גליון 2339, 30 ביוני 1982, עמוד 6
כיבוש ביירות המערבית והרי־גתם
של מנהיגי העם הפלסטיני לא
היו צריכים להיות רק שיא המיל־חסה
שהוא תיכנן וביצע — אלא
גם המטרה העיקרית שלה.
גליון 2340, 7 ביולי 1982, עמוד 11
אמרתי לו שברחוב הישראלי חושבים
ששלום, או אפילו משא־ומתן עם הפלסטינים,
אינו אפשרי, ולוא רק בגלל העובדה
שרבים מאמינים שהפלסטינים רוצים
לזרוק את כל היהודים לים. … ״איך אני יכול להיות אנטי-שמי, אני
עצמי שמי!״ הוא רק חזר ואמר שהעם
הפלסטיני אינו מכיר בציונות, ושאי־אם־
שר לדרוש ממנו שיכיר בציונות.
גליון 2364, 22 בדצמבר 1982, עמוד 36
חברת־העובדים בונה על
אדמת פלסטין ותורמת לנישולו של העם הפלסטיני מאדמתו.
לכן הבדיקה המדוקדקת.
גליון 2320, 17 בפברואר 1982, עמוד 28
הוא רואה בגילויי האנטי־שמיות של אבו־נידאל
שליט אידאן חומייגי
תירוץ ישראלי מגוחך
ד״ר עיצאם סרטאודי
תמיכה גוברת בגדה וברצועה
משום פגיעה קשה באש״ף ובסיכויי מאבקו של
העם הפלסטיני.
אות מכיירות. אינטלקטואלים רבים בפלסטין
רואים בסרטאווי את המבטא העיקרי של קו, העשוי
להוביל למדינה ריבונית פלסטינית לצד ישראל,
בתמיכת הקהילה הבינלאומית כולה.
גליון 2370, 2 בפברואר 1983, עמוד 11
אחר־כך נסענו למלון — אותו המלון שבו התקבלו, בשעתו, ההחלטות הגורליות
של ״ועידת־רבאט״ ,שהכיר באש״ף כבנציג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני.
מילוודהקסם ״אורחי הוד מלכותו״ פתחו את הדלתות.
גליון 2402, 14 בספטמבר 1983, עמוד 12
שתיהן ראו סכנה גדולה בעצם קיומה של ועידה בינלאומית גדולה, מכובדת ומרשימה, לדיון רציני
באחת הבעיות הגדולות של הדור: גורלו של העם הפלסטיני. הן עשו את הכל כדי למנוע אותה.
גליון 2542, 21 במאי 1986, עמוד 32
.״ כי
מבחינה מעשית. לגבי שלילת הזכויות
של העם הפלסטיני, לגבי הדיכוי
בשטחים הכבושים, לגבי ״בריחה
קדימה״ בהסלמה אלימה כלפי התנועה
הפלסטינית מחוץ לגבולות ישראל —
בכל המישורים האלה הרי הרקורד של
מיפלגת־העבורה אינו נופל מזה של
הליכוד, אם לא להיפך.
גליון 2541, 13 במאי 1986, עמוד 26
כתבתי —
ואני לא חוזר בי, וזה היה מעשה שבוצע
על־ידי אש״ף — וחשבתי שאולי
אפשר למצוא גורמים אחרים בעם הפלסטיני
שלא עולים על דרך הטרור.
טרור ללא אפלייה.
… אני לא רוצה לחשוף את עצמי
במקום שאין צורך והכרח.
כשאני נפגש עם פלסטינים, אני
מוסר את האינפורמציה הזו בהתנדבות,
שמהרגע הראשון יהיה ברור עם מי יש
עסק — אדם בעד שלום, שהבן שלו
נפל בקרב עם אש״ף.
גליון 2522, 1 בינואר 1986, עמוד 7
לא עוד זקן עובר־בטל,
אלא מנהיג העם הפלסטיני, שרק
איתו צריכה ישראל להידבר.
גליון 2627, 6 בינואר 1988, עמוד 39
לא מצאתי
לנכון לעשות את התיקון הקטן של
המקום שבו צולמה התמונה לפני עדותו
של הפרמ׳סור יאסר איסקאן, מכיוון
שהנאשם ממילא אמור היה לעלות
אהרון יריב יודע, כמובן, כי אין
שמץ של אפשרות, ולוא גם תיאורטית,
שיהיה אי־פעם הסכם על גירוש העם
הפלסטיני מארצו. המילים ״מסודר ומוסכם״
הן מילות־אליבי.
גליון 2588, 8 באפריל 1987, עמוד 39
האחדות החדשה מחזקת את מנהיגותו
של ערפאת, ואת כוחו של אש״ף.
ערפאת היה ונשאר משוכנע כי העם
הפלסטיני זקוק להסדר מדיני עם ישראל,
שיאפשר את הקמתה של מדינה
פלסטינית לצד ישראל.
גליון 2694, 18 באפריל 1989, עמוד 8
על־ידי מתן
הבטחה שנתפשר על שטחים, ולא
נרחיב את הריבונות, שנתחלק עם
הפלסטינים.
