית הטמונה
בה: מדיניות שגזרה על המדינה דור שלם של
מילחמה, הנמשכת עד עצם היום הזה. אמנם
הושג שלום עם מצריים, ביוזמת סאדאת, אך
במקום ״הרודן המצרי״ בא ״ראש המחבלים״,
ואש״ף תפס את מקומה של מצריים בתודעה
הלאומית ובמדיניות הממשלה כ״אוייב הזומם
לכלותנו״
גליון 2232, 11 ביוני 1980, עמוד 18
אך השימוש ב מילה
״הטעייה״ כלפי אנוור אל־סאדאת,
שהוא רגיש מאוד לכבודו,
מלמדת על כישרונו הדיפלומטי
של מנחם בגין.