נמצאו 5,265 תוצאות עבור "משה דיין"

על רקע זה אף חל הסיכסון הרציני הראשון בין שר הבטחון דאו, פינחס לבון, לבין הרמטכ״ל משה דיין. הכעם הוחזרו השבויים והחטופים ללא שפיכות־דמים.

אין חוכמות: מי שמחזיק מעמד — מגיע למעלה.״ הוא למד את השיעור על עורו של משה דיין, שהסתבך בקומדיה המשפילה של התפטרויות חוזרות.

איש זה הוא הנאשם מם׳ ,5שר־ר,חקלאות משה דיין. ברגע שהגיע לכס שר־ד,חקלאות, ובייחוד אחרי הכיש־לון המביש של מיבצע המונימייקר שופע״הפירסום, הרגיש דיין כי עליו למצוא לו סוס פירסומי חדש, כדי נאשם 5 להגיע אל התפארת.

יחד עימו עומדים בשורה עוזריו הרבים. • משה דיין, שר־החקלאות מאז , 1959 שותף בשלבים המאוחרים של המעשה.

היתה זו תקופה של משבר אישי וצבאי חמור עבור משה דיין. יחסיו עם דויד בן־גוריון החריפו עד לנקודת־משבר.

״ הפצצה שהעיפה את שרת חד הפרקים החזקים כיותר בספר מתאר בפרוטרוט את ההתקפה הגדולה של \ £משה דיין על העמדות הסוריות בחוף הכינרת, בדצמבר .1955 ברנס מגיע כאן לחריפות רבה — אולי מפני שנידמה לו כי בן־גוריון רימה אותו אישית.

מפא״י, יגאל ידין בקרב האקדמאים ה־ צעירים, שלום לוין בשטח החינוך, ליובה אלי- אב בנגב, אהוד אבריאל בשרות החוץ, נוסף לשרים הצעירים בממשלת אשכול. 0עמדת־יכוח אותה ינסו צעירי מפא״י לככוש כהקדם: מזכירות המפלגה. לכך יכוון משה דיין את מאבקו, מ תון הנחה כי מזכיר מפא״י יהיה איש חשוב מאוד בקביעת דמות הממשלה הבאה

הוא ידע שאינו חייב לתת שוס תשלום לשמעון פרס, תמורת הפקרתו של משה דיין. שהרי פרס עצמו לא היה שלם עם שובו של דיין לזירה הפוליטית, כמתחרה רציני על תפיסת השלטון.

המטרה הראשונה: כינון ממשלה, בה יכהנו שמעון פרס כשר־הבטחון, משה דיין כשר־החוץ, יוסף אלמוגי כשר־האוצד, ולא חשוב מי — אבא אבן או דויד בן־ גוריון עצמו — כראש־ממשלה־בובה.

על כל השאלה אף בירור אחד במוסדות המפלגה, הוא מוצא לנכון להעיר בשמו כמה הערות לתביעות אלד, של משה דיין: אין בר־דעת במדינה החושב, שעם התפטרותו של ד.

,לי ש מו א ל דיין, אביו של שר החקלאות משה דיין, שהוא כעם בן ,71 עומד לשאת לאשר.

יתכן והיו נמנעים מהגיש את התביעה, אלמלא ידעו שמקומותיהם נתפסו, כיוון שבאותו יום ביקר בסרט ראש־הממשלה דוי ד בן גו רי ץ, והיה צריך להקציב לפמלייתו מספר כרטיסים שנמכרו קודם לאחרים שר החקלאות משה דיין הוכיח השבוע כי למרות מעמדו כשר, עדיין הוא משתמש בסלנג הציני למחצה של צה״ל.

שמעון פרם היד, רוצה, אבל גולדה לא תזוז לעולם ממקומה, אם קיימת סכנה שיריבה הצעיר והיד,יד יבוא במקומה. גם משה דיין רוצה. ולא רק מהיום: עוד לפני שהיה לרמטכ״ל, שם עינו בתפקיד זה.

.״ י• עורף ״הבוקר״ גבריאל צפרוני, על נאומו של משה דיין, שטען כי דבק דומה להעולם הזה :״דבר.

הוא טיפח כשרונות צעירים כמו גנן — בסבלנות אינסופית, באהבה, בנכונות לסגת בפניהם, הוא העמיד דור שלם של מנהיגים — מיגאל אלון עד משה דיין. אך אם שדה גידל את דיין, הרי בן־גוריון השחית אותו.

עם בחירתה של גולדה היו שניבאו שמעמדה יהיה כמעמדה של הנביאה דבורה, ומעמדו של משה דיין תחתה יהיה כמעמד ברק בן־אבינועם.

המצרים יכולים לקצור הצלחות זמניות כשצה״ל נתון במצב אליו לא הור־ התחפרות יחסים מרחביים יעלש מוסא עיתונאי אמריקאי, שהגיע השבוע לישראל, סיפר סיפור מאלף ביותר, השופך אור על הנעשה עתה במרחב: אותו עיתונאי שאל את אחד מראשי אירגוני־החבלה, מדוע אינו שולח חולייה לישראל כדי להרוג את משה דיין, לפי שיטתו של סירחאן סירחאן. מנהיג החבלנים פקח זוג־עיניים .

הרגשתי שאל הנכון יצדקו הבוחרים אם יגידו — די דויד בן־גוריון עלה השבוע משדה־בוקר לבית־החולים תל־השומר על מגת לבקר את שר־ד,ביטחון משה דיין בחדר חוליו. ביג׳י טרח לערוך בי־קורת רפואית בגופו של דיין, ניהל במשך כעשרים דקות ויכוח מדיציני עם הצוות הרפואי המטפל בדיין.

המאבק הפוליטי האמיתי של השנה היה מאבקם של זקני־מפא״י על המשך־שילטונש, מול פני הצעירים מכל הסוגים, ומול פני הפופולאריות־ההמונית של משה דיין. במאבק זה ניצחו הזקנים, סיבוב אחרי סיבוב.

ומי שמחונן בזיכרון הגאוני הדרוש כדי לזכור את כל הצהרותיו של השר משה דיין, יזכור כי זמן קצר אחרי המלחמה עורר דיין שערורייה כאשר כבר הכריז, בטעות, על סיפוח הרצועה.

נעו השעשועים איש גברת עומר שריף? אם לא יהיה זה משה דיי* ,אז עומר שריף! הוא שיגרום לג׳מאל עכד־אל־נאצר התקף־לב.

כל השרים, המבלבלים עתה את מוחנו בהצהרות סותרות ובלתי־רציניות — כגון לוי אשכול, משה דיין, יגאל אלון ואפילו אבא אבן — יצטרכו להחליט לפתע מה הם רוצים באמת.

מנוול!״ פריי ברח על נפשו. המדינה, משה דיין, והרב ניסיט. כל אלה, כך הורה לבלש, יש להראות לרות כדי לשכנע אותה שכדאי לה לחדש את הקשרים איתו.

אד למעשה, נקבעת המדיניות על־ידי שר־הבי־טחון, השולט בשטחים אלה כפי ששלט הארון אל־ראשיד על בגדאד בימי זוהרה. לכן יש לדעותיו האישיות של משה דיין, בנושא זה, חשיבות ממלכתית. בשבוע ש• שבאו כולם בהתנדבות. •• אחרי מותו של יוהאן סבסמיאן באן נשכחה היצירה — עד שנתגלתח מחדש על-ידי המלחין פליכנז מנדלסון, בנו של יהודי שהתנצר.