חיפוש: "זאב ז'בוטינסקי"
נמצאו 518 תוצאות (מציג 401 עד 425)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2038 (22 בספטמבר 1976), עמוד 29
היא גידלה דורות של מנהיגים זהירים, מפוכחים, שכילכלו את מעשי התנועה בזהירות, ולעיתים אף ב־זהירות־יתר. אפילו איש מבריק כמו זאב ז׳בוטינסקי, שהיה לאומן אירופי חי׳לו׳ני-רומנטי, נראה לה קיצוני מדי, והיא לא הניחה לו לקבל לידיו את המנהיגות.
גליון 2079 (6 ביולי 1977), עמוד 23
עוד לפני קום המדינה היד, תמיד אחוז הרבה יותר גבוה של -,ספרדים״ בתנועה הרוויזיוניסטית, בבית״ד ובאצ״ל, מאשר באירגוני השמאל. זאב ז׳בוטינסקי, שהיה אשכנזי- למהדרין, אירופאי מובהק, יציר התרבות של אודסה ואיטליה, חניך הלאומנות האי רופית של סוף המאה שעברה — מצא קהל של מעריצים כימעט-אוטומטיים בריכוזי התימנים, בשנונת־ד,תיקווה ובשעריים.
גליון 2078 (29 ביוני 1977), עמוד 57
עד אז אלד כדרכיו של מורי ורבי זאב ז׳בוטינסקי, כפי שעשיתי אי-שם כארץ רחוקה כימים הרחוקים של נעורי, ואכרע ביד לפני הפלוראליזם של ימי דורי.
גליון 2072 (19 במאי 1977), עמוד 34
.״ מגיעה בעלת־הבית, זאבה. הקרוייה על שמו של זאב ז׳בוטינסקי, אשה צעירה ב־סביבות שנות השלושים לחייה.
גליון 2085 (17 באוגוסט 1977), עמוד 17
״ נכרת ז׳מטינסקי היתר נבוכה, שהרי ״נתפסה על חם״ .היא התבלבלה, וכמקום לענות בעברית — ניסתה לשכך את זעמו של ז׳כוטינסקי בשיחה רוסית קולחת. זאב ז׳בוטינסקי עזר לאישתו לרדת מהסולם, וכשעמדה על שתי רגליה על הרצפה — אמר לה בחיבה רבה :״גברתי, הפרת את ההסכם והוא איננו קיים עוד.״ ובפנותו אלי אמר :״לוו אברמוביץ, יואיל לתת לי סיגריה״.
גליון 2147 (25 באוקטובר 1978), עמוד 36
תיאודור הרצל עצמו קבע שאנחנו נהווה, בארץ, חלק מן החומה של המערב נגד הברבריות של אסיה. חיים וייצמן, זאב ז׳בוטינסקי, ודויד בן־גוריון האמינו שמדינת־היהודים, לכשתקום, צריכה להיות חלק מן העולם המערבי — לא רק מבחינה תרבו תית, אלא גם מבחינה פוליטית.
גליון 2221 (26 במרץ 1980), עמוד 50
אורי אכנרי: זה ההבדל בין האוטופיה ובין המציאות. זאב ז׳בוטינסקי האורים והתומים של הממשלה הזאת, כתב במאמרו המזרח מ־( 1926 שהוא, דרך־אגב, מאמר־שיטנה נגד עדות־המיזרח) :״דת בארצות התורבתות באירופה אינה מתערבת לא בתהליכי התחיקה, לא בפילוסופיה, לא במדע ולא בדיאטה יש) לעמוד בכל תוקף על־כך שאנו, היהודים שייכים למערב, ואין לנו שום דבר משותף עם המיזרח.״ לדעת ז׳בוטינסקי, מכיוון שהמיזרח אינו מפריד בין הדת והמדינה, אין לנו דבר משותף עם המיזרח.
