נמצאו 240 תוצאות עבור "ועדת אגרנט"

השאלה הגדולה היא: האם מישרד-החוץ ככלל ערדך לכך ץ מחלקת־יהחקר התדלדלה כתקופת כהד גתס של גולדה מאיר ואכא אכן, והפכה קליפה ריקה. דו״ח־הביניים הראשון של ועדת־אגרנט מצביע, בצדק, על מחדל הרה-אסון זה, שהותיר את אמ״ן כגוף היחידי המסוגל להעריך מידע מהעולם הערבי.

שר-מישפטים כזה עשוי להביא אותנו תוך זמן קצר מ יש פטי (ראה ליו ם־ כי פו ר דו״ח ועדת אגרנט על ״מחיקת שא לות נוקבות״ וכו׳) ,ולכן עליו להסיק את המסקנות ולפנות את מקומו לפני שיתרחש האסון.

כאילו כאישור רשמי לכד, עמד בשבוע שעבר להתפרסם גם הדו״ח המסכם של ועדת־אגרנט, שנועד לקבור סופית את מח דלי המילחמה.

אחריות פלילית המאמר ״העיוות״ (העולם הזה )1910 הי׳ה ניתוח קר ושקול של הדו״ח החלקי של ועדת אגרנט. משום כך הוא היה מזעזע באמיתויות המופיעות בו שנעלמו ממרבית הפרשנים בעיתונות היומית.

ובוודאי אפשר לצפות ממנה לאותו 0טנ־ זזו לשועה: ובסעיף 26 לדו״ח החלקי של ועדת אגרנט !מיום , 1.4.74 מוזכרים שני מיסמכיס, שערך בשעתו סגן בנימין סיימן־טוב, ואשר על תצלומים ׳מ,הם הסתמכה הוועדה לצורך מסקנותיה בעניינו של סגן־אלוף גדליה.

.״ טובר והאלוף חופי נראה כמי שעשוי לצאת 1קי ביותר, מכל מפקדי צה״ל בדו״ח ועדת אגרנט. עוד לפני שנפלה ההכרעה, הבהיר חופי כי יראה ב מינויו של האלוף גור כ־רמטכ״ל הבעת אי־אימון בו וייאלץ להת פטר משירות פעיל בצה״ל.

כך שנהיה מוכנים לכל דבר. למשל, כאשר תבוא ועדת אגרנט עם הדו״ח שלה — נהיה מוכנים, ונגיב מייד !

,״אם ארגיש שבדעת־הקהל רווחת סתירה בין תפקידי כסבקר־המדיגה לפני מילחמת יום־ד,כיפורים, לבין חברותי בוועדת־אגרנט החוקרת את מחדלי המיילהמה, אפנה את מקומי בוועדה,״ אמר הד״ר נבנצאל. … ׳מבקר־המדיינה אינו צריך לפנות את מקומו בוועדת אגרנט. עליו להשאר בה וכחבר ועדת אגי־נט לפטר את ׳מבקר־המדי־בה מתפקידו, כמי שנושא גם יכן ׳באחריות למחדלי המילחמה. … הוא התגלה כחלק מהמיימיסד השילטוני, הנושא באחר יות למד, שאירע במילהמת י׳ום־הכיפורים. על הסכמתו להשתתף בוועדת־אגרנט, אח די ולאור !מה שידע — יש רק לתמוה.

אמר אחד השכנים לכתב הארץ: השכנים התרגזו מפני שגם אחרי ועדת-אגרנט לא הוריד זעירא את הראש ולא התהלך בין שכניו בהכנעה ובהשפלה עצמית.

דומני •שהיא חבוייה באותה מילת־קסם מבית־מידרשה של ועדת־אגרנט: הקונספ ציה. כ־שיש קונספציה נוקשה, אין תבונה ואין שיקול־דעת.

ף* אחד באפריל 1974 פירסמה ועדת־החקירה הממן ^ לכתית דו״ח ביניים על מחדל יום־הכיפורים. היא נקראה ״ועדת־אגרנט״ .אך בל ילד ידע שזוהי ״ועדת ידין״.

וכהוכחה ליכולת שיתוף־הפעולה וההבנה ביניהם, הם יגישו את דו״זז ועדת אגרנט, שבו טיהר יגאל ידין את משה דיין מכל אחריות אישית או אחרת למחדלי מילחמת יום־הכיפודים.

הציבור הישראלי לא רצה לשאול ולא רצה לחקור, כי הוא יודע בסתר־ליבו את התשובה: כשנתיים האחרונות כיהנה ממשלת־המשד, ממשלה שהמשיכה כדרכה של גולדה מאיר מכל הכחינות, בהתאם לנסיכות הזמן. ועדת־אגרנט הטילה את מלוא האשמה על שניינדשלושה קצינים, שטעו בהערכת ההכנות של האוייב, ביגלל ה- ״קונספציה״ של אמ״ן.

