נמצאו 2,681 תוצאות עבור נאצר

בגרמניה הנאצית היו מרבים לומר (בלחש) :״אילו ידע הפירר מה שנעשה בברית־המועצות :״אילו ידע החבר סטאלין ואפילו במצריים של עבד-אל־נאצר היו ההמונים בטוחים :״אילו ידע גמאל מה עושים אנשיו, היה שם לזה קץ !

עראפאת, שהעריך את כושר־השיפוט -שלו, החל לוקח אותו עימו לפגישותיו המדיניות החשובות. בפגישות היסטוריות עם גמאל עבד־אל־נאצר ועם אנוואר אל־סאדאת, שהיו לא פעם סוערות, ישב חמאמי בפינה, מסתכל ושותק.

העסק־הביש המפורסם של 1954 היה התערבות גסה בעניינים הפנימיים של מצריים, וביחסיה עם מדינות זרות (ארצות־הברית ובריטניה) .ביומנו מודה משה שרת שישראל השתתפה בקנונייה בינלאומית להפלת שילטונו של גמאל עבד- אל־נאצר, במגמה להשליט במקומו קבוצה של גולים מצריים.

הוא נכנע ללחץ שליטי ערב, חתם על ההסכמים עם חוסיין, בחסות נאצר, שמת למחרת היום. אנשיו לא הסכימו עם שיקוליו הזהירים.

במיכ- תב לממשלות מצריים וישראל פירט רו- ג׳רס הצהרה מדינית, שכללה הכרה הדדית בריבונות ובעצמאות הלאומית של שני הצדדים, ונכונות לנסיגה ישראלית משטחים כבושים. גמאל עבד־אל־נאצר וגולדה מאיר קיבלו את יוזמת דוג׳רס.

הסן חמודה, עורך־הדין הממולח, פוגש באבו נאצר אל־כביר, איש ההתנגדות הפלסטינית, המכריז על האפשרות שטובת הערבים ככלל תצדיק הקרבת ערבים, ושהפלסטינים מפיחים רוח חדשה של הזדהות עם הגורל הערבי בקרב בני המעמד הבינוני והעליון.

הדו״ח של, איוונטס׳ מהווה את המיסמך השלם והאובייקטיבי ביותר, שחובר עד כה, על המגעים בין אש״ף והישראלים,״ ניהל כמה פעולות־פידאיון עצמאיות, שב־אחת מהן, כנמל־התעופה במינכן, נפצעה השחקנית חנה מרון• לאחר־מכן תמר אירגון זה בהחלטתו •טל גמאל עבד־אל־. נאצר להפסיק את מילחמת־ההתשה, כני גוד לדעת בל שאר אירגוגי הפדאיון (מילבד אירגון־רסיס קטן אחר) .הוא נב נם לקרבות עקוכים־מדם עם ״החזית העממית לשיחרור פלסטין״ של ד״ר ג׳ורג׳ חבש, בעל הקו הקיצוני.

זה היה נשיא מצרים בשעתו, גמל עבד אל־נאצר. אם אתם נאמנים לסיסמת־כם ,״בלי מורא ובלי משוא-פנים,״ עליכם לבחור גם השנה בערבי — את ראש אש״ף יאסר ערפאת, שזאת היתה שנת זריחתו הבינלאומית וגם דעיכתו בלבנון.

עראפאת, שהעריך את כ׳ושר־השייפוט ישלו, החל לוקח אותו עיסו לפגישותיו המדיניות החשובות. בפגישות היסטוריות עם גמאל עבד־אל־נאצר יועם אנוואר אל־סאדאת, שהיו לא פעם סוערות, ישב חמאמי בפינה, מסתכל ושותק.

מאז, כעשרים שנה, לא חדלו דובריה להצהיר על כוונותיהם התוקפ ניות...״ דויד בן־גוריון. ** אבא אבן. נאצר אשבול פלוטוניה התחתית והעילית כל פנים ברור לי מה יגידו עלי, בשה- משא־ומתן ייכשל .

במאי 1967 גרמה ברית־המועצות למשבר במרחב, הסיתה את גמאל עבד־אל־נאצר לאיים על קיום ישראל, והכריחה את ישראל להתקיף.

מיקרה לדוגמה: באחת השיחות, בראשית כהונתו •של ניכסון, שבהן נכחו הנשיא, יועצו הנרי קיסיגג׳ר, אבא אבן ויצחק רבין, הפליט ניכסון בהתלהבות :״בכל פעם שאתם דופקים את נאצר, אני נהנה מזה*.״ כאותו רגע בעט קיסינג׳ר מתחת לשולחן בקרסולו של ניבסון.

משך כמה ימים עבד הקרב מחופיה השטוחים של תעלת־סואץ אל אולמות ה־או״ם. גמאל עבד־אל־נאצר לא יכול היה להיסוג, מבלי לתת פיתחון־פה לאויביו המושבעים, האחים המוסלמים, שהכריזו על ההסכם עם האנגלים כעל בגידה.

