גליון 2201 (7 בנובמבר 1979), עמוד 29
טקסט · תמונה · PDF

ובעיקר:
מדוע לא באו ראשי־הערים מהגדה המע רבית
ומרצועת־עזה?
עד הרגע האחרון היו קווי-הטלפון עמו סים
שיחות קדחתניות.
גליון 2245 (10 בספטמבר 1980), עמוד 35
טקסט · תמונה · PDF

וכאשר
נוכחה לדעת כי בגין הסכים לאוטונומיה בגדה
המערבית וכרצועת עזה, התמרדה.
תחילה עשתה זאת בצעדים הססניים.
גליון 2281 (20 במאי 1981), עמוד 63
טקסט · תמונה · PDF

ב חד״ שהש לו ם פירו שו :״ ה או פ צי ההפלש תיני ת ״
ה ת מו דדו ת עם לב ה סי כ טו ך, בלו מר ה סדר עם
העם הערבי הפל שתינאי על ב סי ס הדדיות —
שתי מ דינו ת לשני ע מי ם, ה ס דר שלהשגתו יש
לכנס ועידה בינל או מי ת, בה י טלו חלק גם ממ שלת
ישראל וגם האירגון היציג של הפל ש תינ אי ם,
א ש״ף; ה סדר שיכלול הקמתמ דינ הפלש תינ אי ת
עצמ אי ת (בגדה המערבית, ברצועת עזה ובמזרח
ירושלים) בצד מ דינ ת י שראל, ב מ סג ר ת של ה סדר
שלום כולל ובר־ קיי מ א.
גליון 2327 (7 באפריל 1982), עמוד 4
טקסט · תמונה · PDF

אם כל זה מזכיר משהו מן המתרחש
בגדה המערבית, ברצועת־עזה
וברמת־הגולן, הרי זה בכיוון הפוך
מזה שעליו הצביע בגין.
גליון 2430 (28 במרץ 1984), עמוד 64
טקסט · תמונה · PDF

זעקה מעבר לגדר
(המשך מעמוד )59
הארץ, הם קראו בעברית ובערבית
להקמת מדינה פלסטינית בגדה־המערבית
וברצועת־עזה.
אבו־עלי ישב באותו זמן בביתו.
גליון 2342 (21 ביולי 1982), עמוד 67
טקסט · תמונה · PDF

תיאורי הזוועה, על שהתרחש כמהלך
הקרבות, עוררו חרדה כליכם של הפלסטינים בגדה
המערבית וכרצועת־עזה, שלרבים מהם יש קרובי
מישפחה כמחנות־הפליטים וכעריס שנככשו על־ידי
צה״ל רגשותיהם נעו כין יאוש ותיקווה, כין כאכ
וצער על ההרס וההרג כקרב אחיהם שבצפון, וכין
גאווה והערצה לעמידתם האיתנה ועוז-רוחם של הלו־
חטים הפלסטינים.
גליון 2317 (27 בינואר 1982), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF

ה 1ולחדל הגורל
להשגת שלום אשר יכלול את הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת־עזה.
הצעה כזאת היתד, מעניקה כוח־מחץ רב ליסודות־השלום באש״ף ולמנהיגות המר כזית,
המתונה, של פת״ח.
גליון 2544 (4 ביוני 1986), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF

ארבעת החוטפים, צעירים מבולבלים ממחנה־פליטים ברצועת־עזה,
לא נשאו נשק אוטומטי.
גם בעת ההסתערות כלל לא הפעילו הארבעה את הנשק שהיה
בידיהם — רימון־יד אחד.
גליון 2307 (18 בנובמבר 1981), עמוד 4
טקסט · תמונה · PDF

בחילופי־דברים אינטימיים עם מישלחת של
מנהיגים סעודיים־אמריקאיים, הסביר להם מנחם
בגין, כי עמדה קיצונית זו דרושה כדי שלא
יווצר בציבור הרושם, שהנסיגה משאריודסיני
אינה אלא הקדמה לנסיגה קרובה מן הגדה
שומר דיין
שארו
על־פי הוראתו של ראש־הממשלה,
ימשיכו שומרים לשמור על ביתו של
משה דיין בצהלה, בל עוד רחל דיץ
מתגוררת בכית זה.
המערבית ומרצועת־עזה. התדמית הנוקשה של
הממשלה נועדה למנוע בעד המתנחלים ואנשי
גוש־אמונים ללכד את מחנה ארץ־ישראל השלמה
נגד הממשלה.
גליון 2401 (4 בספטמבר 1983), עמוד 16
טקסט · תמונה · PDF

הן היו מכל הסוגים: קבוצות של
הורים שכולים, אמהות של חיילים, אנשי־מילואים, סרבני־שרות
בלבנון ו/או בגדה המערבית וברצועת־עזה, ו עוד ועוד.
הגדולה בכל התנועות היתה שלום עכשיו.
גליון 1005 (16 בינואר 1957), עמוד 23
טקסט · תמונה · PDF

רק לעיתים
רחוקות, היה נקרא לתקופת זמן
קצרה לשירות מילואים.
ב־ 2בנובמבר, בשעת טיהור רצועת עזה,
היה סעדיה בחוליה שניסתה לחצות כביש
שהאויב שלט עליו.
גליון 1000 (12 בדצמבר 1956), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF

