נמצאו 749 תוצאות עבור "חיים בר לב"

מתיר 12 הרמטכ׳לים לשעבר כבר הגיעו חמישה לשולחן־הממשלה (משה דיין, חיים בר־לב, יצחק רבץ, ייגאל ידין, מוטה גור) ורפול יהיה, נאווהברג, יחשל, ככל הנראה, השישי• זר לא יבין על לימור לי בנ ת כמריה מגדלגה, על צילום וציור, במיוחד בביינאלה, על אולי מפי אד ת חל ם ה מונצ ח ת בווידי או של יגאל תומרקין, על הפיל והבעייה הי הודי ת, על האין־קוד של שני דורו ת טורטן ועל יואל סלע ש־ה פ סי ד מ דלי ה אולימפית, בגלל ח שבונות של יום־כי־פורים שבין האדם למקו ם.

מישרד־הפנים, שבראשו עומד עדיין להלכה ראש־הממשלה, בעזרת שר־המישטרה חיים בר־לב, החליט להרוס 15 בתים ערביים בכפר הישראלי טייבה דווקא ערב כינוס המועצה הלאומית הפלסטינית, ובכך הבטיח הזדהות מי־רבית של הפלסטינים אזרחי־ישראל עם אחיהם בשכם ובאלג׳יר.

יש הטוענים כי זוהי תופעה שדבקה בצה׳׳ל מאז היום שלאחר מילחמת ששת־הימים, בימי רמטכ״לותו של חיים בר-לב, ושהיא הולכת ומחמירה מאז בכל השטחים.

יצחק שמיר השמיע את מליצותיו היומיומיות (״אין כל חדש״ ,״בכל דור ודור היו לנו צרות״ ,״העיקר לא לפחד ולא ללקות במורך־רוח״) ,ודוברי מיפל־גת־העבודה החזיקו־החרו אחריו(חיים בר־לב :״להילחם בהתפרעויות כאילו אין בעיה מדינית, ולטפל בבעייה המדינית כאילו אין התפרעויות״).

אין ספק שראשי המישטרה מסכימים לכך, שהרי אחרת היו מדכאים את התופעה ביר״ברזל. אין ספק שהשר חיים בר־לב מסכים לכך, שהרי אחרת היה הוא, בשתי שנות כהונתו בתפקיד זה, שם לזה קץ.

פגשתי בו כשהיה שגריר ישראל בארצות־הברית, ואני שימשתי כיועץ בסנאט. גם חיים בר־לב נמנה עם חבריי פה. הוא חיפש עורר־דין, כשחשב לכתוב ספר כ־ 12 שנים לפני כן.

יצחק נבון שומר לו טינה מפני שברעם הציע, עם הקמת הממשלה הנוכחית, להדיח את נבון ואת חיים בר־לב. נראה שאין לברעם בסיס־כוח מוצק, ושאין לו גם השאפתנות הדרושה כדי להיאבק כיום על המנהיגות.

היו פירסומים שעומדים להחליף את יצחק נבח, חיים בר־לב ואותי. פגשתי את נבון בכנסת. ניגשתי אליו ושאלתי.

