נמצאו 6,273 תוצאות עבור ירדן

ז ל ינ ס קי, אשר ״כבר הראה כמסתו על יסנין, כי אפילו שמות ספריו של יסנין לקוחים מעולם הבנסיה ...בשי ריו מופיעות דמויותיהם של ישו, האפוס־טול אנדריי, ירמיהו, אברהם אבינו, לוט וסו׳ ומוזכרים בין היתר נצרת, הירדן, ציון, סדום, גולגתא, תבור ועוד ועל קטע זה מעיר המעיר :״חוששני, כי לא קרא המקור אלא מצטט ממצטט — וכי למה לו לתת המקור ובעמוד 168 מעלה יפה את חמתו של הקורא האלמוני, כאשר הוא מעיר בסוגריים :״גם שלונסקי נלחם נגד הביאליקיזם והביאליקיסטים, ולא נגד ביאליק המשורר ועל הערה זו מעיר המעיר :״קשקשן !

בשבוע שעבר נשאה עקשנותו של המבורג פרי: שורות פועלים נעו לאיטם על פני שדות שטופי־שמש בעמק הירדן, קט פו את הפקעות הצחורות־צמריות מעל שיחי הכותנה, והשיגו שיא־בינלאומי של קטיפת 50 קילו כותנה ליום.

שימעון פרס הוא האחראי לקדום, ויגאל אלון היה אחראי לביקעת־הירדן, ועל זה אפשר להוסיף כהנה וכהנה, עד להצבעה בעד חוק-ירושלים.

האם באה ההודעה שלתית אחרי הודעה ברדיו הירדני, לל לא היתד. כזאת? האם היה מיכתב אישי וסודי של פרס התכוון פרס למה שכתב, התכוון לאמר?

צבא פקיסתאן מזכיר במידה מסויימת את הלגיון הירדני. צבא סדיר זה מתוגבר במיליציות של ״מתנדבים״ ,רובם נערים צעירים, זיא בדרך כלל אנאלפבתים, המצויירים בנשק קל בילבד.

יהושוע חיה מגייס לשל״י, על יסוד ההתחייבות העתידה לשיתוף פעולה בזה עם המערך ונגד הליכוד, בעד השלום ונגד המילחמה, בעד ישראל-פלסטין ונגד תוכנית אלון קטנה (בקעת הירדן) או תוכנית אלון גדולה (גוש אמונים) — יהיה, אז, קול גטו לשלום, דמוקרטיה וצדק חברתי וקול פחות לממשלת ההמשך של ממשלות המחדל הלאומי בראשותם של גולדה מאיר ויצחק רבין; באדרתו החדשה של שימעון פרס, הצדיק הידוע.

לפי כל הסימנים עברו השניים את הגבול ליד סדום, כשבכוונתם לחצות את מידבר־יהו־דה הכפוף לשילטון הירדני, להגיע ירו- שלימה. הם היו שייכים לכת קטנה של מטורפים נעלים, צעירים המכסים כל קי לומטר של נוף המולדת בזיעתם, חודרים לפינות הנידחות, כורתים מחדש את הברית בין הצעיר העברי לבין ההרים והגבעות בני-האלמוות.

תביעתו להקמת ״מדינה יהודית משני עברי גדות הירדן״ החריפה יחסיו עם ההנהלה הציונית.

זום עולים גולים עם הוגן ״במחנה״ ,ויתרו רק על גדה אחת של הירדן, ושמעו ברדיו ובטלוויזיה כיצד שר־התעשייה-המסחר-והתיירות קורא לערביי ישראל לקחת טכסי שיביא אותם תוך חצי שעה לארץ אחרת.

״ ריח של גיטו נדף מנאומו של דויד בו־גוריון, כשהודיע השבוע על אי־חידוש עבודות הירדן ועל סכנת ההפצצה המצרית. יתכן כי באותו סיגנון דיבר מרדכי היהודי, נציג הגיטו היהודי בחצר המלך.

בשעה שראשי המערך מפטפטים על ״אופציה ירדנית״ ,יחשוב המלך פעמיים לפני שיסכים בעתיד אף לדבר עם שליח ישראלי.

.״ פקר בשם עולמי, כאשר הוא וטייסים אחרים שהיו עימו הותקפו על-ידי מטוסי האנטר ירדניים, שעלו עליהם במיספרם. בקרב אוויר־אוויר מייוחד במינו, כאשר מטוס ההאנטר ״שלו״ נמצא כמעט בגובה הקרקע, הפיל אותו פקר.

כך, למשל, בא לביקור מטעם האגודה באחד המוצבים ליד הירדן. כשהוא פושק את רגליו בעמידה צה״לית סמ כותית, מצב־רוח סויי ס ך* אן מדפנורג עיניו של נתקה ניר * בשעה זו, בשאיפתו לקאריירה פוליטית?

