נמצאו 355 תוצאות עבור "עמוס בן גוריון"

ף• ראשית פגרואר 1957 החל משפטו של עמוס בן־גוריון — המשפט הפוליטי הגדול ביותר בישראל מלבד משפט קסטנר.

בין פרשות השחיתות ואי־הסדריס שנתגלו בפעם הראשונה מעל לעמודי העולם הזה בשנה האחרונה, נכללו פרשת המסחר הפרסי של דובר המשטרה ינאי )983( ,פרשת עיסקות המכוניות הפרטיות של קציני המשטרה הגבוהים ( ,)992 פרשת הרחקתו של זאב שטיינברג(ו ,)99 פרשת שעוני המים של שלום ליגוס 990 פיטורי מגלה־השחיתות דויד חייצין בעמק חפר 971 פרשת משפחת אונגר ()982־ השי־ית חייידו כד הפרשית האלה בתשובות שורת המתנדבים במשפט עמוס בן־גוריון כדוגמות לתיקים שנסגרו עד־ידי המשטרה.

* הסדרן לא היסס והגיב במקום בצורה פסקנית — בעיטה באחוריו של הצלם בגלל משפט עמוס בן־גוריון נגד השורה, נאלץ התובע להיגמל ממנהגו לבקר מדי שבת בתחרות כדורגל.

אני מתכוון לאותו קטע של פסק־הדין במשפט עמוס בן־גוריון, בו קבעו השופטים כי המתנדבים ״הם הם שסיפקו את החומר לפרסום בחעולם הזה,״ דבר שהחמיר בהרבה את הנזק שגרמו לעמוס.

. • תעודות שנגנבו משורת המתנדבים נמצאו בידי בנך, מר עמוס בן־גוריון, שהשתמש בהן במשפטו. • בביתו של חבר־הכנסת מנחם בגין נערך חיפוש מדוקדק. • מביתו של מר מלסיאל גרינוולד, מאשימו של הד״ר קסטנר, נגנבו מסמכים שונים, שנמסרו כעבור זמן לפרסום בבטאון־הרפש של עוזריך.

שם זאב צלטנר, בהחלטה עקרונית לטובת עמוס בן־גוריון: אין יסביר, מן הסתם, מה עשה בחצי תריסר מחתרות שונות, ומה להכניס למשפט אנשים שאינם צדדים בו, ושעל כן אין להם היה חלקו האישי בגרימת מעשי־טרור שהרעישו את הארץ.

נסיגת סיני, פרשת רצח קסטגר ומשפט עמוס בן־גוריון, חושפים באור חיוור את חוסר־יכולתו של הדור הצעיר לנקות את ביתו הלאומי ולהפיח בו רוח חדשה.

זה היה בימי מישפטי־הגילויים הגדולים — משפט קסטנר ומשפט עמוס בן־גוריון. אותה שעה הסעיר העולם הזה את המדינה בכמה סיד־רות־גילויים שחשפו את מעמקי השחיתות במוסדות־השלטון דאז — מחושיסתאן ועד משטרת־ישראל.

הוא פגש איתר, בצאתה מן העבודה, הציע אבל כשראיתי את עמוס בן־גוריון יורד מן שווה. לה ללכת אתו הביתה.

תחת זאת הריץ מכתב שני אל המפקח הכללי, בו הסביר מדוע לא התייצב ברמת־גן: נפה זו כפופה למפקד המחוז עמוס בן־ גוריון, שהוא גם מפקדו של הקצין אשר נגדו התלונן רומק .

. * ח״כ יעקוב כ״ץ (פא״י) הוא בעל שער אדום. ** הכוונה. למשפט עמוס בן־גוריון. העולם הזה 1511 * ח״ב תמיר, הדובר היחיד של גח״ל בוויכוח, דיבר על החוק בנימה מתונה ביותר ושיבח את הממשלה על התיקונים.

