חיפוש: "מדינה פלסטינית"
נמצאו 1,660 תוצאות (מציג 451 עד 475)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1651 (22 באפריל 1969), עמוד 7

דווקא לאחר שזכה עם־ישראל בחרות־לאומית ובשיחרור ליבה של המולדת, נמצאים בקרבנו אנשים, שהפקדת נחלת־אבותייו המשוחררת ומסירתה לידי האוייב — עומדת בראש מעייניהם. תוכנית ״מדינה פלסטינית״ הינה תוכנית שמדוכלייה לעם־ישראל, ותוכנית זו אופיינית לחוגים הקומוניסטיים, לאייבי נתן או שמעון צבר מעולם לא נשמע בהיסטוריה כי עם שהצליח לשחרר חלקימולדת, יבוא בהצעות למוסרם לאוייב.
גליון 1677 (22 באוקטובר 1969), עמוד 20

\ , 4 * 1 /בפלוג ת־ ה קו מנדו ״ שועלי ש מ שון״ נפג שו שני חיילים — אורי אבנרי (מימין) ו שלום כ הן (משמאל) .ב שי חו ת א רוכו ת במוצבים, בין הקרבות המכריעים בדרום ובנגב, נולד ה ר עיון לגבש קבוצה של חיילים קרביים, שתוציא למחרת המלחמה ב טאון אשר יטיף ל שלום י שראלי־ערבי ולהק מת מדינה פלסטינית תוך שיתוף עם ישראל. ז מן קצר לאחר מכן נפצע אבנרי קשה בכיס פלוג׳ה.
גליון 2442 (20 ביוני 1984), עמוד 13

ועדת־הבחירות המרכזית — אותה חבורה של עסקנים — פסלה ברוב של 17 נגד 12 את הרשימה המתקדמת לשלום, היהודית-הערבית הרשימה העצמאית הראשונה בתולדו ת המדינה, שי ש לה מצע חד* משמעי החותר לשלום בין מדינת־ישראל העצמאית וה ריבוני ת, בגבולותיה הישנים, ו בין מדינה פלסטינית שתקום לצידה, על בסים של שלום מלא והכרה הדדית.
גליון 2642 (20 באפריל 1988), עמוד 43

. • במישור האחר נמשך, המאבק המזוייך, מתוך אמונה שבלעדיו לא יהיה ניתן להביא את ישראל להידברות על פיתרון, שיכלול את הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה וברצועה. אבו ג׳יהאד היה דמות מרכזית בשני המישורים גם יחד, וסימל את הגישה הפסולה. … הכוחות הבלתי־סדירים של המיני־מדינה הפלסטינית בדרום־לבנון לא יכלו לקוות לעמוד בפני פלישה כזאת.
גליון 1567 (13 בספטמבר 1967), עמוד 11

השבוע השמיעו עסקני הגדה בפעם הראשונה בגלוי, או כמעט בגלוי, את הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית, בלי הסכמת ירדן, כחלק מפדרציר, עם ישראל (ראה עמוד .)9 לפי כל הסימנים, עומד רעיון זה להתפשט עתה במהירות ברחבי הגדה ועזה, אחרי כשלון ועידת־הפיסגה. … מה גם שבאותו יום בו פורסמה הצהרת דיין, פירסם גם ראש ממשלת ירדן הצהרה משלו. הוא הודיע כי רעיון המדינה הפלסטינית, והפדרציה עם ישראל, היא סכנה עיקרית למדינתו, וכי כל ערבי הנותן יד לרעיון זה הוא ״בוגד בירדן, בערביות ובדת״ ,ויבוא על עונשו.
גליון 1571 (11 באוקטובר 1967), עמוד 4

יצחק גוריון, הרצליה מה יקרה כפדרציה? אם תוקם מדינה פלסטינית, האם פתרנו בזה את בעיית הפליטים והאם יבוא שלום למרחב? … האם ישולמו פיצויים לפליטים שיעדיפו להישאר במדינה הפלסטינית? מוחמד אמין, דבוריה זילזול כחלל אחי ז״ל, אשר נהרג במלחמת ששת־הימים, הובא למנוחות על־ידי ליודי צבאי מרשים, אך כאשר ביקשה משפחתנו מהמחלקה להלוויות של משרד־הבטחון ששני אוטובוסים יסיעו את מלוויו וחולקי כבודו האחרון, סירבו אלה בתוקף ואמרו :״האם לא חבל שאוטו־בוס נוסף יבוא ויסע ריק למחצה?
גליון 1572 (16 באוקטובר 1967), עמוד 7