תוך בחינתם של כתבים ועדויות עתיקים, .מנחם מור סוקר את השומרונים והיהודים בתקופה התלמית וראשית ה־שילטון הסלווקי בארץ־ישראל. מרים ירדני מציגה את הקשר בין עם ישראל וארץ־ישראל בעיני נוסעים צרפ־תיים בני המאה השבע־עשרה בעוד צכי שכטר יוצא למסע אל אחד מכתבי־העת הראשונים של ההשכלה :״המגיד״ ורעיון שיבת־ציון בשנות הששים של המאה הי״ט.

הצלבנים (וגם ישראל) סברו שהמפתח לשליטה בארץ מצוי בשפך הנילוס, ולכן התבזבזו במילחמות״סרק ובניסיונות כיבוש, שהחלו בלואי התשיעי והסתייעו בדויד בו״גוריון ובגולדה מאיר. ולא היא: המפתח לקיומנו מצוי בעבר-הירדן. למצריים, בתור שכזו, אין שום אינטרסים בארץ־ישראל, ולנו אין שום עניין מדיני מערבה מקו עזה — שארם־ אל״שייך. • ולבסוף — אולי כצימוק — כדאי לציין שגם מבחינה טכנית לא התחדש הרבה.

המנהיג התקיף ביותר היה המלך חוסיין, שדחה מכל וכל את ״האופציה הירדנית״ ש״מקורות מערביים״ מנסים להדביק לו, לדבריו. ;• דחיית ההסכם הנפרד שנחתם על־ידי נשיא מצריים, לא בשל הסכמתו לשלום, אלא בשל הסכמתו לשלום נפרד, הנוטש את החזית הערבית.

כן, חברים, לידיעתכם, הקו הירוק בכלל נעלם למרכז ההסברה שלנו, למרות שהוא בטוח חיה פעם, בין 1948 ל״ ,1980 ואומרים שגם היום עוד אפשר למצוא כמה חתיכות שלו בינינו ובין הממלכה הירדנית. ולא שזאת מפה בלי גבולות! דווקא יש בה גבולות, המון.

עגנון, ששימש תקופה קצ רה כמזכיר־המערכת של העומר, בשמו הקודם ש״י ט שאטקיס, נחשב למעריך ולמכבד של בן־ציון ושל פעלו הספרותי. בראיון של עגנון עם גליה ירדני סיפר לה מעט מזכרונותיו על בן־ציון :״הייתי צעיר מאוד ותמים עוד יותר.

יש לזכור שבן- טיפוחיו, מאיר הר-ציון, זכה גם הוא בחווה משלו, בכאוכב אל־הוואה, היא כוכב- הרוחות, הצופה על ביקעת הירדן. הדבר מזכיר את הנוהג הקדום (ראה, למשל, דברי ימי האימפריה הרומית), להעניק קרקעות לגיבורי־מילחמה.

בהיותו חייל היה עד (כך אומרים) לנסיונם הנואש ׳של פליטי מיליחמת ששת־הימים לחזור הביתה. הפליטים שמצאו את מותם, בחצותם את הירדן מערבה. הוא קרא את המאמרים של חסידי ארץ־ישראל השלמה שהודיעו לו, בך כפירוש, שהציונות היתה תמיד תנועה מנשלת, תנועה מגרשת, תנוע!

כמה מהנושאים שטיפלנו בהם השבוע : • הצענו לדון בהצעה שייוחסה לשר בדבר הענקת מעמד ירדני אכסטריטוריאלי לרובע המוס למי של ירושלים העתיקה, במיסגרת הסבם־שלום.

תוכנית המלך חוסיין, שנועדה לאפשר חוזה־שלום עם ישראל על־ידי פיוס הפלסטינים במיסגרת פדרציה ירדנית־פלסטינית, נדחתה בשצף־קצף כשאך יצאה מפיו.

הדוגמה הקלאסית סופקה על-ידי הסיעה האירית בפרלמנט הבריטי, שהיתה בשעתו לשון־המאזניים הקובעת. הרעיון שערבים אלה יישארו אזרחים ירדניים, וכי זה יהווה פיתרון סביר, הוא אווילי.

הפסקת- האש נמשכה, האיום הסובייטי נעלם ממצריים, חזית הירדן שקטה, ורק בגבול לבנון ערך דדו כמה פעולות, שנראו כטיולים לחלוקת סוכריות ובננות, עד שבאה הפצצת- הטעות של הכפר חצביה והזכירה כי המילחמה היא עניין רצחני ואכזרי.