חיפוש: נאצר
נמצאו 2,681 תוצאות (מציג 1,101 עד 1,125)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1047 (30 באוקטובר 1957), עמוד 5
ברגע זה בא האולטימטום הבריטי־צרפתי. עבד אל־נאצר ציווה על כל כוחותיו לפנות את חצי־האי סיני. … אלה הועברו כמובן מיד למצרים, ופורסמו בחלקם במאמרו של גמאל עבד אל־נאצר עצמו בשבועון אחר סאעה. ההערות נגעו בעיקר לפעולת בוח־הגד שימה בציר המרכזי׳ והכילו כמה משפטים הידועים היטב למפקדי־דיביזיות רבים בעולם קציני־המטה של החטיבה המשוריינת לא נראו במקומותיהם מזה כמה זמן אגפי־מטה לא תיאמו ביניהם את פקודותיהם ...האינפורמציה של אגף־ המודיעין לא נוצלה כ ר או י נצהון אמיתי?
גליון 1057 (1 בינואר 1958), עמוד 10
אם מישהו יאמר מלה בשבחו של עבד אל־נאצר, ידע על כך מחר המושל הצבאי ואין זה משתלם כל כך. … אם נוצרי הוא, ישאלו ה־ ן**>^ן יך י 1ר 11¥1 ,ר ! נאצר ג׳אחשאן, דודו של מנייד, שצעירי הכפר גיסו להצית את משאיתו, כדי להשפיע עליו למנוע את הנישואים.
גליון 1059 (15 בינואר 1958), עמוד 4
לערוך את הבחירות הבאות על פי שיטה זו, • מלחמת־סואץ תיגמר כקרוב רשמית, אחרי שיצליח דאג האמר־שילד להשיג הסנס־פשרה בין גמאל עבד אל־נאצר לבין ממשלות לונדון ופאריס על הסדר ענייני התעלה. … בגרורה בלתי־רצויה של גוש אחד, לא היה לה מקום במפה הפוליטית• כאשר תבע השבוע ניקולאי בולגאנין לכנס ועידת־פסגד, של ראשי שלושת הגושים בעולם — המערבי, הסובייטי והאפרו־אסיאתי — הופיע ברשימה גם נשיא מצריים, גמאל עבו אל־נאצר. איש לא הזכיר כי אי־שם בפיסגה יש מקום גם לאדם שייצג מדינה בשם ישראל.
גליון 1033 (31 ביולי 1957), עמוד 8
שקט כגבול הדרום צפוי דווקא כתוצאה מחיסולו של 2וחהחירוםי טל האו ״ ם. גמאל עבד אל־נאצר, טחניית כוח. זה על אדמת מצריים היתה תמיד לצניניס בעיניו, לא יעשה דבר שיהיה בו כדי לעכב את התפרקותו הסופית, וכן לא יהיה עבד אל־נאצר מעוניין להקשות בעניין בו תלוייה הפרסטיג׳ה האישית של האמרשילד.
