נמצאו 9,436 תוצאות עבור המערך

רק אם תיפסק הכניעה המתמדת; רק אם מדען חילוני יילחם על הכרתו תחת לחבוש כיפה ולהתפלש בעפר לרגלי רבנים; רק אם הרופאים יזדקפו ויכריזו בראש מורם על אמונתם ההומאנית; רק אם המורים יזרקו לסל את מערכי־הלימו־דים המוסווים כ״תודעה יהודית״ וילמדו היסטוריה לאומית ואנושית; רק אם ה מחנכים בסמינרים-למורים ילמדו את ביקורת־המיקרא ויחם הגיוני לעבר ה לאומי; רק אם תוצב מול האמונות ה טפלות השקפת-עולם גאה וברורה של לאום ישראלי חילוני והומאניסטי ; רק אם תקום מועצת-גדולי-הרוח מול מועצת־גדולי״התורה — רק אז יש עתיד למדינה.

.״ פלורליזם זה מוצא את ביטויו גם ב- אוכלוסיית־היעד, שאליה מתכוונים אנשי של״י לפנות בבחירות הבאות, כדברי אחד הנואמים בוועידה, כדי להכניס לכנסת׳ העשירית ״סיעה שתהיה די גדולה כדי שתוכל להשפיע על פעולות הממשלה הבאה״ • 1מאוכזבי מפ״ם והעבודה, שנכחו לדעת כי ״לא חל כל שינוי במערך מאז שהושלך בצדק מן השילטון.״ • מתוסכלי ד״ש, שראו כי ״תנועה זו לא היתד, מסוגלת לשנות דבר, ביגלל התחמקותה מן ההכרעות האמיתיות.״ • שיכבות־המצוקה, שהצביעו בעד מנחם לפני חודשים אחדים.

אפילו בחוברת ״מיגוון״ של מפלגת״העבו־דה קראתי תוכנית כלכלית שחיברו שניים מן האגף הכי שמאלני שיש שם, במערך, והם מציעים לקחת מהעשירים ולתת לעניים, וזה ממש יפה• וכל זה מחזיר.

ברור לגמרי כי הצעת־חוק זה אינה אלא תוצאה של קנוניה נוספת בין ה ליכוד וחברי־הכנסת הדתיים — שכימעט כולם ציניקאים גמורים, שבירידת ׳ונצלני־אמונה. העובדה שהמערך ערך עימם בעבר קנוניות דומות ושיישב עיכן ־ מ אי ר מם בעתיד אינה מעלה ו- אינה מורידה.

״ £הע מוד הרא שון אני לוקח לידי עיתון־צהריים ומה אני קורא מתחת לעלילות הבורסה, מערכה י״ד ! בומבה של כותרת על ״יורדת שהתאבדה בניו־יורק״.

חברי הכנסת עדי אמוראי וגד יעקובי מהמערך, אמנון לין מלעם ודויד גלס מהמפד״ל ״נדלקו״ לרעיון של קומר ותכננו.

הלי מודי ת רו צהדבדליח עובדי הטלוויזיה הלימודית עומדים לפתוח במערכה לצרפם לרשות־השידור, תחת שימשיכו להיות עובדי מישרד־החינוך־יוהתרבות.

אולם הם נבהלו מאומץ־הלב של עצמם, והסכימו לדחיית ההצבעה. עכשיו, כשהמערך מאריך דחייה זו הם צועקים חמס. אולם לא עולה בלל על דעתם לנצח0 , לפרוש מן הממשלה, האונסת את מצפונם.

קל מאד לדבר על סיפוח ״שטחים״, אי־החזרת ״שטחים״׳ ועוד ועוד ״שטחים״, אך מה לעשות, הח׳ חזן, ובשטחים אלה חיים בני־אדם, שאינם מרגישים את עצמם ״משוחררים״ אלא להיפך, ואינם מגלים שמץ התלהבות לקבל אזרחות ישראלית, כהצעת חברו של חזן למערך, משה דיין. ובאילו אמצעים תציע, החבר חזן, להשתמש נגד אותם תושבים, שיביעו התנגדותם לסיפוחם לישראל י קתות רובים?

שכן התערבותו של האלוף שלמה גורן הטילה, זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, את שם צה״ל לתוך מערכה פוליטית. ״עד היום לא העז איש — בתוך הצבא ומחוצה לו — לערב את צה״ל בתככים פוליטיים, ולנצל את יוקרת השרות הצבאי וסמכויותיו לצרכים מפלגתיים שנויים במחלוקת.

אלה הם, בדרך- כלל, אנשי חמיפלגה הליברלית. בשם שהמערך מהווה סופרמרקט של דיעות כך גם הליכוד, ולבן הצליחו הליברלים, למרות זיהויים כמרכיב חשוב בליכוד, למשוך רבבות קולות של ה״ימנים השמאלניים״ או של היונים חלא־סוציאליסטיות.

