נמצאו 2,169 תוצאות עבור "שטחים כבושים"
גליון 2635, 2 במרץ 1988, עמוד 9
חיילים שצפו בהם במחנה צבאי הסמוך לכביש הראשי התחילו לזרוק העולם הז ה 2635 ש נאן נ ד חי שוו ת שר שעדוו־ה לאומית ממווגח ואשונה — או הנל עושים יד אחת כדי להפכה לקוריוז תמים השר מיז מדוע מאחורי הזבד ^ שי מ עון פרס יש מזל. ההת- < קוממות בשטחים הכבושים מצילה אותו. בימים רגילים, היו הגילויים החדשים בפרשת צינור־הנפט גורמים לשערוריה לאומית. אולם בגלל המאורעות בשטחים הכבושים, הם עוברים כמעט בלי תגובה. לליכוד אין זמן להיטפל לפרס, ואולי בוער הכובע גם על ראשו.
גליון 2634, 24 בפברואר 1988, עמוד 15
דעת־הקהל בישראל לא יכולה לטהתקפת־לב, ומאז לא חזר לשם אני מעדיף לשמור את התמונה בראש, ולא עון קתו* שהאנשים לא יודעים מה שקורה בשטחים הכבושים. עכשיו הס לראות את המציאותיכולים אפילו לגעת בדם של הילדים הפי את רואה איד אתה והנשים שלנו, מדרגים שם ואף אחד לא יבול לומר שזה לא קיים. … כל מי שדיברתי איתם מבין המגורשים התעניינו, מעבר לעניינים פוליטיים ולשיחות על נושאים שברומו של עולם, בסיפורי־רכילות שונים, במידע על מכרים משותפים, בנעשה בישראל ובשטחים הכבושים. שיחות אל תוך הלילה ניהלתי גם עם יוסף חסן, כתב ושדרן בכיר ברדיד אש״ף.
גליון 2601, 8 ביולי 1987, עמוד 11
מה גם שביום הזה, כמו בכל ימות־השנה, עבדו ברחבי ישראל המוני פועלים ערביים מן השטחים הכבוישים. אילו נאמר לאזרח ׳שהנה מתחולל שינוי גדול במדינה, לא היה מאמין. … ״ערביי ישראל״ מצאו את עצמם. לפתע, במגע יומיומי עם אחיהם שבשטחים הכבושים. מעבר לגבול זקף אש״ף את ראשו והפך לגורם בעל שיעור־קומה לאומי ובינלאומי.
גליון 2597, 10 ביוני 1987, עמוד 40
הגדה והרצועה לא סופחו מייד, מפני שאיש לא רצה במיליון וחצי ערבים נוספים בתוך המדינה. לא נעשה דבר כדי להמיר את השטחים הכבושים בשלום. ראשי המדינה לא האמינו בשלום, ובוודאי לא היו מוכנים לשלם עבורו כל מחיר שהוא. … כתוצאה מכך קבע בן־גוריון שאין להחזיק בשטחים הכבושים, והיה מוכן להחזיר את כולם, מלבד ירושלים המיזרחית ורמת־הגולן הריקה, שתושביה ברחו.
גליון 2654, 13 ביולי 1988, עמוד 20
שישה שבועות תמימים נמשכו הת שבתאי: בגין, בגין הודענו, נסים קלדרון ואנוכי, שאנחנו מתפטרים מן הוועדה המייעצת לפסטיבל הישראלי רק משום שהוא נערך בחסות אותה ממשלה המנהלת את מסע הדיכוי בשטחים הכבושים, וכי אין לנו כל כוונה ״להחרים״ את מדינת ישראל שהיא מדינתנו או את הספרות העברית שהיא ספרותנו. … שהרי איש לא יחשוד במארגני פסטיבל השירה ברוטרדאם שכוונתם במחווה שלהם (ערב השירה הישראלית) היתה להביע תמיכה או הזדהות במה שמתרחש בימים אלה בשטחים הכבושים. אכן, טיעון זה נראה לי מרשים ומשכנע.
גליון 2679, 4 בינואר 1989, עמוד 26
גם הפגנה נוספת של שלום עכשיו, תחת סיסמה מעודכנת זו או אחרת, לא תמחה את חרפת הרצח היומיומי של קלגסי כיבוש בקרב אוכלוסיה משועבדת בשטחים כבושים. וכך זכינו סוף־סוף ששלום עכשיו, תנועת- המחאה הספונטאנית הגדולה שקמה ערב ביקורו של אנוור אל־סאדאת בישראל ונתחזקה ונתפרסמה מאוד בארץ ומחוצה לה לאחר פרעות צברה ושאתילה, עומדת היום במקום שאורי אבנרי, ישעיהו לייבוביץ, עמוס קינן ויורם קניוק, למשל, עמדו בו לפני 20 שנה, וועד היוצרים הישראלים והפלסטינים בהנהגתם של אמיל חביבי ויורם קנ־יוק — לפני ארבע שנים. … והנה כבר מלאו שישה חודשים מן היום שבו חתמו בירושלים עשרות חברי ועד היוצרים הישראלים והפלסטינים על חוזה־השלום הסימלי שניסחו בין מדינת ישראל, בגבולותיה שלפני ה־ 5ביוני , 1967 לבין מדינת פלסטין העתידה לקום בכל השטחים הכבושים, כולל ירושלים המיזרחית. וכבר מלאו כמה וכמה שנים מיום שהופיעו ראשוני סרבני־המצפון שלנו, אותם צעירים אמיצים ומבודדים — הו כמה מבוררים באותם ימים ראשונים — שהצהירו כי לא ישרתו מעבר לקו הירוק, לא כדי להגן על גייסות הפורעים של יש״ע ובוודאי לא כדי להגשים את מדיניות שבירת העצמות ופיצוח הראשים של איש ה״לייבור״ שלנו, יצחק רבין, שאותו תיאר בשבוע שעבר סגן־אלוף(מיל׳) רב ירמיה, בכנס של תנועת יש נסל בחיפה, כפושע מילחמה.
גליון 2704, 28 ביוני 1989, עמוד 33
והיה זה באותה שעה — לאחר פרישת מישלחות הסירוב — שוועידת אשחאבאד, וליתר דיוק, מישלחות ישראל ופלסטין, הסי כימו על נוסח משותף, הקורא לישראל לסגת מכל השטחים הכבושים, כולל בלבנון ובגולן, להיענות ליוזמת־השלום של יאסר ערפאת ולפתוח בשיחות־שלום שיביאו להקמת שתי מדינות ריבוניות, החיות בשלום זו בצד זו. … וכך, באורח פאראדוכסלי, גרמו דווקא הקיצונים הערביים לכך שהוועידה לא תגנה את התנהגותה של ישראל בשטחים הכבושים! וכך זכתה תורכמניה בוועידה הבינלאומית שכל כך נתאוותה אליה, וכך למדה גם מקרוב פרק בהילכות הסיכסוך היהודי־ערבי.
גליון 1575, 8 בנובמבר 1967, עמוד 23
נפטר בירושלים, בגיל ,87ד״ר אליעזר להמן, רופא פליכסאפרים יליד גרמניה, שעלה ארצה אחר ששרת כרופא צבאי בחזית המערבית, התיישב בירושלים, בד, היה, בין השאר, גם רופאם של ערביי דיר־יאסין, בניצוליהם טיפל ושאת תודת שאיריו,ם קיבל אחר מלחמת ששת־הימים, כשאלה באו במיוחד מן השטחים הכבושים על־מנת להור״ד להמן דות לו על פועלו לפני 20 שנה, בשלהי מלחמת־ר,עצמאות.























