גליון 1866 (7 ביוני 1973), עמוד 24
טקסט · תמונה · PDF

הודאה מחרידה
שד גורדה
אבלמישרד ־ החוץ קיים כדי
הממשלה גם יודעת שניתן להשיג כיום שלום
אמיתי, שלום מלא וסופי, עם כינון יחסים הוגנים וביטחון
איתן, תמורת ויתור על השטחים המוחזקים והכרה בזכות
העם הפלסטיני להגדרה עצמית, לצד מדינת־ישראל.
גליון 1830 (27 בספטמבר 1972), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF

כלומר, עם האמיר •טל כוויית,
המלך של סעודיה והמטורף של לוכ
ימשיכו לממן את הפידאיון — לא
תנהל ישראל משא-ומתן עם מלך
ירדן ונשיא מצריים•
(ואין צורך להוסיף: קל וחומר לא
תנהל ממשלת ישראל משא־ומתן עם מנהיגי
העם הפלסטיני בשטחים הכבושים,
לשם כינון מדינה פלסטינית חופשית, אג־טי־פידאינית,
שתוציא את הדגל הפלסטיני
מידי אנשי־הטירור).
^ אולטימטום המחוכם של אבן
1 1קובע שיש ליאסר עראפאת זכות-
ויטו על המשא־והמתן עם חוסיין, ול־מועם
ר קדאפי זכות־ויטו על המשא־וה־מתן
עם אל־סאדאת.
גליון 1839 (29 בנובמבר 1972), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF

כמישפחת מקום
^ שולל אחר סיסמות חסידי ארץ־ישראל
א היתה זאת אשמת היהודים
אם אכן אשם העם הפלסטיני בגורלו השלמה. כיום סיסמות אלה מפתות שוב.
גליון 1724 (16 בספטמבר 1970), עמוד 19
טקסט · תמונה · PDF

שנית: לדרוש את שילובם של הפלסטינים המתונים
במשא־ומתן ובהסדר. להכיר רשמית בקיומו של העם הפלסטיני,
בזכותו ליישות לאומית עצמאית בצד ישראל.
גליון 1682 (26 בנובמבר 1969), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF

הם
תובעים לנתק את אוכלוסיית השטחים המוחזקים משאר
חלקי העם הפלסטיני והעולם הערבי. הם תובעים להחמיר
את העונשים, להפוך את בתי־הסוהר גיהינום לאסירים ערביים,
להרחיב את שיטות העינויים, לתלות את החבלנים
הנלכדים, להשמיד כפרים, לגרש המונים.
גליון 1682 (26 בנובמבר 1969), עמוד 13
טקסט · תמונה · PDF

האם היחס הרשמי אליהם, מתוך כניעה
ללחצים פוליטיים, אינו חבלה ברורה בעליית מאות אלפי
יהודים סובייטיים, שנשאו נשים בלתי־יהודיות?
עומדת בפני ישראל השאלה של העם הפלסטיני. לא
אכנס עתה לשאלה המדינית — אך מבחינת הצוק האלמנטרי,
איזו זכות יש לישראל לשלול את זכותם של שלושה מיליון
בני־אדם להגדיר את עצמם כאומה נפרדת, כאומה הפלסטינית,
ולהיות במדינה לאומית משלהם, תהת הדגל הלאומי
שלהם?
גליון 1888 (7 בנובמבר 1973), עמוד 5
טקסט · תמונה · PDF

הבה נגיד להם :
;,אתם ואומרים ששני דברים חשובים לכם: החזרת
השטחים שכבשנו במילחמת ש׳שת־הימים, ומציאת פיתרון
כלשהו לבעיית העם הפלסטיני.
״העם הישראלי רוצה בשלום. אכל הוא
יסכים רק לשלום שיש עימו ביטחון מוחלט
לקיום המדינה.
גליון 1803 (21 במרץ 1972), עמוד 17
טקסט · תמונה · PDF

קובעים שהמאבק הערבי נועד ״להבטיח את
זכויות העם הפלסטיני על מולדתו ...ולבצע את משי מותיהם
נגד ישראל.״ נוסח זה כימעט מקביל לנוסחת
בגין :״זכות העם היהודי לארץ־ישראל אינה ניתנת
לעירעור.״
הוא לא תקף את חוסיין כגלל התוכנית,
אלא את התוכנית כגלל חוסיין.
גליון 1765 (30 ביוני 1971), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF

.
•< המיפגש צריך להתבסס על עמדות־היסוד של שני הצדדים: קיומה הריבוני של ישראל
מצד אחד, הכרה בזכויות העם הפלסטיני והחזרת השטחים הכבושים (מאז )1967 מצד שני.
גליון 1714 (8 ביולי 1970), עמוד 38
טקסט · תמונה · PDF

עמדנו מול פני העולם הערבי,
מול פני העם הפלסטיני, ויכולנו
לדבר אליו אז פניפ-אל־פנים.
גליון 1995 (26 בנובמבר 1975), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF

הוא המנהיג הבלתי־מעורער של
פתח, של אש״ף ושל העם הפלסטיני כולו. במרוצת השנים מתבצרת מנהיגותו יותר
ויותר.
גליון 1952 (1 בפברואר 1975), עמוד 13
טקסט · תמונה · PDF

היה ברור לנו שתוכנית־רוג׳רס נופלת בהרבה מיוזמת-
שלום ישראלית עצמאית, המופנית במישרין אל העולם
הערבי בכלל, ואל העם הפלסטיני בפרט. פנייה כזאת
היתה מביאה לשלום־אמת, שלם וממשי.
גליון 1977 (23 ביולי 1975), עמוד 34
טקסט · תמונה · PDF

