גליון 1583, 3 בינואר 1968, עמוד 20
כך
לפחות אפשר להבין מהחתונה העומדת להיערך
בסוף החודש בין עידית אפרת
( )24ו א כי ט ל מזסנזון 28 אלא שאביטל׳
מי שהיה דובר מפא״י בשנתיים האחרונות
זכה ומלאכתו נעשתה בידי אחרים.
גליון 2506, 11 בספטמבר 1985, עמוד 31
תשלום מרא ש לדתיים: פרס עם שפירא
^ כל הקאריירה שלו היה שימעון פרס ממוקם בצד המיל *—
חמתי, ה״אקטיביסטי״ ,של מפא״י, רפ״י ומיפלגת־העבודה.
הוא היה שותף מלא של דיין בפעולות־התגמול, שהכינו את
מילחמת־סיני — מילחמה שהיתה תוקפנית לכל הריעות, בדומה
למילחמת־הלבנון.
גליון 2666, 5 באוקטובר 1988, עמוד 9
מסתבר
שאנשים מצביעים בעד הליכוד
— לפחות חלק גדול מהם —
למרות שמיר. יש מישקל ריגשי נגד
מפא״י.
פרס פופולרי יותר כיום מאשר
המערך, ושמיר פופולרי פחות מאשר
הליכוד.
גליון 2669, 26 באוקטובר 1988, עמוד 8
כהן עלה מעיראק לישראל, היה
פעיל בנוער העובד, ואחר-כך נבחר
ב־ 1965 כמזכיר המישמרת הצעי רה
של מפא״י בבני־ברק. נצר דאג
לו לעבודה בבי ת ברל, שנוהלה אז
על-ידי נחום שמיר.
גליון 2575, 6 בינואר 1987, עמוד 3
לא כל יו״רי״הכנסת
שהלכו לעולמם היו אנשי מפא״י. האחד, יוצא־הדופן,
היה נחום ניר המנוח (בשמו המלא נחום
יעקב ניר־רפאלקס) ,שנבחר במארס 1959 לתפ קיד
יו״ר־הכנסת.
גליון 2585, 18 במרץ 1987, עמוד 3
העולם ה־ש
£ 4 7תחתון של עסקני התחיה, מפא״י
^ >3 4 2וחרות, כולם דוברי רוסית.
גליון 2585, 18 במרץ 1987, עמוד 25
העצים
נפטר * בחדרה, בגיל ,92 רב־סרן
נוח(״סבא נוח״) וולפובסקי, מי
גרנות היסטוריה וסוציולוגיה
איש־רוח רב־פעלים (עשרות ספרי
שירה, פרוזה ומחקר, שהמפורסמים
בהם הם צמר סיפרי־בדיחות, קערת
אגוזים, וקערת צימוקים, שכל אחד
מהם מכיל אלף ואחת בדיחות) .סדן,
יליד פולין, היה מורה(בגליל העליון),
עיתונאי(ביומון ההסתדרות דבר ועורך
היומון המנוקד לעולים חדשים,
הגה) ,מתרגם (מדינת היהודים של
בנימין זאב הרצל) ,פרופסור ליידיש באוניברסיטה
העברית וחבר־כנסת(מטעם
מפא״י) ,שהתפטר באמצע הקדנציה
שלו כמחאה על יציאת מישלחת חברי־כנסת
לגרמניה.
גליון 2585, 18 במרץ 1987, עמוד 39
ב־ 1968 הקימה מיפלגת העבודה, או
ליתר דיוק הגרעין הקשה של מנגנון
מפא״י, בהשראתה של גולדה מאיר, את
התאחדות עולי ברית־המועצות.
גליון 2586, 25 במרץ 1987, עמוד 12
״
אפריל — 1986 כך נולד הכל: מיפלגה
שצריכה לשמש אלטרנטיבה להשתוללות האחרונה
בחרות ולהסתאבות של מפא״י ולמנוע את
הסחטנות הדתית, להוות לשון־מאזניים בין שני
הגופים, במקום הגוש הדתי.
