גליון 2685 (15 בפברואר 1989), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF

חלקם דתייסן לאומניים קיצוניים,
שבאו לשטחים הכבושים כדי לכפות
את סיפוחם על המדינה.
גליון 2696 (3 במאי 1989), עמוד 15
טקסט · תמונה · PDF

ואינני יכול להתעלם מן התפקיד שממלא
כיום צה״ל בשטחים הכבושים, כמישטרה קולוניאלית
לכל דבר.
גליון 2697 (10 במאי 1989), עמוד 25
טקסט · תמונה · PDF

כבר בספר ׳קודם שלו, בהקשר
פוליטי, קרא קלדרון לחדול מ״שיטת המגירות״
,שבה כל הבעיות האמנותיות־בידיוניות
שמטרידות אותך מונחות במגירה א׳ בשעה
שהעניינים הבוערים, המצב בשטחים הכבושים
למשל, מונחים במגירה ב׳.
המאמר ״הרגשה של מקום״ ,שעל שמו
קרויה האסופה, מביא למיצוי את שאיפת
הסינתיזה הזאת: בבואו לתאר את בעיית עמי־מותה
של שירת־המחאה שנכתבה בתקופת
מילחמת־הלבנון, הוא מאזכר שירים של זך
וויזלטיר, ציורים של גרבוז, עלון של צעירי
קיבוץ כפר־הנשיא, נאום של צ׳סלב מילוש,
מאמר של סטיוון ספנדר על מילחמת־האז־רחים
בספרד, שירים של ארצ׳יבאלד מקליש,
של אודן ושל ברכט.
גליון 2697 (10 במאי 1989), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF

וכך, בערב החג השני, הלא הוא שושן־פסח,
מצאתי את עצמי מפצח ת׳קרקפת על כושיית־הכושיות המכרסמת בשניצל החי של
הזיקפה הלאומית: איך לערוך בחירות בשטחים הכבושים בלי אש״ף? ותאמינו לי שזה
סיפור מהעכוז המלכותי של ההפטרה, בערך כמו לענות על השאלה הניצחית :״מה
ההבדל בין ביצה לתרנגולת?
גליון 2699 (24 במאי 1989), עמוד 32
טקסט · תמונה · PDF

דבורקה( :יבשה) כן, מה כל כך מוזר?
אפריים( :חשדני מאור) כאן? בשטחים
הכבושים?
דבורקה: פריחה, אפריים, פריחה.
גליון 2699 (24 במאי 1989), עמוד 46
טקסט · תמונה · PDF

אין זה תכשיר־ניקוי,
חומר־הדברה או ציאניד. וגם אין
ערבים מהשטחים הכבושים, שאפשר
להאשים אותם.
פקד מוטי שטרום מנהל את החקירה.
גליון 2676 (14 בדצמבר 1988), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF

אין הוא מאמין שהמערך עומד למכור את המדינה לאש״ף( .מה
גם שחלק גדול של הציבור כבר הגיע בסתר־ליבו למסקנה שאין
מנוס מהידברות עם אש״ף ).אין הוא מאמין כי הליכוד יספח מחר
את השטחים הכבושים ויוביל בזדון למילחמה.
למען האמת, אין הציבור מאמין שיש בכלל הבדל
כל־כך גדול בין הליכוד והמערך.
גליון 2706 (12 ביולי 1989), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF

כדי להגיע לכך
בהקדם האפשרי, דרוש ״פארטנר״ .מכיוון שאיש
בצמרת הביטחונית עדיין אינו מעז להציע
בגלוי משא־ומתן עם אש״ף (אף שהכל
אומרים זאת בשיחות פרטיות) ,נולד הרעיון
של הבחירות בשטחים הכבושים.
לאיש אין אשליה לגבי אופי המנהיגות
שתיבחר.
גליון 2691 (29 במרץ 1989), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF

הוא קרא לכו־חות־השלום
הישראלים לבוא לערים הנצורות
בשטחים הכבושים, להושיט עזרה מעשית לאוב־לוסיה
הנצורה.
גליון 2714 (6 בספטמבר 1989), עמוד 52
טקסט · תמונה · PDF

