נמצאו 2,068 תוצאות עבור היטלר

ך* טאוויסקי הופיע על הבמה כאילו ^ על פי הזמנה, כאשר היטלר תיכנן •את ״הפיתרון הסופי״ .פרשות טיבור־צור מופיעות בשעה קריטית לא־פחות.

מוסדות ן ן האו״ם קיבלו ברוב גדול החלטה אנטי־שמית. רוחו של אדולף היטלר מהל כת אימים בביתן־הזכוכית שעל גדת הנהר המיזרחי של ניו־יורק.

.״ כוחות כך זה היה גם במישטרים של היטלר וסטאלין, וכך זה על־אחת-כמה־וכמה בימינו, כאשר כלי-התקשורת חו צים את הגבולות בעוצמה ובתדירות גדולות עוד יותר, ואין כוח בעולם המסוגל לחסום אותם.

כתבה נופפת כמדור ״המדינה״ עסקה בחניית־הכיניים של היאל- מאר שאכט, אשף־הכספים של היטלר, בלוד, שהעניק ראיון לעיתונאים ישראלים.

אשר לגברת המינגוויי, היא ללא״ספק יצור נאה ביותר, הברקותיו הפכו כבר שם־דבר בין חובבי הקולנוע: המחזמר אביב עם היטלר שמעלים שני גיבוריו בהמפיקים; הכושים הבונים מסילה במערב־הפרוע, מכוסים זיע ה ו מז מ רי ם, ב מקו ם •שיר דת ומחאה, פיזמון מפוכח וסאטרי של קול פורטר!

. • הכנר מישה אלמן לא מנע מעצמו טירחה, והביע דיעה מפורשת על.התיזמו־דת הפילהרמונית המקפחת, לדעתו, אמנים יהודיים, ומבכרת מומרים ואפילו נאצים, דוגמה: פרניי קופביצקי, המנצח הנד נוח, שניצח על 30 הקונצרטים של התיז־מורת בארצות־הברית (תמורת 45 אלף דולר) ,שהמיר את דתו בראשית ימי הצלחתו, והפסנתרן הצ׳ילאי קלאודיואראו, ממוצא גרמני, שאמר פעם לאלמן :״היטלר מביא גדולה לעולם !״ * צי״ם כיוס. ** שבוע מאוחר יותר הפך נמרוד אשל למנהיג ״מרד הימאים״ ולאליל־הנוערידאז.

מדוע מסוכן שם י מדוע ה״כך אומרים״ של יואל ,״בהסתייגות ואי־רצון״ 1הקורא אינו חייב להבין כי היטלר עלה לשילטון וכד. אנתולוגיה מודרנית הנס מ אגנוס אנזנצברגר איננו מתלוננים.

ן* אולייטר פירושו, במקורו הגרמני ,״מנהל מחוז״. ויתואר הוענק על־ידי אדולף היטלר למנהלי־המחוזות של מיפלגתו, שהפכו לאחר־מכן ״נושאי הריבונות״ של המדינה הגרמנית במחוזותיהם.

הם לא יסבלו התערבות רבה מדי של פוליטיקאים. גם אנשים כמו היטלר ומוסוליני, בבקשם לחולל מהפיכות בסגל הקצונה של ארצותיהם, נאלצו ללחום על כך משך שנים רבות, ובהצלחה מועטה.

בן־גוריון ציווה לקרוא לו בכלי התיקשורת ״הרודן המצרי״ ,רבים כינוהו ״היטלר של מצרים״ .והמילחמה נמשכה. אין שמץ של ספק בכך שבסוף ימיו, בשנתיים האח רונות שלו, היה גמאל עבד־אל־נאצר מוכן לאותו השלום שמציע עכשיו סאדאת.

סיפרו של היינץ גו ח־י אן, מי שהיד, נביא לוחמת־השיריון ורמטכ״ל צבא היטלר, זכה בפופולאריות רבה שעה שהופיע על איצטבות סיפריית-השאלה תל־אביבית.

אחדים ראו בחלום בלהות את ״המיצעד לרומא״ של מוסוליני, האחרים ראו בדמיונם את שריפת הרייכסטאג המפורסמת של היטלר אשר בעזרתה השמיד את אוי ביו החפים מפשע*.

לא הייתי איש שמאלי, אבל השמאל היה היחיד שהרים את דגל המילחמה נגד היטלר. הצטרפתי לבריגדה הבינלאומית בספרד.

לא כאל מיפלצת, לא כאל ״הרודן המצרי״ (כפי שכלי-התיק׳שורת הישראליים קראו לו במשך שנים) ,לא כאל ״היטלר הערבי״ (כפי שקראו לו מנחם בגין, עיתוני־הערב ודומיהם ).אלא כאל אדם בעל כבוד עצמי, רגשות, היגיון, מערכת־שיקולים סבירה, שאיפות ואינטרסים.

