חיפוש: "עמוס קינן"
נמצאו 741 תוצאות (מציג 651 עד 675)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2235 (2 ביולי 1980), עמוד 10
הישראלי, המצוי בגטו של שוביניזם עיוור ומגלומניה ציונית, איננו מודע ל ת הלי כים הכבירים המת חו ל לי םמתחת לאפו בז הו תו של הערבי באשר הוא ערבי, מבלי לדבר על הבנה ב ת הלי כי ם הפוליטיים. כאשר עמוס קינן קובל מרות על היעדר א תי ק ה בדבריו של ראש עיריית נצרת, ח״ב תופיק זאייד, הרי בלי משים הוא נותן בי טוי ל מאוויו ה כ מו סי ם של הישראלי המצוי, שערביי ישראל ימשיכו לנהוג לפי ה ס טרי או טיפ של ה״גריב״ ,מעין בישוף מוז ארוו א ה מקו מי.
גליון 2205 (5 בדצמבר 1979), עמוד 76
יהושע יצחק כן־נר חוט השידרה של הספרות הישראלית סיפורים זה מהווה את מיבחר הסיפורים הטובים ביותר שראו־אור ב7ן שת. ניטים אדוני, עמוס קינן ופינחס שדה בולטים בהיעדרם, והיעדרות זו מעוררת תמיהה.
גליון 2256 (26 בנובמבר 1980), עמוד 74
טברסקי ; 334 עמודיס (כריכה קשה). ** פרוזה, חוברת ,40/1עמוד .5 * עמוס קינן, בתחנה, הוצאת לדורי, 134 עמודים (כריכה קשה)-.
גליון 2274 (1 באפריל 1981), עמוד 32
אך בכל גילגוליה — הוועד לגיבוש הנוער העברי, קבוצת אל״ף, מרכז העברים הצעירים ועוד) ,5לא יהיו בה אלא כתריסר אחד או שניים של חסידים, שדטוש התחלפו מפעם לפעם. ביניהם היו אהרון אמיר, עמוס קינן, בועז עברון. אך האם זהו באמת המודד הנכון לגבי הוגה־דיעות?
גליון 1920 (19 ביוני 1974), עמוד 29
• והמחאה שלך מצטמצמת במיסגרת בתיבת שירה בלבד? לא. למשל, אני וידידי עמוס קינן יזמנו בזמנו מיפגשים של סופרים יד,ודים וערבים, שחיכו הדים, נגד צווי־הריתוק, המעצרים המינהליים, ובעד שיוויון־זכויות ל- אוכלוסיה הערבית בישראל.
גליון 1985 (17 בספטמבר 1975), עמוד 30
׳״חיי־התרבות -של הבוהימה היו בשיא פריחתם. לעמום מרוז, עמוס קינן ואיזי אברהמי, היה מרתף־קולנוע.
גליון 2101 (7 בדצמבר 1977), עמוד 50
במיסגרת מדור הסופרמרקט הסיפרותי זרקור, בעריכת אהוביה מרגלית, נערך פולמוס־זוטא עם הסופר עמוס, קינן. מיכתב תגובה ששלח קינן לעורך המדור לא פורסם.
גליון 2031 (4 באוגוסט 1976), עמוד 34
כאשר מזדמנת לתוכנית, כימעט בטעות, אישיות בלתי-שיגרתית שיש לה מה לו מר, בולט הדבר כמו צוק מתוך אגם רדוד. למשל: הופעתו של עמוס קינן ב דיון על כתב־העת מושג, כשמולו יושב בר־פלוגתא שאיש אינו יודע מדוע הוזמן, מה יש -לו להגיד וכיצד הגיע לתוכנית.