אחרי מספר חדשים של עבודה כפלח, הועבר
עם יחידתו למשק אחד, בגבול רצועת
עזה. כאשר פרצו הקרבות ויח דתו לא נשלחה
דרומה, התמרמר על כך יואב, יחד עם
שאר חבריו.
גליון 1000 (12 בדצמבר 1956), עמוד 16
טקסט · תמונה · PDF

בן־דודו של מאיר, חבלן
בן ,19 נהרג על־ידי מזקש בגבול רצועת
עזה. מיטב התקוות של המשפחה היו תלויות
בצעיר המשופם, שעבד כמנתל־חש־בונות.
גליון 1007 (30 בינואר 1957), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF

אין לנו כל
שאיפות לטריטוריה מצרית במדבר סיני, או
במקום אחר. רצועת עזה אינה חלק ממצרים
וממשלת מצרים תשמח להיפטר ממנה.
גליון 1006 (23 בינואר 1957), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF

.־
מדיניות[
רלית לא פחות 74 :אומות בעולם התאחדו
בחזית אדירה כדי לדרוש מצר,־ל לפנות תוך
חמשה ימים את שארם אל־שייך ואת רצועת
עזה. רק מדינה אחת בלבד הצביעה עם
ישראל!
גליון 1026 (12 ביוני 1957), עמוד 4
טקסט · תמונה · PDF

בימים הטובים לפני מיבצע סיני היתה
תשובה פשוטה מוכנה לכל מוקש רציני:
תגמול, אולם מאז מסר ביג׳י את רצועת־עזה
לידי כוחות המוסד שהוא קורא לו ״או״ם־
שמום״ ,נסתמה דרך זו.
גליון 1001 (19 בדצמבר 1956), עמוד 4
טקסט · תמונה · PDF

*
הקו המדיני של ישראל היה מבוסם,
השב, ע ,על הסיפור הזד״ ישראל התחייבה
להיסוג מכל חצי־האי סיני, לא הוציאה
במפורש מכלל הסכמתה אפילו את
רצועת־עזה ומיצר טיראן. אולם לשום אדם
בישראל לא היה חשק רב למלא אחרי
ההתחייבויות. .
גליון 1001 (19 בדצמבר 1956), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

בתום המלחמה התיישב בנווה־ישעיהו
כקמן
יאיר, לא רחוק מגבול רצועת־עזה, כתב על
״אותו גבול שלא נכיר בו בתור גבול.״ אחר
כך, כשהפך לדייג, דג במימיה העשירים בדגים של עזה, כמעט נתפס על־ידי סירות־המשמר
המצריות.
גליון 1017 (10 באפריל 1957), עמוד 19
טקסט · תמונה · PDF

הסתיים שבוע הקרבות. חצי האי סיני
בידינו. רצועת עזה בידינו. לאחר גיאות
של חוזיה ממלאה אותי עכשיו
ריקות ודלות.
גליון 987 (12 בספטמבר 1956), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF

״בדרך כלל אני בן ,20 בוגר צה״ל,
חבר קיבוץ לשעבר, צבר שהספיק להגיע
לכל המקומות הנקראים כיום רצועת
עזה, הממלכה ההאשמית והלבנון, עד
הליטאני
רק לא ירושלום
( )987/1028 הן שתי נערות ירושלמיות
הטוענות כי אינן רוצ ת להוות מודעת
פרסומת בה מתגלות כל מעלותיהן, כולל
מבנה פיזי, אנטומי ואנסרופולוגי.
גליון 1312 (31 באוקטובר 1962), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF

.״
יתר על כן :״זמן קצר לפני הפשיטה (הישראלית) ב״קר גמאל עבד אל־נאצר בעזה ואמר
לחיילים שאין סכנת־מלחמה, וכי קו־התיחום של רצועת־עזה לא ייהפך לחזית־קרב.״
אופקו של ברנס מצומצם מדי, מכדי שיקיף את הרקע הבינלאומי הגדול.
גליון 1273 (31 בינואר 1962), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF

הרעיון הכללי של מיבצע צבאי נגד שליט מצרים התגבש סופית עוד באביב .1956 פרט
מאלף: באותו זמן הודיעה ישראל לאו״ם כי היא מוכנה להסכים להקמת עמדות־תצפית
של משקיפי או״ם על גבול רצועת־עזה — בתנאי שתוקף הסכמה זו יפוג ביום ה־31
באוקטובר . 1956 ,ואילו גולדה מאיר הודיעה, לאחר מכן, לבית־המשפט הבינלאומי בהאג,
כי ישראל מוציאה מכלל סמכות בית־המשפט עניינים הנוגעים.
גליון 1660 (25 ביוני 1969), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF

ראש־הממשלה עצרה את ההכרעה ברגע
הילד הקטן בפינה הצטרה השבוע אל תושבי רצועת עזה, תחת שיל־טון
ישראל. כמה שעות לפני שתמונה זו צולמה, הוא חצה את תעלת
סואץ יחד עם ב* 80 מתושבי הרצועה, שנשארו כמצרים אחרי מלחמת־ששת־הימים,
ועתה הותר להם לשוב לבתיהם.
גליון 1650 (15 באפריל 1969), עמוד 13
טקסט · תמונה · PDF

מאוחר יותר
התמנה אף כמושל הצבאי של רצועת־עזה,
ערב פינויה על־ידי כוחות צה״ל.
גליון 1115 (11 בפברואר 1959), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF

השאר חיים כאזרח ם נטולי־זכויות
בגטו־רצועת־עזה; או מדוכאים על־ידי מלך זר וצבא בדואי שכיר בממלכת הירדן.