חיפוש: נאצר
נמצאו 2,681 תוצאות (מציג 2,376 עד 2,400)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1594 (20 במרץ 1968), עמוד 12
וחלק שני מושפע, כנראה, על־ידי האחים המוסלמים. התוצאה: עבד־אל־נאצר נאלץ להבטיח שינויים מפליגים בממשלה ובמישטר, סילוק הם היו פעילי התנועה הלבנה־שחורה למען שיווי־הזכויוח.
גליון 2402 (14 בספטמבר 1983), עמוד 7
עליה להתכונן למילחמת־גרילה ממושכת, לא רק מצד ״מחבלים׳ ,אלא גם מצד השיעים נאמני־חומייני, הסונים השומרים אמונים לזיכרו של גמאל עבד־אל־נאצר, הדרוזים, ומי לא. מצבם של הסורים טוב יותר לאין שיעור.
גליון 2400 (31 באוגוסט 1983), עמוד 15
מתוך כמות המטוסים הנמצאים בשירות פעיל, יש חלק שאינו כשיר לטיסה עקב תקלות, נאצר התבטא פעם, שלישראל יש שלושה טייסים על כל מטוס, בעוד שלשמצריים יותר מטוסים מטייסים).
גליון 2394 (20 ביולי 1983), עמוד 5
דבר דומה קרה לרק׳ח ב־,1959 כאשר הסתכסכה מוסקווה עם גמאל עבד־אל־נאצר, המנהיג המצרי שהיה נערץ על הערבים בישראל.
גליון 2532 (12 במרץ 1986), עמוד 28
ראינו אז בטלוויזיה, ביום הראשון של המילחמה, את נאצר. אז חשבתי שאני צריך ללכת לארץ, אבל לא עשיתי כלום.
גליון 2520 (18 בדצמבר 1985), עמוד 10
הסיבה: מוסקווה תמכה אז בשליט העיראקי, עבד־אל־כרים קא־סם, נגד שליט מצריים, גמאל עבד־אל־נאצר, שהיה אליל הערבים בישראל. אולם האינטרסים המקומיים של רק״ח ממלאים רק תפקיד קטן בחישובים הגלובליים של מוסקווה.
גליון 2664 (19 בספטמבר 1988), עמוד 6
עד אז ירדו עליהם הרוסים :״אתם לא יודעים לטוס, אתם לא מבינים בזה...״ עבד־אל־נאצר דרש אז מעורבות רוסית גדולה יותר, אבל הרוסים לא היו מוכנים לעבור איזה קו.
גליון 2647 (25 במאי 1988), עמוד 5
ב* 29 באוקטובר 1956 פתחה ממשלתו של דו ד בו־גודיון בהתקפה על מצריים, כביכול בדי ״לבער קיני מרצחים״ ,אך למעשה במיסגרת של קנוניה בינלאומית, בריטית־צרפתית־ישראלית להפלת מישמרו של גמאל עבד״אל־נאצר. מכיוון שזו היתה המילחמה הראשונה מאז מילחמת־העצמאות, ולא היה ברור כיצד יגיבו האזרחים הערביים בישראל, הוטל עוצר על עריהם וכפרי־הם.
גליון 2719 (8 באוקטובר 1989), עמוד 44
צורת ההתבט או ת הזו של הנ שיא המצרי מראה אולי שעודף ה בי ט חון טי מטם לו קצת אתה שכל הישר ובמעשיו הו אמת חיל להזכיר א ת ״גיבור״ מל חמת ששת הי מי ם עבדול נאצר שהוביל א ת מצריים לאחד מכי שלונותיה הגדולי ם ביותר.
גליון 972 (31 במאי 1956), עמוד 6
. • צעד מצרי אפשרי באותה זירה: רמזים כי עבד אל־נאצר יסגור את תעלת סואץ גם בפנ י אניות מעצ מות המערב, אם אלה יתנכרו בצורה חריפה מדי ל תכניו תיו בעולם הערבי.
גליון 976 (28 ביוני 1956), עמוד 6
. • אם הערבס לא יגיבו כלל, יהיה זה גצחון של ישראל בעולם ונצחון של בן- גוריון בישראל. האפשרות השלישית, שעבד אל־נאצר שוב ישלח את הפידאיון לנהל זמן מה מלחמה־זעירה בישראל, היתה סחותת-ערך לעומת שאיפתם של רוב אזרחי ישראל להפגין את הריבונות הישראלית לגבי מפעל חיוני המוקם בלב שטח המדינה.
גליון 955 (2 בפברואר 1956), עמוד 4
עתה הועמד במצב לא נוח על־ידי שינוי ה מדיניו ת הצרפתית ; לעו מת הוי תירי ם ה צי פ תיי ם ללאומנים המרוקאים, ממ שיך פרנקו להקפיד על משטר קולוניאלי. ב מ רו קו הספרדית. גמאל עבד אל־נאצר, שנענה ל הז מנ תו של פרנקו ל השתתף בוועידה ערבית־ם פרדית־צרפתית בעניני מרוקו, ש תי עון בספרד, נמנע עד כה מלנקוב תאריך לביקורו, כל עו ד לא התחייב פו נ קו מראש לויתורי ם מי נימליים.
גליון 934 (8 בספטמבר 1955), עמוד 9
״ מדיניות הסיבוב האחד־־וחצי ראה שער) לפני חצי שנה ערכו כוחות צה״ל את הפשיטה הגדולה ליד עזה• אותה שעה תמהו כל ד,מ מחים נוכח התגובה המתונה של המצרים. עבד אל־נאצר לא ענה בפעולה, הסתפק באיומים. השבוע נתברר פשר השתיקה המוזרה.