גליון 2610, 9 בספטמבר 1987, עמוד 17
שבועיים לאחר פירסום פסק״הרין
של בית־המישפט העליון פנה במיכתב
אל מרכז מפ״ם ידידי הוותיק עורר־הרין
חיים נעמן, בהזכירו כי עוד בזמן
שהעניין היה בדרגת עירעור פירסם
הוא בדבר רשימה נגד החוק המאפשר
האשמת אזרח לפי שיקולים של ״סביר
או לא סביר״; עתה, לאחר פסק־הדין,
על שתי גירסותיו, ציין עד כמה יסוד
ה״סבירות״ הינו ״יסוד קנה רצוץ ואין
לאסור אדם אפילו ליום אחד על בסיס
רעוע זה ״.הצעותיו במיכתבו היו :״(א)
פטיציה של אישי־ציבור( ,ב) פטיציה
של המונים לנשיא המדינה למתן
חנינה ו/או לביטול ההרשעה.״
״העובדה שאיש כמוני — חבר
מפא״י מובהק — ואנשי,מן היסוד
בעד חנינה, נותנת תיקווה שפעולה
ציבורית כזו תצליח ותביא את
התוצאות המקוות,״ כתב חיים נעמן.
גליון 2673, 23 בנובמבר 1988, עמוד 4
והתוצאה, אחרי צפייה בתשדיר־הדמוגראפיה
של המערך, שהציג את ילודת־הערבים בצורה
גזענית מזוויעה: החלטתי וקיימתי — אחרי 11
פעמים, מאז , 1949 שבהן הצבעתי למיפלגת־העבודה
על כל גילגוליה(מפא״י, מערך וכו׳) —
לא עוד.
כל כך כעסתי, שנתתי את קולי למיפלגה
שדיעותיי רחוקות מדיעותיה כרחוק מערב ממיד
רח — חד״ש.
גליון 2674, 30 בנובמבר 1988, עמוד 17
הרוב היו בעד
הצ״ס(ציונים סוציאליסטיים) .אלה היו
ממוקמים בין מפא״י לבין הסוציאליסטים.
המרד
שלי פרץ כשהצטרפתי לבי-
ת״ר.
גליון 2707, 19 ביולי 1989, עמוד 4
גם אז, במהלך פרשת ואדי־סאליב, כאשר
התייצבנו לימץ השכונה הנצורה, הזהרנו את
המימסד מפני התוצאות. מפא״י(קודמתה של
מיפלגת־העבודה) חיסלה את הפרשה באמצעות
ריבוי ושוחד.
גליון 2690, 22 במרץ 1989, עמוד 24
זאת אחת הסיבות לכן שרוב המתנגדים
למחקר אמפירי ואובייקטיבי של מילחמת־העצ־מאות
משתייכים למה שקרוי תנועת־העבודה,
דהיינו מפא״י ומפ״ם. במשך יותר מ־ 40 שנה הם
מתייפייפים בגישה שפויה־כביכול, בנכונות לפשרות
ובהליכה לקראת הפלסטינים, בעוד שהם
ומנהיגיהם עשו בסתר כל מה שיכלו כדי שמדינה
פלסטינית לא תקום ב־ .1948/7קשה לאותם יפי-
נפש לעמוד היום פנים־אל־פנים מול המציאות,
ולהודות שבמשך יותר מ״ 40 שנה היתה סתירה
בין האידיאולוגיה שבה נופפו לבין המעשים
שאותם ביצעו.
גליון 2700, 31 במאי 1989, עמוד 41
אין ספק שחלק מהמינויים הכושלים בצה״ל לאורך שנותיו,
נבעו מן העובדה ששנים ארוכות הבטיחה מפא״י שאלופי־צה״ל
ובעיקר רמטכ״ליו יבואו מ״המיפלגה״ .אחר כך, בתקופת
ההתבגרות, ירשה את האישור המיפלגתי שיטת
עבור כמה ימי־מחדל כמילחמה.