גליון 983 (15 באוגוסט 1956), עמוד 9
הפצצה הגדולה היתד, הכרזתו של גמאל עבד אל־נאצר, בפני 500 עתונאים מכל קצווי תבל, בבית הנבחרים המצרי שהתרוקן מיושביו הקודמים, לפני למעלה מארבע שנים. … ראש המשלחת הירדנית לועידת איגודי הפועלים הערביים שנפתחה בקהיר דרש לפוצץ את כל צינורות הנפם ולחבל בבסיסים הצבאיים המערביים הנמצאים עדיין במדינות הערביות• מלך תימן ציווה לערוך גיוס כללי של צבאו. • -ברחובות עזה נערכה הפגנת פליטיב, שהודיעו כי יקיימו שביתה כללית ביום פתיחת ועידת לונדון. • נשים ערביות מעמאן ואל־סאלט ערכו הפגנת־אהדה בפני השגרירות המצרית בעמאן, הודיעו על הקמת פלוגות פידאיות ירדניות, ללחום באזור התעלה. • ראש ממשלת לוב, המבקר בתורכיה, הכריז כי ארצו תומכת בהלאמת התעלה על־ידי מצרים, למרות שלוב תלויה בקיצבות המערב יותר מכל מדינת ערבית אחרת. • קבוצה של אזרחים עיראקיים ביקשה ממשטרת בגדאד רשות לערוך אסיפת־עם כדי להביע תמיכה במצרים. • מלך סעודיה הודיע לגמאל עבד אל־נאצר כי ״קופתי פתוחה בפניך.״ פעילות כזו, בתקופה החמה ביותר של השנה׳ על־ידי מדינאים הרגילים לבלות את הקיץ בקיטנות אירופה, העידה כי הבטחתי של רודן מצרים ללכד מעצמה ערבית מן המפרץ הפרסי עד לאוקינוס האטלנטי לא היתר, כה תלושה מן המציאות.
גליון 1017 (10 באפריל 1957), עמוד 4
• אל תופתע אם תשמע על נסיון אמריקאי להפיל את גמאל עבד אל*נאצר. התסיסה בסוריה ובירדן בשבועות האחרונים היא רק התחלה של פעילות אמריקאית להכין את הקרקע בארצות ערב לקבלת דוקטרינת אייזנהאור. … ארצות־הברית לא תסתפק בהעמדת הפנים הנייטראלית של עבד אל־נאצר, תתבע ממנו השתלבות מלאה בתוכניותיה.
גליון 1020 (30 באפריל 1957), עמוד 4
בתו, רננה 28 היא אחד מ־מקורוודאינפורמציה אלה. ביקורו האחרון אצל עבד אל־נאצר. תשובת ביג׳י, הרגיל לבוז בפומבי ל״אום־שמום״: השבוע הגיע האמרשילד לרומא, הריץ איגרת לישראל על רצונו לבוא לארץ. תשובת ביג׳י: אין שום טעם לכך, כל עוד לא ויתר עבד אל־נאצר על זכויות הלוחמות. היתד, זאת סטירת־לחי לאדם ההופך בהדרגה לדיקטטור של האו״ם.
גליון 994 (31 באוקטובר 1956), עמוד 12
ברגע שנמצא מנהיג פעיל לתנועה הלאומית הערבית בדמותו של עבד אל־נאצר, שוב לא היה מנוס מן הקרב. הבריטים ניסו לדחות גם קרב זה. … כמו צרפת, יכלה גם היא להגיד :״עבד אל־נאצר או אני״ .היא העדיפה את האפשרות השניה.
גליון 1434 (3 במרץ 1965), עמוד 21
נודע לאייבי שד,יהודיה הזאת, כמו שהיא, סתם מרוקאית שנולדה בחיפה, יודעת לשיר בצרפתית ובערבית, והוציאה כבר חמישה,־עשר תקליטי שירה. כמו כן היא שרה פעם לפני עבד־אל־נאצר והשר הלבנוני ג׳ומבאלאט. היה לה גם הכבוד להחזיר לפרים, בנו של עלי חאן, את כל היהלומים שהוא נתן לה, בגלל שלא רצה לשאת אותר. … ביחוד הוא התעצב כשנודע לו שמאייר, היפה אינה־ יכולה לחזור אל עמה ומולדתה ישראל, כי אם היא תחזור יוטל עליה חרם ערבי, והיא לא תוכל יותר לשיר בפני עבד־אל־נאצר, ולהחזיר לכרים חאן את התכשיטים שלו.