גליון 2177 (23 במאי 1979), עמוד 78
אך אוצרי המו סיאון הבהירו לו, שהם מוכנים לפתוח את שערי המוסיאון בפני תערוכה רט־רוספקטיווית, לא בפני קבוצת ׳ עבודו ת מוגדרת וניבחרת בידי האמן • #בין הספרים העומדים לראות אור לקראת שבוע הספר העברי, בולט קובץ סיפוריו של עמוס קינן מתחת לפרחים, העומד לראות אור בהוצאת פרוזה.
גליון 2163 (14 בפברואר 1979), עמוד 13
לדעתנו, מהווה ההטחה הבלתי״מנומקת הנ״ל רק פריט אחד במסכת אי-דיוקים, טעויות והטעיות של ״נמר של נייר״ ,שמשמש בדרך־כלל את עורכו לא למתן מידע לקוראים, אלא לשם (א) נקמנות בכל כתבי־העת והמוספים הסיפרותיים הרציניים׳ שדחו את כתבי־היד שלו או אינם מוכנים לראות בו מספר ואינטלקטואל של ממש> (ב) פיאור ורימום של מורו־ורבו למלאכת הסיפורת המגמתית-הקלוקלת, עמוס קינן. אבל לא באתי לתמוה על בחירת ״העולם הזה״ במר עומר כעורך למדורו הסיפרותי.
גליון 2080 (13 ביולי 1977), עמוד 12
.״ ספק שסיפרות זאת שונה ממיטב הסיפרות האירופית כמאתנו, וקרובה בשלותה ל מיטב הסיפרות הסובייטית בשעתה *** הגדרת עוקצנית ועניינית יותר לעורכי ילקוט הרעים פירסם עמוס קינן (העולם הזה :) 1257 ,״אחד מהם היה הקומיסר של עיתון במחנה.
גליון 2018 (5 במאי 1976), עמוד 9
אך, ראשית, למה כבר אפשר היה לצפות ממעשה שמעורבים בו אנשי לח״י ! בצד אישים רציניים, כמו עמוס קינן וברוך נאדל (שניהם השתתפו בכיבוש דיר- יאסין) ,נימנו בם גם טיפוסים פחות־אחראיים, דוגמת יבי וילין־מור (ורק כדי שלא איחשב, חלילה, פוגע בפרנסת מעין־קולגה, אינני מפתח את הנושא, אף שהוא גדוש פוטנציאל־חצחקה סאטירי לא״רגיל — כמעט כמו הצירוף של שחיטת יהודים, אונס יהודוניות, קוזאקים וגולדה) .שנית, אפילו על כאלה אינך יכול לסמוך, שיקומו באמצע הלילה ורק למען השעשוע ילכו לטבוח 250 אנשים, נשים וטף חפים־מפשע, שאין בליבם דבר נגד היהודים וכפרם השקט איננו בסיס וחוליה בשרשרת״ החנק סביב ירושלים.
גליון 2435 (2 במאי 1984), עמוד 29
הכל תלוי בטיב העיתוי בנאום שנשא לרגל קבלתו את פרס סרטאווי, השמיע עמוס קינן רעיון מעניין. לדבריו, יש תהליך של הכרה בעוול.
גליון 2430 (28 במרץ 1984), עמוד 31
מדבר באהבה גדולה על אשתו נורית ועל בנותיו שלומציון ורונה. עמוס קינן אומר שקל לו יותר לחיות בפאריס, בסאן־פרנסיסקו, או בניו־יורק.
גליון 2341 (11 ביולי 1982), עמוד 11
תצלומו של ערפאת, כשהוא משחק עם הילדה, הרגיז במיוחד. עמוס קינן, שהמיר לצורך זה את ביקורת־המיסעדות בביקורת־התיאטרון, אף קבע שהיה זה בימוי גרוע.
גליון 2357 (3 בנובמבר 1982), עמוד 70
לאחרונה הוא לא עשה הרבח בטל־וויזיח, רק את הסרט ״בורות המים״ עם עמוס קינן ונעמי שמר. הביקורות אהבו את הסרט, אני לא.
