חיפוש: נאצר
נמצאו 2,681 תוצאות (מציג 2,526 עד 2,550)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2384 (11 במאי 1983), עמוד 35
הוא הטיף להם בגלוי, ופתח במגעים עימי ב־. 1974 ביוני 1978 רצחו אנשי אבו־נידאל את עלי נאצר יאמין, שליח פת״ח בכוויית, שהיה ידוע כאיש מתון.
גליון 2605 (5 באוגוסט 1987), עמוד 15
חוץ מזה היה ״פרעוני״ — מצרי ששם את הדגש על מצריותה של מצריים ועל תרבותה המצרית העתיקה, בניגוד ללאומנות הערבית של תקופת גמאל עבד־אל־נאצר. כשראיתיו, היה רישמית בן .77 הוא עצמו לא ידע את שנת לירתו, והעריך שהוא בן .80 משמע שמת בגיל הטוב של .88 כאשר דיברתי איתו, היתה לי ההרגשה ש־ 7000 שנה של חוכמה מצרית מדברות אליי.
גליון 2652 (29 ביוני 1988), עמוד 11
לידו היה רב־סרן צעיר בשם גמאל עבד־אל־נאצר, קציך המודיעין של החטיבה המכותרת.
גליון 1017 (10 באפריל 1957), עמוד 11
זוגות של מלחים חזרו לאוניה, כשהם שרים במקהלה. ״האם אתה סבור שנאצר ישן הלילה?״ שאל אחד המלחים תושב מקומי שליווה אותו לנמל.
גליון 1438 (31 במרץ 1965), עמוד 4
יוסף צדיק, פתח־תקתת שניהם לא אוכל לעבור בשתיקה על עמדתכם בקשר לפצצת השלום של בורגיבה (העולם הזה .)1435 אני מוכן להסכים אתכם כי המנהיג התוניסי הוא גבר, אך לא יותר מזר -עובדה היא כי בהמשך מסעו ריכך את הצהרותיו, הודיע כי במקרה של מלחמה בישראל ישלח את צבאו להשתתף בה. רמזתם בי יתכן שנאצר הוא שותף לדעותיו של בורגי־בה. אך הסיבה לשתיקתו היא אחרת מכפי שציינתם: המצרי יודע כי על־ידי הצהרות כאלה יפסיד התוניסי מיוקרתו, ולכן הוא מניח לו להמשיך ולדבר.
גליון 1273 (31 בינואר 1962), עמוד 4
משרד־החוץ מיהר להזעיק את השגריר הסובייטי בישראל מיכאל בוד־רוב, בפניו הביע מנהל משרד־החוץ, הד״ר חיים יחיל, את ״דאגת ממשלת ישראל ואת תדהמתה מן האשמות הדמיוניות,״ שבמאמר באותה שעה עצמה החל העתונאי הבריטי ספטון דלמאר לפרסם בסאנדיי טלגראף הלונדוני סידרת מאמרים על ״השירות החשאי שנאצר ירא מפניו,״ שהכיל כמעט את אותן העובדות שהתפרסמו במאמרו של ארליך במרוד.
גליון 1504 (29 ביוני 1966), עמוד 8
היא מעוניינת לראותו מתייצב בראש גוש אנטי־נאצרי, וביקורו בארצות־הברית נועד, בין השאר, לתרום למאמץ זה.
גליון 1492 (6 באפריל 1966), עמוד 5
תחת פיקודו העקשני, הדף מישמר זה התקפת חיילים פרו־נאצריים, שניסו לבצע הפיכה ב־ 18ביולי .1963 מאותו רגע נחשב חאטום לאחד מנאמני הנהגת הבעת.
גליון 1719 (12 באוגוסט 1970), עמוד 6
לא רצוי מכיוון — שבמיקרה שההסדר לא יפתור את בעייתם, יתנגדו לו הפלסטינים בכוח. בלתי־אפשרי — מכיוון שנאצר הודיע כי לא יסכים להסדר שלא ישביע את הפלסטינים.
