חיפוש: ירדן
נמצאו 6,273 תוצאות (מציג 3,401 עד 3,425)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1021 (8 במאי 1957), עמוד 12
.״ • המשורר אורי צפי גרינברג, בפגישה עם עתונאי :״אולי ידוע לר מתי ניכנס לירדן כדי לצאת בחזרה?״ • מפקד לח״י לשעבר נתן פרידמן־ילין מור, בצטטו את אחת העצות שנתן לו בשעתו סבו :״לעולם אל תכניס את עצמך למצב, שבו יהיה עליך לבחור בין טיפוס לחולירע.״ • הסופר שלום אש, בקריאה אל הנוצרים בתוך רשימה ליום העצמאות: ״אם אינכם יכולים לקבל את החוק והמשפט שאלוהינו נתן לכם כמו שנתן לנו — דברנו לכם: חידלו לצלוב ולענות יום יום את אלוהיכם, אס באמת ובתמים אתם מאמינים בו.״ 0חעתונאי מורים ז׳ופקו, בצהרון הפאריסאי פראנס סואר :״התינוקות בישראל מתווכחים על החלטות אייזנהואר, האמרשילד ובולגאנין בדיוק!
גליון 1023 (22 במאי 1957), עמוד 6
לא מכבר היתד, הבעיה אחרת: לבחור בעצמאות ועוני, או בתלות והנאה חומרית. אחרי הנסיגה מעזה ואי־הההתערבות בירדן נפתרה בעיה זו. הממשלה ויתרה ברצון על הסיוט של עצמאות עניה, בחרה בתלות מוזהבת ׳ .התוצאה היא זרם אדיר של זהב לישראל.
גליון 1023 (22 במאי 1957), עמוד 9
על השולחנות נערמו הדו״חים האחרונים על הסערה בירדן. אולם האנשים הקובעים במדינה, המרוכזים מסביב לאישיותו של דויד בן־גוריון, לא הקדישו את מיטב מרצם לכל אלה.
גליון 979 (19 ביולי 1956), עמוד 8
צעד אחרי צעד סילק עבד אל־נאצר את ההשפעה המערבית מסואץ, ממצרים, מסוריה, מירדן. אחרי כל כשלון הבטיח ביירוד לממשלתו שהסוף יהיה טוב, שעוד מעט יבוא השינוי המקווה, שעבד אל־נאצר אוהב בלבו את האמריקאים.
גליון 979 (19 ביולי 1956), עמוד 14
.״ ך* חדרה, נעצר הנער הערבי אליאס 4חמדאן על יציאת כפרו ללא רשיון מן המושל הצבאי, הסביר :״הגעתי לכאן בטעות• התכוונתי לכרוח לירדן.״
גליון 1438 (31 במרץ 1965), עמוד 14
.״ לליברלים לא היה כל חשק להופיע תחת דגל שתי־גדות־לירדן. כי הדבר היד, מוכיח לסל כי הם נבלעו על־ידי חרות.
גליון 1444 (12 במאי 1965), עמוד 8
אילו בא לארץ מנהיג זר — למשל ראש ממשלת דנמארק — ואמר, במסיבת־עתונאים בתל־אביב, שישראל צריכה לוותר על ריבונותה, אור׳ אבנר׳ היתד, המדינה כולה הופכת כמרקחה. אם לא היתר, תגובה כזאת בירדן, משמע שדבריו על שלום שוב אינם מד,ודים, בארץ ערבית, כפירה בקודש הקדשים.
גליון 1467 (20 באוקטובר 1965), עמוד 9
משה דיין, איש קיביה ומיבצע־סיני, מופיע ברחוב הערבי כרודף־שלום וכי אוהד הלאומנות הערבית. חרות שכחה את שתי־גדות־לירדן, וגם את הגבולות ההיסטוריים של הארץ (הכלולים בהקדמה למצע גח״ל) ומדברת על שלום בלבד.