יכל
התיפיפות־הנפש של שמאלני הארץ, תהפוך
לבדיחה טפלה, לא רלוונטית ועקובה מדם,
כשחבר הכנסת דראושה יממש את דבריו,
בהם הודיע שהוא ומפלגתו הם בעד מדינה
פלשתינאית על כל השטחים הכבושים.
וכוונתו היא שישראל — מקומה בים, כפי
שהוצהר באמנה הפלסטינית.
גליון 2712 (23 באוגוסט 1989), עמוד 31
טקסט · תמונה · PDF

הם פגעו הרחק מאחוריו, במקום שלא
ויצא במודעת־תמיכה בקריאת ועד היוצרים
היה איש ולא שום דבר, וזה חודשים עשו
הישראלים והפלסטינים לשים קץ למרחץ־
שמות, בעקשנות של ברזל, במדרון חף
הדמים בשטחים הכבושים ולעלות על דרך .
מפשע. איש לא ידע עוד מדוע.
גליון 2710 (9 באוגוסט 1989), עמוד 30
טקסט · תמונה · PDF

איך כתב עליהם יורם קניוק :״לו היה
ביסוד(הפורום) חלקיק אחד של הגינות ולא
רק ניסיון לנגח ועד קיים(ועד היוצרים הישראלים
והפלסטינים — הפורום היחיד בישראל
שבו יושבים ומופיעים יחד, זה בצד זה,
סופרים, משוררים ואנשי אקדמיה יהודים,
ערבים ופלסטינים מן השטחים הכבושים),
היתה שיחת־טלפון אחת יכולה למנוע טירחת
חיפוש יתרה.
גליון 2709 (2 באוגוסט 1989), עמוד 19
טקסט · תמונה · PDF

סיפור בעיתונות: ארבעה אנשי שב״כ במכונית בעלת לו־חיות־זיהוי
מהשטחים הכבושים זיהו ברחוב ברמאללה צעיר
הידוע כפעיל האינתיפאדה.
גליון 2723 (8 בנובמבר 1989), עמוד 31
טקסט · תמונה · PDF

.״
הסופר יורם קניוק מודה שנראה לו קצת
מוזר שיותר אנשים מוכנים למחות על איוולת
מאשר אלה המוחים כנגד העוול: יותר
אנשים מתקוממים על קיום צנזורה ועל איסור
קריאת ספרים בשטחים הכבושים מאשר
על עצם העובדה שבני־אדם יושבים בכלא
ללא מישפט.
גליון 2724 (15 בנובמבר 1989), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF

ורשבסקי, המכונה ״מיקאדו״ ,דמות ציורית
של מהפכן מן המאה שעברה, עומד
בראש מכון קטן הקרוי ״המרכז למידע אלטרנטיבי״
.הוא מפרסם בקביעות עלון של
מידע על המתרחש בשטחים הכבושים.
מעצרו, שהיכה גלים בעולם, היה מלווה
בפירסומים מרעישים ומנופחים.
גליון 2730 (27 בדצמבר 1989), עמוד 23
טקסט · תמונה · PDF

אני נזכר בכל המיקרים האלה, כשאני קורא על מה שמתרחש
כעת בשטחים הכבושים. פלסטינים הורגים פלסטינים.
בלשון השילטון, אלה הם מיקרי־רצח.
גליון 1076 (14 במאי 1958), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF

מיבצע סיני בא ועבר, ובערב חשוך אחד, ביום העשירי למיבצע, יום לאחר
שהתרברב ב״מלכות ישראל השלישית מדן עד יטבת״ ,הודיע ביג׳י בקול שבור ברדיו כי
החליט להחזיר את כל השטחים הכבושים, וכי מעולם לא נתכוון להחזיק בהם.
גליון 1006 (23 בינואר 1957), עמוד 9
טקסט · תמונה · PDF

כל הסיכויים מעידים י-י יייז״יי יי> חחרייז להיי״אר רממשלה
בתום קרבות סיני, קיבל הגדוד — אחד
הוותיקים בצד,״ל — משימות סריקה בשטחים
כבושים. שעד, שחנה באחד הכפרים,
הגיע למחנה חובש ערבי, הודיע ששני ילדים
עלו על מרקש.
גליון 1569 (27 בספטמבר 1967), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF

