נמצאו 6,420 תוצאות עבור הנדון

בסופו של עניין, מה מעניין את הסטודנט כשבארצו היפר־אינפלציה האמריקאי האינפלציה ה שנתית היא בקו שי ארבעה אחוזים, כלומר: מה שעושה אמריקה בשנה, עושה ה״היפר״ במקרה הטוב ביומיים עד שלושה ובמקרים שנדון בהם להלן בשעה (כן, קראתם טוב, בשעה).

הבחור שאהבתי, הרצל אביטן, מילא את כל חיי ...רציתי לעזור לו לצאת מדרך הפשע, להשכיח ממנו את צער השנים האבודות על-ידי האהבה ...אבל הרצל נאשם בשוד בדל ונידון ל־ 15 שנות״מאסר ...זה השפיע רבות על חיי, הפכתי מופנמת ועצבנית.

ובכל פעם מסתבר כי עדיין מגרדים א ת שולי הטראגדיה, ולא חשוב כמה ייאמר בנדון ת מי ד יישאר מה להוסיף. סירטה של המפיקה אביבה קמפנר ושל הכימאי ג׳וש ואלעקי מתרכז בפרק מסויים אחד: ההתארגנות והניסיון למרד בגיטו וילנה, בפי שהוא משתקף מתוך עדויותיהם של *0מן הנותרים בחיים, מן ה מסמכי ם ומן החומר העילומי, בחלקו בוודאי משוחזר, שנותר מאו ת ם הימים.

גם הוא הועמד לדין והורשע. מאחר שמצבו הבריאותי קשה מאוד, נידון רק לשנ תיים וחצי מאסר בפועל. מאחר שאבי משה היה מעוניין בהברחת הסמים לישראל, והיה חלק מרשת־הסמים, לא ברור מדוע הסגיר את שותפיו.

ישראלי אתה, כי כאן תחיה וכאן תמות, באן תעבוד וכאן תיצור, באז תשלם מיסיס וכאז תשרת בצבא, כאן תהיה אדון לגורלך, לטובה או לרעה. וכל מי שאינו חי כאן, פשוטו כמשמעו, ואינו עובד ויוצר כאן, ואינו משלם כאן מס (מס, לא תרומה!)

זה היה בדצמבר .1983 מאז מתנהל מאבק בעניין הבעלות על הקרקע• בינתיים הספיק עינב להיות מואשם בעבירות־שוחד הקשורות בפרשתהקרקעות, ועניינו נדון עדיין בבית״ה־ מישפט המחוזי בתל־אביב.

הישראלי המהגר יודע שהוא לעולם לא יתאקלם, ממש, בחברה האמריקאית, והוא נידון לסיים את חייו כזר בחברת זרים כמוהו.

הנה תיאורו: הפרק בדוח השנתי של מבקר־המדינה מס׳ 35 על הקמת עימנואל נדון בוועדה לענייני ביקורת־המדינה בשתי ישיבות.

מיליקן היה קשור מאוד עם איוואן ברסקי, שהורשע על הונאה בניירות־ערך ושנידון לשלוש שנות־מאסר, אחרי ששילם קנס של 100 מיליון דולר.

נפטר ברמת־גן, בגיל ,80 שמחה חינקים, היהודי הראשון שנדון למוות על־ידי שילטונות המנדט הבריטיים בארץ־ישראל, בעוון הריגת שיבעה ערבים בפרדס יפואי, בקיץ , 1929 שאותם ראה חינקיס אחראים לרצח ארבעה יהודים זמן־מה קודם לכן.

היא חיה זמן־מה עם פעיל לבן שהצטרף לשחורים במאבק על השיוויון, ושנהרג במאבק זה. לבסוף נכנעה והסגירה את עצמה. היא נדונה למאסר של שנתיים, ואחר־כך לעוד חצי־שנה מפני שסירבה להלשין על חברים.