גליון 1488 (9 במרץ 1966), עמוד 8
תוכניתו מצטיינת דווקא בתמימותה העילאית, הדוברת אל לב לוגמי־הקפה באשקלון: לוי אשכול ייפגש עם עבד־אל־נאצר, ואז הכל יסתדר מאליו. כי היא מאפשרת להם לדבר סוף־סוף בשם השלום, להריע לשלום ולהתנפח בפוזה של רודפי־שלום — ובאותה שעה להיות בסדר גמור עם לוי אשכול ועם מחלקי הפרסים. … בן־גוריון הוא שהכריז, כד אימת •טהתכונן למלחמה :״אני מוכן ל־טוס לקאהיר ולהיפגש עם עבד- אל־נאצר!״ היתה זאת סיסמה מצויינת להתחמקות מכל פעולה למאבק על השלום יש חזיתות רבות, וגיבורים רבים.
גליון 1354 (21 באוגוסט 1963), עמוד 6
בתיאור ההווה׳ מגנה ע:ד אל־קאדר בחריפות שווה את בן־גוריון, עבד אל־נאצר ואת כל שליטי ערב. הוא תוקף בזעם את מיבצע־סיני־סואץ, שופך קיתונות של בוז על כל המפלגות הקומוניסטיות במרחב, כולל מק״י. … בין יהודים אלה נימנים אנשים שאינם מרוצים משלטונו של בך בלד״ והסבורים כי יש להקים באלג׳יריה מישטר סוציאליסטי קיצוני יותר, או שבן־בלד. מיודד יותר מדי עם עבד אל־נאצר. באלג׳יריה נמצאים עדיין, מן הסתם, יהודים שהשתייכו למחתרת האו־אה־אס, שניתקו מזמן כל מגע עם ישראל, ושנשארו ללא הנהגה.
גליון 1274 (7 בפברואר 1962), עמוד 10
הנאשמים מחאו כף ואף רצו לקום על רגליהם, כאשר קרא העד את הסיסמאות הכלולות בכרוז, :יחי נאצר! פלשתין לערבים!׳ ״נכחתי באולם בית־המשפם כסניגור הנאשמים, ישמעתי את כל עדותו של העד הנ״ל. הכרוז נקרא (על־ידי שוטר היודע ערבית) מלה במלה ונרשם במלואוב־פרטי־כל של בית־המשפס, ואין זכר למלים, יחי נאצר! פלשתין לערבים!׳ (חסשך בעמוד 4ז) ״ כל מהדורות טייס זהוח לחלוטין בתוכנן המערכתי, אך המודעות המסחריות בחן שונות.
גליון 1310 (17 באוקטובר 1962), עמוד 7
קשה לתאר מהו מועד טוב יותר לליבון (המשך מעמוד )4 עם אנשי הריאקציה החשוכה. התערבותו של גמ::ל עבד אל־נאצר גונתה בחריפות. התעמולה הרשמית פתחה במקהלה, באוזני האמר קאים, לאמור :״הנה, אמרנו לכם! … דויד בן־גוריון ועה־ריו מאמינים כי גמא? עבד אל־נאצר הוא אויבה העיקרי של ישראל במרחב.
גליון 1279 (14 במרץ 1962), עמוד 7
למרות פירוק רע״ם, תגבר תנועת־האיחוד בקרב הערבים. עבד אל־נאצר הסיק אר. המסקנה הנכונה: שהעולם הערבי יתאחד בהנהגת אותה מדינה שתצליח ראשונה להנהי. … האיסטראטגיה הסובייטית במרחב מכירה בשני שלבים: שלב ראשון של עידוד המישטריג הלאומניים (עבד אל־נאצר, קאסם) ,שיכשירו את הקרקע למהפכה מעמדית; ושלב שני ש; ביצוע המהפכה בידי המפלגות הקומוניסטיות המקומיות.
גליון 1334 (3 באפריל 1963), עמוד 21
נידהמנו עוד יותר, כאשר שמענו קריאות לחיי עבד אל נאצר. הרגשנו כאילו אנו משחקים ב־איצטדיון המרכזי בקאהיר, ולא במדינת ישראל״. … אך המסקנה שהרגיעה את המתלוננים יותר מהכל, הייתה: אם אומנם נשמעו בטירה קריאות לחיי עבד אל־נאצר, הרי שאלה לא באו מפי צעירים חברי הפועל.