עד ליום השישי בשבוע שעבר היה אריק פאסיבי במערכה. עד אז העדיף לחזור (המשך בעמוד )41 המגמות.

נטיותיו, ההיסטוריות כמעט, לאחדות־העבודה, היו ידועות לרבים, אולם עם הצטרפותו למערך הוא התקבל דווקא על חשבון המיכסה של מפא״י.

אבל מה עם שרי־הביטחון של המדינה? מדוע להמעיט מערכם וחשיבותם לביטחון המדינה לעומת הרמטכ״לים?

כתוצאה : אוניו הנמות׳ של צה״ל לא אסתכן מדי בקביעה, שלו היה מערך ״ההדרכה״ (כולל יצירת התורות) בצד,״ל בנוי, מאורגן -ופועל על בסיס איכותי ולא כמותי, יכול היה להפיק תוצרת רבה יותר, בטיב ובמגוון עדיפים בהרבה, וכל זה — בתמורה להשקעת הרבה יותר מחשבה, אור כל אלה, קצת קשה להבין, ת כיצד אפשר שלפתע יקום ראש מה״ד ובאחת יהפוך על פיו את כיוון ההתקדמות המסורתי של בניין הכוח בצה״ל — ויובן כי אפילו אין כוונתו אלא רק ל״שינוי דגש״ מן האיכות אל הכמות, הרי זהו מהפך קיצוני.

היתד זו אחת איו נו חוי ם נואש מערכה הגיעה לשיאה. כמו ב ! 1ימי־החרדה ערב מילחמת ששת-הי־מים, קפאו הצבאות בעמדותיהם, ציפו ל־קרב.

מבן-גוריון עמד וציטט, ש״רוב מניינם של ערביי הארץ סירב, ומסרב להיכנס למערכה... מיפו, מחיפה ומירושלים ביקשו שלום נניח שבן- גוריון דייק.

חיה זה בסוף שנת 1971 ובתחילת שנת ,1972 כאשר העולם הזה יצא למערכה ציבורית נגד הפרת־החוק הגלוייה של דיין.

איזו חשיבות יש לבסיסים :אלה, כאשר ניתן להגיע למערך חדש סל כל הצבאות במרחב, במיסגרת שלום 2קיף עם העולם הערבי כולו?

כך שאפילו בתחום הצבאי, הם לא היו מסוגלים להתאחד בשנת , 1946 כהכנה למערכה. החוסיינים והנאשאשיבים הקימו כל אחד מיסגרת משלו.

איראן היא, בעצם, המעצמה שבמיזרח־התיכון, ואפשר לומר בוודאות שהכסף המוזרם לאיראן, שיכלול מערכת החינוך שלה, ומערך ההתפתחויות הטכנולוגיות בה — יביאו לבסוף ל ידי מהפיכה חברתית.

ואחד מציריה של הסיפרות הזו היה כתב- העת המליץ (נוסד בשנת ,)1860 ששימש כלי מיבטא לרעיונות החידוש היהודי. בין ראשי הנחלצים למערכה נגד חשכת ימי־הביניים של הרבנות, והאימה שהיא הטילה על המוני העם היהודי, היו הפוב ליציסט משה לייב לילינבלום () 1843—1910 ויהודה לייב גורדוו(יל״ג 1831—1892 משה לייב לילינבלום הטיף לשינוי אורח־החיים היהודי, תוך שעשה אבחנה ברורה בין התלמוד לבין שולחן ערוך, בטענה שהוא פרי הגיטו וחשכת ימי- הביניים, ספר שלא ניתן עוד לחיות על פיו.

בימים אלה, כאשר מתנהלת בממרח־אירופה מערכה ציבורית של סופרים החולקים על ממשלותיהם בשאלות חירות- האדם בארצותיהם, פנה מוסף־הסיפרות של מעריב לכמה סופרים־עולים, שיתארו את יצירותיהם של הסופרים המורדים במרות התרבותית של השילטון במזרח־אידופה.

מוטה גור מודע לבעייה — אם מותר לכנות כך תופעה הדומה יותר לאסון — וגם תרם לטובתה התבטאו יות שונות. הפז״מ החל באחרונה שב ומקבל משהו מערכו הקודם, וכמות החריגים פחתה. אבל האידיאולוגיה של ״רוטציה״ ו״הצערה״ — בכל מחיר ובפועל, כמטרות- לעצמן — לא נעלמה, ואולי אפילו חוזקה (גור עצמו נעשה אלוף בגיל ,39 שהוא הממוצע ה״דישמי״ לאל״מ בצה״ל, מונה רמטכ״ל בגיל 44־ ויסיים את שירותו בן — 48 קצת פחות מן הממוצע הנוכחי של דרגת אל״מ בצבא אדה״ב, ושנה אחת קודם לגיל שבו נעשה רומל מפקד אוגדה והחל משלם באורח ממשי את ההשקעה בו.