מדור ה״אמ־נות״ של השבועון הציג את דיוקנו של תיאטרון הבוכות של קיבוץ גיכעת־חיים, בהנהלתו של דויד בן־שלום (הונזו) .המדור ״במרחב״ סקר שוב את מאבקו של גמאל עכד־אל־נאצר נגד האחים המוסלמים. כתבה מיוחדת, פרי עטו של יאיר צכן, מי שהיה עד לאחרונה נציג של״י בהסתדרות, הוכתרה כד : ״עכרתי את החומה הסינית״ .בכתבה מספר צכן על מסעו, כפעיל ברית הנוער הקומוניסטי הי״טראלי, ברחבי סין העממית.

.״ היות וסאטירה היא ראי של חברה ותרבות, מפרטת הגב׳ פורת במאמר מיום 26 בספטמבר 1956 את עמדותיה בנושא הסאטירה סבורני, שבעניין זה של ¥ ,הנגד׳ היינו יכולים כבר — האמת ניתנת להיאמר שלאחר שמונה שנים (לעצמאות ישראל) פגה אמנם מעט הרגישות — יכולים כבר להגיע כיום לעמק השווה, אף כי גם זה בקושי: נגד נאצר, נגד אי־מישלוח נשק לישראל, נגד שחיתויות ונגד מנגנון מנופח ונגד רמת- חיים מוגזמת (כאן מגיעים אל אזני כמה קולות מס תייגים לאה פורת כותבת כאן קודקס של איסורים לסאטיריקנים, קודקס שהוא חלומו של כל רודן.

השבוע לפני 25 שנים סיקרה מערכת ״העולם הזה״ באהדה גלוייה, שהיתה יוצאת־תפן, את המהפכה המצרית, בראשותו 0 (0 2 5 9 9 / של הגנראל מוחמד נגיב וכת־הקצינים, שעימה נמנו, ביו השאר, נשיאי מצריים, גמאל עבד־אל־נאצר ואנוואר אל־סאדאת. הכתבה הופיעה תחת הכותרת ״נדטיח על טנק כבד״ .דכרים על מאורע היסטורי זה, שנכתבו בידי אורי אבנרי, נראים כיום כדברי־נכואה.

• במסיבה אצל השגריר האמריקאי בקאהיר, גילה האיש החזק של מצרים, קולונל גמאל עבד־אד־נאצר, מדוע הוא לא נגע באספרגוס שהוגש לו .

בקטע זה נראים מוחמד נגיב, גמאל קטנה, הדגיש העולם הזה למן הרגע הראשון שזוהי תפנית היסטורית והקדיש תשומת־עבד־אל־נאצר, גנאע עלי בגדאדי, אנוור אל־סאדאת, יוסף צאדיק.

במידה מסויימת קרה לו מה שקרה לגמאל עבד־אל־נאצר, אחרי שספג מפלה מוחצת במילחמת ששודהימים והתפטר.

בשיא המתח הזהירה ברית־המועצות את מצריים שישראל עומדת לפלוש לסוריה. גמאל עבד־אל־נאצר ריכז את כוחותיו בסיני לשם הרתעה והפגנה — וכך החלו הדברים להידרדר לקראת מילחמת ששת־הימים.

איחסאן ח׳ליל אבו־ דראז, בת ,18 נפגעה משלושה קליעים בביטנה, שלושה קליעים ברגלה וקליע אחד בידה. היא נפטרה כעבור שעה בבית- החולים נאצר בחאך יונס. מן היריות נפגעה גם סבאח איברהים אבדאיסמאעיל, בת . 16 קליע חדר לרגלה השמאלית, ונתז של קליע (״ריקושט״), שרט את רגלה הימנית.

במקומו של ראש עיריית אל־בירה, בעל המגמה הקיצונית, נבחר כנציג השטחים הכבושים הנא נאצר, נשיא אוניברסיטת ביר־זית, שהיה ידוע כאחד האישים הנבונים והמתונים בגדה המערבית.

כאשר התברר מישפטו של כהן,לפני בית־המישפט העליון, מצאוהו שני שופטים נאשם, בעוד שהשופט ויתקון •ויכהו כליל. הקרוב לגמאל עבד״אל־נאצר, כתב, כי ״לעולם לא תסכים רע״ם (״הרפובליקה הערבית המאוחדת״ — שמה של מצריים ב־,1959 בתקופת איחודה עם סוריה) לשלום עם ישראל״.

עד כה, הסיכום הראשון של הפרשה: תרומה של שקי מלט לגמאל עבד אל־נאצר. קרך־אור ממיזרדו. אולם לא בכל הבחינות נכשלה השבוע מדיניות ישראל.