גליון 2278 (29 באפריל 1981), עמוד 32
העורבים הם ביעלי זיכרון מצויץ, ואין הם שוכחים. עד-אין־דור, כפי שאמר זאב ז׳בוטינסקי, בתירגום שירו של אדגאר אלן פו.
גליון 2434 (25 באפריל 1984), עמוד 27
כאשר נחה עליו עין המצלמה, הוא זעק לעבר אנשי־המערך :״אני שייך לתנועה המגשימה את דבריו של זאב ז׳בוטינסקי שאמר ...אה ...אה ...אה ...שם ירווח משפע, עושר ונחת בן־ערב בן־נצרת ובני״...
גליון 2433 (16 באפריל 1984), עמוד 10
אבל גם סיגנונו של בגין לא היה כסיגנון ז׳בוטינסקי. היה זה זאב ז׳בוטינסקי בכבודו ובעצמו שהישווה בשעתו את סיגנונו של בגין לרעש של דלת המסתובבת על צירים חלודים.
גליון 2458 (9 באוקטובר 1984), עמוד 15
הוא מפליג בשבח הפוגרומים, העוזרים לציונות, ומצטט את זאב ז׳בוטינסקי לאמור :״האנטי־שמיות היא כינה, שנשיכתה מעוררת את האדם הישן.״ כאשר שואל אחד הנוכחים אם גם היטלר אינו אלא כינה, משיב השליח בזעם: ״אלמלא היה היטלר קיים, אנחנו הציונים הבית״רים, היינו צריכים להמציא אותו!
גליון 2339 (30 ביוני 1982), עמוד 38
ד״ר יוחנן באדר סיפר ילי שפעם נשאל זאב ז׳בוטינסקי להשקפת־עולמו. המנהיג הרוויזיוניטטי השיב :״יקרא את שירו של היינה, ״אל אדום״ (כלומר: פנייה אל בני־אדום, כשהכוונה היא אל הגויים ביכלל) .כאשר כתבתי את הכתבה על איש־הישנה מנחם ׳בגין, בתום תשל״ז, סיכמתי את השקפת־עולמו של בגין באותו שיר, שתירגמתיו לצורך זד, מגרמנית.
גליון 2325 (24 במרץ 1982), עמוד 40
בגין דגל כל חייו בעיקרון- הבוררות, ורק לאחרונה אמר למתנחלי־ימית, תאווי- הכסף, כי אין שיטה צודקת יותר בעולם מאשר בוררות. זאב ז׳בוטינסקי המנוח הפך את הבוררות לעיקרון מקודש, תשובה למילחמת־המעמדות של הסוציאליסטים.
גליון 2317 (27 בינואר 1982), עמוד 36
הרצל הוא לא נשאר יחידי בגישתו. זאב ז׳בוטינסקי, שחונך ברוסיה ובאיטליה, לא השתגע אחרי הגרמנים.
גליון 2382 (27 באפריל 1983), עמוד 12
מצאתי את עצמי לא רק בחברת נעמי שמר, חיים חפר ומשה וילגסקי, אלא גם בחברת זאב ז׳בוטינסקי (מני דן עד באר־שבגב שיר ביתר) ,אברהם (״יאיר״) שטרן (חיילים אלמונים) ,נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי.
גליון 2373 (23 בפברואר 1983), עמוד 4
אך אם כן הדבר, יידע־נא כי התנועה כולה מתעבת את מעשהו ומקיאה אותו מקירבה• ״כמי שחונך ברוח ההדר ה־בית״רי, פרי חזונו של מורי ורבי, זאב ז׳בוטינסקי, אני מוקיע את מעשה הנבלה. שום אדם המסוגל להרים יד על יהודי, להכותו, לבעוט בו, לירוק בפניו, לקלל ולגדף אותו, בשל דיעותיו — לא יהיה לו מקום בתנועתנו.
