חיפוש: ירדן
נמצאו 6,273 תוצאות (מציג 5,326 עד 5,350)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1322 (9 בינואר 1963), עמוד 5
נציג חרות אומר :״אתן את ידי לקואליציה עם מפא״י רק אם תחליט העיריה חגיגית לפעול למען החזרת מדינת ישראל לגבולותיה ההיסטוריים, משני עברי הירדן.״ נציג מפ״ם מודיע :״אני מוכן לתת את ידי לליברלים רק אם יכירו בעקרונות־היסוד של מארכס, אנגלם, לנין וסטאלין.
גליון 1658 (11 ביוני 1969), עמוד 13
הקרמלין גייס את כל נאמניו כדי לשפוך חרפות וגידופים על פקין. אפילו מנהיג המפלגה הקומוניסטית הירדנית (הבלתי חוקית) פואד נצאר, כתב מאמר נגד סין בפראבדוז.
גליון 1647 (26 במרץ 1969), עמוד 18
.״ דויד תדהר, החוקר הנודע, ידע להוסיף כי השודד הנוראי נולד בכפר טמון שב- ביקעת הירדן. הוא עסק בשוד וברצח של ערבים ויהודים כאחד, הטיל את חתיתו על איזור ג׳נין־שכם וישובי השומרון.
גליון 1650 (15 באפריל 1969), עמוד 12
המאמר, שתוך זמן קצר היכר, גלים בשכבות נרחבות בציבור הישראלי, התפרסם במעריב ערב האחרון של פסח, תחת הכותרת י שות פל שתינאית או יי שו ת ירדנית. לא כתב אותו אחד מעורכיו של העיתון, המצטיינים בדרך כלל באחידות־דעים שוביניסטית, אלא פובליציסט אורח: האלוף במילואיב מתתיהו (״מתי״) פלד.
גליון 1608 (26 ביוני 1968), עמוד 5
כרית ישראל״קאהיר־דמשק:1 הושל קא־גם בשורה שלימה של עיתונים ירדניים פיעה, בשנת ,1959 הידיעה כי מצריים נאצר הציעה לישראל להצטרף לאיחוד היר־דמשק, שקם באותם ימים.
גליון 1620 (18 בספטמבר 1968), עמוד 28
על כל חולייה שנלכדה באה חולייה אחרת, על כל כיתר, שהושמדה על הירדן באה כיתה חדשה, ואח רי פיצוץ הבסיסים בכראמה ובאל־סאלט גדל שם מיספר המתנדבים לאירגוגי־החבלה.
גליון 1642 (19 בפברואר 1969), עמוד 13
בראיונו עם השבועון דר שפיגל בחודש שעבר, הגדיר השר אבא אבן בפירוש את השטחים האלה, כלהלן: כל רמת הגולן, כל רצועת עזה ,״עמדות מסויימות בגדה המערבית״ (כלומר כל עמק־הירדן וחוף ינדהמלח) ,וכמובן ירושלים. השר אלון מסר לשבועון סייס את תוכניתו המפורטת סגן ראש הממשלה אלון ז לא מסרתי!
גליון 1635 (1 בינואר 1969), עמוד 9
פעולה בזאת קלה יותר, משוכנת פחות, מן המסע המסובן אל מערב הירדן -מסע שהפך למיבצע של התאבדות. מבחינה מדינית, תהיה תוצאת הפעולה הסוכה, מן הסתם.
גליון 1606 (12 ביוני 1968), עמוד 23
הוא הזמין שני זרי־פרחים ענקיים שמחירם מאות לירות, עלה לירושלים, הניח שם את הזרים על שתי מצבות שהוקמו לזכר החללים שנפלו לפני שנה בקרב על ירושלים: המצבה לזכר הצנחנים שנפלו על גיב־עת־התחמושת, והמצבה שהקימו אלמונים לזכר החללים הערבים שנפלו בקרב זה — והמצוייה ליד ביתו של שר־ההגנה הירדני לשעבר, אנוואר נוסייבה. אל אייבי הצטרפו במחווה אנושי זה כמה עשרות אנשים, ביניהם הצייר ליליק ש״ץ, וסורמללו הגדול.
גליון 1588 (7 בפברואר 1968), עמוד 6
כי אז היתד, מדינה זו יכולה לבוא בדברים עם ישראל, ובעזרת בעלי־הרצון־הטוב בישראל היה אז נמצא הפתרון לבעייה הנוראה של הפליטים. תחת זאת סופחה פלסטין לבתר הירדני -וכמשד 19 שנה לא קם א,ר כית־חרושת אחד בגדה המערבית, ומיטב הצעירים שד פלסטין נאלצו לחפש לחם ועתיד כארצות רחוקות.
גליון 1528 (14 בדצמבר 1966), עמוד 14
למשל, הפעולה האחרונה שביצע צה״ל, לא היתד, צריכה בכלל להיות נגד הירדנים, אלא נגד הסורים. המצב בכלל ה יום הוא מצב של חרום, ודורש קואליציה מקיר אל קיר. • ימאי, בן ; 25 תל־אביבי: אף אחד אינו מרוצה מהממשלה של היום.
גליון 1536 (8 בפברואר 1967), עמוד 9
הייעוד היחידי שהיה לחרות — המלחמה ל״שלמות המולדת•׳ .ב־ ״שתי גדות הירדן״ — הועלה מזמן קוריו על מיזבח ״הפוליטיקה המעשית״ ,לשם התקשרות עם הליברלים מטושטשי־הדמות.