גליון 964 (5 באפריל 1956), עמוד 17
דוגמה זו של ניצול־לרעה של סמכויות, שניתנו למטרות שונות לגמרי, עוד הוסיפה להכות גלים, כאשר עשה מליון את מעשהו השני. הוא הכריז מלחמה על גמאל עבד אל־נאצר. הדבר נעשה בצורה מקורית מאד. מזה כמה שנים נוהגים עולים רבים, המבקשים להציל את הונם, לקנות סרטים מצריים ולהביאם לארץ.
גליון 1073 (23 באפריל 1958), עמוד 37
שעה שרבו הניחושים, כי סם להעמיד את עבד אל־נאצר על הסכנות הנרקמות והולכות למשטרו בדמשק, כינס סראג׳ את העתונאים, הציג לראווה את הפגיון הערבי המוזהב, שנמסר על־ידי המלך מעוד, לדבריו, כדי לרצוח בו את נשיא רע״ם.
גליון 1028 (26 ביוני 1957), עמוד 18
נקמת איברהים אל־אול •טוניס, אחרי שנתקלו באיבתם ה* .גלויה של התושבים הערביים׳ גילו מלחי אנית המשא הישראלית צפונית, בצאתם מהנמל, כי הערבים הניסו על תורן האניה תמונה גדולה של גמאל עבד אל־נאצר. אישור סופי ך • ירושלים, שוחרר צעיר מחובת *-גיו ס על סמך תעודה שהנהו חולה רוח, נתגלה לחוקרי המשטרה כפקיד ממשלתי במשרד הסעד.
גליון 1026 (12 ביוני 1957), עמוד 4
הודיעו האמריקאים: הם נמצאים בשלב האחרון של נסיון גדול להפיל את גמאל עבד אל־נאצר. כל פעולה ישראלית תקלקל את העסק.
גליון 1001 (19 בדצמבר 1956), עמוד 9
כאשר זינגר /שענה לשאלות התובע בבטחון נודע לראשונה על רדיפת היהודים בידי מופרז, היה במוח פחות בדבריו בעת ממשלת עבד אל־נאצר, היה ברור כי גל חקירתו על־ידי תמיר.
גליון 991 (10 באוקטובר 1956), עמוד 18
הנחלת מפלה לירדן ולעיראק תחפו! -את גמאל עבד אל-נאצר למנחיג הבלתי־מעורער של העולם הערבי, מנהיג מסע־הם חר נגד ישראל. <• גם המערב וגם הגוש הסובייטי יפעילו לחץ גדול על ישראל.
גליון 1018 (17 באפריל 1957), עמוד 14
היה מוצג מוקדש לגיוס־החובה לצבא: ערימה של חיילי־בובות בתוך ערימה אדירה של שחת, מעליה שר־הבטיזון עם זכוכית מגדלת והכתובת :״הידד — הם באים היה מוצג על מסהר,כנסה: שר־האוצר שפר, בדמות דבורה, מרחף על פרח של כסף, והכתובת :״דבש משובח — מפירמה חריצות אזרחית״. מובן שהיה שם עבד אל־נאצר — ראש הרודן מחובר לגוף הספינכס, שעל גבו הסתייפו ילד בדמות ערבי וילדה בדמות אירופית.
גליון 990 (3 באוקטובר 1956), עמוד 9
מסקנתם לא תהית ני יש להסיר את המחסום, כי אם רק שיש לרסן את עבד אל־נאצר. • למרות שגם ישראל וגם הערבים אינם מעוניינים בשלב זה כי בעיית תקריות־הגכול תועלה לדיון כפני מועצת ה־בטחון, קיימת אפשרות כי ככל זאת תונח הבעיה על שולחן המועצה.
גליון 1448 (9 ביוני 1965), עמוד 13
הדוגמאות הבולטות לחידוש זה: מכתבו הגלוי של מיקונים אל אחמד בן־בלה, גינוי ההכרזה המשותפת של אולבריכט ועבד־אל־נאצר, עמדה מאוזנת בעניין תקריות הגבול.
גליון 1468 (27 באוקטובר 1965), עמוד 9
הודות לאהדה (המשך בעמוד סו) * למעשה הפריעה עד כה רק אבן־ נגף אחת לברית צרפתית־מצרית: סירובה של מצריים לוותר על עידוד תנועות־המהפכה בארצות אפריקה הדוברות״צרפ־תית, בהן שולטים שרותי־הבנוחון הצרפתיים מאחורי הקלעים. קרוב לוודאי כי עתה הבטיח עבד־אל־נאצר לוותר על עידוד זה, ולהתרכז בשיקומה של מצריים עצמה. •* בגרמניה עצמה זכה השבוע אדם בעל דיעות פאשיסטיות גלויות למישרה רמה מאד, הודות לידידיו של שמעון פרס.
גליון 1461 (8 בספטמבר 1965), עמוד 12
כאשר קבוצה, המכריזה על אהדתה לתנועה הלאומית הערבית ולגמאל עבד־אל־נאצר, מחליטה להצהיר הצהרה כזאת, ולהשתתף בחיים הפוליטיים של המדינה, הרי יש בכך משמעות פסיכולוגית ופוליטית רבה.
גליון 1430 (3 בפברואר 1965), עמוד 20
הוא עמד על דעתו, כי ייתכן רק פתרון אחד לבעיית ארץ־ישראל: חיסול מדינת ישראל בכוח. נגדו התייצב המנהיג הירדני פואד נאצר. לפגישה וו יש חשיבות לא רק מפני עורך תומא ביקורת על בן־בלה
