נמצאו 461 תוצאות עבור "חיים ויצמן"

וזה, אגב, בניגוד גמור לפרופסור חיים וייצמן, המוסיף לשמור על תארו בסיפרי הלימוד ובתוכניות הטלוויזיה שלנו כל השנים הארוכות האלה, ואפילו בניגוד לפרופסור אלברט איינשטיין שתארו דבק בו כמו היה עוד שם פרטי.

ובעיקר: הוא לא תפס כי עתיד המדינה ייקבע על־ידי הכוח הפוליטי שישתלט ביישוב העברי בארץ. כמו חיים וייצמן, הוא ריחף בעולם, בעוד שדויד בד גוריון בא הנה בנעוריו ונשאר כאן.

הוא בישראל( .הכוונה היא, כנראה, לביתה של ורה הפך שרות עצמאי, הכפוף במישרין לראש .וייצמן, אלמנת חיים וייצמן, ברחובות). ו־ הממשלה. אולם כפי שמקובל בבריטניה, הסמלים אשה זו, המתוארת כ״ציונית שהיגרה מרוסיה״ נשארו גם אחרי שהמציאות השתנתה).

המדובר באקלים אידיאולוגי של תנועה שלמה, שתלמידיה וממשיכי דרכה והגיונו- שנתלה בקאהיר בעיקבות רצח הלורד מוין, בא לרטוש לקבל את בירכתו טרם צאתו ב״שליחות״ הלח״י לקאהיר ,״שליחות״ שממנה לא חזר, כידוע(פורת .)222 גם אין זה מספיק עוד לומר כי יש לראות ולהבין את הדברים על רקע זמנם, על רקע השינאה לבריטים שנראו בעיני ה״מקסימ־ליסטים״ שלנו כאוייבם העיקרי, על רקע ה־שינאה לתנועת העבודה בכלל ול״הבלגה״ בפרט, על רקע ההערצה למנהיגות כוחנית מסוג זה שהפגין מוסוליני, על רקע שינאה פתולוגית לגלות, ל״פזורה״ ,ל״גלותיות״ (בכך מצא עצמו רטוש, באורח אירוני, בצד אחד של המיתרס עם כמה מנהיגים ציוניים מהוללים — ואגב, גם חיים וייצמן נפגש ב־1934 עם מוסוליני שהביע התעניינות בנמל חיפה אין שום נסיבה מקילה בעובדה, הנכונה כשלעצמה, שאותה מציין אורי אבנרי במאמרו הנזכר(אמנם בהקשר שונה לחלוטין) ,כי .בימים ההם, טרם־אושוויץ, היו מושגים כמו אוריאל שלח־יונתן רטוש ,גזע׳ ו,דם׳ מטאפורות שגורות, אולי בהשפעת העולם הרוחני של הימץ האירופי מכל הסוגים׳ קורם כל, לא ״אולי״ ,כי א ם בוודאי!

בשייך אל־קסאם נתגלה קנאי המוכן למסור נפשו (המשך• בעמוד ) 50 * קאריקטורה של פלסטין משנת ,1936 שבה נראה אל־קסאם (למעלה) נותן הש ראה לברית בין נשאשיבי והמופתי, בעת שחיים וייצמן מסתכל בהם בדאגה, העולם הזה 2138 טמפון או־בה, הטמפון הקטן, הנוח והבטוח ביותר בעולם, נותן לך הרגשה חופשית ומשוחררת 365 ימים בשנה.

הנה הרצל, גדול הנביאים בתקופה המודרנית ונורדאו בעל הפתאוס של ישעיהו והניתוח של וולטיר• חיים וייצמן, איש המדע והמדיניות, אשר ידע להעלות בתוכו תרכיז מופלא של יהודי ממזרח־אירופה, מאוייו ותקוותיו בפני העולם הגדול׳ גם זכה לראות בפרי מפעלו וזה שלא זכה״, זאב ז׳בוטינסקי׳ ואותו איש רב־פעלים, אשר העיז והשיג״ — דויד בן־גוריון.

כי בהשודאה לקסטנר היו מנהיגי הסוכנות בארץ, ובראשם חיים וייצמן, דויד בן־גוריון ומשה שרת, חופשיים במעשיהם.

חגיגות העשור למדינה נפתחו על־ידי האנשים הממונים על כך בצורה המתאימה ביותר לאופי המדינה: יום לאחר שנתמנה כאחראי לחגיגות אלה, יצא מנהל יד חיים ווייצמן מאיר ווייסגאל למסע ממושך באירופה ובארצות־הברית.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הוזמן על־ידי חיים וייצמן לסייע לו במחקריו המדעיים, לטובת מאמץ המלחמה — תחילה בצרפת, ולאחר מכן בבריטניה ובארצות־הברית.

פעם אחרת נטל גיבתון על עצמו אישית להעביר שידור־חוץ מאולתר מטקס קבורת הנשיא הראשון, חיים וייצמן. הוא הכין לעצמו מראש חומר לרגעים בהם יווצרו חורים בתיאור ההלוויה.

לבסוף, כאשר קם להשיב, ציטט הרצוג אימרה של הנשיא המנוח, חיים וייצמן :״ההבדל היחידי בין מסי־בת־פרידה לאדם חי, לבין הספד לאדם שנפטר הוא — שבמיקרה הראשון יש לפחות אדם אחד המאמין בכל לבו לשבחים הנאמרים בדיון על התרת פעולת תנועות הנוער, במפלגה הליברלית, סיפר ח״כ משח קול, יושב־ראש ועדת החינוך של הכנסת, על בקשה מקורית של שתי בנותיו.