גליון 1434 (3 במרץ 1965), עמוד 4
המיבחן האמיתי שלהם יבוא רק עכשיו — אם הם מוכנים להתמיד ולהמשיך, כפי שעשה העולם הזה במשך שנים, או שבאו על סיפוקם בהפגנה אחת ונחמדה. אני מחכה. חייב כירדן, תל-אביב האמנם? קורא לכם לחדש את שער הגליון הישן (העו לם הזה )1135 בו נכתב כי ״צד,״ל מזיין את גרמניה״.
גליון 1431 (10 בפברואר 1965), עמוד 18
מפלגתי, מפ״ם, ראתה מאז ומתמיד ב קונפדרציה בין ישראל וירדן מסגרת טובה ביותר לפתרון סופי של בעיית ארץ- ישראל, כולל פתרון בעיית הפליטים ואפשרות לניצולם המאקסימאלי של אוצרות- ::״.הט3ע והמים של שתי המדינות, לטובת שגי העמיס.
גליון 1482 (26 בינואר 1966), עמוד 2
״בצד השני של מסך־החול נטש הנשיא בורגיבה את העמדה האנטי־ישראלית הנוקשה של נאצר המצרי, וטען כי יש מקום לדדקיום בשלום בין ישראל והעולם הערבי. ״ממשלות לבנון וירדן אינן מרימות את קולן, אן ידוע כי הן מקוות לדו־קיוס בשלום בנתחו את מצבם של ערביי ישראל, מסכם פירסון: ״שינוי היחס לערבים בתוך ישראל עצמה הוא הצעד החשוב ביותר שיכולה ממשלת ישראל לנקוט לקראת סילוק מסך־החול, המפריד כיום בין שני העמים השמיים, שהיו צריכים לפעול ביחד למען השלום.״ לכל הקוראים שמיהרו לגזור קטע זד, מן העתון במקום מגוריהם ולשלחו אלינו — תודה.
גליון 1367 (20 בנובמבר 1963), עמוד 7
טענתו של לורנס, כי הערבים (והוא עצמו) כבשו כמעט לבדם את עבר־הירדן ודמשק, הרגיזה את הקצונה הסדירה לא מעט. … לפי המפה שצורפה להסכם סייקס־פיקו, חולקו ארצות הקשת הפוריה כלהלן: • ״האזור הכחול״ ,שכלל את כל החוף הסורי־לבנוני, נמסר לשלטון צרפתי ישיר. • ״אזור אל״ף״ ,שכלל את כל שאר מחוזות סוריה ואת חבל מוסול, נמסר לשלטון צרפתי בלתי־ישיר, עם אוטונומיה ערבית. • ״האזור האדום״ ,שכלל את חיפה, עכו, ודרום עיראק, נמסר לשלטון בריטי ישיר. • ״אזור בי״ת״ ,שכלל את הנגב, עבר־הירדן וצפון עיראק (מלבד אזור מוסול) נמסר לשלטון בריסי בלתי־ישיר, עם אוטונומיה ערבית. • ״האזור החום״ ,שכלל את כל או־ץ־ישראל המערבית (מלבד מיפרץ חיפה והנגב) נמסר לשלטון בינלאומי.
גליון 1372 (25 בדצמבר 1963), עמוד 10
כאשר נגמרה קבלת־הפנים הרשמית בתחנת המשטרה במשמר־הירדן, צים את הידיים והרגליים בדלת הם רצו לשגע אותי תראה איך שהם לאחר שמשקיפי האו״ם והעתונאים חזרו לשיגעו את כולם הם משוגעים, אתה עיסוקיהם, קיבל מארלל חמש לירות דמי־שומע י משוגעים ! … הגנראל הקנדי אדסון ברנם, ששירת כראש מטה המשקיפים בישראל, הקדיש פרקים ארוכים בספרו לפעולות־האיבה שפרצו, כדי לאלץ את הירדנים והסורים להחזיר שבויים. על רקע זה אף חל הסיכסון הרציני הראשון בין שר הבטחון דאו, פינחס לבון, לבין הרמטכ״ל משה דיין.
