נמצאו 511 תוצאות עבור "נתן אלתרמן"

זכורני, שבימי נעוריי, בתל־אביב הקטנה, קבע מי שקבע, כי שם בית־קפה המשוררים של אותם ימים (נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, ש .שלום וכס, אררט שברחוב אלנבי, הולם בדיוק את יכולתם הכספית של מבקריו.

אבל לפני שננסה להישיר או להשפיל מבט בכמה מהן — הרי סיכום פרק א׳ .לא רק אברהם בן־יצחק ודויד פוגל, רחל ואלישבע, ברנר, שופמן, גנסין ויעקב שטיינברג. אפילו נתן אלתרמן ואהרון מסקין, דויד הנדלר וחנה רובינא, יונתן רטוש ואליהו טסלר, אמיר גלבוע ולאה גולדברג — היו מעדיפים שתצא נשמתם בטהרה ובלבד שלא יצטרכו לחזור ולספר, ערב צאתו לאור של כל ספר חדש פרי עטם, אימתי אנסו/נאנסו באחרונה, כמה סבלו מנחת זרועו של אביהם מולידם, מדוע הם חשוכי־ילדים או בתולות זקנות וכמה מציקים להם רגש־הנחיתות ותחושת־האפסות שלהם.

שייקס- פירי הוא הפתוס הזה, הפורץ, הגועש, הא־רופטיבי...ודאי לא מיקרה הוא, כי שייקס־פיר העברי -שייקספיר בעברית -האותנטי ביותר, המושלם ביותר, הוא או תלו בתרגומו של נתן אלתרמן״. זהו איפוא, להזכירכם, האיש אשר השתמש בדויד פוגל ״ממש כבאיל־מצור במיתקפה שנועדה לקעקע ולערער על שילטונם של שלונסקי ואלתרמן בשירה ובתרבות״. … היה זה מאמר לא ארוך במיוחד בשם ״המיתודה״ ,שאותו פירסם גרודזנסקי בדבר בשנת . 1962 מחמת קוצר היריעה, אביא כאן רק כמה קטעים מתוכו, אלא שהוא ראוי בהחלט לקריאה בשלמותו (אף הוא מופיע באוטוביוג ר אפיה של קורא, שכבר הזכרתי) .המאמר פותח בסיגנון המיתמם המוכר כל־כך לכל קוראי גרודזנסקי: ״בהקדמה לעיוניו בנתן אלתרמן, יונתן רטוש, ס׳ יזהר ומשה שמיר, אומר דן מירון: .ההערכה הביקורתית שהוקדשה ליצירתם עד כה לא חרגה, לרוב, מתחומי הריפרוף הרצנזנטי והפיליטוני המקוטע והשיטחי.

אילו הייתי מעז לעולל לו את שהוא עצמו במילים אחרות: פוגל בשילמתה של רחל של עולל לנתן אלתרמן בפסיכואנאליזה שערך לו שנות החמישים והשישים בקרב הסמינריסטיות — וצידוקי עימי: על דאטפת אטפוך — דומני שלנו. … אלא שמי שדימיונו הפיוטי המפותח עמד לו לא הסמיכני לחטט בנפשותיהם של ידידיי. לפנטז שיחה ארוכה עם נתן אלתרמן שבה מרצה נצטמצם כאן איפוא במיסגרת מה שניתן באוזניו אלתרמן — זה האיש המגמגם והמסוגר .

תומכת בבן־ גוריון (מצוין מברכת את האנציקלופדיה (מדוע לא י) .המסמר: ש*ר של נתן אלתרמן מלפני 10 שנים. בקיצור: העלון אינו מרגיז איש.

דעות השמצות בכרוז , זלמן שניאור, צאצאו המזוקן של מייסד כת חב״ד, אינו חובב את נתן אלתרמן* .לא מכבר הטיף לו בכתבה שחצנית כיצד לכתוב שיר ביקורתי.

״אילו לא היה נדפס,״ אמר מוסינזון ,״הייתי גונז את כתב־היד״ כן הסביר מוטינזון כי את מחזהו אלדוראדו יש לכתוב מחדש לעורך שהפציר בו לתרום שיר כלשהו לעיתונו, השיב איש הטור השביעי נתן אלתרמן :״אין לי אפילו במה להשיב את פניך ריקם !

לנאי פהראת ג׳יאנאמה, קבלת־פנים שנקבע בשירו הנודע של נתן אלתרמן : מזרחה. מדחיות דרך בו רמה בקרוב יתווסף לרשימה, ההולכת וגדלה, של רדיפלומטים הזר ם בישראל, שם חדש ואקזוטי: נאי פהראת ג׳יאנאמה, הציר הראשון של תאילאנד* בישראל, בעיני האזרח הפשוט, הרגיל לראות את המכוניות המפוארות, אשר מסיעות את הדיפלומטים למיניהם למסיבות קוקטייל ולטכסים של הגשת כתב־האמנה, תהיה זו התפתחות * תאילאנד — שמה של סיאם בפי בני הארץ, פירושו בסיאמית ״ארץ בני־החורין.״ הפן לשמה ך זרשמי של מלכות סיאם בשנת , 1939 בוטל בשנת , 1945 עם השתלטות הריאקציה המלוכנית, נתקבל מחדש בשנת , 1949 לאחר שחזר לשלטון המרשל פריבול סוננגרם, הדיקטטור הנוכחי, שהורחק זמנית, עקב קשריו עם היפאנים.