בשנת , 1947 שבועות מעטים לפני החלטת האו״ם על חלוקת ארץ־ישראל, ההצעה המצרית נמסרה לשגריר ישראל, יעקוב צור, על־ידי רובר בארא, עתונאי צרפתי התקיימה בנוכחותו שיחה ב ן חיים וייצמן, אז נשיא ההסתדרות הציונית, ועבד אל־רחמן חשוב, הנחשב למומחה בעניני המרחב.

הנשיא במבטא סקוטי מ\ר\ד מצבו של ד״ר חיים וייצמן הלך והשתפר, ארשת הדכאון על־פני מקורבי הנשיא ובאי- ביתו הלכה והתמעטה.

התכנית (המוזכרת בקצרה בספיר הזכרונות של ד״ר חיים וייצמן, מסה ונועש) לא נתקבלה על דעת המלך שהגלה את יועצו הבריטי, ורק ב־1948 כאשר אנשי מחתרת יהודיים החליטו, כביכול, במועצה ^!

החיילים המשוחררים בישראל יצטרפו אף ד,ם לחג זה, יבקשו לנצלו כדי לאסוף כסף להקמת בית הבראה בנהריד״ על מגרש שנתרם על ידי חיים וייצמן, ז מן קצר לפני מותו. מיעוטים *ליאספטי׳ המלה הערבית ו1אקפ פירושה לעמוד.

ההיסטוריה עצמה קבעה לו את מקומו כיור שו של חיים וייצמן. לא היה זה אלא מעשה של תבונה פשוטה לו היתד, הכנסת נותנת לעם את האפשרות לשים את חתימת• על פסק־דין זה.

היה דרוש תרוץ יפה, נעלה, שירכוש את לב האמריקאים, יכריח את הצרפתים לוותר בעל כורחם• התירוץ ניתן בפיו של חיים וייצמן. ראש הממשלה, אסקויט, רשם ביומנו :״לויד ג׳ורג ציפצף על היהודים, על עברם ועל עתידם, אולם חושב ששערוריה היא לתת למקומות הקדושים לעבור לרשותה ...של צרפת.״ הצרפתים, האיטלקים, הרוסים — כולם ראו בציונות, משך דור שלם, סוכנות של האימפריאליזם הבריטי.

ראש הממשלה מגיע בכנס מרצים על פעולות משרד־החוץ, שנערך השבוע מטעם מיני הל־ההסברה׳ סיפר שגריר ישראל בבריטניה, אליהו אילת, על פגישה שהיתר, לו בזמנו עם הנשיא הראשון, הד״ר חיים וייצמן. לפני שיצא לכהונתו בבריטניה, יעץ לו וייצמן שירחיב את חוג ידידיו וינסה לרכוש השפעה בקרב הדיפלומטים הצעירים, שבבוא היום יהיו בעלי השררה בבריטניה.

.״ בדרכו לקיבוץ, ביקש בלאפונטה להתעכב ליד קברו של חיים וייצמן. שם התייחד כמה דקות, צילם כמה תצלומים שד חמקוס ושל סיסמתו של וייצמן המקשטת את הכותל בכניסה לבית הנשיא המנוח.

כמי שהעריץ את ז׳ביו־טינסקי בנעוריו, והמעריך גם כיום את תרומתו הרבה להיסטוריה הציונית, אני מרשה לעצמי להעיר: מר בגין הנכבד, מדינת־ישראל היתד, קמה -גם בל׳ ז׳בוטינסקי. וגם בלי חיים וייצמן ודויד בן־גוריון. המדינה לא קמה תודות למנהיגים ועסקנים.

הדברים העתיקים באמת הם גלויות של ארץ־ישראל משנת ,1921 או אלבומים של הנשיא הראשון, חיים וייצמן משנת ,1950 שנקנו מאלטע־זאכן.

ועידתם הפוליטית הראשונה (ינואר )1919 מחליטה כי אין פלטטין אלא ״סוריה דרומית״ .אולם פייצל, המנהל מאבק מדיני ב״וועידת השלום״ בוורסיי, חותם עם הד״ר חיים וייצמן על הסכם של שיתוף־פעולה, שבו הוא מוכן לוותר על ארץ־ישראל ליהודים, בתנאי שתקויים ההבטחה לכונן ממלכה כל־ערבית במרחב.

ראוי אולי לפרושי או לשרטט את שתי מנקודת־מבט שונה, מהווה מנש הכסף ״אין מדינה נתנת לעם על מגש של כסף״ התמונות באופן תרשימי. מצד אחד הר״סיני חיים וייצמן שיכתוב של מעמד הר־סיני. כאן נעוץ השורש, עשן ועליו, בראשו, משה עם הלוחות, לוחות־השורש העמוק, של תחושת החילול, כפי שיתבהר האבן.

בכרך השביעי של חאינצקלופדיוז הסובייטית תואר נשיא ישראל, חיים וייצמן,, להנאתם של קוראיו שקונהו השבוע, בצאתו מתחת למכבש הדפוס, כמשרת האימפריאליזם הבריטי שעבר לאמריקאים כשהראשון נחלש, הוגדר כתוספת: ריאקציונר, מדכא עמלים וערבים.׳ אנשי שגרירות ישראל בוואשינגטון שבראשה עומד אכא אכן אספו 512 דולאר ( 183 לירות) לקרן החירום של הצלב האדום האמריקאי לטובת נפגעי השטפונות בחודשים האחרונים במרכז ארצות־הברית.