נמצאו 5,038 תוצאות עבור מפא"י

נראה בי מטרת הפירסום היתה להבהיר לאמריקאיים, לקראת ביקורו של משה דיין, שאין הם יבולים להתייחם אליו בראש• ממשלה פוטנציאלי וני לא הוא יהיה יורשה של גולדה. חזרה לקונוניות מפא״י—חרות תקופת ד,קנוניות של מפא״י וחרות, בניצוחם של ברוך אזניה ויוחנן באדר שנסתיימה ערב מלחמתי ששת־הימים, מתחילה עתה מחדש.

בסיסדר־הכבוד את דעתו על דיוני מיפלגתו הביע מי שהיה ח״כ ואיש ארץ־ישראל-השלימה מר״ דכי סורקים. סורקים לפת את אחת מצעירות מפא״י, ג׳ודי ויגודסקי, נשק לה בחוזקה, להפתעתה הרבה, ו קרא :״זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות במיפלגה ה זאת 0בעת נאומו של ח״כ משה ברעם, שנאם מיד לאחר פיטר הוצוג חי ונמצא בפירנצה. … השיב לו איילון : ״אם לך, עם לכל הכוחות העומדים מאחוריך, יקח 10 שנים, אז לנו זה יקח 15 שנה.״ דויד הכהן, מי שהיה אחד מחברי-הכנסת הססגוניים ביותר של מפא״י ויו״ר ועדת־החוץ־והבטחון של הכנסת, הביע את דעתו השלילית על כל צעירי המיפלגה.

״בעצם, דיין עדיף על כולם,״ הוא מסביר ,״אבל דיין אינו איש־צוות• אני לא מאמין שהוא יכול להסתדר עם כל אנשי מפא״י. הוא מקובל עליהם פחות מפרס, ולכן לא הייתי ממליץ עליו לראשות הממשלה. פרס, לעומת זאת, מקובל על מפא״י ויכול לקבל שיתוף פעולה טוב מהם.״ בנושאי מדיניות חוץ וביטחון קרוב מקם, לדבריו, יותר לפרס.

גם נוכחותם של משה דיין, שמעון פרס ואשפי־פירסומת אחרים בפלג זה לא שיפרה את סיכוייו. המנגנון של מפא״י דרס את הכל וניצח. מדוע אין המנגנון של חרות יכול להצליח כמקום שמצליח המנגנון של מפא״י?

לפחות על פני השטח הוא מקובל על אנשי מפא״י הוותיקה, הפוסלים את פרם ביגלל עברו הרפ״יסטי. … אירע אשר לא ייאמן, ואחרי שני דורות, שבהם שלטה מפא״י בגילגוליה השונים, היא הובסה בבחירות.

במקומות האלה מהווה רק״ח מימסד נוקשה, ברוטאלי וחפר־רחמים, כמו שלא היתה מפא״י אן? בימי־זוהרה. מי שאינו מציית לה — מנושל, מקופח, מנודה, ולא־אחת גם מאויים פיסית. … יתכן מאוד כי עלייתה המפתיעה של ״המתקדמת״ ב־ 1984 היתה רק ראשיתו של מהפך, ואין לדעת איך יתפתח, מה יהיה כיוונו ואילו כוחות יצמיח בהמשך. הנסיון של מפא״י מוכיח כי לא די למיפלגה בשפע של כסף ועמדות־כוח, ובמסורת של הצבעה שהפכה להרגל.

! :ספד 1320 מציג את ההסכם שחתם מפא״י

בעד הורדת שלטון מפא״י המושחת בעד הקמת ממשלה חדשה לאומית -ליברלית בישראל

״ אמר ח״כ צ״ב ישראל רוקח :״אילו לא פ סו קי ה ש 3ו ע • ח״כ מפא״י יוסף אלמוגי, אחד המועמדים הרציניים לתפקיד מזכיר מפא״י :״הפועלים אינם לומדים כלכלה באוניברסיטה.

בניגוד לשעות הארוכות בהן גירד השרות בשבועות האחרונים את עצבי המאזין ברימום המתזבל של הבימה, בתיאור (מסולף) של פסק־דין הרוב במשפט קסטנר ובהסברת עמדת מפא״י במשבר הממשלתי, הוזכר האיחוד אדיר- המשמעות בתקרית קטנה בשולי החדשות. … שינויים לא י מתקבלים על הדעת. • האזרח רוצח לדקת (יום ד׳, ,20.20 קול ישראל) — בעיות הקליטה בישראל, כפי שהוקלטו בסימפוזיון בבית סוקולוב וכפי שהאזרח חייב לדעת, לדעתם של העורכים. • כמקרכות מדיניותנו (יום ו׳, ,20.00 קול ישראל) — הרצל ברגר, ח׳־כ מפא״י, משוטט במערכות המדיניות. העולם כפי שהיה נראה, לו היה כפי שחבריו לדעה היו רוצים לראותו. • השכוק בקולנוק (יום ב׳,20.30 , קול ישראל) — התשלום הכואב שחייבים קרייני קול ישראל לעורכת התוכנית, על כרטיסי.

