גליון 1501, 8 ביוני 1966, עמוד 22
בדיון על ניתוחי־מתים, התרגש לורנץ מדברי
ח״כית מפא״י דבורה נצר, קרא לעומתה
:״גברת נאצר!״ כשהבחין בפליטת־הפה,
התנצל מייד • .בוויכוח על ענייני הדת,
טען ח״כ מק״י שמואל מיקוניס נגד
הנימות הגזעניות של השיפוט הרבני, אמר
שממילא לא ברור בדיוק מה קרה בתפוצות
מבחינת ההרכב הגזעי של היהדות.
גליון 1567, 13 בספטמבר 1967, עמוד 22
.״ וזה שאמר דברים אלה הוא לא
סתם קוטל קנים — זהו אלאסטיר כיד
קאן, מנהל המכון המפורסם לעיונים אים־
טראטגיים בלונדון • .לאיש הזה, המבין
בענייני מלחמה, יש דעה נחרצת על אנשים
מסוגם של גמאל עבד־אד־נאצר, משה
דיין והמלך חופיין. אלה הם, לדבריו,
״נפוליאונים זעירים למנכ״ל משרד-
הדתות, הד״ר שלמה זנוויל כהנא, יש
כשרון מיוחד כיצד להסתדר בעולם הזה
מבלי לחטוא לעולם הבא.
גליון 1564, 23 באוגוסט 1967, עמוד 25
יתכן שהיה יוצא מזה הרבה יותר מסתם
סימפאטיה — אלא שאן נאלצה להפסיק את
שהותה בארצו של נאצר, לאחר שבילתה כל
חודש פברואר 1967 בקאהיר ובמצריים
בכלל.
גליון 1573, 23 באוקטובר 1967, עמוד 22
פסוקי השסע
• שבועון החדשות האמריקאי,,ניוזוויק״ :״הפופולאריות של נאצר
עדיין זורחת במצריים כמו הירח במלואו על פני נוף קודר.״
• העיתונאי שלום רוזנפלד :״רבים׳מנסים עכשיו לקטוף את פימת
הנצחון, גם אותם אשר לפני המלחמה פחדו מצילו של העץ, עליו צמח לאחר
מכן הפרי.״
בן ה חזן
תזמורת הגדנ״ע זכתה במנצח נכבד באמת.
גליון 1556, 28 ביוני 1967, עמוד 3
הנצחון המזהיר של צה״ל כמלחמת־הכזק שיו
החודש, וכיבושיו הנרחביים בצפון, במזרה
ובדרום, לא היו באים לולא מעשיהם של מנהיגי
ערב.
לולא סגר עבד־אל-נאצר את מיצר טיראן, ולולא ריכז את
צבאו בצורה אימתנית בחצי־האי סיני, לא היתד, ישראל
יוצאת למלחמה.
גליון 1558, 12 ביולי 1967, עמוד 2
במידה מסויימת, עשינו בשטח זה מה שעשה
צד,״ל בשטח הצבאי. כאשר ריכז עבד־אל־נאצר
את צבאו בדרום, לא היה צד,״ל
צריך לשבת ולחבר תוכנית שלמה חדשה.
גליון 1558, 12 ביולי 1967, עמוד 13
ההסבר היחיד המתקבל על הדעת היה כי
הוראה מגבוה, מתוך רצון למנוע ניתנה תגובות בינלאומיות לא נעימות במיקרה של
מעצר או תקלה אחרת לטייס־השלום.
הפעם יש לגמאל עבד אל־נאצר דאגות
שונות לגמרי. גם לו היה לו הרצון לכך,
במידה ואפשר להגיע אליו בכלל, אין היא
להבטיח שכאשר מטוס מסויים יגיע יכול לשדה־תעופה מצרי הוא לא ייורט.
גליון 1145, 9 בספטמבר 1959, עמוד 15
הדזגמגית ש ל המ ש חרר
אלישבע מיכאלי,
שחקנית מיכאלי כפעולה
ביקורה של הגברת הצעירה
מסר את העפרון והיא התישבה בשולחן
סמוך והחלה לרשום. מוחמר עלי נאצר,
שעקב מהצד אחרי מעשי הבחורה, מיהר
להתישב על ידה ובהתרגשות הטיח דברים
בפניה.