גליון 1343 (4 ביוני 1963), עמוד 11
העלאת הסיב־סוף הישראלי־ערבי היתה ללא ספק גוררת ויכוח כלשהו, שהיה מסתיים בהחלטה של רוב נגד מיעוט. על כן ביקשו וחזרו וביקשו מעבד אל־נאצר, לבל יעלה את השאלה במושב זה. עבד אל־נאצר נענה לפנייתם — לא מפני החשש שמא לא יימצא רוב מצביעים בעד הצעתו — אלא כדי לשמור על יוקרתו האישית העצומה, כמנהיג נבון.
גליון 1263 (22 בנובמבר 1961), עמוד 11
מ יקר הו ם לווי ט ו 7ו ק ך* הודעה הערכית המוסמכת הראו ) שונה על טילים מצריים פורסמה ימים ספורים אחרי שילוח שביט .2כתב אל- אח׳בר הקהירי :״ד״ר מוחמר מדאוור, ראש יחידת הטילים והריקטות במרכז המחקר הלאומי אומר, :השגת הטילים על־ידי רע״ם אינו דבר חדש. אנו התבוננו לו מאז הכריז עבד אל־נאצר, כי מחובתנו שלא לפגר בתקופת החלל והגרעין, כפי שפיגרנו בתקופת הקיטור.״ אך חרף הכרזתו של נשיאה, לא עשתה רע״ם שום דבר ממשי בשטח הטילים. … כתב אותו של שמעון פרס. הוא קבע בין השאר :״נאצר מכין קליע המתחרה, ניסה ליצור את הרושם שהמצרים כבר הצליחו ׳נראות ירושלים, תל־אביב והיפה בטחה הטילים המצריים.
גליון 1651 (22 באפריל 1969), עמוד 19
המטרה של ההתקפה הסובייטית החדשה* היתה ברורה לגמרי: להרתיע את אל-פתח מלהתנגד להסדר המדיני של ארבע המעצמות, ולהכשיר את הקרקע לחיסול אירגוני־החבלד. בידי גמאל עבד־אל־נאצר והמלך חוסיין. פעולת־כיתור זו לא היתד, מפתיעה. … השמאל במפ״ם יש לו מישקל, אבל הוא בכל זאת מיעוט במפ״ם.״ • על ערביי ישראל :״אל תשכח כי הערבים בישראל הם אזרחים ממדרגה שנייה.״ • על עבד־אל־נאצר :״תמצית מדיניותו היתר, תמיד להיות קיצוני במילים, אך לחתור למשא־ומתן, להכרעה בדרכים דיפלומטיות.״ מלחמת ששת־הימים : ״זאת היתר, מלכודת שלתוכה נפלו גם הערבים וגם הישראלים עמדת שני ה־אימפריאליזמים (האמריקאי והסובייטי) בפרשה זו היתד, פלילית.״ • על הציונות :״בשבילי, הציונות מתה.
גליון 1616 (21 באוגוסט 1968), עמוד 20
ואם היה פיקפוק בדבר, טוען הקונטרס, מוכיחה את כוונת־השלום המצרית העובדה, שאף־על־פי שההצעה היכתה גלים ועוררה סערת־מחאות בעולם הערבי — הסתפק עבד־אל־נאצר בכך, שהוא העביר את אבאצ׳א. למשך חודש אחד בלבד, לתפקיד מישני, איפשר לו מייד לאחר־מכן לשוב לעמדתו הקודמת. … חזק במיוחד הוא הלחץ המופעל על־ידי חוגים הקרובים למשי ״עכד־אל־נאצר ...ופלסטין״* אהבת ישראל רד־הביטחון, המעוניינים בסידורם של ה־קצינים־במילואים.