גליון 1523 (9 בנובמבר 1966), עמוד 24
הם היו מזדעזעים מתמונותיהם של חיילים מצריים המצטלמים על מדרגות הכנסת, מתמונתו של נאצר המבקר במרתף־ השואה, או מתמונות של ירדנים, או סורים, המטיילים מתחת למנורת שבעת הקנים.
גליון 1510 (10 באוגוסט 1966), עמוד 9
התוכנית כולה בנוייה על שורה של הנחות — שאף אחת אד מדוע זה מהווה מיפנה בתולדות ארץ• ישראל, בעבר אחד או בשני עברי הירדן? ך י* תרועה הגדולה מסביב לוועידת־חרות וספיחיה באד.
גליון 1510 (10 באוגוסט 1966), עמוד 18
כששט בסירת־מנוע במלוא הכוח, עבר את הגבול המותר, הרתיח את מפקד חיל־הים במקום, שהספיק כבר לראות בדמיונו את ההתפתחות העלולה להיגרם עקב תפישתו של שר ישראלי בידי הירדנים • .בלבנון הופיע לאחרונה ספר על הספרות הערבית בישראל.
גליון 1563 (16 באוגוסט 1967), עמוד 7
הוא דגל בהקמת מדינה פלסטינית ״אוטונומית״ .הוא דגל בפדרציה של מדינה זו עם ישראל. ואם אפשר, גם עם עבר־הירדן. ברור שמשה דיין הישן לא יכול היה להטיף.
גליון 1569 (27 בספטמבר 1967), עמוד 9
אילו הסכים העולם הערבי לכרות ברגע זה הסכם של קבע, אפילו תוך הכרה באימפריה העיברית מקונייטרה ועד קנטרה ומגשר אלנבי עד רחוב אלנבי — היו מרכיבי־משיח אלה רואים בכך אסון לאומי. שמואל תמיר רוצה בעבר־הירדן. לפני שבוע האשים את ראשי חרות, בקריאת- ביניים בכנסת, בנכונותה לוותר על כך.
גליון 1564 (23 באוגוסט 1967), עמוד 9
פירט דבי, המחזיק במועצת עיריית באר־שבע בתיק הסעד, את כוונתו: • זאב זריזי, סגנו של נאווי מטעם מפ״ם, יצא ככר לקנדה ולארצות־הברית לתקופה של ארבעה חודשים: #ישראל שילת, איש גח״ל בעיריה, האיש שגיבתן א ת כול ם בנימין אליאב, ממלא מקום יו״ר רשות השידור, הוא עיתונאי ותיק בן ,58 שעבר את כל הדרך מעיתוני המפלגה הרביזיוניסטית שלפני המדינה והירדן, המ שקיף) עד לתפקיד של יועץ מדיני לשר־החוץ (אחר ששימש מזכיר ראשון של שגרירות ישראל בבואינום־איירים; קונסול כללי בניו־יורק ועורי צהרון־הנפל של מפא״י בשנות החמישים, הדור).
גליון 1570 (4 באוקטובר 1967), עמוד 16
כאשר הוא נתמנה למפקד ירושלים, היה זה תפקיד דיפלומטי כעיקרו -ניהול המגעים עם הירדנים, שעימם רצה כן־גוריון להסתדר. אשד גגד מלש ״ה יכלה להסתיים הקאריירה הצבאית של דיין, לולא החליטי בן־גוריון לטפחה.
גליון 1574 (1 בנובמבר 1967), עמוד 7
יכול כיום לבוא למשא־ומתן גלוי, אלא אחרי שיתברר, במשא־ומתן סודי, מהו טיב השלום אשר ישראל המנצחת מוכנה להסכים לו. ישראל לאורך הגבול הסורי, הירדני והמצרי; חופש־השיט של ישראל בתעלת־סואץ ובמיצר־טיראן; הסדר מדיני ובטחוני שיצרף את ישראל לברית של ארצות המרחב; ובמסגרת זו חזרת ישראל לגבולותיה מלפני מלחמת ששת־הימים.
גליון 1560 (26 ביולי 1967), עמוד 3
גם אז היו חיילי צה״ל מתרח צים, כרגע זה, כמימי הירדן, ה־כאניאס ותעלת־סואץ. שום דבר לא היה משתנה.
גליון 1142 (19 באוגוסט 1959), עמוד 15
הוא גילה גם התעניינות רבה ברעיון הפדרציה בין ישראל למדינה פלסתינאית שתוקם בצידו המערבי של הירדן. בפגישה אחרת זכו חברי המשלחות הישראליות לתפקיד פעיל יותר.
גליון 1126 (28 באפריל 1959), עמוד 20
״ ההגדה של פסח כוללת הצעה נאותה לפתרון בעיית עודפי האמריקאיים המזון שפוף חמאתף על הגויים. ירדניים שדדו גמלים ישראליים בנגב פעולת תגמול, על שוד גמלים שודדים ישראליים.
גליון 1091 (27 באוגוסט 1958), עמוד 3
דיין רואה אולי מדינה יריחו. בגין מדבר על מדינה הירדן. שייב בלע בדמיונו הלבנון, וחתיכה מסוריה.
גליון 1100 (29 באוקטובר 1958), עמוד 7
הוא נשא לאשר, את ג׳וליה קוטטנדי נצאר, בת מנהל הטאבו של נצרת (וקרובת משפחה של מנהיג המפלגה הקומוניסטית הירדנית) ,אותה הכיר כשלימדו יחד באותו בית־ספר.