גליון 907 (3 במרץ 1955), עמוד 15
רודן מצ רים, סגן־אלוף גמאל עכר אל-נאצר, העניק לחוסיין, בוגר בית־הספר הבריטי לקצינים בדרגת סגן־משנה, תואר של מרשל כבוד של הצבא המצרי.
גליון 1045 (14 באוקטובר 1957), עמוד 2
דיין אמנם היה אחראי לחלק הצבאי והוא הצליח׳ אולם איש השנה איננו תואר הניתז עבור מעשה שהביא תועלת לישראל היענה. בחירת נאצר כאיש השנה אשתקד תוכיח זאת. על ראש בן־נוריון אפשר לתת רק סרט שחור עבור כשלונו בשטח הפוליטי, אלא שאין הדבר מוריד מהעובדה שהתואר מניע לו.
גליון 1000 (12 בדצמבר 1956), עמוד 2
מרוע לא נשמיע להם הרצאות על צרכי ארצם. על העוול שעשה עבד אל־נאצר נ ב חנ ה כספי מצרים על מנקים במקום לבנות דונאם בהם נתי־ספרולהשקות מיליונים אדמה?
גליון 1076 (14 במאי 1958), עמוד 2
רק בכוח אפשר יהיה לשים קץ לסכנה הקומוניסטית. סוכניו של נאצר ועבדיו של כרושצ׳וב, המעיזים להשמיע שירים בשבועונכם והעולם הזוב )1071 נדפסה רשימה בשם ״עתונאי זריז מרחובות״ בעני!
גליון 1069 (26 במרץ 1958), עמוד 2
כשאין לו דם אפילו להחזיק באשה שהוא אוהב, איד הוא חושב להחזיק בכתר? אני בטוחה שנמאל עבד אל־נאצר לא היה מגרש את אשתו רק ס פני שכמה עסקנים מפלגתיים דורשים זאת.
גליון 1026 (12 ביוני 1957), עמוד 17
.״ • המדינאי האמריקאי ערלי סטיוונסון, על מבצע סיני :״נשיא מצריים גמאל עבד אל־־נאצר ניגף אולי בקרב, אבל ללא ספק ניצח במלחמה.״ • המשורר אברהם שלונסקי, בהרצאה במועדון צוותא :״היתר, תקופה בארץ, בה התפעלו מהגמל עד כדי כך, שסיפרו כי תייר שבא ארצה התנפל על צווארו של גמל ונשק לו בהתלהבות.
גליון 981 (1 באוגוסט 1956), עמוד 2
אליהו עמיר, יפו לצערי הרב, רק רודן מצרים, נטאל עבד אל־נאצר, ראוי לתואר זה. לא רק מבחינה ישראלית, אלא גם מבחינה עולמית.
גליון 1022 (15 במאי 1957), עמוד 2
מי יודע אם בעתיד הקרוב לא ניווכח שנמאל עבדול נאצר ושותפיו הרודניים לא יתנחמו בכד בי נם בישראל קם שלטון דיכוי?
גליון 1432 (17 בפברואר 1965), עמוד 18
יש קשיש אחד בא לכיכר, החל תוקף בזעם את הנוכחים .״סוכני נאצר! סוכני המופתי!״ צעק. הוא התרגז שבעתיים, מפני שראה לפניו חבורות של צעירים עליזים ונערות נאות, שהחליפו בדיחות, צחקו בקולי קולות.
גליון 1347 (3 ביולי 1963), עמוד 6
הם מוכנים לקבל עזרה מכל מקום — מברית־המועצות (התומכת בהם, ואשר על רקע זה יכולנו להתקרב אליה) ,מאמריקה (המתכחשת להם, כדי למצוא חן בעיני הערבים, התורכים והאיראנים) ,ואף מגמאל עבד אל־נאצר (הרואה בכך הזדמנות למרר את חיי יריביו בבגדאד) .אולם חשבונו של נשיא רע״ם מפוקח עוד יותר.