היא התעלמה מכל ההצהרות, לא שעתה לפניות הפומביות של אותם ערבים המאמינים בדו־קיום של מדינת ישראל ומדינת פלסטין, במסגרת פדרציה. על בן קל היה לקיצונים הערכיים לשכנע את הנוער, בי דרכם היא הצודקת. … זאת היא יכולה לעשות רק אם תצהיר שהיא מכירה בזכות־קיומה של מדינה פלסטינית, ומחפשת בני־ברית בקרב העם הפלסטיני.
גליון 2094 (19 באוקטובר 1977), עמוד 10

הם כיקשו לנצל את המילחמה כדי לחסל את עצמאותה של לבנון מצד אחד, וכדי להטיל את חסותם על המחנה הלאומי הפלסטיני, בך שהמדינה הפלסטינית, שתקום כעתיד, תהיה חלק מן הממלכה הסורית. לממשלת ישראל (אז בהנהגת יצחק רבץ) היתה מטרה פשוטה ביותר: לחסל את אש״ף, כדי להחניק באיבו את הנסיון להקים מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, שיכריח את ישראל להחזיר את השטחים המוחזקים על־ידה.
גליון 1718 (5 באוגוסט 1970), עמוד 11

מכל מקום, הם נמצאים שם, ועלינו למצוא דרך לחיות עימם.״ הדרך שהוא מציע היא אותה מדינת פלסטין החילונית והדמוקרטית המפורסמת, ״המכילה בקירבה את הפלסטינים הגולים ואת היהודים המתגוררים שם עתה.״ הוא נראה כן מאוד ברצונו לחיות בשלום, בתוך מדינה אחת, עם היהודים, ולהימנע מ״גישה שוביניסטית, העלולה להוביל לסיכסוך צבאי שיהרוס את שני העמים גם יחד. … גם הם קורבנותיו של האימפריאליזם הציוני.״ הזמ;ה לעמאן *** אלתי את עכדאללה אם קבוצ- * /תו תהיה מוכנה להילחם למען מדינה ערבית־פלסטינית נפרדת בשטחים הכבושים ו/או בירדן, העשוייה להתמזג ברבות הימים עם ישראל וליצור דבר־מה בדומה למדינה הפלסטינית הגדולה יותר עליה דיבר. אך הוא השיב רק :״עדיין איננו יודעים כיצד ייראו השלבים האחרונים של פעולתנו.״ אומנם, הצטערתי להיווכח עד כמה הם נאיביים ובלתי־מציאותיים, ועד כמה חסרה להם הידיעה המינימלית על ישראל והאומה הישראלית. … באותו זמן פירסם השבועון המצרי החשוב ,״רוז אל־יוסוף״ (שעורכו, אחמד חמרוש, מילא תפקיד מרכזי באירגון פגישת נאצר—גולדמן) ,כתבה, בה נאמר :״מישראל נשמעים לאחרונה קולות להקמת מדינה פלסטינית ולהכרה ביישות הפלסטינית. כל אלה מוכיחים כי בישראל קיימים כוחות״שלום שאין לזלזל בהם, הדורשים נסיגה מהשטחים הכבושים למען הסדר מדיני ושלום.
גליון 1752 (31 במרץ 1971), עמוד 34

הוא הציע להם אז להזיז את הגלגלים או ליצור את המגע שיאפשר הקמת מדינה פלסטינית. הוא אמר שלא איכפת לו מה לור; ץוא כנ רי יהיה גורל המלך חוסיין. הוא מוכן להכיר (זאב ב״מעריב״) במדינה פלסטינית משני הצדדים של הירדן, בתנאי שהנשיא שלה לא יהיה סולימן נבול־סי או ג׳ורג׳ חבש. … אם זה למלך שלם כדי להפסיק את הרכבל בשבת? חוסיין או למדינה פלסטינית! על כך יש שי מחהפ רי ד מן: יש לעיתים נושא, ויכוח.