גליון 1128, 12 במאי 1959, עמוד 12
הצעות־ברית רציניות
שבאו מכיוונים שונים, הן מן המחתרת הלאומנית
בעיראק והן מחוגי עבד אל־נאצר
במצריים, נדחו על־ידו בזילזול. הסיבה הרגילה:
החשדת המציעים בקומוניסטים•
הסיבה האמיתית היתד, הגיונית יותר.
גליון 1112, 21 בינואר 1959, עמוד 16
ת ל ־ אביב
בליל־שבת ,23.1.59 ,בשעה 8.30 בערב, באולם ״רונן״״
רחוב איבן־גבירול מם׳ ( 103 פינת רחוב ארלוזורוב)
ירצח בנימיןעמ די, חבר המרכז,
על הנושא!
דרכנו ביו נאצר והקומוניזם
בתום ההרצאה ישיב המרצח על שאלות מן הקהל.
גליון 1110, 7 בינואר 1959, עמוד 13
רב־סרן ירוחם (חג׳ינג״) כהן,
,38 שלישו לשעבר של מפקד הפלמ״ח יגאל
אלון, שהתפרסם בפגישתו עם אז־קצין
נצור גמאל עבד אל־נאצר בשטח ההפקר ליד
פאלוג׳ה בחורף , 1948 ושהשתלם מאז באוניברסיטאות
ירושלים ואוקספורד והמיועד
להיות נציג הברת ספנות ישראלית בלאגוס,
ניגריה, עם יופאה לונדונית ד״ר יעל וזרדי,
נישאה.
גליון 1080, 11 ביוני 1958, עמוד 10
״הליגה הערבית התאבדה מפני,שלא ידעה
להעמיד את גמאל עבד אל־נאצר במקומו!״
הכריז עוד באותו יום קריין רדיו רמאללה,
ללא כל שמץ של צער .
גליון 1728, 13 באוקטובר 1970, עמוד 17
״אנשים הולכים,״
אמר על מותו של נטאל עבד־אל־נאצר ,״אבל תנועה לאומית אינה נעורת. מטרותירו
אינן משתנות לעולם.
גליון 1727, 6 באוקטובר 1970, עמוד 22
עתה היא העת לחידוש השתתפותה
של ישראל בשיחות אלה, כדי לעקר עוד
בראשיתה התפתחותו של קו קיצוני במצריים
אחרי מותו של גמל עבד־אל-
נאצר.
הפלסטינים צריכים להיות גורם חשוב
בכל שלב של המאמץ לחיסול הסכסוך
במזרח התיכון.
גליון 1196, 24 באוגוסט 1960, עמוד 4
צעדים אלה קירבו את האי למחנהו של
גמאל עבד אל־נאצר. ניתוק היחסים עם
ישראל היה תוצאה סבירה•
ישראל לא שמה במיוחד לב למעשה.
גליון 1226, 22 במרץ 1961, עמוד 2
החזית המשותפת הזאת של
המיסטיקן הנצרני־יהודי, של איש העולם
הזה, חסידו של נאצר והנאצריזם, ושל
איש מפ״ם — חזית זאת לא במיקרה כמובן,
התייצבה באופן אוטומאטיובשמחה רבה
מאחורי לבון.״
אלדד־שייב, קישר בין דיעותיה של חזית
רעיונית זו לבין דעות הפרופיסור רוטד
שטרייך על תפקידו של צה״ל — והעמידן
מול דיעותיו של יגאל ידין.
גליון 2265, 28 בינואר 1981, עמוד 29
במשך שנים רבות היה המלך חשיד
על בל העולם הערבי, וגם על רבים מנתיניו,
כבוגד וכסוכן ציוני־אימפריאליסטי-
ריאקציוני־וכו׳ .הוא היה המטרה העיקרית
להשמצותיו הקולניות של גמאל עבד־אל־נאצר
ושל כל הלאומנים הכל-ערביים.
