נמצאו 45 תוצאות עבור "ק. צטניק"
גליון 1532, 11 בינואר 1967, עמוד 25
ספרים מקור חו דהל חיי ם כ חו למאפר (מאת ק. צטניק, הוצאת עם עובד) .אלף שנד, הוא חי, ובסוף יוצאת אש מקינו ושורפת אותו. … הם תורגמו לרוב לשונות העולם הנדהם, עד כי שם־העט ק. צטניק הפך להיות סמל מוחשי של אותו גיהינום אירופאי נורא. … הוא כותב את ספרו הראשון, חותם עליי בשם פניכם — הוא השם היווני של החול. כמו ק. צטניק של המציאות, מגיע פניכם לתל־אביב של ערב מלחמת העצמאות.
גליון 1941, 13 בנובמבר 1974, עמוד 21
רו־פא־המוות יחף מנגלה׳ לא התבונן באותו רגע בעיניו של ק• צטניק, אלא בגופו, גל־עצמות מזה־רעב, וקבע את גורלו לשבט — לרשימת המובלים למוות. … לאחר שקראה את סלמנדרה, החליטה מחנה־הריכוז אותה נשא עימו מאז, התמוטט ק. צטניק על בימת־העדים במישפט אדולף אייכמן. … ״אולי ננסה בכוחות משותפים,״ הציעה נינו!. אבא ואמא נינה די־נור ובעלה ק. צטניק פיתחו אהבה יוקדת ומופלאה תחת צילם המתמיד של זיכרונות השואה, אותם חי ק.
גליון 1240, 21 ביוני 1961, עמוד 3
״אתה כתבת את הטפרים סלמנדרה, בית הבובות, השעון אשר מעל לראש וקראו לו פיפל? למה אתה מסתתר מתחת לשם ק. צטניק?״ ״ואז, בשומעי, כפי הנראה, את השם ק. … כאשר הודיע קריין קול ישראל כי העד המעולף נלקח לבית־ד,חולים, התיישב כהן במכוניתו ודהר לירושלים. הוא מצא את ק. צטניק בחדר המיון של שערי צדק, ולצידו הגברת והפרופסור אשר־מן. … להרגלי קניתי את העתוז ביום נ׳ ,החוטר, מטבע הדברים — פחות או יותר. ער שנחו עיני על סיפורו של ק. צטניק (העולם הזה .)1239 אני רואה עצמי עתונאי ברמי אם לא ב־טשלוח־ידי ואני טוב!
גליון 2614, 6 באוקטובר 1987, עמוד 7
(דברים בשולי סיפרו של ק. צטניק, הצופן: אדמע) כל אדם נושא בתוכו את גיהינומו, ככל שהיקו־הו גורלו. … אבל אין זו נסיגה וודאי לא חולשת־דעת. אני סבור שגם ק. צטניק עצמו לא נתכוון לכך. ואם יאמר לי שהוא פוחד מפני עצמו ומפני מה שגרם לו הזמן — אאמין לו ואבין לו. … הרי מי שהיה שם כעד המקיים שבועה הוא ק. צטניק העולה מתוך הזמן והמרחב ההם. והנה אתה נקרא כיחיאל די־נור לספר על כך במדוייק לפני בית־הדין.
גליון 1941, 13 בנובמבר 1974, עמוד 20
המדינה כולה עצרה את נשימתה, באותן שניות בהן חשפה עצמה דמות מיסתורית, סופר לאומי׳ אשר המילים אותן כתב לא איפ־שרו לדורות שלמים לשכוח את שואת העם היהודי. ק• צטניק -ניצב מול שופטי הצורר הארי לא יכול למלט מלה מקרבו. … ב־ 1בנובמבר 13 ,1974 שנים אחרי שהתמוטט על דוכן־העדים בבית־המישפט בירושלים, ניצבה דניאלה די־נור, צעירה בת ,24 בתו של ק• צטניק, מול השופט בבית־מישפט השלום בתל־אביב. … ארבעה פרקים עיקריים בטרגדיה זו — ארבעת הספרים אותם כתב ק. צטניק : סלמנדרה, בית־הבובות, השעון אשר מעל לראש וקראו לו פיפל.
גליון 1986, 24 בספטמבר 1975, עמוד 34
שם הסרט, המספר על נערות אירופיות במחנה־ריכוז יפאני (בתמונה: ברחצה השבועית) נגנב מסיפרו של ק. צטניק, בית הבובות. אובייקט מיני? רושקה אוהבת גברים בדיוק כפי שהם אוהבים אותה. … היא, שנולדה בעירו של הרבי המפורסם, עזבה את העיר יחד עם מישפחתה בגיל תשע, והיגרה לאוסטרליה. 1כמו במחנה הנאצי המתואר בסיפרו של ק. צטניק, מתעללים יי 1ו י 1\ 1י י 1הסוהרים והסוהרות באסירות.