גליון 2521 (25 בדצמבר 1985), עמוד 17
הוא מפרט את השמות :״יורי אבנרי(משום־מה מתעקשים כל המצריים להדביק לי שם פרטי רוסי) ,אמנון קפליוק, עמוס קינן, נתן ילין־מור, הגנרל פלד ואליאב, מזכיר מיפלגת־העבודה.״ (רשימה זו לקויה במיקצת.
גליון 2518 (4 בדצמבר 1985), עמוד 9
בשעה שאורי אבנרי, נתן ילין־מור, עמוס קינן ואחרים השמיעו בישראל את ההצעה לעזור לפלסטינים להקים מדינה משלהם לצד ישראל, נשמע קולו של שיחאדה ברוח דומה בגדה עצמה.
גליון 2584 (11 במרץ 1987), עמוד 11
לעיתים קרובות אני מסכים עם רשימותיו של עמוס קינן. הן לעיתים קרובות מבריקות. אך קורה והברק מסתיר פירכה הגיונית.
גליון 2637 (16 במרץ 1988), עמוד 26
יבי(מ שמאל) וחבר (שלמה שבא) שניים אלו — מוראי לא במצע האידיאולוגי, אף כי גם יבי, כרטוש וכירידו עמוס קינן, היה בשעתו חבר לח״י — אבל בדבר הזה לא היו ביניהם שום הבדלים ושום חילוקי־דעות: באהבת הטיפה המרה, בגאוות הבודדים ובעצם גם ׳באהבת הריעות.
גליון 2621 (25 בנובמבר 1987), עמוד 26
ומובן שלא הזכרתי את אלה שממילא אין להם סיכוי משום שעוד לא הכירו בהם כב״קטיגוריה״: עמוס קינן ודן בן־אמוץ ואפרים קישון. אחרי הכל, מי הם ומה עמלם לעומת זה של טל ברודי שכבר זכה בפרס ישראל על ״תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בכללה בתרבות הגוף״.
גליון 2647 (25 במאי 1988), עמוד 27
ועד היוצרים הישראלי־פלסטיד כי איש מהם ״לא * ענה לשירו הלאומני של מחמוד דרוויש שקרא ליהודים לעזוב את הארץ״ (ראה תגובתי שלי לשירו של דרוויש, העזלם הזה מיום ,30.3.88 וראה גם תגובתם של עמוס קינן ושימעון צמרת). בכלל בולטת העובדה — מסקנה נוספת מן הפרשה שאת לקחיה אנחנו מבקשים ללמוד — כי בשעה שלא מעטים מיריביו ואויביו שב״ימין״ מוכנים בהחלט לייחס למעשיך מניעים עק־ , רוניים או אידיאולוגיים, ולוא גם מוקצים מחמת מיאוס בעיניהם, הנה חבריך ועמיתיו במה שמכונה כאן ״שמאל״ ובמה שמכונה על דרך המליצה ״קהיליית היוצרים בישראל״ ,הם ודווקא הם, מוכנים להודות רק במניעים אישיים מן הסוג האינטרסאנטי או העלוב ביותר, כגון בקשת פירסומת אישית(אותו ״בונוס תיקשורתי״ שכבר הוזכר) או הניסיון לסתום פיות כדי להסוות על אוזלת־יד יצירתית.
גליון 2616 (21 באוקטובר 1987), עמוד 11
ויש אנשים שלעולם־לעולם לא יקבלו פרס. עמוס קינן. יגאל תומרקין. אנשים מרגיזים.
גליון 1565 (30 באוגוסט 1967), עמוד 23
״ לו יצאו אורי זוהר, ניסים אלוני ועמוס קינן בהצהרה כזו בישראל, היו צוחקים עליהם.
גליון 1792 (5 בינואר 1972), עמוד 27
כותבים כמו הנול לוין, זיוה יריב ועמוס קינן, שניסו להש תלב בתוכנית, באו לידי עימות עם עורך התוכנית ברגע שרק ניסה לגעת בחומר ולשנותו.
