נמצאו 6,420 תוצאות עבור הנדון

חששם של בני משפחת חורי הפך מבוסם לחלוטין, כאשר נודע להם באקראי משוטר באר־שבעי, שהכיר בזמנו את הדון־ז׳ואן, כי מישל דהן הינו נשוי ואב לילד, וחי בנפרד מאשתו.

יעקב ושלמה לבשו על פניהם כובעי גרב — ציוד סטנדרטי לכל צעיר היוצא לטיול ערב — ויעקב יצא מן המכונית, ניכנס לחנות. כאשר אדון ברדה נשא ראשו, גילה לועו של אקדח — גם כן ציוד סטנדרטי — מכוון אליו.

על השמועות שנפוצו ה שסע 30־ 3פגישה נוספת - הפע בלב בין המלך חוסייו דבין השרי אדון ודיין המכיר את חוסיין מפגישותיהם הקודמות.

מפורסם, מיק דאגו״ ,איש האבנים המתגלגלות, שנדון פעמיים בעודן שימוש בסמים, החליט לתרום את כל ההכנסות מ־בכורת סרטו האחרון הופעה לטובת מוסד העוזר למכורים לסמים 8 !

ממילא לא פירסמתי מעולם פרטים על יוזמות ותוכניות שנדונו במגעים מסוג זה — מכיוון שעצם פירסומן בלא־עת יכול להחניקן בעודן באיבן.

והנה, תחת להשיב לדברי פורסטר במילים בוטות וגאות, משפילה ממשלתנו את עצמה ואותנו. אין היא אומרת :״אדון נכבד, זוהי מדינת היהודים. היא נוסדה בידי פליטים, השונאים את תורות־הגזע.

הן יודעות כבר שאסלתי אינו יכול לעבור ליד הדוכן שלהן, בלי לקנות לפחות שלושה כרטיסי פיס. מספר אסלתי :״הן אומרות לי, :אדון אסלתי, אל תיקנה. אני לא רוצה להרתיח אצלך את ה־ 17 אגורות על כרטיס ,,אבל אני לא יכול בלי לקנות.״ לפני כחצי שנה, הצליח אסלתי לנחש את ששת מספרי הלוטו.

כבר יש לנו ״ישראל שנייה,״ פרול־טאריון בעל רקע עדתי, שבו קיימת עתה תסיסה מוצדקת. אדם המאמין שהוא נדון ל״עבודה שחורה״ לכל החיים בגלל מוצאו וצבע עורו, מהווה חומר־נפץ חב רתי.

הרשת נתגלתה, ואנשיה הועמדו למשפט. אהד התאבד• כסוף השנה נדונו שניים מחבריה למוות. אותה שעה נידונו למוות גם ראשי ״האחים המוסלמים״ ,אירנון דתי־קנאי־ימני, שביצע נסיון של התנקשות בחיי עבד־אל־נאצר.

אולם כל נסיוו למנוע בשיטות כאלה, או בשי טות דומות שהוצעו על־ידי הגברת גולדה מאיר, את הופעת העולם הזה, נדון מראש לכשליון. בנות יענה ופדות קדו שות ן* אשר נפלה במערכת, לפני שבו- ^ עיים, ההכרעה לפרסם את הפרשה המכונה עתה ״פרשת אלישבע״ ,הנוגעת למה שמכונה עכשיו בפי חסידיו של משה דיין בשם ״תדמיתו של שר־הביטחוך, עשינו זאת מתוך ידיעה ברורה של הסכנות המצפות לנו, בתחומים שונים, עקב פירסום זה.

קביעה זיו לא עזרה לעזר. באחד מתיקיו, נידון לבסוף ל־ 15 חודשי מאסר בפועל. לפני כתשעה חודשים השתחרר — אך לא לזמן רב.

(ג) האם הוברר מי נתן את ההוראה לביצוע הפעולה הנדונה באזור פיתחת רפיח? אם כן — על-ידי מי ניתנה ההוראה, ומי אישרה?

ך* אשר עמדתי באותו יום על דוכן־הנואמים והס־ ^ תכלתי בפניהם של עסקנים נדונים אלה, לא •כולתי שלא להיזכר בנאום קודם מצל אותו דוכן.

(העננים השחורים של החרדה גואים לרגע מתחתיות הנשמה אך עדיין אתה אדון המצב, עדיין אתה יכול לקפוץ אל המרפסת ברגע שההילוך על שפת המעקה ייעשה מסוכן מדי).

איד זה מתיישב עם תכיעתי ^הציבורית לפתרון צודק לבעיית ׳,פליטים? ׳הכפר הערבי עין־הוד, שנידון בתום מל־ן מת העצמאות להריסה, כמו הרבה כפיים !

