גליון 2297, 9 בספטמבר 1981, עמוד 10
היו
לכך כמה סיבות:
• 1התנגדותם לשלום המפקיר, לדעתם׳
את הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני,
והבורה תהום בין מצריים והעולם
הערבי.
• 1החסות האמריקאית לשלום, תוך
הוצאת ברית־המועצות מן המישחק.
• 1התנגדות כללית למישטרו של אל-
סאדאת, על רקע מדיניותו החברתית-
כלכלית.
גליון 2397, 10 באוגוסט 1983, עמוד 26
לווינגר יכול לראות ברכה
בעמלו, ואנחנו. שוחרי-השלום
עם העם הפלסטיני, תאים בכד
קללע אך כן־ או כך, הוא היום
השליט האמיתי של ישראל, הוא
היום המייצג הנאמן של פרצופה
המדיני והרוחני.
גליון 2541, 13 במאי 1986, עמוד 6
חוסיין ניתק את יחסיו עם הנהגת אש״ף מפני שזו הסכימה לקבל את ההחלטה 242 רק בתנאי
מפורש: הכרה בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית. משום כך תומך חוסיין במורדי פת״ח בירדן.
גליון 2561, 1 באוקטובר 1986, עמוד 32
כל מנהיגי העולם
הערבי, וכל מנהיגי העולם, יידעו כי אין טעם לנהל משא־ומתן עם
מדינה שבראשה יעמוד יצחק שמיר, הדוגל בשילטון המוחלט של
ישראל בכל השטחים הכבושים, ובשלילה טוטאלית של כל פשרה
עם העם הפלסטיני, יהיו מנהיגיו אשר יהיו.
ההתנחלות בשטחים האלה תזורז ככל שניתן, במיסגרת
המיגבלות החמורות של התקציב.
גליון 2573, 24 בדצמבר 1986, עמוד 11
שליטים קולוניאליים פושטי־רגל,׳
שלא יכלו להשלים עם העובדה
שעולמם עומד להתמוטט( .היא דומה
למחשבת השליטים הקולוניאליים
בירושלים, המאמינים כי המלר חוסיין
יוכל לקנות את העם הפלסטיני בכסף|).
כמעט כל המעורבים היו
טיפשים גמורים.
9אוסר עוד
מטומטמים
^ כל אחת משלוש הממשלות הי/תה
מטרה אחרת, וכל המטרות גם
יחד היו אוויליות בצורה שכמעט לא־תיאמן
כיום.
• הבריטים, בהנהגת סר אנתוני
אידן.
גליון 2511, 16 באוקטובר 1985, עמוד 30
קיים בישראל מיעוט לאומי, השייך
למדינה, ושיש לו חלק בה. מיעוט זה
הוא פלג של העם הפלסטיני. אישיותו
הלאומית תבוא לידי ביטוי ממלכתי
במדינה הפלסטינית, שתקום בבוא
העת לצד מדינת־ישראל.
גליון 2553, 6 באוגוסט 1986, עמוד 11
המנהיג הפלסטיני* ניסה, בשנים האחרו נות,
לשמור על עצמאותו של העם הפלסטיני.
על כך האשימו אותו, שהוא זונח את הלאו מיות
הערבית ומתרכז בלאומיות פלסטינית
צרה.
גליון 2664, 19 בספטמבר 1988, עמוד 7
אנשים שכחו שב־
ויליאם קראל, גאמא
כזה! מדינה פלסטינית? היא תחלק את
העם הפלסטיני בין שתי מדינות: מדינה
פלסטינית וירדן.
גליון 2656, 27 ביולי 1988, עמוד 16
יתכן שכל המישטרים הערביים
ארישים לגורל העם הפלסטיני. יתכן
שהם אף חוששים מפני הקמת מרינה
פלסטינית רינאמית ורעננה, שתזעזע
את מערכת־היחסים העדינה בין המהינות
הערביות
גליון 2659, 17 באוגוסט 1988, עמוד 6
כה אמנם הוכר אש״ף במישפט
הפנים־ערבי והעולמי כ״נציג החוקי
הבלעדי של העם הפלסטיני״ ,אך בד
בבד עם הכרה זו היתה קיימת עדיין
הפיקציה של הריבונות הירדנית על
השטח.
גליון 2619, 11 בנובמבר 1987, עמוד 41
אולי מקווה אבו־נידאל
לרשת את אש״ף במיקרה שהמוני העם
הפלסטיני יתייאשו מן הקו הפרגמטי
של ערפאת, החותר לפיתרון מדיני,
וידרשו שוב מילחמה לחיסול ישראל.
גליון 2606, 12 באוגוסט 1987, עמוד 17
הם
מנסים להילחם בכיבוש בדרכים פוליטיות,
מנסים לאחד את העם הפלסטיני תחת
סיסמות חדשות, שאינן בהכרח קשורות
במאבק מזויין.
גליון 2712, 23 באוגוסט 1989, עמוד 19
אני חושב
שתושבי השטחים מהווים את יחידת״המישנה
הפלסטינית הגדולה ביותר. אם אני מסתכל
היום, העם הפלסטיני נראה כך: כ־ 800 אלף
אזרחי ישראל; 1.5מיליון חיים בשטחים; 1.2
או 1.3מיליון בירדן, יחד 3.50 מיליון.