בין הקוראים הפעם: משה זמורה, יעקב כהן, אהרון מסקין, נתן אלתרמן, נשיא האוניברסיטה בנימין מזר, חוקרי האטום אהרון קצ׳לטקי והוגו ברגמן

בוועידת הסתדרות הפקידים :״איש מאתנו עוד לא הפסיד על מדינת ישראל.״ נתן אלתרמן, על קריאת התנ״ך של שלמה ברטונוב בקול ישראל :״הוא מחקה את אלוהים.״ חזי?

אין צורך במאמץ גדול כדי לתאר בדמיון את המאמר הראשי שהיה מתפרסם למחרת היום בדבר, או את השיר של נתן אלתרמן. שניהם היו קוראים לטבח המוני.

את מקומו של תככן־אמן אבריאל תפס שליח־מדופלם יאני אבידוב מנהלל, שכוחו גדול בשתייה כסי־תית, בחברת נתן אלתרמן, יותר מאשר בעבודות ארגון. במקום עובדיה פורת באה שלישיה בלתי־מבריקה של מתנדבים בתורנות.

החודש׳ לפני שאביתר נסע אל אביו העושה בשליחות בקולומביה׳ קנה לעצמו חליל וחוברת תווים, למד לחלל תוך כמה שעות ליליות תוך כדי כך נזכר זרובבל בביל־בול שגרם זרובבל אחר, המשורר הצעיר זרוכבל גלעד, חבר קיבוץ עין־חרוד, שבמשך שנים רבות חתם על שיריו רק בשמו הפרטי• הדבר גרם לאי־הבנות רבות, כמו זו של המשורר נתן אלתרמן שניגש יום אחד אל העסקן המזוקן ואמר: ״מה אתך, קשיש כמוך מתחיל לכתוב שירי אהבה?

.״ תמוז • מנהל משרד־הפיתוח מנחם כאדר, על עקומת־ד,ייצור של מפעל ר,אשלג :״עקומה זו מעידה, שמשהו עקום במפעל.״ • המשורר נתן אלתרמן, על סיכויי משחק הכדורגל ישראל״ברית המועצות :״אם יצליחו הישראלים להבקיע שער אחד לפחות, נתפלל כולנו בנוסח; ובא לציון גול.״ אלול • המשורר אברהם שלונסקי, ״זהו נס״קפה אמיתי.״.

ח־ה שרון, דבורה קסטלניץ ומאיר מרגלית מחדשים ימיהם כקדם בעזרת הטקסט העליז, המתורגם חלקות בידי נתן אלתרמן. אולם על הבמה לא הכל נראה חד וחלק.

הנחושת של הכבל שווה עתה מיליונים, וחברה זרה אחת כבר הציעה למשות בחינם את הכבל, המהווה מיטדד ימי, תמורת חומר־הגלם. יתכן ומחזהו של נתן אלתרמן ״פונדק הרוחות״ יופרט. למרות ערכו הדרמתי הקלוש של המחזה, מתכננת חברה ישראלית להפוך את המחזה לסרט וכבר עובדים על עבוד התסריט.

באותו שבוע בו פוצצו השניים את עצמם, זכו לשיר נלהב מפרי־עסו של משורר ה־נימנה על מקורבי בן־גזריון. כתב אז נתן אלתרמן :״אל נסב את עינינו. לשוא נתכחש /להודה של אותה ה עו ל ם הז ה 1* 21 ״אבר אני רוצה \־2ן חצי ברגגן!

״אני טוב לתפקיד בגלל עצמי ולא בגלל שמות כותבי המכתבים,״ השיב לו ג׳סי. טלפון שקיבל יסעור מהמשורר נתן אלתרמן, בו המליץ על ג׳סי כעל מיכרה, גרם ליסעור לשנות את דעתו.

בולטים ביניהם: מנהל מחלקת החינוך של עיריית תל־אביב, ד״ר שאול לוין, איש משרד־החוץ אלכסנדר דותן, המשורר נתן אלתרמן, עורך סוכנות עתי״ס חיים בלצן.

הוא מבקר בו לעתים קרובות מאד, ונפגש שם עם אבירי־הסיפוח הבולטים ביותר כגון נתן אלתרמן, איסר הראל, משה שמיר. תנועה זו נהנית לא רק מאהדה מעל דפי מעריב.

אליושה היה בן 65 וה־פנסיונר הראשון מבין אלפי פועלי סולל- בונה. נתן אלתרמן ניצל את ההזדמנות, הקדיש שיר לפנסיונר מם׳ : 1 בטבריה־צמח הוא זכור עדיין /בבית־הכרם הוא יצק יסוד /ובשפלה הרים במו ידיים /והעמיד מין תל־אביב כזאת.

אך שלא כרגיל, מכילה היא גם תמונה של דויד בן־גוריון • .בזכרונות שהעלו השבוע חברי ההגנה, על התקופה מלפני 25 שנה, התברר שבאחת המחלקות המיוחדות של האירגון, שהיתר, מורכבת מ־אינטלגנטים, היה לזלמן רובשוב (היום שז״ר) שיא בקליעה למטרה ולמשורר נתן אלתרמן היה שיא בזריקת רימון• . באותה מחלקה היתד, גם המשוררת לאה גולדברג, שידיה העדינות מנעו ממנה את האפשרות לדרוך אקדח בשעת אימונים.

היו אלה שירים תמימים, כמו שיר האביב, או שיר עציון־גבר של נתן אלתרמן, ללא שום ירמז פוליטי שהוא. אולם להפתעתם שודרה במקום שיריהם, תכנית של שירים איטלקיים.

תוך שבוע נאמו עליה ברדיו ובכינוסים מפלגתיים, שרים ועסקני־מפלגה קבעו את עמדתם, מיטב עתונאי הארץ הקדישו לה מאמרים ארוכים, נתן אלתרמן כתב עליה שיר ויוסף בס צייר עליה קאריקטורה.