בחודש השישי היפלתי, כתוצאה ממצבי הנפשי.״ לתשוטת־לב הדון־ז׳ואן. בלי ידידים׳ בלי ילד, בלי פרנסה ובלי אהבה, מוכה ומושפלת, הגישה שושנה תביעת מזונות באמצעות עורך־הדין מנשה בר- שלטון, בהסתמכה על התקדימים שנקבעו עד היום, בזכותן של ידועות בציבור.

.״ תיאר במקוריות ובעזרת ארבעה שחקנים צעירים ומוכשרים מאד (אחת מהן, קאחי בורנס, עוד נועדה לגדולות) את התבגרותם של צעירים בגיל ,16 תוך כדי חופשת־קיץ על שפת הים: או את ״יופר נח של איטה נשואה״ אשר צייר תמונה סרקסטית עגומה של חיי משפחה אמריקאית ממוצעת, ותרם לבד עוד תרומה נשית ומוכשרת — קרי ׳סנודגרם. חתיכים ונדונות !1*1111*11 צמה מקיט האלימות הפחות נעימים של השנא חייל ככחול״ היה אמנם מזעזע אאבה יותר, אלא שזאת יודעת רק מצנזורה) ,בכל הסרטים על בעיות הגוער האמריקאי, ובצורה המסוגננת ביותר, ב־ ״חקירתו שד אזרח העומד מעל לכל חשד״.

התוכן :״הרינו מבקשים בזה להעלות לדיון דחוף בכנסת את הנושא: הזמנת הד״ר גולדמן לקאהיר והחלטת הממשלה בנדון.״ למחרת היום הצטברו אצל נשיאות הכנסת עוד כמה הצעות כאלה, כימעט מכל סיעות האופוזיציה האמיתית והמדומה.

לשתוק — אין פירושו להימנע מפעולה. ביום בו נדון משרד־המשטרה, הנחתי על שולחן הכנסת הצעת־חוק פרטית לביטול המעצר המינהלי, והנהגת נוהל חוקי חדש למלחמה בטרור, שיבטיח את זכויות־האדם ואת צורכי הביטחון.

שני מיכתכים אדה כה סותרים זה את זה, עד שכדור בי רה אחד מהם אומר אמת. מי? האם כתב אדון את מיבתכו כאליבי לעצמו, מחשש דפירסום הפרשה כ״העולם הזה״ ,או שזילכר גיכם כמיכתבו מסכת-שקרים כהסוואה לפעולתו?

בהגיע שעת המישפט, הודה לוסיאן ליאונטה כי השתתף ברצח. הוא הורשע, ונידון למאסר־עולם. עמיאל כפר בהאשמות שהועלו נגדו.

כמי שחי שוכנע מעבר מכל ספק כי מה שנכתב בהעולם הזה נכון עד למילה האחרונה, והגיש שאילתות בנדון לשרי הסעד והפנים. שחל, למרות שאין לו גיבוי כפי שיש להמר, לא הסתתר מאחרי ״הפירסו- מים בעיתונות.״ בשאילתה שלו לשר- הסעד, כתב שחל :״בעיקבות שתי הכתבות שפורסמו על־ידי יוסי ינאי בהעולם הזה, תחת הכותרות, בתי מוות לזקנים׳ ו,הזקנים נשרפו חיים /ברצוני לשאול את כבוד השר( :א) מדוע הפיקוח של מישדד־הסעד על בתי־האבות לוקה, ומביא לידי אסונות בנפש, ולידי כך שמאות אנ שים זקנים חסרי־אונים סובלים במוס דות אשר יש להם רישיון ממישרד־הסעד ז (ב) מה מתכוון שר־הסעד לעשות כדי לתקן מצב זה?

כמו בפרשת הניסיון להטיל מם על נת״ד, הוא נוכח לדעת כי כל ניסיון לפגוע בציפור- הנפש (או ציפור־הכיס) של הספסרים והמתעשרים נידון מראש לכשלון. המימסד הפוליטי מגן על שיכבה זו — ולא במיקרה.

הדיאלוגים שנונים ברובם, וכמה סצינות מצטיינות בהומור דק (למשל, הסצינה שבח שני מלצרים אינם מצליחים לפתוח בקבוק-שמפניה) .אולם מאחר שצו-השעה הוא לא סתם לבדר, אלא יותר מכך אפשר למצוא בסרט רמזים לשיחרור חאשה (נערת־הטלפון גאה במיקצועח, אין לה כל תסביכים בנדון, והיא מעדיפה למכור את גופה ביוקר, במקום להינשא ולמכור אותו בזול) ,לשוביניזם גברי (התעשיין שאינו מסוגל להבין את אהובתו) ,לסוציאליזם כושל (ביחסים המעוותים שבין התעשיין לפועלים שבמיפ- עלו, ולתעשייה הצרפתית הנירמסת על-ידי הממון האמריקאי (ביחסו הלעגני של נציג הקונצרן הגדול אל בעל העסק הקטן).