נמצאו 682 תוצאות עבור "פנחס לבון"

היתה זאת הפגנה גלויה נגד האיש שהריגתו פתחה בפני בן־גוריון את הדרך לשילטון באומה. הצליל השני סופק על־ידי פינחס לבון, תלמידו ושותפו הקרוב של ארלוזורוב.

אולי הוא הזמין גם אחרים, אבל גם אותי! אגב, פינחס לבון, שעמד במרכז ״הפרשה״ ,היה המדריך שלי בתנועת־הנוער גורדוניה שבן גזרי 11 סוידי!

״הקצין הבכיר״ שהיה אחד מגיבורי פרשת העסק־ביש בשנות ה־ .50ג׳יבלי אמר לי שאחרי הוויכוח בינו ובין פינחס לבון, שר״הביטחון בימי הפרשה, שהכחיש כי נתן לו בארבע־עיניים את ההוראה לבצע את העסק־ביש (הנחת הפצצות במצריים) לא דיבר עימו עוד לעולם א א ( .4041״לעולם לא עוד!

בגליון שהופיע השבוע לפני 2$שנה: נאמניו של פינחס לבון(מזכיר ההסתדרות ושר־הביטחון לשעבר) ,במיסדרונות הוועד הפועל של ההסתדרות נהגים לספר את הבדיחה הבאה למקורביו של שימעון פרס (סגנו של שר־הביטוזון דוידגדגוריון, יריבו הגדול של לבון): שתי סיכות הולכות ברחוב.

אנשי־שנה נוספים לשנת תשי״ח היו לפי הסדר הבא: העולם — שארל דודגול; מדיניות — גולדה מאיר; יהדות — דויד בן־גוריון; ספורט — שמואל סוחר; המרחב — עבד אל־כרים אל״קאסם; ספרות — מהר סמילנסקי; אשה — אביבה רווה; תיאטרון — רפאל קלצ׳קין; אמנות — אדים דה־פילים; כלכלה — פינחס לבון; מישפט — משה זילברג; מדע — עמום דדדשליט; עיתונות — אלי תבור; דת — עמרם בלוי; הכנסת — משה חיים שפירא.

אך הכל ידעו כי את ההודאה נתך או־לא- נתן פינחס לבון, שהיה שר-הביטחון בשנת , 1954 כאשר שהה דויד בן־גוריון בשחדבוקר.

. • ועורך השלם הזה בוודאי גם יודע, כי שר־הביטחון של ,1954 פינחס לבון ורמטכ״ל צה״לישל ,1954 משה דיין, שותקים גם כן (מסיבות ברורות).

אהרן הרניק רמת־גן הקורא הרניק יצטרך להסתפק בהצהרת השר פנחס לבון, שאינו נמנה עם אויבי הממשלה, המשבח את בתי החרושת על מאמציהנז לחיסול המשבר.

את למרחב, עתון מפלגת אחדות העבודה, מצא בו ידיעה שהיתר, בחזקת סוד גלוי לכל : • לפני שלוש 44ל״י• . שניס היה שער הסובריין שיחסו לפנחס לבון התקרר מאד פית) .בי. ג׳י. התרגז.

מיא 11 111X 1 מנים, יוכל לעשות זאת גם בלי שמעון פרס, ובאותה הצלחה. כמו פינחס לבון, יכולים גם דיין ופרס להוציא דו־שבועון ולמתוח ביקורת על הנהגת מפא״י.

רק אז יוכלו המעורבים בדבר — החל בפינחס לבון וכלה באדם השלישי — לגלות את גירסתם שלהם, לספק להיסטוריון את תשובותיהם להשמצות.

הוא רשם את הגירסה שנמסרה לו על־ידי משה דיין ושמעון פרס, ללא בדיקה של ממש, בלי כל נסיון לבחון את העובדות ולקבל את הגירסה של הצד השני — החל בפינחס לבון וכלה באדם השלישי. עורכי ידיעות אחרונות גילו יוזמה בלתי־רגילה, כאשר העמידו את כוחם הכלכלי לרשות מוסף סאטירי, ציפור הנפש, אולם מוסף זה, שהפך לאחר זמן לשבועון עצמאי, נכשל ס בשל רצונם העז של שנים מעורכיו — דן כן־אמוץ וחיים חפר׳— להיות ״בסדר עם כולם״ ,לזכות בטפיחת־גב מצד השלטון תוך כדי השמעת דברים אופוזיציוניים.