גזר־הדין לנאשמים שהעולם כולו הזדעזע למראה מעשיהם: שלושה חוד־שי־מאסר על־תנאי לאחד (״התנהגות בלתי־הולמת״) ,חודשיים על־תנאי לשני (״התנהגות מבישה״) .במישפט נפרד נדון השלישי לחמישה חודשי־מא־סר על״תנאי(״התנהגות מבישה״).

הפרשה התגלתה תודות לחייל בעל־מצפון. בסופו של דבר נדון פינטו על־ידי בית־ה־מישפט הצבאי לשמונה שנות מאסר.

השיב לו שומרון :״אחרי ששני מפקדי־האוגדה מתו, רואים בך אדם שנדון למוות״. היתד, בכד נבואה. קותי נהרג כעבור תשע שנים במילחמת־הלבנון.

העלינו את נושא דרום־אפריקה. השגריר הסביר מה שהכנסת עשתה בנדון. הסברתי לו שחשוב מאוד איך ישראל תנהג בבעיית דרום־אפריקה.

את מילוי הטפסים הרשמיים כתנאי הכרחי לקבלת הכסף, וכן את העובדה שעודף הכסף שהצטבר כתוצאה ממיעוט פניותיהם של הסופרים חולק בין אלה המעטים שדבר ה״הטבה״ הגיע לידיעתם במועד על חשבון כל האחרים שלא קיבלו פרוטה, הוא מכנה בשם ״קנוניה על גבול הפשע״ ו״סקנדל משפטי שעוד יידון בערכאות המישפטיות המתאימות על מנת להביא דברים על תיקונם״.

אפשר למצוא אותו בסיפורו של סומרסט מוחם, אדון יודע־כל. להזכיר: באוניה יש נוסע בלתי־נסבל, יהודי לבנוני, היודע את הכל והמתערב בכל שיחה.

אך בעוד שבגירסה הקדומה ניתן לכך הסבר שאינו תלוי במוסר אנושי, אלא במעשיו של אלוהים, הרי הגירסה המאוחרת מעניקה לדיבר ציווי מוסרי בעליל: לכל אדם, ישראלי ולא־יש־ראלי(בתנ״ך ,״גר״ פירושו זר) ,אדון ועבד, גברת ואמה, וגם לכל בהמה. הנמקה זו מצביעה על המרכזיות של יציאת־מצריים במיתוס הישראלי.

כאשר עמדו להביא את הדבר לדיון, אחרי פרשת פולארד, אף סנטור אחד לא היה מוכן לתמוך בכך, והעניין לא נידון עד היום. ישראל הפסידה מכך בלבד סכום של כ־ 400 אלף דולר.

יחד עם אסירים אחרים, קשר קשר לרצוח את נגר בכלא, ונידון על כך למאסר־עולם. במשך הזמן הועבר לכלא רמלה, שם הפך לאסיר־טיפוחיו של המנהל, רוני ניצן.

בשקט־בשקט, סגר אבו־חצירא את ענייניו עם הליכוד. זה הדון ״זה לא היה רעיון, אלא הועלה במיסגרת של ניתוח אפשרויות.

ושלא תיאם את פקודת״העוצר עם המימשל הצבאי. על בך נדון לקנס של ׳ 10 גרוש. משמע: שרמי לא נשפט על מתן פקודה בלתי- חוקית, כי כלל לא הועמד על בך לדץ.

כל זה בגלל סיבה אחת: עונש־המוות. אלמלא עונש־המוות, היה דמיאניוק נדון למאסר־עולם. הרוחות לא היו מתלהטות, כי גם מי שמפקפק בכך שהוא־הוא ״איוואן האיום״ היה אומר לעצמו: אם יש כאן טעות, היא תתברר במוקדם או במאוחר.

אני מודה שמדי פעם אני מתרגז כשזה קורה. מה גם שלעיתים קרובות הרעיונות הנדונים היו בשעתו יוצאי־דופן, בלתי־פופולריים ונוגרים את הזרם.