גליון 2304 (28 באוקטובר 1981), עמוד 18
״ להדגמת נהיה זו נזכיר שנים בלבד, מני רבים. זאב ז׳בוטינסקי כתב עוד בשנת 1930 בדונו, במיבטא העברי הרצוי : ״...אנחנו אירופיים וטעמנו המוסיקלי הוא טעם אירופי, טעמו של רובינשטיין ומנדלסון וביזה.״ הסופר חיים הזז כתב (״מעריב״: )14.9.66 , ״אנו הולכים על עברי פי תהום מבחינת הלבנטי- ניזם !
גליון 2398 (17 באוגוסט 1983), עמוד 21
הוא הראה.להם את תמונותיהם של חיים וייצמן, זאב ז׳בוטינסקי ודויד בן־גוריון, אך הערבים העוו את פניהם בבוז .
גליון 2565 (29 באוקטובר 1986), עמוד 11
אם ניטול לודינו את גליון העיתון של היום, נמצא שכל הכתוב בעמודו הראשון הוא תוצאה ישירה של התפיסה הבו־גוריונית — החל בפיגוע של ״המחבלים״ וכלה באיגרת הנשיא רונלד רגן לראש־הממשלה, חניכו של זאב ז׳בוטינסקי. בן־גוריון היה מנהיג כזה. הוא החזיק בראשו תמונה ברורה של דמות המדינה אשר צריכה לקום
גליון 2495 (26 ביוני 1985), עמוד 11
אך למעשה אינה אלא מהדורה חדשה של התנועה הרוויזיוניסטית של זאב ז׳בוטינסקי. מיפלגה זו קמה בשנות ה־ ,20 והיתה לה, מן הרגע הראשון, דמות מגובשת.
גליון 2506 (11 בספטמבר 1985), עמוד 9
ואילו רוב המנהיגים הבולטים של התנועה — מבנימין זאב הרצל ועד מכס נורדאו, מחיים וייצמן ועד זאב ז׳בוטינסקי, ראו בעיני רוחם את המדינה היהודית העתידה כמדינה חילונית, דמוקרטית, הומאנית, סובלנית ומודרנית.
גליון 2506 (11 בספטמבר 1985), עמוד 35
בלשון אחרת: כל תוכנית־שלום היא בבחינת .זמירות״ ש אץ בהן ממש, ו א לו האיבה הערבית היא ניצחית, בבחינת נ תץ ש אץ לערער אותו, ו ש מולו צריכים להקים כוח צבאי מרתיע. את אותם הדברים אמר זאב ז׳בוטינסקי 40 שנה לפני כן, ב מאמרו.קיר הברזל״
גליון 2659 (17 באוגוסט 1988), עמוד 7
בל מנחם בגין הוקסם. כתלמידו של זאב ז׳בוטינסקי, אדם ששלל תכלית שלילה את הישראלים לא הבינו זאת.
גליון 2626 (30 בדצמבר 1987), עמוד 11
היה זה שיר ביתיר, הימנונו של זאב ז׳בוטינסקי, שלמדתיו בימי נעוריי באצ״ל.
גליון 2576 (14 בינואר 1987), עמוד 28
ערב הוועידה האחרונה נהוג היה במצודת זאב, בקרב פעילי מחנות שמיר־ארנס, לכנות תופעה זו סכנת הרוב או, כפי שטבע זאת באמירתו המפורסמת רובי ריבלין(יו״ר סניף- חרות בירושלים, ואיש מחנה־שמיח, לאמור: תנועת־החרות נאבקת על דמותה, האם תהא זו תנועה מיסודו של זאב ז׳בוטינסקי או מיסודה של בית־שאן. כחלק מהתמודדות בסכנת הרוב, שמגלמים לוי ומחנהו, ניתן להבחץ בהופעה ובחיזוק המרוכזים של מה שקרוי דור ״הנסיכים״ — בחינת התכווצות נוסטאלגית של תנועת- ז׳בוטינסקי סביב יצירי חלציה האמיתיים.