היה מביא אותם מהדלת, הממזר, אומר להם זה מתנה מאדון זה וזה, בשביל להוריד את שילטון מפא״י. כאילו האנשים האלה יודעים מהחיים שלהם מה זה שלטון מפא״י.

עוד באותו ערב עמד כ״ץ מול גופו המוצק של חבר־הכנסת יזהר הררי. הררי נחשב, לא במקרה, לקומיסאר של מפא״י בקרב המפלגה הליברלית. כמו יצחק בן־אהרון באחדות־העבודה, ויעקוב חזן במפ״ם, הוא תומך מושבע בשיתוף־פעולה עם מפא״י, ודוגל בעקרונות הבטחוניזם.

אין ספק שישנם במדינה — וגם בתוככי מפא״י עצמה — כמה וכמה אישים ספרדיים שכושרם למלא את תפקיד הנשיא אינו נופל מכושרו של יצחק בן־צבי. שני השרים הספרדיים של מפא״י — בכור שיטרית ואליהו ששון — מתאימים שניהם.

נימוקים אלה הכריעו לפני שנתיים, כאשר דנו אנשי מפא״י את מי להעמיד בראש רשימתם לבחירות הראשונות בדימונה. רשימתו של לרדו זכתה אמנם במספר הקולות הגדול ביותר, אך מתוך אחד־עשר חברי המועצה קיבלה מפא״י ארבעה בלבד. זה לא הרתיע את לרדו.

לוועדת־ה־ביקורת ניתנה שהות של שבועיים עד להגשת הדו״ח שלה• * יו״ר: דויד חופז, איש מפאי־לשעבר; חברים: ישראל שילת, גח״ל; דויד חכם, אחווה; סלאת חפאז ואברהם אפריק, מפ״ם; אהרון ראובני, מזכיר־מפא״י לשעבר ו־עזריאל רדו, מפד״ל. החברים סירבו לחתום. … תחת לחץ כבד מצד סניף־מע״י וסניף־מפ״ם בבאר־שבע, סירבו סאלח חפאז ואברהם אסריק, אנשי־מפ״ם, וגם איש־מע״י ומזכיר־מפא״י המקומי לשעבר, אהרון ראובני, לסמוך את ידו על הדו״ח.

אצים ובהולים מיהרו פקידי המפלגות הגדולות בעלות התקציבים העצומים לעוט על בעלי שם בעולם הבידור הישראלי׳ לנסות לגייסם לתעמולתם בעזרת נפנוף־שטרות. החלה במיבצע מפלגת הרוב: מפא״י. כשהוא מחזיק בידו קרנות תקציביות בלתי מוגבלות כמעט, החל חיים טופול, מנהל ומייסד בצל־ירוק וכוכבו הראשי, לתכנן את תוכנית ההסתערות שלו על ההומור והסאטירה הישראליים, להפכם להומור וסאטירה מפא״יים. … הסכומים שהוצעו היו גדולים למדי לגבי השחקנים מן המדרגה השניה, שלהם הוצע להתאגד בלהקות מפלגתיות ,,לשרת את מפא״י עד ליום המנין. לשחקנים מן המדרגה הראשונה, לא קסמו ההצעות.

ומשנפרד מישהו, היתד, זאת כמעט פרידה טוטאל״ת, אם כי עוד ידועים מקרים שאיש מפא״י לוגם כוס קפה בחדר שכנו המפ״מי, או שבעל, הסועד בצד המפ״איי׳ חי בשלום ,בחדר אחד עם אשתו, הסועדת בצד ה־ מפ״מי. … בראש הסיעה האחת עמד שלמה לפקד ביץ, כיום חבר הכנסת שלמה לביא, המייסד העיקרי של עין־חרוד, מנהיג אנשי מפא״י במקום וראש הלוחמים במפ״ם. הוא האשים את יריביו׳ יצחק טבנקין, אהרון ציזלינג וחבריהם׳ בפולחן אלילים.