אנשי יחסי־הציבור של ראש־הממשלה עובדים
במרץ בזמן האחרון, אחרי שנפלה
ההחלטה להציג את לוי אשכול בקווים
הקידמיים של צה״ל, בכל השטחים הכבושים.
ואמנם, תמונות שלו, בבגדי חאקי, והצהרות
שלו באותן הזדמנויות, התפרסמו כבר ב־עתונים.
גליון 690 (18 בינואר 1951), עמוד 13
טקסט · תמונה · PDF

בינתים — הגיעו גם ידיעות ראשונות מן
השטח הכבוש בידי הקומוניסטים. מסתבר,
ששיטתו הנושנה של מאו, שפיטם, חינך
ושיחרר בשעתו רבבות שבויים יפאניים
באמצע ימי המלחמה, חדרה גם לטיבם.
גליון 2231 (4 ביוני 1980), עמוד 35
טקסט · תמונה · PDF

אם זה לא יעזור, רמז
אריק, יטיל טרור־נגדי כה חמור
על השטחים הכבושים, עד כי כל
התנגדות תיפסק. כדוגמה לכך רמז
על פעולתו ברצועת-עזה, כאשר
חיסל שם את הפיגועים בשיטת־לחימה
שבה לא היו שבויים ואסירים.
גליון 2088 (7 בספטמבר 1977), עמוד 16
טקסט · תמונה · PDF

ממשלח של המערך היא •שהחמיצה את ההזדמנות
ההיסטורית להשיג שלום בהלם הראשון •שלאחר מילחמת
ששת־הימים, ושקבעד, את המדיניות של הידבקות אל כל
השטחים הכבושים, עד כמד, שניתן וכל זמן שניתן.
גליון 2290 (22 ביולי 1981), עמוד 56
טקסט · תמונה · PDF

.״
הפרק ״טיול באוטונומיה״ מוליך את
המחבר דרך השטחים הכבושים אל ״והנה
אנחנו כירושלים• כל האוטונומיה הזאת,
נסיעה כל-בך קצרה.
גליון 2212 (23 בינואר 1980), עמוד 30
טקסט · תמונה · PDF

הן הקלף היחידי שבידי ה פלסטינים,
ושאין לדרו ש מהם להניח אותו
על השולחן לפני שישראל הסכימה להחזרת
השטחים הכבושים ולהקמת מדינה פלס טינית.
דפי
תפיסה זו, על הפלסטינים
להביע נכונות להכיר כישראל רק
כמהלך המשא-והמתן, ולהסכים
לכך רק כהסכם־השלום הישראלי
פלסטיני.
גליון 2251 (22 באוקטובר 1980), עמוד 64
טקסט · תמונה · PDF

אני אומר ״כביכול״ לא מפני שאני סבור שהרווחה זו
מדומה, אלא מפני שהישראלי המצוי אינו יכול להרשות
לעצמו לשקוט ולרגוע• מכאן התקפי״הריגוש המגוחכים נוכח
ריבוי אוניות״מיטען בנמל עקבה (תארו לכם איזה פרוספריטי
היה בבית״שאן, אילו תעלת הימים כבר היתה עוברת שם,
במקום עמוק באדמה אי־שם בנגב) ונוכח סיוע חוסיין לעיראק
(החצוף הזה מסרב בעקשנות חסרת פשר להצטרף ל״מערך״
למרות כל האופציות) ,ונוכח הידוק קשרי סוריה ורוסיה
(למרבה מזלה של ישראל, שכן אילו בעטו הסורים ברוסים,
כאחיהם המצרים, והיו מכניסים פנימה את האמריקאים כנ״ל,
היו סיכוייהם לקבל את שטחם הכבוש על״ידי ישראל גדלים
שבעתיים) .התקפי־הריגוש הללו משמרים את המתח הישראלי
הכפייתי — אחרת היה שיעור תאונות הדרכים עולה תלולות —
ומספקים לממשלה יסוד לדרוש תיאום איסטרטגי עם ארצות״
הברית, שבעברית בסיסית פירושו הרכשת נשק בתנאים נוחים.