גליון 1364 (30 באוקטובר 1963), עמוד 18
במיוחד בגלל התוכנית המתבססת והולכת, והעלולה לקבל מימד ״ מציאותי בגלל התנגדות החקלאים לקבל את מי־המוביל אליהם: הפניית כל מי מוביל־הירדן, במליחותם המלאה, לצריכה העירונית והתעשייתית. … מצבת לחלום: אחד התמרורים שר מוביל הירדן חלוקת האחריות. הודאה בפשית־רגל היתד, גוררת אחריה את פיטורי 1 1האדם, שהיה עד עתה המבצע הראשי של מדיניות־המים: הנאשם מספר ארבע, אהרון וינר.
גליון 1316 (28 בנובמבר 1962), עמוד 4
גרוע מזה: למעשה השלימו האמריקאים עם התמוטטות המישטרים הקיימים בסעודיה ובירדן בעתיד הלא־רחוק. הם רמזו לעבד אל־נאצר שלא יתמכו במישטרים הפיאודליים הרקובים, לא יפריעו לסילוקם על־ידי ידידי מצריים — בתנאי שנשיא רע״ם יתרחק מברית־המועצות, ישמור לפחות על ניטראליות אוהדת למערב.
גליון 1268 (27 בדצמבר 1961), עמוד 9
גם הם, כאחיהם הפרסיים, רואים עצמם כפטרונים של השחרור והחירות בארצותיהם. גם הלבנוני, גם הירדני, גם העיראקי — כולם כאחד נושאים בקרבם את קרן האור שתאיר את דרכו של העם הפשוט. … כל אחד והתיאוריה שלו, כל אחד והפירוש שנתן להשתלשלות המאורעות. נתחיל מן הסטודנטים הירדניים. חלקם תמך בעבד אל־נאצר ובמדיניותו במידה כזו, שאינם מוכנים לשמוע אף את הביקורת הקטנה ביותר כלפיו והם מסתכלים על הממשלה החדשה בסוריה כעל ממשלת בדלנים בוגדים שפשעו בלאומיות הערבית ובעם הערבי — כמו חוסיין מלכם.
גליון 1645 (12 במרץ 1969), עמוד 18
דובר פלסטיני הכריז, כי חבלנים מתאמנים בקובה בלוחמת גרילה, לפני הצטרפותם למחנות אל־פהח בירדן. לפי כל כללי הדיפלומטיה, היתד, ישראל צריכה למחות אצל ממשלת קובה, או לפחות לבקש הסבר ידידותי.
גליון 1507 (20 ביולי 1966), עמוד 30
אומר קלי :״כשם שהתועלת ההדדית מצאה פתח לעודפי החיטה האמריקאית להניע לברית־המועצות — כך עשוייה היא להביא את מי הליטאני אל אפיק הירדן״ ולשנות בכך, לחלוטין, ולטובה, את כל מאזן המים הישראלי. … כאשר נתכנסה וועדת המים של הליגה הערבית (בראשות מהנדס מצרי) לפני 13 שנה, ורנד, בחלוקת מי אגן הירדן, הקצתה חמישית ממימיו לישראל. היתר, זאת הפעם הראשונה והיחידה שישראל הוכרה על־ידי הליגה הערבית כצד בעל מעמד וזכויות.
גליון 1525 (23 בנובמבר 1966), עמוד 30
המתפללים, שבאו למלא את נדריהם בכנסיה, לאות תודה לקדוש שנענה לבקשותיהם, שטחו גם השנה את תחינותיהם לפני הקבר, כשכולם חוזרים על בקשה אחת: שירשו בשנה הבאה גם לאורתודוכסים הנוצריים מירדן לעלות לקבר פטרונם, דבר שנאסר עליהם מאז קום המדינה.