גליון 1996, 3 בדצמבר 1975, עמוד 20
השליפה בכוח מן האלמוניות המגוננת. לפתע יודעים הכל : ק. צטניק הוא יחיאל די־נור: בעלה של נינה, אייה של דניאלה, אביו של ליאור. … רופא־המוות יוזף מנגלה לא התבונן באותו רגע בעיניו של ק. צטניק אלא בגופו, גל־עצמות מזה־רעב, וקבע את גורלו לשבט — לרשימת המובלים למוות. … לשם כך הוא הסתתר בספריו מאחרי השם ק. צטניק * ,שם שהיה עד למישפט אייכמן כמעט סוד־מדינה, ואת זהותו האמיתית ידעו רק מקורביו הסיט־רותיים של די־נור.
גליון 1239, 14 ביוני 1961, עמוד 12
הו ״סופו השואה״ ,האיש שזיעזע את הקהל בתשכם א״נמן נו התרה העדות שתש מביא בגד בגד ק. צטניק ך* כלואי־הקאצט עמד, חוזר מן ה־ ^ עולם ההוא. … מה שר א א מר ^ ר די״נור ״,שאל היועץ המשפטי, 1* 1גדעון האוזנר ,״מה הסיבה שבגללה חסית בשם הספרותי ק• צטניק?״ העד, בחליפתו הקיצית ההדורה, ישב מול תא הזכוכית של אייכמן. … לפי כל כללי המחשבה האנושית, היה יחיאל דינור צריך לומר דברים כמו אלה שכתב ק. צטניק בספרו כך כתב שם: הוא עמד בדד• הוא נשא עיניו: אופקים לבנים, קרים, סביב־סביב — ריק.
גליון 1239, 14 ביוני 1961, עמוד 15
קריש תחת החופה יי א קל היה לגלות את זהותו של ק. /צטניק. אפילו לא לנינה אשרמן. המו״ל, המדפיס, המפיץ — ,איש מהם לא היה מוכן לומר לה היכן הוא ק. … נינה הביאה להם את הביקורות הספרותיות שנכתבו על סלמנדרה, ואשר בהן הושוזה ק. צטניק לדנטד, ולדוסטוייבסקי .״טוב,״ אמרו ההורים לבסוף ,״הביאי אותו הביתה שנראה אותו.״ נינה הזמינה אותו. … הם לא ידעו למי לכתוב, על כן כתבו לנינה, בחשבם שהיא ק. צטניק, כי היא אשר חתמה על חוזים ובאה במגע עם המו״לים.
גליון 2666, 5 באוקטובר 1988, עמוד 27
כולל ההסבר על אודות שינוי גירסתו של ק. צטניק ביחס לאושוויץ כפי שהשתקף ביצירתו הצ! … אתה כותב כך :״אני רואה בשואה תופעה חריגה. יסלח לי ק. צטניק ״.מה מבינים מכך רוב־רובם של הקוראים, אשר מפרשים מילים אלה באופן שיטחי? … כי ק. צטניק מזוהה עדייו עם. פלאניטה אחרת״, וכמעט אף אחד לא מודע לשינוי עמדתו בהצופן: אדמע.
גליון 1239, 14 ביוני 1961, עמוד 14
כאשר הוצא על גבי האלונקה, ידע העולם כולו כי האיש שהסתתר מאחורי השם ק. צטניק, מחברם של סלמנדרה, בית־הבובות, השעון אשר מעל לראש וקראו לו פיפל, הוא יחיאל די־נור, אזרח ישראלי שעלה מפולין, נשא בחורה צברית והוליד שני ילדים, ליאור ודניאלה (ללי) ,הלומדים בכפר־הנוער הדסים. 20 הדקות בבית־המשפט בירושלים נתנו אומנם תשובה שטחית לשאלה: מיהו ק. … אלא שברגע שניתנה תשובה זו, נשאלה שאלה חדשה, מרתקת לא פחות: אם ק. צטניק הוא יחיאל די־נור — מיהו, בעצם, יחיאל די־נור? … המרתף נועד פעם, כנראה, לשמש כמיקלט, וקיר לבנים חסם את כניסתו• אי״אפשר היה להיכנס אליו אלא בצידוד• אור — כמעט ולא נכנס שם. אלא שהבדידות היתד, זמנית. ק .צטניק אמנם ביקש שהעולם יניחו לנפשו! אפילו את שמו הסתיר, ולא היה לו כל מגע עם איש, אלא שאי־אפשר היה להטיל על העולם טיל כמו סלמנדרה ולצפות מהעולם שיתעלם מזהותו של המטיל.