תנועת־המחאה הגדולה, ששטפה את הארץ באפריל .1974 דו״ח ועדת־אגרנט, שטיהר את הדרג המדיני, זיעזע את המדינה.

אילו נכשל המיבצע היה שר־הביטחון שימעון פרם, מכריז אל־נכון כי ועדת־אגרנט כבר קבעה שאיו לשר־הביטחון כל השפעה על צה״ל, וכי אינו אחראי למעשי הרמטכ״ל.

גם ההורים השכולים של מילחמת יום־הכיפורים, לדבריו, אינם רואים את אחריותו למחדל בצורה אובייקטיבית, ועובדה, ועדת-אגרנט החליטה שהוא אינו אשם. אלא מי אשם 1לא אתפלא אם דויד אלעזר מתהפך בקיברו למישמע חוצפתו התהומית של האיש.

חיים גורי: אני, אישית, אינני מכיר רכים שניחשו ב־48׳ ,בי כתוך שלושים שנה תערוך ישראל עוד ארבע מילחמות גדולות ועוד מאות קרבות כחינת ״המיל־חמה שבין המילחמות״ .שצה״ל יגיע ל שארם אל־שייך ולליטני, שיהיו ישובים עיבריים כרמת־הגולן ולאורך הירדן, שירושלים המאוחדת תוכרז כבירת ישראל, שגימנסיה ״הרצליה״ תיהרס, שיחובר דו״ח ועדת אגרנט, שיפורסם דו״ח ועדת שימ תן על פשע מאורגן כישראל שיעלו לאדן וכך ובך ושיירדו ממנה כך־וכך, שש״י עגנון יזכה בפרס נוכל ומכבי ת״א מלחמת תרבויות ״אתה אמרת!

— על כן — מה אנו מתפלאים על קרייסקי? ולעצם העניין: החלטות ועדת אגרנט פגעו קשות בדדו המנוח, בלי להתייחם כלל לשר־החוץ של היום, משה דיין.

המחדל שלאחד המחדל. אחרי המילחמה ישבה ועדת־אגרנט על מדוכת ״המחדל״ .אולם מעולם לא נערכה חקירה ממלכתית מוסמכת של * עורך העולס הזה, אלרי אבני רי, הציע אז לאחד השרים המרכזיים בממשלה, פינחס ספיר, הקלטה סודית, שבה הודיע עבד-אל- נאצר על נכונותו לכונן י ח סי ם דיפלומטיים וכלכליים עם ישראל, תמורת החזרתם של השטחים.

אני מקווה שאספיק לחיות כשיפרסמו את המימצאים הסודיים של ועדת־אגרנט ואוכל לקרוא אותם. המילחמה הזו מעניינת אותי

אם זה תקדים, אם הכוונה היא רקלשבור את העקרון שנקבע על־ידי ועדת אגרנט, כפי שגובש בפרקטיקה של שש שנים ; אם רוצים להפר את הצמידות הבלעדית למדד־היוקר — בי אז אסור לסטודנטים בשום פנים להיכנע.

דממה ברגע המכריע * 8באוקטובר הוקלטה רשודהקשר של אוגדת באשר נתמנתה ועדת-אגרנט, החליט מי שהחליט לא למסור את סרטי-ההקלטח לאיש.

האם מפליגה הספינה לקראת אור האמת — או שמא זהו מסע ארוך אל תוך האפלה הגוברת ץ כבל שמתארך מסע זה, כן גובר החשש שוועדה זו עלולה לגרום לא רק עוול משווע ליחידים — אלא אף לגרום נזק בל־יתוקן למושגי־היסוד של שילטון־ה־חוק, ולהרוס את הכבוד הבלתי־מעורער שרחש הציבור עד כה למערכת השיפוט. עי ועדת-אגרנט — דדו, גורודיש, זעירא, גדליה ועמיתיהם — נתונים כמצב בלתי-נסכל: נגרם להם עוול משווע, מכלי שיוכלו לצפות לעזרתם של מכשירי־הצדק שנועדו לכך*.

השתתפותו בניהול ״אבירי־לב״ רק מספקת הוכחות נוספות, למי שזקוק להן, עד כמה נכונות קביעות ועדת אגרנט בגינויו; ואם במהלך סקירת וניתוח מבצע הצליחה לא יוזכר גונן אלא בעיקר בד-לב, הרי זה לא מפני שגונן איננו שותף מלא ואחראי לשגיאות, אלא בר־לב הוא שהיה ״המפקד במקום״ ולכן מתאים לראות אותו כמגלם ״הפיקוד הגבוה״ ומעשיו.