המחפשים
זהו הפרק השלישי בסידרה המנתחת את הספרות הפלסטינית,
על מנת לעמוד על הצורה שבה רואה העם הפלסטיני את עצמו,
את מדינות־־ערב ואת ישראל.
גליון 1984 (10 בספטמבר 1975), עמוד 15
טקסט · תמונה · PDF

אפילו נשב בחיבוק-ידיים, ונצליח להתחמק
מכל לחץ וכפייה מן החוץ, לא ייפסקו
התהליכים המדיניים במרחב ובעולם.
העם הפלסטיני לא ימות. הוא חי וקיים.
הוא יתסיס את המרחב שוב.
* דיווח מפורט על ישיבה זו, ועל הוויכוח
בין בגין ואבנרי שהתנהל במהלכה,
פורסם בהעולם הזה (.)1719
ו מ אי!
גליון 2023 (9 ביוני 1976), עמוד 23
טקסט · תמונה · PDF

היא קמה
עתה, בעיקבות ההתעוררות הלאומית של
העם הפלסטיני מחוץ לגבולות המדינה,
ומעשיה של ממשלת ישראל במדינה עצ מה.
גליון 2050 (15 בדצמבר 1976), עמוד 28
טקסט · תמונה · PDF

ישראל הציעה לכנס מחדש את ועידת־ז׳נבה,
בהשתתפות המוזמנים המקוריים
(ישראל, מצריים, ירדן וסוריה) בילבד,
ועל־סמך הבסיס המקורי (החלטת מועצת
הביטחון ,242 שהתעלמה מקיום העם הפלסטיני).
היתד,
זו הצעה שהתאימה, אולי, לשנת
,1971 או אפילו .1973 אולם אז התנגדה
ישראל לכינוס הוועידה, אחרי הפתיחה
הראוותנית.
גליון 2051 (22 בדצמבר 1976), עמוד 22
טקסט · תמונה · PDF

שהוא בוגד בעניין הערבי ונועץ סכין בגב
העם הפלסטיני. התמיכה של אש״ף ב-
מאמצי-השליום חיונית, על כן, לסוריה.
גליון 2106 (11 בינואר 1978), עמוד 21
טקסט · תמונה · PDF

מרחץ־דמים זה ניתק את הנוער הפלסטיני סופית מחוט־הטבור של הלאומיות הכלל־ערבית:
.בינו ובין מדינות־ערב נכרתה תחום, שלא גושירה מאז. הוא הבין כי העם
הפלסטיני עומד לבדו, שאין ליו ידידים, שהוא יצטרך !
גליון 2024 (16 ביוני 1976), עמוד 26
טקסט · תמונה · PDF

״ליבנו נתון ברגע זה למתרחש מעבר
לגבול, בלבנון. ליבנו עם הפלסטינים, ה עומדים
על נפשם מול מיבצע־השמדה
מטעם הצבא הסורי. כי עם הפלסטינים
האלה אנחנו רוצים להגיע לידי שלום!
גליון 2113 (1 במרץ 1978), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF

לעומת
הסכנה, כביכול, לקיומנו ממדינונת זו,
אנו מוכנים למלחמה נגד כל ארצות ערב,
מלחמה הנעשית לבלתי נמנעת בשל הת נגדותנו
להגדרה העצמית של העם הפלסטיני.
.השם המלוא שמור במטרכת),
עמיר
מכתב לישראלי יפה
כמה פעמים
אנחנו נחסל את הדוקים
נסי פעם אחת את הדרו המודרנית והבטוחה
להשמדת הדוקים
לאחר חיטוי שלנו( שאורך כ־ !
גליון 2168 (21 במרץ 1979), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF

גם אלה שאינם
שלמים עם כל הסעיפים של חוזה־השלום
ובמיוחד עם ההתעלמות מהאינטרסים וה זכויות
של העם הפלסטיני, חייבים לתמוך
בו. זוהי מחילת ההתפתכחות והחזרה ל־שפיות־הדעת.
גליון 2168 (21 במרץ 1979), עמוד 21
טקסט · תמונה · PDF

כמו גאולה כהן וכמוני, ושלא כמו מנחם בגין ויאסר
1 1 עראפאת, יודעים המתנחלים היטב כי האוטונומיה, תהיה
צורתה כאשר תהיה, תמסור בהכרח את הגדה
^1ש למגמה זו דוגמות מאלפות בארצות אחרות.
המערבית ן
ורצועת־עזה לידי העם הפלסטיני, שיקים בהן את מדינתו.
המתנחלים הבריטיים ברודזיה התמרדו נגד ממשלת
מנוי וגמור עם המתנחלים לנסות למנוע תהליך זה,
בריטניה, והקימו שילטון עצמאי, המבוסס על דיכוי
גס אם ניסיון זה הוא חסר־תוחלת.
גליון 2168 (21 במרץ 1979), עמוד 39
טקסט · תמונה · PDF

״אם יופסקו ההתנחלויות׳ ואם ׳לא יקחו
בחשבון את העם הפלסטיני, השלום יחזיק
מעמד ישנה ׳לכל היותר.
גליון 2176 (16 במאי 1979), עמוד 40
טקסט · תמונה · PDF

אנו, שוחרי־השלום
הישראלי־פלסטיני, המאמינים בזכותו של
העם הפלסטיני לחיות בחרות במדינה עצ מאית,
לצד ישראל ותוך שלום עימה,
מצווים לגנות מעשי-זוועה כאלה יותר מכל
אדם אחר, באשר הם מכתימים את העניין
הפלסטיני ומחבלים בעניין השלום.
גליון 2175 (9 במאי 1979), עמוד 22
טקסט · תמונה · PDF

אבל מכאן
ועד להאשמה של גורם מתסיס, יש עוד
מרחק. הבעייה של העם הפלסטיני לא
תיפתר בשקט. צריך להשמיע את טענו תינו!