בשיא המערכה נגד השחיתות בצמרת המשטרה, כאשר הצליחו יחזקאל סהר וסגנו עמוס בן־גוריון להבאיש את ריח המשטרה כולה, התארגנה קבוצה של שמונה קצינים בכירים, אשר ביקשה לשנות את המצב.

הסיבה המשוערת: עוזר מפקח כללי של משטרת ישבאל עמוס בן־ גוריון היה עמוס מדי בענייני המחתרת.

בית־המשפט העליון קיבל חלקית את העירעור על פסק־הדין המחוזי שטיהר את עמוס בן־ גוריון. תוך כדי כך השמיע בית־המשפט דברים חריפים מאד נגד עמוס ונגד יחזקאל סהר, אותו הגדיר כשקרן.

המדובר בעיקר בשני מישפטים, שהרעידו את המדינה ושמילאו תפקיד חשוב בעירעור שילטון־היחיד של דויד בן־גור- יון, שבו ראינו אז סכנה לעתיד ה דמוקרטיה. מישפט עמוס בן־גוריון הוגש אמנם נגד מאמרים עליו.

אחרי ששקד במשך כמה שנים לרכוש לעצמו שם באמצעות מישפטים סגסציר ניים (קסטנר־גרינוואלד, עמוס בן־גוריון־ שורת המתנדבים) ,הקים ערב הבחירות של 1959 את ״המישטר החדש,״ כדי ללכת לבחירות.

גם אנחנו התייעצנו כמעט מדי יום כדי להחזיר מלחמה שערה( .זה היה שנתיים לפני שפתחנו בפרשת עמוס בן־גוריון, שבה התהדק שיתוף־פעולה זה יותר׳). 9!

בית־המישפט היה אז קטן, וליד שולחן אחד היו אוכלים עורכי־הדין, השופטים, התובעים, העיתונאים וכולם. אז היה מישפט עמוס בן־גוריון, אני סיקרתי את המישפט הזה. מישפט קסטנר, גם אותו סיקרתי.

שבית־הדין הגבוה לצדק כאילו חיווה דעה שלילית על ענייני ה־זיפזיף של עמוס בן־גוריון. ח צו 7ןלתנאי לא מובן כלל מדוע מנסה מר טבת למעט את דמות המשטרה התערבה (בסכסוך בין המרכז למכירת זיפזיף לבין הצו על תנאי שהוצא על־ידי בית־הדין הגבוה לצדק כורים) כדי לבצע פסק דין של נגד המשטרה בעניין זה.

דווקא בימים שבהם ניהל השלם הזה את המאבקים שאותם מעלים כיום על נס (למשל, בימי פרשת־לבון, או פרשת עמוס בן־גוריון) הצליח השילטון להטיל על העולם הזה חרם כלכלי טוטאלי, שהיה כטבעת־חנק על צווארנו.

היה רק הבדל אחד בין בהרל לבין יחזקאל סהר ועמוס בן־גוריון: איש לא פחד מפני בהרל. בראש השותקים עמד הארץ.

טבת כבר זכה למוניטין (ולנזיפה רישמית של בית־המשפט העליון) כדובר נערי־החצר, מזה שנים לא פירסם מילה שיכלה להתפרש כביקורת על כת זו, החלי בשמעון פרם וכלה בעמוס בן־גוריון. אולם, גם איש כמו טבת אינו רוצה להיחשב כמלחף־פינכה, אלא כעתונאי נועז, הלוחם בשררה.

.״ תיק העדויות עבר מעלה מעלה, הגיע עד לעמוס בן־גוריון. מפקד מחוז תל־אביב העיף מבט בשם שהיה רשום על גב התיק, פסק לשחרר את האיש.

אילו היה קיים מצב כזה בעבר, לא היה הציבור שומע מעולם עלעיסקת קסטנר־אייכמן, על עדות קסטנר למען בכר, על שליחות בראנד ; גם לא על השחיתות בצמרת הקודמת של המשטרה. משפטי קסטנר ועמוס בן־גוריון היו מתנהלים בחשאי, פסקי־הדין הסופיים היו נותנים לציבור רושם כוזב לחלוטין על מהלך המשפטים.