אבל כשד,ועמד בראש משרד החקלאות פינחס לבון — מיהרה הסוכנות לשגר את לוי אשכול, שהחליף את לבון.

המען לא פיק כדי לשרת את מטרותיו של הזקן. היינו: להוקיע את פינחס לבון כנוכל שנתך היה מיקרי, שכן יומיים לפני כן כתב קשתי את ההוראה לעסק־הביש, ואחרי כן הכחיעצמו מכתב, שפתח את הפתח לבן־גוריון.

.״ אם נכונה גידפה זו, קל לתאר מה עומד לקדות, חגי אשד טוען בספרו, שהוכתב לו על־ידי בן־גוריון, כי פינחס לבון גרם לתקריות־גבול בלתי־מוצדקות, כדי למצוא חן בעיני הקצינים ולהוכיח שהוא גבר.

מאיסר הגדול עד איפר הקטן - ועד למלך המודחים, פינחס לבון בכבודו ובעצמו. בכל תקופת שלטון — אי האיש שהעז ושעלה לגדולה בזירה בות השרות הלאומי בן־גוריון ונערי־חצרו להשמיע דעה נוגדת, ממלכתית כלשהי (לרבה״א הידיעה!)?

׳ (המשך מעמוד )8 תושבי ראשוף לציץ ;ם־ציונה ורחובות מוזמנים להרצאתו של או די אבנ די על הנושא: טנקים פה ־ טנקים שם מנחם בגין. היה זמן כששנא את פינחס לבון• כיום שונא בן־גוריון רק איש אחד: לוי אשכול.

קודם כל, מפני ששפרינצק בא למפא״י מפלג ״הפועל הצעיר״ (כמו חיים ארלוזורוב, אליעזר קפלן, לוי אשכול ופנחס לבון) ,בעוד שבן־גוריון וכל שותפיו באו מפלג ״אחדות העבודה״ .שנית, מפני ששפרינצק היה בשנות הארבעים מתנגד מושבע לקו האקטיביסטי של בן־גוריון, והצר את צעדיו פעמים רבות.

שיתברר לה שבתוך מפא״י נעשים נסיונות להתפייס עם פינחס לבון. מאידך עשוי להתגלות כי בתוך החומר שרוכז על־ידי שליחו של בן־גוריון, נמצאים מיסמכים מקוריים, אשר יש מקום לחשוב שבן־גוריון היה מעוניין להוציאם מארכיוני המשרדים הממשלתיים בעת פרישתו, למען לא ינוצלו נגדו.

תוך כמה חודשים נוצרה כירושלים אווירה של כהלה. שר־ר,ביטחון פינחס לבון השמיע נאומי אם־או-אס, הזהיר בפני בגידת אמריקה בישראל.

בנובמבר 1954 \ /פרצה מלחמת־השיחרור האלג׳ירית נגד צרפת. 1בפברואר 1955 חזר דויד בן גוריון מגלותו בשדה־בוקר, אחרי שפינחס לבון הודח מתפקידו כשר־הבטחון בעיקבות העסק־הביש.

כפעולתו האחרונה, מינה את דיין לרמטכ״ל — במוקש מתחת לכסאו־תיהם של ראש־הממשלה שרת ושר־ד,בטחון פינחס לבון. במשך שנה ורבע, עד לשובו של בן־גוריון, נהג דיין כשליט־יחיד במערכת־הבטחון.

המאבק העיקש נמשך כבר זמן־מה ועתיד להחריף, עם שובו ארצה של מזכיר ההסתדרות, פינחס לבון, שאינו נוטה לפשרות. בינתיים עושים הכוחות המינהליים־מדינתיים של פרס־דיין־קולק, נסיון נואש לעצב לעצמם שררה נוספת (ראה מסגרת).

כי בשעה ששימעון פרס אסף חומר אישי על פינחס לבון, בעת היו תו שר הביטחון ולאחר מכן, לא ישב לבון בבטלה.