גליון 1556 (28 ביוני 1967), עמוד 14
היא לא חדלה בהתעניינות זאת גם אחרי פטירתו, הציעה אפילו מספר פעמים לדויד בן־גוריון, בעת היותו ראש־ממשלה, לנסות ולד,פגש עם גמאל עבד אל־נאצר. אך הימים הגדולים שלה היו עוד לפני קום המדינה, עת היה חיים וייצמן מלך היהודים הבלתי־מוכתר, שהיה יכול לזקוף את הצהרת בלפור לזכותו, ושהתקבל כשווה בין שווים אצל ראשי מדינות ומנהיגי עולם.
גליון 1134 (24 ביוני 1959), עמוד 2
דרד נוחה וזולה זו הועמדה עתה בסכנה על־ידי התעמולה לשליחת אונייודמבהו. בפני עבד־אל נאצר לא היה כל מוצא אחר, אלא להחרים את ה אוני ה...
גליון 1137 (15 ביולי 1959), עמוד 2
אולם האגף הלאומי הוא משהו חדש: הוא רואה את עצמו כחלק מן המחנה הלאומי הכל־ערבי, שסמלו הוא גמאל עבד אל־נאצר. השליט המצרי, וגם אישים לאומיים ערביים אחרים, הביעו לא פעם את.
גליון 1079 (4 ביוני 1958), עמוד 4
מנהיגי ישראלי קיוו, כמו הקולוניססים הצרפתיים באלג׳יר, כי דד,־גול יחמיר את המלחמה בצפון־אפריקה, יילחם ביתר תקיפות נגד גמאל עבד אל־נאצר — ובצורה זו ימשיך להיות בן־ברית טבעי למנהיגות הישראלית, הסבורה אף היא כי המלחמה בלאומיות הערבית היא מצווה לאומית.
גליון 1095 (23 בספטמבר 1958), עמוד 17
.״ • ע מנו אלסלד הנציג היהודי של ברוקלין בקונגרס האמריקאי, המבקר עתה בארץ :״אפשר לסמוך על הגינותו של נאצר, כמו שאפשר לסמוך שיצמחו שערות על קרחתו של כרושצ׳וב.״ • פרופסור ערי ז׳סוטינסקי, למראה השרידים השמורים היטב של ביתד,כנסת היהודי העתיק בכפר ברעם :״אנשי ברעם שמרו על בית־הכנסת שלנו במשך 1500 שנה, ואנו הרסנו את הכפר שלהם בעשר שנים.״ • הסופר ש״י עגנון :״מדוע לא יבואו נטורי קרתא להפגין ליד ביתי נגד התנועה והרעש בשבת?
גליון 1122 (1 באפריל 1959), עמוד 2
במקום חסר הבהירות הפוליטית של מטרתנו הסופית במזרח הקרוב וביחס לתנועה הלאומית הערבית — דבר מה היוצר אצל הערבים פחד מסטי סתום בקשר לכוונותינו כלפיהם — תבוא הנררה לאומית של שאיפותינו בצורה טדוייקת ומאחר שתמורת שטחים המאוכלסים בכה מעט אנשים תיהפד ישראל לידידת התנועה הערבית ותובל לקדם בצעדי ענק את ההתפתחות הטכניודמקצועית במרחב ולחת קו־מנחה מעשי לתנועה הסוציאלית החדשה שבקרב האינטלגנציה הערבית, הרי המחיר שאנו יבולים לדרוש תמורת הגדרת מטרותינו הסופיות הוא לא גבוה מדי אפילו בשלב זה של נצחונות נאצר. תוכלו כטוב! למעוז שהערבים ידחו אותנו בשתי ידיים, נבוז.
