נמצאו 390 תוצאות עבור חומייני

ממשלת־ישראל ודתה מעוניינת לרכו ש שוב רריסת־רגל באיראן, כדי לחדש את היחסים ש שיג שגו בימי השאה ושנותקו אחרי מהפכת רוח־אללה חומייני. הצמרת הישראלית גם היתה מודאגת מול התעצמות הצבא העיראקי, וחששה שמא תופנה עוצמה זו נגד ישראל, אם תיפסק המילחמה.

הנימוקים שניתנו במיסמך לביצוע העיסקה: התוכנית הישראלית לעזור ל״חוגים מתונים״ בצמרת המישטר של חומייני, והבטחת הישראלים שבדרך זו ניתן לשחרר את בני־הערובה האמרי קאיים בלבנון.

אילו היו המקבים חיים היום, הם היו מהדורה קיצונית של מאיר כהנא וגוש־אמונים, בדומה לאיית־אללה רוח־אללה חומייני באיראן. הם היו עוברים בארץ, הורסים של האיצטדיונים (איצטדיון ביוונית: סטאדיום, מסלול־מירוץ של כ־ 200 מטרים) והורגים את חברי כל קבוצות הכדורגל והכדורסל, מבית״ר ירושלים ועד מכבי חיפה.

ידידיו בארצות־הברית תבעו ממנו לשמור על זכו־יות־האדם, ואיימו עליו לבל יפגע בחולי־גאנים של חומייני. האמריקאים תירגמו מצב אסיאתי מובהק, הנשלט על־ידי הגורל, למונח מערבי של יחסי־ציבור.

ממשלת״עיראק חתמה עם ממשלת מצריים על העברת 1.5מיליון מצרים מעמק >!ר לפני מילחמת־שמו־ נה־השנים עם חומייני שאבדו בהם חצי מיליון חיילים, ומיליון נכים.

עודד פלד תסריט אחר ודו 11־ גור־ לאל ״יוחזר חומייני לתודה זועקת הסיסמה האחרונה מקירות תל־אביב.

מוחמר אחמד, בן העיר דונגולה, היה מנהיג לאומי־דתי גדול, מסוגו של רוודאללה חומייני בימינו. הוא קרא לעצמו ״מהרי׳ ,שפירושו המובל, המודרך, תואר למנהיג הדתי והחילוני שהמוסלמים השיעים מצפים לבואו ברבות הימים.

. • יאסר עראפאת בירך את האיית־אללה רוח־אללה חומייני, ועל כן הוא נתן את י דו לאויבי ארצות-הברית, ה- (הנושך בעמוד )34 (המשך בעמוד )44 העולם הזה 2212

המעיין בספר זה, מרותק כל העת, כאשר ברקע הוא חש במשב פיו של האיית־אדלה חומייני, ואנשי כיתתו בפרס, או המאהבים של סעודיה.

אם אפשר: לתפוס את איזור־הנפט האיראני, שאוכלוסייתו ערבית. המכסימום: להפיל את מישטרו של חומייני ולהשליט באיראן מישטר נוח יותר לעיראק

בשעתו סיפרתי במדור זה על ידידי הלבנוני הצעיר בקאהיר, שניבא לפני שנה, על פי שיקולים מיסחריים טהורים, כי האיית־אללה מח־אללה חומייני ימכור את בני־העמבה האמריקאיים ערב הבחירות בארצות-הברית, כשהמחיר יהיה גבוה ביותר.

תלה מיד את הזדים על העץ /רטשו את מעיהם לכלי קץ מעורר חלחלה כמע שי היום־יום של היית־אללה חומייני. המדובר הוא בפרשה של אינוס יהודים במאה• ר.־ 17 ואילוצם להפוך ל״ג׳דיד אל איסלאם״ (מוסלמים חדשים) .אחרי אינוס זה בא אינוס נוסף, במאה ה־ .19 אינוסים אלה מוצגים בעזרת תעודות מחרידות.

הנשיא החדש — יהיה מי שיהיה — לא יהיה זקוק להישג מיידי, והוא יהיה מוכן לשלם רק. מעט. חומייני יודע זאת כמוני. ״לכן ימשכו האיראנים את העניין.

״אם המישטרה כבר בעדנו,״ אמרו שלו שה צעירים לבושי החולצות הכחולות בע־ מפגיני ״שלום עכשיו״ ליד מוסיאון תל־ אביב הישן לווינגר = חומייני שני דיוקנות. שניהם בעלי זקנים ועיני שניהם יוקדות בלהט.

זריחת השמש נוטפת־הדם של המהפכה האיראנית היתה מלווה בירח־דבש מלבב: האיית־אללה רוח־אללה חומייני הזמין אליו (המשך בעמוד )30 ה עו ל ם הז ה 2172

ובאמת, תמוה בעיני לטעון, בי השאה נמצא במלוא כוחו, בעוד איית״אללה חומייני שולט באיראן ואשת השאה נוטשת אותו לאנחות, בנוטלה עימה את יורש העצר אבל נניח לרכילות.

לתל-אביב מגיעים רק הדים רחוקים ועמומים. עלייתו שד האיית-אללה רוח אדדה חומייני מעוררת כתל־אכיכ ובירושלים. סקרנות, קצת דאגה לענייני הגפט, קצת דאגה לגורל היהודים.

הראשון היה ג׳רי פולוול, מנהיג האירגון האמריקאי הימני־קיצוני־דתי הקרוי •הרוב המוסרי״ .אירגון זה, מעין העתק אמריקאי של גוש־אמונים הישראלי והמישמרות של חומייני באיראן, אירגן מסע המוני של חבריו לישראל.

לצרוס־יפה סוקרת את השיעה 1 הפוליטית של חומייני, נושא בעל עבורנו, אחר הפיגוע השיעי בצור.

בין מעשיה ודבריה בחודשים האחרונים: התריעה נגד ביקורי חיילים בישיבות חרדיות ברשימה עיתונאית בשם ״חומייני בשער״.״ יצרה קשר עם התנועות הרפורמיות והקונסרווטיביות נגד התיקון האורתודוכסי בעניין מיהו יהודי ...קבלה על שירותים מיותרים שמעניקות חיילות בבסיסי צה״ל...

גל זה עלול לקרב את הפלסטינים אל הכוח המנצח היחידי כמרחב — הלאומנות הדתית של חומייני, נושא חרב־האיסלאם. אם אכן יקרה הדבר, תתגשם נבואה שרבים ניבאו באוזני ישראל: כי היא עוד תתגעגע באחד הימים אל אש״ף של יאסר ערפאת.

חוגים חרדיים מסויימים רואים בכך את שליחותם עלי־אדמות ואת מילוי מיצוות האל — בדיוק כשם שהאיית־אללה חומייני ואנשיו רואים בהשמדת היהודים בירושלים את מיצוות אללה.

לא כל ישראלי יאמין בשפיות־הדעת של חומייני וקד׳אפי, הם ויורשיהם, כאשר מסיכות־הגאז יהיו תלויות ככל רירה.

ומעבר לזה: הקצנה במחנה הפלסטיני, התגברות היסודות הקנאיים־ דתיים בכל המדינות הערביות, ואולי תגובת־שרשרת של מהפכות נוסח האיית־אללה חומייני באיראן. המימסד הפוליטי בישראל, יחד עם כלי־התקשורת המודרכים, מסתכלים במחזה כמו צופים משועשעים לרגליו של הר־געש מתפרץ.