נמצאו 484 תוצאות עבור "העסק הביש"

מאלף במיוחד הוא המילון השימושי של בר, בו אינו חוסך מאומה החל מהגדרתה של ישראל (״טריטוריה זעירה ללא עומק, עם גבולות ארוכים וחשופים, עיר־בירה מחולקת וארץ מחולקת״) וכלה בתיאור יוזמי עסק־הביש (״מקיאבליס־טים אינפנטיליים״) .דיוקני בזק אחרים של בר: י • עבדאללה (סבו של חוסיין.

בין השאר: • ההודעה כי בן־נוריון נזוכן היה להעיף את הקצין הבכיר, בתנאי שלבון לא ידרוש טיהור( .למחרת היום הכחיש זאת בן־גוריון בשצף־קצף) 9שהקצין שהביא לו את ההוכחות על הזיופים (ושנשלח אליו על־ידי פנחס ספיר) טען לאחר תכן כאילו לבון הודח בפניו ב היסח הדעת ונתן את ההוראה לעסק הביש, ״איך זה קורה, שראש הממשלה ושר הבט- חון, שאדם הגון וטוב ושליח נאמן של ההגנה וצר,״ל, שהשתתף בהרבה דברים מסוכנים — מוסר עדות־כזב מטופשת כזו?

מאבק־הבחירות יזכיר את שיאי האיוולת של עסק־הביש, ואת הסכנות הפנימי.ת שנתגלו בפרשה.

בימים שהלוי היה עסוק בפרשת קסטנר, אירע במצריים עסק־הביש המפורסם. במרכזו עמד האיש שנשלח על־ידי ראש אמ״ן, בנימין ג׳יבלי, לפקד על ביצוע התוכנית האווילית לפוצץ מוסדות אמריקאיים ובריטיים בערי מצריים.

האחים ישבו במעצר בכל ימי שלטונו של עבד־אל־נאצר, שראה בהם את האוייב המסוכן ביותר של המישטר, אחרי שהתנקשו בחייו ואחרי שראשיהם הוצאו להורג בשנת 1954 (סמוך לעסק־הביש המפורסם). האחים, גוף ימני־לאומני־דתי־קנאי, התקיימו מאז במחתרת, החזיקו מעמד והתחזקו.

משה שרת ישב משך כל ימי כהונתו כראש־הממשלה על הר־געש, ללא היכולת לפקח על מעשיהם החשאיים של שר־הביטחון פינחס לבון, הרמטכ״ל משה דיין, ומג- כ״ל מישרד־הביטחון שימעון פרס, שניהלו קנוניות מסובכות איש נגד רעהו, אך כולם יחד רימו את ראש־הממשלה בהנאה רבה. על רקע זה צמח, בין השאר, עסק־הביש המפורסם של .1954 כאשר חזר בן־גוריון לשילטון, ניגש תחילה לחסל את שרת ולפרק את הגוש המתון בממשלתו.

ללא תאריו ב־ 12 בינואר 1955 הגישו השופט יצחק אולשן והרמטכ׳׳ל בדימוס יעקוב דורי את מסקנות חקירתם, בנוגע לעסק־ביש במצריים. שרת צירף ליומנו פתקים בכתב־ידו, ובהם כמה ממסקנותיו על דו״ח אול־שן־דורי )1לבון אינו יכול להישאר שר־הבי- טחון. )2דיין אינו יכול להישאר רמטכ״ל. )3ג׳יבלי אינו יכול להישאר ראש אמ״ן. )4מוכרחה לחול לא דיאורגניזציה אלא רגנרציה גמורה בצבא, קודם כל במגמה אחת:אמת. )5שר־הביטחון צריך להיות איש, שהינו גם בעל־בית וגם בעל מוסריות גבוהה.

אליציה הנוכחית: כשבן־גוריון נכ של בעסק־הביש׳ לא היססה מים־ לגתו להדיח אותו, וזאת בגלל פשע קטן באופן יחסי — הטלת האשמה על לבון, כאילו הוא אח ראי לעסק־הביש בקאהיר. והרי ב־קאהיר לא נשפך דם יהודי כמים.

יהודי בריטניה, אפילו הליברליים שביניהם, נהגו לקנות את היומון, כדי לקרוא רשימות שעסקו ביש ראל באורח פחות עויין. בחוגים רישמיים בישראל, כולל העיתונות מטעם, נהגו לצטט את דיילי טלגראף כדי להוכיח שיש חוגים בעולם המוכנים לקנות את התעמולה הישראלית המקובלת.

מוישיקו נבוך לרגע ולא השכיל להיחלץ מעסק ביש זה. נו, לך אמור לה במה היינו שחים.