גליון 2719, 8 באוקטובר 1989, עמוד 43
אבל את נקמתו האמיתית דחה וייצמן עד
לאחר מלחמת יום הכיפורים, ערב ההכרעה
במרכז מפא״י(מפלגת העבודה דאז) בשאלה
מי יירש את גולדה מאיר כראש ממשלה, רבין
או שמעון פרס?
גליון 2715, 13 בספטמבר 1989, עמוד 21
המצביע
בעד חרות מגיע בדרך־כלל להצבעה מפני
שיש זיקה חזקה בינו לבין המיפלגה, בינו
לבין המנהיג. המצביעים בער מפא״י היתה
להם זיקה למקום־העבודה אבל לא היה לבוחר
קשר אמיתי לא למיפלגה ולא למנהיג
גליון 2717, 27 בספטמבר 1989, עמוד 23
אז זה היה טדי קולק מטעם ראש־הממשלה של
מפא״י, עכשיו זאת לישכת ראש־הממשלה של הליכוד.
גליון 2717, 27 בספטמבר 1989, עמוד 28
ובשולי-השוליים השמאליות הארצישראליות
— מפ״ם/פלמ״ח המשתפים־פעולה עם
מפא״י־שיפחת־האימפריה, והמיפלגה הקומוניסטית
שבחרה בתמרור־הדרך הסטאליני —
שני גורמים שכמעט שלא השפיעו, מבחינה
גיאו־פוליטית או סתם פוליטית, על מאבק-
השיחרור היהודי בארץ־ישראל.
גליון 673, 19 בספטמבר 1950, עמוד 6
אחד מתריע: מי שראה את מספר
המכוניות הפרטיות בועידת מפא״י משוכנע
שאפשר להשיג מכוניות לאנשי ביתן .19
״ומה בנוגע למסיבה של יצחק שדה, שם
לא היו מכוניות מטיח כנגדו אחר.
גליון 956, 9 בפברואר 1956, עמוד 5
בתוך מפא״י, מהווה השורה ג ף חדש — מחתרת
שאינה מגלה את שם חבריה, החוששים
להתגלות כל עוד לא התרכז כוח די גדול
סביבם.
גליון 956, 9 בפברואר 1956, עמוד 8
בעת שפרשים
אבירים הקפידו על התורים הארוכים בקו-
בחירות מטבו 1ונובר לסוחר
״צ׳יק של מפא״י למכירה — שלושים לירות
במקום חמישים !
גליון 959, 1 במרץ 1956, עמוד 4
לנעול לתמיד את השער בפני כניסת הצ״כ לכל
קואליציה ממשלתית עם מפא״י.
• פרט מעניין: הפגישה באה ביוזמת מנהיג הצ״ב פרץ
ברנשטיין, שאינו מתלהב מרעיון האיחוד עם חרות.
• כשנה הבאה לא ייפתח במעט אך מיפעל אחד על־ידי
משקיעי״הץ זרים.
גליון 893, 25 בנובמבר 1954, עמוד 16
כשנשאל משה סנה, הנחשב לאחד ה חריפים
בנואמי הכנסת, מדוע בחר ברפיאה
״רציתי
כמקצוע לימודים בנעוריו, ענה :
ללמוד משפסים, אולם חששתי לעשות זאת
משום שלא הייתי מסוגל לפתוח את פי ב נאום
בנוכחות יותר משלושה אנשים — ו משום
כך למדתי רפואה.״
ח״ב מפא״י חובב היסטוריה עקיבא גו־ברין,
הנמנה עם מעריצי אחאב המלך, פרט
השבוע מהו סדר העדיפויות שלו בין מלכי
יהודה: מקום ראשון — דויד המלך, מקום
שני — עוזיהו, שנוא הכוהנים* .סבור גוב־רין:
הכוהנים הם שהרעילו את עוזיהו, הדביקו
אותו בצרעת.