גליון 1636 (8 בינואר 1969), עמוד 13
רק חלק מהן נרשם בפרוטוקול : אורי אבנריז כל ממשלות־ערב חוששות כיום מפני החבלנים. עבד־אל־נאצר וראשי אל־בעח הם ״המימסד״ ,הם האתמול בעולם הערבי. … כאשר הם רוצים להיכנע, הם וכנעים. וכאשר נאצר רוצה שהם יפסיקו פעולו תי ה ם — הם מפסיקים.
גליון 1643 (26 בפברואר 1969), עמוד 18
ידידי נאצר (המשך מעמוד ) 15 שתי תחנות רדיו ציינו את עובדת היותי יהודי: קול ישראל בערבית (בלי פרשנות), וקול דמשק. … עיתונאי פלסטיני כתב שזוהי הוכחה לקנונייה בין עבד־אל־נאצר לבין הציונות. לקח זמן עד שקיבלו אותי כפי שאני, בכל העולם הערבי• עכשיו, לא מזכירים את מוצאי היהודי.
גליון 1568 (20 בספטמבר 1967), עמוד 11
(ב) יש להקים מינהל שמואל תמיר שוקיירי בראש! אורי אבנרי: אתה ועבד־אל־נאצר המצאתם את שוקיירי. ערביי פלסטין אינם מכירים בו. … ובין מהדורת־חדשות למישנה, התעמק האורח בשאלת־השאלות: אם יפול עבד־אל־נאצר — האם זר, יהיה טוב או רע לישראל?
גליון 1109 (31 בדצמבר 1958), עמוד 9
בסוד, לפי דרישת האמריקאים, החוששים כי צעד זה עשוי להכביד על נסיו־נותיהם לתקן את יחסיהם עם גמאל עבד אל־נאצר. • בריטניה תפתח, כימים הקרובים כיותר, בשיחות פיוס עם מצרים. … ראש מפא״י, כולל ביג׳י, מעוניינים במועמדות זו ותומכים בה. המתנגד המר ביותו נאצר תדכא אתג־זק־גנדגבים־בגים־ בגזוריוז בכלא, בעקבות הלשנה שלו (העולס הזה )1035 כי עוף־הנקמה־השחור ירדפו כל חייו.
גליון 1141 (12 באוגוסט 1959), עמוד 5
בין השאר: 9דחו מדינות־ערב רשמית את ההצעות הנרמזות של דאג האמרשילד ליישב את פליטי פלסטין בארצות־ערב, מפני שתאמר־שילד לא עמד על זכות הפליטים, הרוצים בכך, לחזור לישראל. • התכונן גמאל עבד אל־נאצר להציע הקמת ממשלה פלסטינית, שתייצג את כל ערביי פלסטין ברצועת־עזה, בירדן ובמחנות הפליטים•. • הושמעה הצעה להקים צבא פלסטיני. … מאחוריהן הסתתרו הצעות סודיות חמורות הרבה יותר, • אך פבד אל־נאצר פסל בהחלט ׳את זכותו של שונא ישראל, חאג׳ אנזין אל־חוסייני, מופתי ירושלים לשעבר, להנהיג את ערביי פלסטין, מאחר שהמופתי מייצג קו לאומני־דתי הרחוק מן הלאומיות החילונית של מנהיגי רע״ס ועיראק.
גליון 1095 (23 בספטמבר 1958), עמוד 8
שני המחנות מכירים בהנהגתו של גמאל עבד אל־נאצר, ועל כן יש חשיבות רבת לעמדתו האישית בשאלה זו. עד כה לא נקט עבד אל־נאצר בקו ברור, אך יתכן כי קשיי האיחוד עם סוריה, שנבע מרצון הסורים יותר מאשר מרצון המצרים, ישכנעו אותו כי פדרציה בלתי־הדוקה עדיפה על מדינה אחדותית.