כיפה אחת: עוזי ברעם (״מראשי,כוח 17׳); משה שחל (״באחרונה ניכרת אצלו הפשרה״); יעקב צור (״גד יעקובי ב׳ ולא יותר״); חיים רמון (״תומך בגיוס בני ישיבות״); אברהם כץ־עוז(״קיבוצניק״); דויד ליבאי (״תומך בשינוי שיטת הבחירות״); עמיר פרץ(״הצהרות ליברליות מתקדמות׳); מיכה חריש (״חניך בני־עקיבא ששכח את העבר״); בנימין בן־אליעזר (״לא קרוב לשומרי המסורת׳); גדליה גל (״נציג המיגזר החקלאי, שקוע עד מעל לאוזניו באספסת ובתבן״); רענן כהן(״פרווה״); אלי בן־מנחם (״פעיל שכונות״); משה ארנס(״מסוג היהודים שגם חסידי חב״ד לא יצליחו להניח להם תפילין׳); יגאל הורביץ(״אינטרסנט״); אהוד אולמרט (״נהנתן״); פסח גרופר (״על ,אירישקיים׳ אין מה לדבר״); עוזי לנדאו הזהב ו״חוסר עניין מוחלט״); שרה דורון(״לוחמת ותיקה נגד תיקון חוק השבות״); זלמן שובל (״חקיקה דתית היא עבורו נושא לסחר־מכר״); יהושע שגיא(״איש מודיעין״). 2כיפות: יצחק רבין(״מגן בעיקביות על שמירת הסדר דחיית שרותם של בני- הישיבות״); עזר וייצמן(״תמורת שלום הוא מוכן ללבוש גם שטריימל״); מרדכי גור (״תומך בהידברות״); חיים בר־לב(״מפא״יניק טיפוסי״); שימעון שטרית (״שורשים דתיים בלי ענפים״); אלי דיין (״מקפיד להתרחק מדתיים״); מיכאל בר־זוהר(״הזרם המרכזי״); עמנואל זיסמן (״חסר חושים״); משה ניסים (״עמד בתוקף נגד דרישות לחקיקה דתית״); בנימין זאב־בגין(״ברא כרעה דאבוה״) פנחס גולדשטיין(״שוקל כל הצבעה לגוף טובות ההנאה הנשקפות ממנה״) :חיים קורפו(״שכח שורשיו״); יהושע מצא (״משתפר״); יוסי גולדברג (״שיתף פעולה״); גדעון גדות (״איננו מחבב חקיקה דתית״): 3כיפות: ישראל קיסר (״מסורתי״); שושנה ארבלי־אלמוזלינו(״תומכת בחקיקה דתית״); רפי אדרי(״חלק מהדתיים מתגעגעים״); יוסי ביילין (״יד ימינו של שימעון פרס, שהעניקה לח״כים הדתיים כ־ 50 מיליון ש״ח ומוכנה להוסיף עוד כהנה וכהנה״); אפריים גור (״יוצא גרוזיה ממישפחה מסורתית״); עדנה סולודר(״דוגלת בהידברות עם הרבנות״); מיכה גולדמן(״חבר קרוב לרב הרצל מכפר־תבור״); דויד לוי (״יחס חם למסורת ולרבנים״); יצחק מודעי(״בממשלה צרה יהיה הראשון לפקוד את בתי האדמו״רים וגדולי־התורה״); אריאל שרון(״כמעט מועמד ל,אור שמח משה קצב(״דתי ללא כיפה״); אהרון אבו־חצירא (״פעילות מוגברת רק בכספים״); יעקב שמאי (״לקראת הבחירות משפר במרץ את קשריו״); עובדיה עלי(״עם כיפה״); ראובן ריבלין (״עדיין על הגדר״); שימעון פרס(״תקוותן האחרונה של המיפל־שמיר״).

הדברים לא נאמרו במפורש, אולם ניתן ליבו ושיכלו של שר־המישטרה, חיים בר־לב, שיצטרך להכריע בעניין: המפכ״ל הנוכחי, רב־ניצב דויד קראוס, ושישה ניצבים: יהושע כספי, יעקב טרנר, גבי עמיר, יגאל מרכוס, משולם עמית ולוי שאול.

הרעיונות שהכעתי כאן כאים להגכיר ולכסם עוד יותר נוהג זה. לא נותר לי אלא לצרף את ברכתי לחיים בר־לב, אחד הרמטכ״לים הגדולים של צה״ל ואישיות כובשת־לב מאין כמוה, ואת הרמטכ״ל החדש, המסמל את רוח צה״ל מאז ימי הפלמ״ח ועד היום.

הממונה לשעבר על שירותי הביטחון וחיים בר־לב, בהם נתקל ברחוב ונכנס לשיחה.

הסביר עמדה זו כלפי החוג הרעיוני החדש המזכיר חיים בר־לב :״יש להתכנ סויות כאלה דינמיקה משלהן.

מילחסת־הגנרלים עוד ביום הראשון של המילחמה, ודרס כל מי שעלול היה להפריע לו לצאת מן המילחמה כמנצח הבילעדי — דויד אלעזר, שמואל גונן, חיים בר־לב, אברהם אדן. חלקו בניצחון הצבא בדרום היה חשוב אף מצומצם — אולם בתודעת הציבור נקבע כי הוא נחל את הניצחון לכדו, כענק בין גמדים.

