נמצאו 461 תוצאות עבור "חיים ויצמן"

הוא מצטט את זה האחרון שהגדיר את ביאליק, בנוסח ״כמו שהגיד פעם מי שהיה המשורר הלאומי הסי בה שהביאה את דבוטינסקי להסיר את כתר־השירה מביאליק היתה תמיכתו של זה בחיים וייצמן נגד ז׳בוטינסקי. ביסטריצקי מתעלם מכך שנוסח זה של המנהיג הרוויזיוניסטי מסביר, למעשה, את קטע ההשמצה על ביאליק בשירו של ה- משורר-הלאומני אורי צבי גרינברג ״כלב בית״ ,שבו החרה אחר משיחו וכתב: ״גם ביאליק, גאון השירה הזועמת/ , מי שהיה נבוזראדן בפיו /ומי שניבו כמו פתן נשך /את חלב הלב !

לפני 3$שנים הציע בעל קרקעות דמשקאי לחיים וייצמן לרכוש את כל אדמותיו עבור התושבות יהודית.

רק מתוך אידיאליזם? או מתוך הכרת-תודה אישית לחיים וייצמן, על המצאת כימיה חשובה? או שמא ניצלה בריטניה את העניין הציוני כמסווה מוסרי לשאיפתה להשתלט על ארץ־ישראל, אשר גם הצרפתים חמתה?

בעזרת ציטטות מדבריהם של אבות הציונות ומנהיגיה, מתיאודור הרצל וחיים וייצמן עד יוסף וייץ ומשה דיין, מראה סעיד כי לא נכונה הטענה שהציונות פשוט לא ידעה על קיומם של ילידים בפלסטין.

וגם אז נרגע סטאלין, בהבינו כי קאפיטליסט אמריקאי זכאי בכל זאת ל מכונית -הדורה וחדשה. אולם כאשר הוא פוגש בחיים וייצמן, כשזה נוהג בדולם מי ס הדור, פוקעת סבלנותו והוא מתפרץ לפני פטרום :״מה י לישראלי חסר חשי בות נתנו רולס רויס?

נחוג במרכז החלל באלבמה, (וושינגטון, מוסקבה) ,שהיה מקורב, בשעתו, לווינסטון צ׳רצ׳יל ולחיים וייצמן גם יחד. ברלין, יליד ריגה שבלאטוויה, הוא בנו של מהנדס, שהיגר לאנגליה לפני יותר מ־ 60 שנה, והזוכר עד היום את ביקורו הראשון בארץ, בשנת , 1934 שאותו סיים בפגישה מיקרית, שהרשימה אותו מאוד, עם סטודנט צעיר בשם אברהם שטרן, שנודע יותר מאוחר כיאיר, מייסד לחיי (לוחמי חירות ישראל) ומפקדו הראשון.

לכן בערה חמתו הצדיקה של יצחק ניסים, כאשר הובאו לידיעתו פרטי עצרת־האזכרה שעמדה להיערך לחיים וייצמן. הם חיללו את כל המסורות הקדושות.

נאומו הגדול של אבן בעצרת הזיכרון לחיים וייצמן היום 25 :שנה אחו׳ ״בריכת המריבה״ חוגגת את שגתה ה־ ,25 למרות מאבקם של דתיי ירושלים.

מבחינה זאת לא היה הבדל בץ זאב ז׳בוטינסקי וחיים וייצמן, דויד רזיאל ואליהו גולומב, רויד בן־גוריון ואברהם שטרן, משה שרת ומנחם בגין.

לכן בערה חמתו הצדיקה של יצחק נסים, כאשר הובאו לידיעתו פרטי עצרת־האזכרה שעמדה להיערך לחיים וייצמן. הם חיללו את כל המסורות הקדושות.

ביג׳י התרגז על פעילות הרב גסים, ביחוד אחרי שהטיל חרם על טכס האזכרה לחיים וייצמן, שנערך שלא לסי כללי המסורת. גם השרים הדתיים, שעצמאותו היתרה של הראשוך לציון הרגיזה אותם, לא תמכו בו הפעם, מתוך תקחיה שהרב יצטרך לבקש סוף־סוף את רחמיהם.