שום חברת־ביטוח לא היתה מוכנה לבטח
את ראשו גם עד ראש־החודש הבא.
גליון 1663, 16 במרץ 1969, עמוד 8
שוב אין מבקשים את
עזרתם כדי להפסיק חילופי יריות והפגזות.
ההוראה שנתן בזמנו נאצר לחייליו, לירות
בכל מה שנע בצד השני של התעלה,
לא נשארה בלעדית שלו, ופגעה בצבא המצרי
יותר מאשר בצר,״ל.
גליון 1663, 16 במרץ 1969, עמוד 28
ובאותה שעה מסתובבים כארץ
מאות מומחים ממדרגה ראשונה,
שיכלו להוות צוות מצויין לתפקיד
מסתובב בארץ איש כמו ירוחם כהן, ש־גמאל
עבד־אל־נאצר הזמינו אישית לבקרו
בקאהיר כמה פעמים.
גליון 1726, 30 בספטמבר 1970, עמוד 25
ואילו האדם, שלדעת רבים היה נידון לכישלון, הפך
שוב לגיבור השנה במרחב: גמאל־עבד־אל־נאצר.
השנה הוא הפתיע את העולם כמה פעמים.
גליון 1713, 1 ביולי 1970, עמוד 17
ההחלטה תתקבל אחרי שנח ״ ל יאיים בפיצוץ הליכוד הלאומי, ואחרי שנסתבר
כי כל שרי הממשלה מתנגדים להחזרת צה״ל לגבולות הקודמים.
לעומתי זאת יודיע עבד־אל־נאצר כי הוא מקבל את ההצעות ״באופן
עקרוני, מאחר שאינן שונות במהותן מהחלטת מועצת־הביטחון.״ הוא יודיע כי
מנוי וגמור עימו לכלול את פינוי רמת״הגולן בכל הסדר שיושג.
גליון 2059, 16 בפברואר 1977, עמוד 54
בסיפרו ״אהבים וגשם 1973 הוא
המשיך במגמה זו, ובספר נוסף ,״אל כרנכ 1974
הוא מפרט את תעלולי המישטרה-החשאית של ימי
גמאל עבד אל-נאצר, לפני ואחרי מילחמת יוני.
סיפרי מחפוז שראו אור בעברית הם ״סימטה בקהיר״**
; ״הגנב והכלבים וסיפורים אחרים
* תורגם לעיברית בידי מתי פלד (״מעריב״ .)26.12.69
** הוצאת ״עם־עובד״.1969 ,
*** הוצאת ״ספריית פועלים״.1970 ,
מצב ה מו לדת הו אבל תי־נ ס בל
מפלות מביאות לאובדן־ערכים, להתפוררות חברתית.
גליון 2198, 17 באוקטובר 1979, עמוד 56
#עאדלאראם, משחקני האופי ה מפורסמים
ביותר של מצריים, שמאחוריו
למעלה ממאה סרטים, היה עד שנת 1963
חבר בבורסת הכותנה בקאהיר, שותפם של
שני סוחרים יהודים, ורחוק מכל עיסקי-
בידור. עם הלאמת הבורסה, בתקופת עבד-
אל־נאצר, עבר לקולנוע ועשה את תפקידו
הראשון ב־ 1964 בסרט של ;יאזי מו ס ־
מאפה, הבמאי המכונה במצריים ה״מאס־טרו״
.לסרט קראו המרגל.
גליון 2124, 17 במאי 1978, עמוד 41
לתופעה זו יש שלוש השלכות :
במדינה
(המשך מעמוד )29
ניסטים באו ממצריים, תוך הבעה אילמת
של חרטה על כך שקוריאל וחבריו גורשו
מן המיפלגה הקומוניסטית המצרית בימי
שילטונו של עבד־אל־נאצר, ביגלל תמיכתם
בשלום עם ישראל. אחד מראשי
המחתרת של הפל״ן האלג׳ירי בצרפת העלה
על נס את גבורתו של קוריאל, שניהל
את פעולות ההסברה והשיכנוע של המחתרת
בימים האכזריים של הדיכוי הצרפתי.