אחרי המלחמה נראה לציבור הבלתי־מקצועי כוויכוח בין שתי מפלגות — מפא״י ומפ״ם. אולם ראוי להזכיר שבראשיתו של הוויכוח לא היה שום מכנה פוליטי משותף לאסכולת הפלמ״ח: שדה היה בלתי־מפלגתי במפורש, סנה היה ציוני־כללי, גלילי ה־ה איש מפא״י.

לא מצאה חן בעיניהם: מגמתם של מנהיגי מפא״י לטשטש את המלחמה המעמדית, לרסן את דרישות הפועלים. כשהופיע ״המרתף״ בועידת מפא״י ברחו בות נפגש בקבוצה אחרת: מנהיגי הקיבוץ המאוחה שאף הם התכוננו למרוד במפא״י.

ההסבר (לאלה שאינם יודעים זאת) : יו״ר הכנסת הוא ידסן ש שפרינצק, יו״ר הועד הפועל הציוני הוא יוסף שפרינצק, ממלא מקום נשיא המדינה הוא יוסר ־ שפרינצק, כאשר הובאה לפני ועדת הכנסת ההצעה למנות את אלוף־משנה ירחמיאל כל- קינד, בלונדי בן 50 ואב לשלושה ילדים, שהצעיר ביניהם הוא בן שמונה חודשים, לקצין הכנסת טע 3ו אנשי מפא״י :״הוא איש מפ״ם ואילו אנשי מפ״ם התלוננו : ״זהו איש מפא״י התוצאה: בלקינד, ותיק ההגנה, נמצא מתאים לתפקיד (שהוא בלתי- מפלגתי) ,אושר על־ידי כל המפלגות.

אם דיוני־המועצה דמו לחזית, הרי ש־המשא־ומתן שהתנהל בינתיים בחדרי־חדרים דמה יותר לפעילותו של גייס חמישי, מאומן היטב. בעוד ראש המועצה החדש, דוד פוקס (מפא״י) ,נאבק במליאה בחזית מלוכדת המורכבת ממאיר האום החרותי ומראש המועצה בדימוס משה שקד הפרוגרסיבי, מחד, דאג מאידך גם לזרוע מריבה ומבוכה בשורות יריביו. … טען גוטהלף בפני הדתיים: חזית אחידה של המפלגות האזרחיות תביא להחלשת העמדה של הסיעה הדתית, המהווה עדיין לשון־מאזניים בין מפא״י לבין יריביה. קלף נוסף גידיו של גוטהלף: אישיותו של שקד, שפגע קשות במעמד הדתיים בתקופת כהונתו כראש־עיר.

קשקשת 2046 במדינה את ההסבר לכוחה של מפא״י מציג יועצו של ג׳ימי קארטר, על־ידי העמדתה בצד מיפלגת הניאו־דאסטור השלטת בתוניסיה. בהמשך דברי הסברו קובע פרופ׳ ^ הבטינגטון, כי בשתי ארצות אלה התמסדה השליטה הפוליטית על־ידי המיפלגה שתפסה את השילטון עם מתן־העצמאות *, וכי זו הסיבה שמפא״י מנועה, לדבריו, מן היכולת לערוך בירור אידיאולוגי מעמיק. משום כך, במערכות־בחירות מצמצמת מפא״י את האסטרטגיה שלה לפתרון בעיות מידיות, ואינה מרחיקה מעבר להן.

אולם בסתר-ליבו הוא קיווה שהם־ קרים משקרים, וכי השילטון ההיסטורי של מפא״י יימשך. תוצאות הבחירות היו גם מפלה אישית של פרס. … הכיתתיות בתוך מיפלגת־העבו־דה איבדה מהמשמעות הגדולה, שהיתה לה, כך שהעובדה שאלון שייך לפלג אח- דות־העבודה שוב אינה מפריעה כיום לאנ שי מפא״י-לשעבר, מה גם שהאלטרנטיבה היא איש־רפ״י לשעבר.

ככל שיהיו סוערים חייו של מי שהיה מצעירי מפא״י, יד־ימינו של משה דיין, סגן־שר־התחבורה ושר־התחבו־רה וכיום יושב־ראש ועדת־הכלכלה של הכנסת, אין הם יכולים להשתוות לסערות שפקדו את חייה של נלה. … בהיותו בן מושב, מצא את דרכו באופן כימעט טיבעי אל משה דיין וצעירי מפא״י של אז. כאשר מונה דיין כשר־החקלאות הוא לקח אותו להיות עוזרו ומנהל המרכז לתכנון ופי תוח במשרד החקלאות.