היה זה הוא שהופיע בפאריס, בימי ועידת־השלום של וורסיי, למחרת הפגישה ההיסטורית בין המלך פייסאל וחיים וייצמן, וביטל את ההסכם תוך 24 שעות* ,כפי שטען וייצמן.

נאומו הגדול של אבן בעצרת הזכרון לחיים וייצמן השבוע, וכניסתו לתפקיד נשיא מכון וייצמן, נחשבים לפתיחת מצעד שקט אך בטוח זה.

כלל הספר, עטוף כריכת קלף אמיתית, את כל דבריו מנאומו הראשון במועצת המדינה במוזיאון תל אביב, את הצעתו מטעם סיעתו לבחור בחיים וייצמן לכס הנשיאות ועד לדברי הוקרתו על בחירתו הוא לתפקיד הנעלה.

זאב ז׳בוטינסקי התיר לשרוף את גופתו. מכם נורדאו שנא את הדת, וחיים וייצמן בז לה. כל אבות הציונות ראו בדת היהודית, במיקרה הטוב ביותר, מעין.

יורשם הרשמי של ד״ר תיאודור הרצל וחיים וייצמן. שהגיע לתפקיד זה בקולות מפא״י עצמה.

בן- גוריון הוורגז על פעילות הרב ניסים, בייחוד אחרי שהטיל חרם על טקס ה אזכרה לחיים וייצמן שנערך לא לפי כללי המסורת הדתית.

זאת היוזה המחמאה הגדולה ביותר. הנשיא וראש־הממשלה באזכרה לחיים וייצמן כיפוח, קריש, מחיר היושב בברוקלין והמכתיב משם לא־גודת־ישראל קיצוניות לאומנית שאינה נופלת מזו של האיית־אללה.

״ על כך נכתבו תיאוריות אין־ספור. היו שטענו שהיה זה פרס אישי לחיים וייצמן, המדען הציוני, על תרומתו למאמץ־המילחמה הבריטי במילח־מת־העולם הראשונה.

יצחק שדה היה קיצוני מבן־גוריון, ובן־גוריון היה קיצוני מחיים וייצמן. כדאי לזכור. בפנים ובחוץ ערחת אמא יש לי שיטה פשוטה להבנת המתרחש באינתיפאדה.

הכותרת של מאמר־ר,השמצה היתה חסרת־תקדים לגבי אישיות כמו נשיא ההסתדרות הציונית, יורשם הרשמי של תיאודור הרצל וחיים וייצמן, שהגיע לתפקיד זה בקולות מפא״י מנזה.

.״ תולדות מתור המוזכרת המשו״דח אותו אולם מרווח של ארמון הנשיא בר חובות, ששימש בימי מלחמות העולם וה עצמאות כמקלט מפני התקפות מן האויר, מאכסן כיום עשרות ארגזי עץ ושבעה ארונות פלדה ירוקים־כהים, בהם מרוכזים רוב המס־מכים, המכתבים, התזכירים והפתקים שחיים וייצמן כתב ב־ 78 שנות חייו, בשש הלשונות (עברית, אידיש, רוסית׳ גרמנית, אנגלית, צרפתית) בהן שלט.

פעם היה זה מובן מאליו שנשיא־ישראל יאמץ לעצמו שם עברי בהיבחרו, אם לא היה לו כזה מלכתחילה. ויתרו לחיים וייצמן, מפני שהיה-זקן בעל שם עולמי, אזרח בריטי שבדרכונו היה רשום השם ״צ׳ארלס וייצמן״ .אבל אחר־כך באו בן־צבי ושזר, קציר ונבון.

ואילו רוב המנהיגים הבולטים של התנועה — מבנימין זאב הרצל ועד מכס נורדאו, מחיים וייצמן ועד זאב ז׳בוטינסקי, ראו בעיני רוחם את המדינה היהודית העתידה כמדינה חילונית, דמוקרטית, הומאנית, סובלנית ומודרנית.