גליון 1655, 21 במאי 1969, עמוד 19
נוסף לזאת, עצם קיומה של ״היוזמה
הציונית״ הביא אותה לידי התנגשות
עם־ המוני העם הערבי ברחבי ה
איזור כולו.
העם הפלסטיני, הקורבן העיקרי וה ישיר
של הציונות, מנהל עתה מלחמת-
שיחרור.
גליון 1645, 12 במרץ 1969, עמוד 10
״ח\¥0 05^70
שנתפס אצל אנשי החנליה, כתנב באנגלית וסו־פנה ״לעם
השווייצי״ .נאמר בפתיחתו :״העם הפלסטיני קנרא לעם
ייצי, בשס מנהיג ההתגוננות הלאומית, וילהלם טל, להבין ולסלוח את מה שעשינו היום.״
כרוז ההשמצה
בת הנציחו ארבעת אנשי החוליה הטרו־י׳י
ריסטית
את עצמם: איברהים תאופיק
יוסוף, אמינה דחבור מחזיקה ביד ארוסה עבד־אל־מוחסן חסן, שנהרג בפעולה, ומפקד החוליה
התמונה ה״ היסטורית
את זאת
ל א ידעת
עד לפני זמן קצי, היו אומרים ״אל־פתח״
ומתכוונים לבל אירגוני החבלה.
גליון 1653, 7 במאי 1969, עמוד 11
אפשרי גם בדרך הפוכה של מגע ישיר
עם העם הפלסטיני.
^ 6ילד היי^ו מדינה דמוקראטית אמי־תית,
היתד, ברירה זו מובאת עתה בפני
הציבור, כדי שהציבור יכריע.
גליון 1612, 24 ביולי 1968, עמוד 9
הם רוצים כחיסול שיל־דרה
העצמית של העם הפלסטיני,
והרוצים צ׳כוסלובקים מיליוני גרמנים מאיזור־גבול טון־השרירות של שירותי־הביט־לעזור
לו בהקמת מדינתו החופשית — גם הבוגדני התפקיד על נקמה זאת היתד,
חון.
גליון 1643, 26 בפברואר 1969, עמוד 9
זוהי מלחמה נגד בלייה לאומית -נגד
מדיניות המבקשת להוציא את דצועת-עזה
מתחום שטח־המחייה •טל העם הפלסטיני, ול
צרפה למדינה השנואה עליהם.
גליון 1631, 4 בדצמבר 1968, עמוד 11
רק אחרי נסיגת צה״ל, ואיחודם מחדש של
שני חלקי העם הפלסטיני, אפשר יהייה לגשת
לבחירות דמוקראטיות, בחסות האו״ם,
לשם הקמת שילטון פלסטיני ריבוני, שיקיים
מבין האסירים יושבים על ה־המקופלות
בתא שלהם, כשהם
מחזיקים ספרים שקיבלו מקרוביהם ונתרמו לספרייה המרכזית של
המשכילים
את הסכם השלום עם ישראל.״
מה נותר חוץ מזה?
גליון 1531, 4 בינואר 1967, עמוד 13
יש לו די חבלנים וסוכנים׳
והמוני העם הפלסטיני תומכים ברעיון
שוקיירי ראש הממשלה 7המדינה הפלסטינית די הצורך, כדי שיוכל
לסכן את חוסיין.
גליון 1526, 30 בנובמבר 1966, עמוד 10
תנועת המכוניות הופסקה למשך 15 דקות,
מורים הצטוו להרצות בפני תלמידיהם על
הפקרת ערביי פלסטין לנקמנות ישראל על־ידי
חוסיין, והמטיפים במיסגדים נתבקשו
להתפלל לעילוי נשמת חללי העם הפלסטיני,
״שנפלו קורבן לכדורי הצבא הישראלי והצבא
הירדני.״
אך השבוע היה שייך, בלי ספק, לאחמד
שוקיירי.
גליון 2233, 18 ביוני 1980, עמוד 17
זאת מהפכה כבירה
בעמדתם ההיסטורית של שני אירגונים
אלה, ושל העם הפלסטיני כולו. שהרי
פירושה של החלטה כזאת: ויתור על
עמדת־יסוד עקרונית, שבה דגלו ארבעה
דורות של פלסטינים, מאז ראשית העליה
הציונית.
גליון 2290, 22 ביולי 1981, עמוד 3
העולם הזה היה אז הגוף היחידי בעולם
כולו שדגל בפיתרון זה — המקובל עתה
על כל המדינות בעולם, על מרבית העם
הפלסטיני ועל חלק מדעת־הקהל בישראל.
איך היתר, ההיסטוריה ׳׳של מדינת־ישראל
גליון 2220, 19 במרץ 1980, עמוד 15
כתחנה זו צריך היה נהג־הקטר
לרדת, כי אין ככוחו לנהוג אל התחנה הכאה,
תחנת השלום עם העם הפלסטיני.
מר בגין לא קיבל את העצה. אני מרשה לעצמי לד,ינבא
שבבוא היום הוא יצטער על כך ויבין שהיתר, זאת עצה
ידידותית.
..לא גויס *1וזו״
אנו עדים היום לסימנים הראשונים של העידן החדש.