פעם הגשתי לכנסת הצעה סודית לסדר־היום׳ על סמך מידע שקישר אותו להריגת שבויים בעת מירדף אחר פידאיון( .הרמטכ״ל דאז, חיים ביר-לב, הזמין אותי ללישכתו ושיכנע אותי כי לא גאנדי ביצע את המעשה הנתעב, אלא קצין מסויים, שנהרג זמן קצר לאחר מכן ).בפעם אחרת, כאשר ירה גאנדי בערבי זקן ובלתי־שפוי, שעמד על גג בחברון וזרק אפנים, גיניתי אותו מעל במת הכנסת.

. * מזצנופה חליל מסביר את העיר, כשלידו חיים בר־לב, בוטרוס בוטרוס־ע׳אלי, אבא אבן ושימעון פרם

היסודות הקיצוניים בעולם הערבי ובאש״ך נאמר כי ״המילחמה היא עניין נו לקרב, כשם שחסידי קו בר-לב (ובעילשכנע את בעלי־הדיעה כי ניתן לסלק רציני מדי מכדי להשאירו כידי קר חיים בר־לב עצמו) טוענים כי מעוזי את ישראל מן השטח במחיר סביר.

היה זה הסיפור לפיו חוששת גולדה כי תלך ותאבד את צלילות־דעתה, ולכן, כאשר פנו אליה בשעתו בבקשות שתמ שיך בכהונתה, שאלה את השר חיים בר־לב ,״ואם תרגישו שאיני בכושר, האם תגידו לי את זהי״ מישרדו של בר־לב מיהר להכחיש כי דברים מעין אלה נאמרו בכלל אי־פעם.

עמית הזמין אליו למישרדו את אלופי־המיל המיפלגתיים — חיים בר־לב, אהרון יריב ויצחק רבין, ייחד עם אנשי־יד,כלכלה של חבות־העובדים שעימם הוא יקשור ג־ ׳טניכ״ל חברת כור.

לראייה, הם מצביעים על ה־מיכתב ששלח חיים בר־לב לגורודיש בתום הקרבות, בו אישר ללא סייג את פעולותיו, בירכו מקרב לב על צורת ניהולו את המילחמה.

להלן מונה בן־פורת את התומכים החדשים ברעיון היישות הפלסטינית: שר המשטרה לשעבר, אליהו ששון, שבמאמר בהארץ לפני כחודש טען כי ״יש להכיר בפלסטינים כצד במשא־ומתן.״ הרמטכ״ל, רב־אלוף חיים בר־לב, שבאפריל 1968 טען בשידור רדיו :״אין אפשרות לחסל את הטירור עד אשר יהיה פיתרון והסדר לפלסטינים.״ ראש עיריית ירושלים תדי קולק, שלדעת בן־פורת ״הצהרותיו, על אף עיר־פול מסויים וחרף הכחשות שניכפו עליי, מצביעות בלי ספק על הכרתו ביישות הפלסטינית.״ השר ללא תיק שמעון פרס, שהעלה לא מכבר בהרצאה רעיון על הקמת שלושה חבלים בארץ־ישראל (חבל ישראל, חבל עזה וחבל הגדה) עם שלטון בית בעני־נים מקומיים ושלטון ישראל בכל הנוגע לענייני חוץ וביטחון.

היה זה ויכוח מעניין במיוחד, מפני שארבע שנים לפני־כן ערך אבנרי ויכוח דומה עם רב־אלוף חיים בר־לב עצמו, כאשר בחרנו בו כאיש־השנה תשכ״ט, על רקע ׳מילחמת ההתשה והקמת קו בר־לב.

ואם את מקומו ימלאו אנשים קטנים וחסרי כאריזמד, כיצחק רבין, חיים בר־לב או ישראל טל. שלא לדבר כבר על יגאל אלון, שמעון פרם ואפילו פינחס ספיר.

יוסף אלמוגי, היורש המיועד של כס מזכ״ל ההסתדרות, הפך באורח פלא למגן הפועלים־ נאם נאום שמאלי חוצב־להבות. חיים בר־לב, שהציע פשרה שנתקבלה על דעת התעשיינים, מצא שאינו מעודכן.