גליון 2160, 24 בינואר 1979, עמוד 36
.״ מספר ד״ר זמרינג לגלילה אודות אביה פרופסור גליק, בסיפרו האוטוביאוגרפי של ק. צט־ניק סלמנדרה .״ק. צטניק״ הוא יחיאל דינור, הנשוי לנינה, בתו של פרוס׳ אשרמן. … מספרת גלילה, בתו של פרופסור גליק, בספר סלמנדרה של ״ק. צטניק״ :״הוא טילטל עצמו על חמור בלהט השמש, כדי לבצע ניתוחים מסובכים גם בחושות־חומר של הערבים, וגם בתנאים פרימיטיביים ביותר לא פעם, באותה הזדמנות, היה עליו לנתח באותן ידיים עצמן ניתוח קיסרי גם אצל הפרה המקשה להמליט. … ״אנשים העריצו אותו,״ מספר חתנו, יחיאל (״ק. צטניק״) דינור ,״נשאו אותו על כפיים, לכולם הוא התנהג כחבר ואב לעולם לא כבוס.״ לפני כ־ 6שנים נפטר פרופסור יוסף אשרמן, כשהיה בן 79 שנים.
גליון 1996, 3 בדצמבר 1975, עמוד 28
גם אז אהב אותה יחיאל, אהב וריחם, ותיאר את יחסו אליה ואל מצבה באחד הקטעים הרגישים עוד יחזיי דניאלה די־־נור ** ישפט אייכמן היד, ציון דרך בחייו אחת הסיבות? של ק. צטניק. לאחר שבועות ארוכים שבהם סירב להופיע במישפט הצליחו מקו־להתמזג בכל כוכי נישמתו של בעלה, כדי רביו, ובעיקר נינה, לשכנעו ״שלא לד,פ־שתוכל לזכות בסיכוי לחיות איתו. היא סיד הזדמנות היסטורית זו.״ הוא עלה על הבינה מה שהוא סירב להכיר בו כל העת: דוכן־העדים, ואמר :״הייתי בפלניטה של כי כל כתיבתו הכפוייה איננה אלא נק אוישוויץ בערך משנתיים לאחר מיישם׳ מו — ,ניקמתו של האיש האחד אשר ראה, טים נוספים, שבאותו 1רגע נשמעו בלתי׳ התנסה, עבר, חווה — אך לא יכול ד׳יזז״ מובנים אך למרות זאת מזעזעים עמוקות׳ להינתק. התמוטט ק. צטניק. ״האם באמת אינך רואה את ידו של הגוהוא הובהל לבית־ד־,חולים, ושכב שם מחר ר ל שזימן אותנו? … אך כמו כל הילדות האחרות, שלהן היו הורים ירידתו של ק. צטניק מהארץ היא הרבה אחרים. יותר מסמל — היא מהות.
גליון 987, 12 בספטמבר 1956, עמוד 12
דאג אתה לחתימה סובה״ הסופר העברי הראשון שזכה להוצאת ספר־כיס מפרי־עטו בארצות־הברית היה ק. צטניק, מחבר סלמנדרה ובית הבונות, השומר בקפדנות על אלמוניותו ומסתפק בשם־העס הסמלי, שפירושו: תושב מחנה־הספר• במקום תמונת המחבר, המתנוססת כרגיל על פני עטיפת הספר, מופיע על עטיפתו של ספר־הכים בית הבובות סימן שאלה גדול אגב, ק .צטניק חיבר לא מזמן מאמר מקיף על בעיית השילומים, והיסס באיזו במה לפרסם את מאמרו זה.
גליון 2614, 6 באוקטובר 1987, עמוד 4
סוכן סנז1י בכלא 4 אני גא על כך שניתנה להשלם הזה ההזדמנות לפרסם את סיפרו של ק. צטניק, הצופן: אדסע. רציתי בכך מהרגע הראשון שבו ראיתי את הספר. … יתכן שהיה לנו רגש של אשמה על כך שחיינו כאן, בביטחה ובשלווה, ועסקנו בעניינינו, בשעה שקרה באירופה מה שקרה. ספריו של ק. צטניק וק־צט הם ראשי־התיבות הנאציים של קונצנטראציונס״לאגר, מחנה־ריכוז בגרמנית) עזרו לנו לחוש את תחושת־השואה.
גליון 2616, 21 באוקטובר 1987, עמוד 4
מישפטים חסרי־פשר, מגומגמים, הברות בוטות החלו מתפרצים, קולחים כנחשול אדיר, ובעיקבותיו תיאור־חי, ובגוף ראשון, שתמונה רודפת תמונה, ובתיאור ציבעוני מרתק, בעושר קניספל: ליתוגראפיה ל״בוככ־האסד״ של ק. צטניק ()1966 ביזם־כיפזר. בלי אל־אס־ד׳ לאחר שדחיתי את בקשתה של נינה דינור לעצב סידדת הדפסים למכב האפר לק. … ואז העליתי חרש מישאלה אחת ויחידה. לוא תוכל רוחו של ק. צטניק לחדור לגופו של דינור, ולפרוץ באותה בלתי־אמצעיות שאיפיינה בעבר את המעמד בביתי באותו ערב יום־כיפור של שנת 966ו, ויום־כיפור שלאחריו, או אז ניתן היה להמחיש בעוצמה מגטונית את הנוראה שבקטסטרופות, שאותן עברה האנושות.