האדמירל קארל דניץ, מפקד הימייה הגרמנית ויורשו של היטלר. מכריז בכל בטחון 82 שנותיו, כי היהודים מעולם לא הופלו לרעה בצי הגרמני.

ה קו ר בנו ת התמעהם יום מייחד (גת, תל-אביב, איטליה) — היום המיוחד בו מדבר שמו של סרט זה, הוא היום בו נפגשו אדולף היטלר ובניטו מוסיליני ברומא. באותו היום, שעה שכל דייריו של בניין־מגורים רומאי ענקי, יצאו לחוצות־העיר כדי לקבל את פני הדודנים, ניפגשים קריין רדיו, שפוטר מעבודתו משום היותו הומוסכסואל, ואשה נשואה, אם לשישה, עייפה ומרושלת.

שום צנזורה אינה יכולה להשתיק עניין, באשר עיתון לוחם, מתוחכם ומוכן להסתכן מחליט להכיא דפירסומו, וכאשר יש לו קהל־קוראים ער, היודע לקרוא כין השורות. (רודנים מסוגם של היטלר וסטאלין ידעו זאת, ועל כן סמכו על מחנות־ריכוז יותר מאשר על הצנזורה).

״רוך כמוסד ״יד ושם״ טכס לכבודו של גזען שהביע כימי מילחמת-העולם כגלוי את תיקוותו שאדולף היטלר ינצח. סח אדם נורמלי :״הבורים מיוהנסבורג נפגשו עם הבורים מירושלים.

שר־ לשעבר מאונטבאטן מאמץ הסברתי מקיף מחברות הז הב של ה 1רי הנרי קיסינג׳ר ״אילו היה אדולף היטלר חי היום,״ כתב לאחרונה השבועון הבריטי הסאטירי פרייבאט איי ,״לא היה מתאבד בבונקר הברליני שלו, אלא מתפרנס בכבוד מספרי־זיכרונות.״ עבור הפוליטיקאים הפכו ספרי־הזיכרונות מעין תעודת־ביטוח, פנסיה נוספת, וכרטיס־כניסה, משופץ בדרך כלל, אל כותל המיזרח של ההיסטוריה.

כך או כך, גם המעט המתפרסם עתה על המישפט, דיו כדי לגלות חומר על ישראל ועיתונאיה, המעמידים אותם באור המביש ביותר: משרתים־בשכר של מישטר־הדיכוי הגזעני ביותר עלי אדמות, שראשיו הביעו אהדה גלוייה לאדולף היטלר — אנשים המוכרים את עיטם ונישמתם תמורת טו־בות־הנאה מידי מישטר עריצות.

בימינו נוטים לחלק את העולם ל״טו־בים״ ול״רעים״ ,כמו שאמר אורי אבנרי בסוף מאמרו הנ״ל :״התשובה (אני הייתי אומר ״השיפוט״) תלויה ...בנקודת־ההש־קפה של המשיב״ .פשעים הנעשים על-ידי מדינה השייכת למחנה האהוד עליך אינם זוכים לתשומת־לב או אף יטוהרו, ואותם מעשים עצמם כאשר יעשו על־ידי מדינה מהמחנה אותו אינך אוהד לא רק שיגונו אלא יושוו תמיד ומייד ל״נאצים״ .היטלר לא היה מעלה בחלומותיו כמה פנים יהיו לו זמן כה קצר לאחר מותו.

ולדמן הוא כוכב־לכת ענק, שבין הלוויינים המקיפים את חייו ניתן למנות אישים כמוסוליני, היטלר, רוזוולט, טרומן, בן־גוריון, אדנו־אר, בראנדט, קיסינג׳ד, סנגהור, חסן השני ועוד רסיסי כוכבים.

איך יתכן שלא ארגיש כך כלפי הפלסטינים ן היתה לי הרגשה של מחוייבות כלפי היהודים בתקופת היטלר. איך יתכן שלא תחיה לי כזאת כלפי הפלסטינים עוד לפני ביקורו של סאדאת בירושלים, כתבתי מא מר ואמרתי שאני מעדיף שתקום ישות פלסטינית, שיהיה לה קשר עם ישראל.

כחרדה ניתן להיזכר בתקדים מימי מלחמת העולם (פאקולטה א־טר שלום בן־שלום הוא אחד מבוגריה השניה: יוון הדפה כגבורה, על אף שסבלה המצטיינים) ,ניתן להכיר את כל תורות המהפכה מר בנו ת כבדים, את מכונת המלחמה של היטלר, לסוגיהן. כל שולחן שם הוא שמאל אחר.