נמצאו 32,145 תוצאות עבור הכנסת

היה יהודי, הביע בנאומו את תקוותו כי הכנס הבא ייערך על אדמת פלסטינה המשוחררת.

אז תשמעו את זה: יום אחד תפסנו ערבוש אחד, שהשתין על יד בית־כנסת. הוא הובא לדין והתביעה דרשה (לאור התקדימים) שידחפו לו עמוד חשמל לפיפי.

״כשנוסתלק לו הנודניק האחרון / והכלים שוב במזנון /אני מוציאה אותך עטוף מהארון /ומלקקת לך לאט עם הלשון / ...וביום שימאס לי מהכל /אכניס אותך מבריק וגדול /אקח את הגלולות וידעו כולם /כי אתה לי היית יחיד בעולם /אהובי הויברטור״...

ערכנו בישראל הפגנות למען שיחדור ויאט־נאם, ומחינו בכנסת נגד החלטת עכשיו בתנועת־ד,שיחדור של דופר*.

הם אוהבים שלום מופשט, אותו שלום שמדברים עליו בכנסת, בעיתונות, בממשלה. שלום חביב כזה, שאין.

השבוע, היתה לאביה׳ולאחותה רק׳ תפילה ׳ אחת :״רק שלא יכניסו אותה לבית סוהר. בבית״סוהר, יהרסו אותה לגמרי.

הפרוייקט היה שיין, במקורו, לידידו הטוב לבנשטיין, שהכניס את פילץ כשותף זעיר לעסק. הזעיר הפך לבכיר, זרק את לבנשטיין עצמו החוצה, מכר רבע מהנושא — ברווחים ניכרים לקבוצה צרפתית — החל משתתף, באותה הזדמנות, בעסקי־בנייה נרחבים בפאריס.

אולם די היה בכך שבשלב מסויים של הגירושין תטען יהודית כי היא רוצה להתגרש משום שהיא אוהבת גבר אחר, כדי שהרבנים יכניסו לתעודת הגירושין שלה את ההגבלה: אסורה לבעלה ובאם תרצה להינשא ליהושע ברמלי טעון הדבר בירור בית״דין.

(הערה מס : 4 .הוועדה מציעה להאריד את חצאיתה של הנ״ל או להלבישה בתח־תוני־כותנה, בנוסף על גרבוני-הרשת ה מטפסים על רגליה החטובות עד קו־המו־תן היציב שלה, לבל תתערער יציבותם הנפשית של יראי־שמיים וחברי־כנסת). לחסל ברגע אתהס טיו ת ^ וקם יזרו של ליאו( .פוקס יכול * 2להיות חייל גיבור ו/או מדריך קא־ראטה ו/או רוצח מיקצועי ו/או איש־בי- טחון ו/או חבר הליגה ו/או חבר הצבא האדום היפאני).

רבים החתימו כרטיסיהם באחד מצמד השעונים התלויים באולם הכניסה. אחרים פנו הישר לעבר המעליות. הסיבה: מספר רב מבין עובדי ההסתדרות מועסקים — על חשבון שעות העבודה — במנגנון הבחירות של המערך.

עם עזיבתו את עבודתו א1111י ם חברת ואריג, בו היה צריך לטוס, התרסק ליד נמל התעופה אורלי. ז׳אק הלך לבית־כנסת, אמר בירכת הגומל, החליט לא לטוס יותר.

ייתכן וייראה לך כאילו נשקף לך מקור הכנסה מבטיח יותר מאשר עבודתך־הנוכחית.

למשל, האיפור המורכב שהותאם לה במשך שעות בכל יום וגרם לה גירויי-עור על הפנים, או עדשות המגע שהכניסו לעיניה ואשר צרבו אותם עד כדי כך שהיתר.

וכך נכנס המ״בציע הגדול לשלב הביצוע. וררתי את העניין בכנסת עוד לפני שחולקו תוויות ימי־ד,שבתון, וכך ניתנה לי הזדמנות מאלפת כל כלכלן ידע שאת החיסכון הזה ניתן להשיג בשיטה הרבה יותר יעילה: עליית המחיר.

ההצעה לקיצוץ בשעות הטלוויזיה הו עלתה על־ידי יו״ ר ועדת־הכספים של ה כנסת ישראל קרגמן, ועוררה התנג דות כללית של הטלוויזיה.

דבקו בו בצורה הרבה יותר חמורה ומסוכנת מכפי שתיארנו לעצמנו, לפני המילחמה, אך בחלומותינו הרעים ביותר. די להביט בכנסת החדשה, שהורכבה עוד לפני המילחמה.

הם רצו לתת לנו תמיכה של 5000ל״י לשנה, כשהתקציב השנתי מגיע למאה עשרים אלף. ״בהתחלה החזקנו עוד מעמד, בגלל ההכנסות שהיה לנו בעבר, כשהופענו ב־אבו־גוש.

יהושע פרץ לא קיבל שום הצעה. אם היו מציעים לו להיות חבר-כנסת או ראש עיר — הוא לא היה מגלה את ז ה?

. *** עה קלה אחרי תום הקרנת התוכנית בישראל, שמעתי תגובה ראשונה מפי ידיד :״אינני מבין אותך, בחיי. בכנסת ובשבועון מתחת ביקורת קטלנית על החלטות הממשלה בפרשת המטוס הלובי.

^ פשר לשאול: אם יש שלום, מדוע אנחנו מוציאים כימעט 30 מן ההכנסה הלאומית הגולמית שלנו על צרכים ביטחוניים — אחוז שאין דומה לו בעולם כולו, והבולע את כל הכסף הדרוש לפתרון הבעייות הסוציאליות שבן־אהרון עצמו מתריע עליהן השכם והערב?

הסוף: היא לא מתחתנת ולא מקיימת יחסים אמיתיים עם גברים, ומכניסה לעצמה לראש שכל מה שהגברים רוצים אצלה זה האוצר המיני הנהדר שלה, יאבל היא לא נותנת .

.״ הכותב האינטליגנטי, החותר במרץ לקבלת תואר אקדמי, לא מצא לנכון להסביר מדוע •יש להצטער על הכתבה: האם משום שתיאור האידיליה הוא מסולף 1האם מפני שאידיליד, פסולה לגבי ציבור סטודנטים ז או אולי משום שהכניסה לקמפוס של אוניברסיטת הנגב מיועדת לבני אצולה בלבד, החייבים בבחינות אינטליגנציה מוקדמות בידי ועד אגודת הסטודנטים ן ביקורת ילדותית מעיז זו, המפרשת פירוש מוזר את מושגי החופש האקדמי ומצ ביעה על כך שרצוי לחייב כמה סטודנטים באוניברסיטת הנגב גם בשיעורי אזרחות טובה, לא היתד, ראויה לתגובה אילוליא היה בה משהו סימפטומאטי.

ביים של מפא״י — שלא הזכירו את הש מות בירעם ואיקרית אף פעם בכנסת. הרצון־הטוב בציבור היהודי. מאות האג־ישים הטובים והבלתי־מאורגנים׳ ,שנהרו ל ירושלים לתומם כדי להזדהות עם עניין צודק ולהילחם בעוול הזועק לשמיים, שמעו וקראו את הודעות־השקר המשמיצות ב מבוכה, ואולי יסיקו את המסקנה ש״לא כדאי להילחם בשביל אנשים כאלה״.

תחילה היה זה מותו של אחד מידידיו הקרובים ביותר, אף הוא פרופסור בבר־אילן, איש דתי ששיכל את שני בניו במלחמה, שהכניס את קורצווייל למצב של דכאון. אחר־כך בא הצורך להשלים עם הפרי שה.