גליון 1565 (30 באוגוסט 1967), עמוד 11
אייבי גם דן עימו ״על ישראל להמשין ולשבת על גדות הירדן; אסור להחזיר שטחים כבושים; אין לתת אזרחות ישראלית לתושבי הרצועה, הגדה, הרמה וסיני; אסור להחזיר פליטים, יש ליישב את השטחים הכבושים ביהודים, בגלוי ובכל דרך אחרת! … ״ ״זה מצחיק, לא? שדווקא אלון, שהצהיר כי הירדן הוא גכולה של ישראל, יהיה האיש שנאצר יסכים לקכלו״
גליון 1566 (6 בספטמבר 1967), עמוד 7
. @ אפשר להחזיק אותם במישטר קולוניאלי. ערבים על משאיות, ולהובילם לירדן. אך תחת לחץ העולם, נאלצנו מאז להחזיר רבים מהם.
גליון 1561 (2 באוגוסט 1967), עמוד 7
הרסו את קלקיליה — וכעבור שבוע החזירו את התושבים. עודדו את בריחת התושבים לירדן, הכריזו על מתן היתר לשיבתם, ולא ביצעו דבר. — וביקשו מן הפלאחים השכנים לשתף פעולה עם השלטון הישראלי המשחרר, ביקשו מראשי הציבור הערבי לצאת בהכרזות שלום ושותפות עם ישראל — ובאותה שעה אמרו לכל מי שרצה לשמוע שמוכנים להיכנס למשא־ומתן להחזרת השטחים לעבד־אל־נאצר ולחוסיין, כדי שאלה יוכלו להוציא- להורג או לכלוא כל מי שפתח את פיו למען ישראל.
גליון 1568 (20 בספטמבר 1967), עמוד 12
פתוח ללא הפסק מ״ 8בבוקר עד 7בערב מכיוון שאלה הם כיום התובעים הקולניים ביותר של סיפוח הגדה הזכיר להם שופמן, בעת נאומו על התקציב, כבדרך אגב, כי הם היו אלה, עת עדיין ישבו במרכז תנועת החירות, שסברו ״שהתנועה לא תוכל להתפתח אם לא תוותר על העיקרון של שלמות המולדת״. ויתור על עכר־הירדן. זה היה יותר מדי בשביל שמואל תמיר, שזעק לשמע דברים אלה :״זה ההיפך מהאמת.״ שופמן, לפי עיסוקו יצרן סבון רפואי, לא נתן לקריאת־ביניים זאת שתסכן אותו, הזכיר מייד לתמיר :״במצע שלכם הודעתם שצריך לכרות שלום על יסוד הסטטוס־קוו של הגבולות הקיימים ;לפני החמישי ביוני).״ ובכלל, חזר שופמן וטען, אי־אפשר להכחיש דברים שנאמרו בוזיכוח שהתנהל בשעתו בפומבי במרכז חירות. … ואולי על־מנת להשכיח את עברו הלא־כל־כך תומך בגבולות מורחבים זרק תמיר לעבר שופמן שאלה משונה באמת :״אתה מוכן לכרות חוזה שלום בגבולות הנוכחים ולוותר על עבר־הירדן (המזרחי)?״ וכאן בא תורו של שופמן להוכיח את חוש ההומור שלו.
גליון 1570 (4 באוקטובר 1967), עמוד 10
לאחר מכן נדהם הציבור כאשר פקד דיין להרוס את קלקיליה ולגרש את תושביה אל מעבר לירדן — וכעבור שבועיים החזירם לעירם ההרוסה, ואף קיבל אישית את פניהם.
גליון 1560 (26 ביולי 1967), עמוד 11
אפילו קיבלנו, לרגע קט, את הריעה שאני שולל אותה, את דעתם של הסבורים שנצטרך להחזיר את הגדה לירדן ואת עזה למצריים, תחת להקים בהן מדינה פלסטינית — גם אז הייתי שואל: עד אז, איזו תמונת־עולם ננחיל לילדים אלה?