כמו במרבית המקרים מסוג זה נפל ההעתק מן המקירי כדי תהום שלמה; המשחק הנדול מספר 2אינו אלא ספור משעמם ומטופש על אודות עורך דין (פסקאל) הנכנס לעסק ביש, מתגים ביאושו ללגיון הזרים, מאבד את אשתו היפה (לולובריג׳ידה) .לאחר שנים, באחד מבסיסי הלגיון, הריהו נתקל ביצאנית (לוליבריג׳ידה, הפעם בשער שחור) הדומה כשתי טפות מים לאשתו.

עצות מעשיות לחוסך החשמל הועיו־בימים ק׳׳קים (קצובי־קילוואטים) אלה, כשכולנו חשים בצורך הלאומי לאגור כל פירור חשמל, הרי כמה שיטות: • חימום. המגהץ הוא עסק־ביש. צורך קו״ש אחד בשעתיים. בחורף מספיק לגהץ את הצווארון ואת קצות השרוולים.

.״ האם זה בלתי־הג־יוני שממשלה חסרת אחריות, שנסח פה כבר בעבר לופרשיות פרשות חסרות־כבוד, תבצע עסק־ביש חדש בדי לסלק יריב כשמעון פו א ה פרס?

יתכן כי הממשלה היתר, מעזה להדיח את הרמטכ״ל, או שהממשלה עצמה היתה נופלת — ובכר היתד, נמנעת שורת האסונות הלאומיים של ,1954 שהעסק־הביש המפורסם היה רק אחד מהם. ברור כי הצנזורה, הפועלת על פי הגיון של סגני־מישנה, מילאה אז תפקיד שלילי ביותר.

. • בעילום שם ( )25 איש סיפון על השלום: פה יש עסק ביש. כבר מההתחלה צי״ם מתאוננת שהאוניה מפסידה.

במאמר זה מאשים הכותב, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, את מר בז־גוריו! במתז ההוראה לעסק־הביש, ואת משה דיי! ואחרים במעשי זיוף, הונאה ועוד.

רינברג מגבעתיים את הצעתו: צילום מק• מעשה בשץ־ביתניק מיסכן, נאמן, גם חרוץ, מצטיין. אף אבוי, עסק ביש, הוא החלין? את האיש - כמקום כר, הוא תפס את בהן.

מתוך כך גם ברור כי נשיא מצריים הפתיע את יוזמי ״עסק־הביש״ בדונו את רוב אנשי הרשת למאסר בילבד.

השבוע, כאשר התברר המשפט בבית״משפט השלום, חיפה, נוכח פואד כי עדיין יש אנשים המוכנים לעזור לזולת, אשר נכנם לעסק ביש על לא עודל גכפו: שופס השלום, אברהם נוימן, שמע את עדותם של זיוה בראונשטיין ושרה חמים, קבע כי במגעו של פואד בגופה של זיוה תוך כדי הרמתה על האופניים לא היה כל מעשה מגונה, זיכה אותו מכל אשמה, ציין בפסק־ה־דין :״דמיונה של ילדה זו (המתלוננת) הוא עד מאד ...היא פחדה מפני הנאשם עוד לפני עלותה על האופניים״.

מדע ה מי מ ד השריש דברים שאיש לא העז לאומרם אז — נאמרו בפי ה־עולם הזה. הרקע הסודי של קנוניות, עסקי־ביש וזיופים בצמרת הבטחוניסטית של ישראל הובאו לידיעת האזרח כמעט במלואם.

מישחק מרתק הוא לעקוב אחרי תגובותיו של משה שרת על הסקופ שפורסם לפני שש שנים בשבועון המסויים, אודות נכונותו של עבד־אל־נאצר להיפגש עמו בשנת עסקי־הביש. 1954 , למחרת הפירסום (העולם וזזה )1115 הגיב שרת בארבע מלים ברורות :״לא היה ולא נברא.״ לפני חודש וחצי, כשחזר ציר ישראל על אותו גילוי, הכחישו בחצי־פה.

המיפנה בא בימי הפרשה של . 1961 השתוללותו של בן־גוריון, מסע־הנקמה שלו נגד לבון אחרי שזה. טוהר מכל אשמה לעסק־הביש, כניעתה של המפלגה לסחיטתו של רודן — כל אלה הרעידו את שרת משתיקתו.

כך מתחבר, למעשה, העבר עם ההווה — ותקופת־הביש של השואה עם עסקי־הביש של היום. שוב מדובר על אמצעים של השמדה־המונית, הפעם במרחב.

ואילו דרכה של ישראל ריצופה בפרשות בישות־מזל — החל בעסק־הביש המקורי. נוצר הרושם בעולם כי אין הן נשקלות מראש במידת־האחריות והשיקול המספיקים — תכונה ששרדה בלי ספק מימי המחתרת.