בתחילה התחייבו לכך דויד בן־
גוריון, משה שרת, חיים וייצמן.
… במשך שנים נאמר :״אני דויד
בן־גוריון /גולדה /אחרים מוכן
להיפגש עט הערבים בכל אי נידח,
תחת כל עץ רענן פתאום הם
מוכנים לפגוש אותנו, ואילו אנחנו
לא מוכנים להיפגש עם חוסיין בוו־עידה־הבינלאומית,
ואילו עם הפלסטינים
בכלל לא!
• אתה עוקב מכאן אחר
הנעשה במיפלגת-העבו-
כן, אני בקשר אם אהרל׳ה הראל
וחברים אחרים במיפלגה.
גליון 2699, 24 במאי 1989, עמוד 42
או אז, איני רואה כל סיבה
• אבל שלום זה מצב נורמלי, ואין
בכך די עבור ישראל להיות ״נורמלית״
.גם ורמונט אינה במצב מילח-
מה עם שכנותיה, דבר שהוא מצב
נוס :״התנחלויות ישראליות יצטרכו לחיות בשילטון
מדוע נצטרך לשלוט, לנהל, למשול — איזה
ביטוי שאתה רוצה ־ בחיי העם הפלסטיני. נהר
הירדן הזעיר והקטן אינו יכול לשמש כסכין
— לחתוך את הגוף הפלסטיני לשני חצאים
גליון 2708, 26 ביולי 1989, עמוד 41
ואילו הכנענים המשיכו להתנגד לעצם קיום
העם הפלסטיני, והציעו שוב ברית עם המארונים ושאר ה״מיעוטים״.
גליון 2717, 27 בספטמבר 1989, עמוד 22
מבין קרוב
ל־ 400 הרוגי־האינתיפאדה בתשמ״ט, כל רביעי היה קטין
שנורה בידי חיילים ומתנחלים, וביניהם עשרות ילדים מתחת
לגיל . 14
מסביב לנערי״האינתיפאדה התגבש העם הפלסטיני. מוסדות
המימשל העצמי התמסדו במחתרת.
גליון 2209, 2 בינואר 1980, עמוד 6
עוד לפני
אותם סוף־סוף מן ההתחייבויות ההיס דור
היה זה עולם של נפילים. עולם זה
טוריות כלפי העם הפלסטיני.
חילף מזמן. הגיבורים הלכו לעולמם, כש ישראל
אמרה לא לייעד כפול זה. … בשטחים הגורליים של הפער
החברתי בישראל, השחיתות המתרחבת,
האינפלציה הדוהרת, יחסי הדת־והמדינה,
סדרי־השילטון ׳והחיים הפנים־מיפלגתיים,
היא לא אמרה דברים ׳חדשים, ולא עשתה
מעשים חדשים. באחת הבעיות המכריעות
— היחס לעם הפלסטיני — אישרה הממ שלה
אף להלכה את הקו הקודם של
נולדו־,־דיין.
גליון 2196, 3 באוקטובר 1979, עמוד 49
הם מחו כפיים כאשר ד״ר יעקוב
ארנון, כנאום קצר ומצויין, תבע
כי כל מי שמדבר על מדינה פלסטינית
יוסיף מייד •טמדינה זו צריכה
לחיות לצד ישראל, וכי ההכרה
כזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני
כרוכה כהכרה כזכויות הלאומיות
של העם הישראלי.
… רבים בישראל ראו ביציאתנו לרומא
מעשה של בגידה. רבים בעם הפלסטיני
מתייחסים כך לנציגי אש״ף, שנפגשו פומבית,
בידידות ובלבביות, עם ישראלים
המגדירים את עצמם כפטריוטים וכציונים.
גליון 2612, 21 בספטמבר 1987, עמוד 30
כדי
להחזיק בכל שטחי ארץ־ישראל, גם במחיר של מיל־חמת־נצח,
י ש להאמין באיבת-הנצח של העולם הע רבי
בכלל, והעם הפלסטיני בפרט.
אך יתכן שי ש לתופעה זו שורשים עמוקים יותר. … בלב-ליבם יודעים כל מנהיגי ישראל, בכל המ חנות,
שלא יתכן שלום־קבע עם העולם הערבי בלי
פשרה והתפייסות עם העם הפלסטיני.
אמר זאת בצורה הפשוטה ביותר זאב ז׳בוטינסקי, באותו מאמר
עצמו, בקובעו שגם אם תצליח התנועה הציונית להגיע לידי הסכם
עם השליטים הערביים בארצות השכנות, זה לא יעזור — כי
״ערביי פלשתינה״ (ז׳בוטינסקי כתב ברוסית, וקרא להם כך) —
לא יסכימו.
גליון 2614, 6 באוקטובר 1987, עמוד 38
הוא התראיין ביום החמישי בערב
בטלוויזיה, ואמר שהוא נפגש עם פלסטינים
נחמדים והזכיר את שמי. כך זה יצא החוצה, לאט־לאט.
… שמיר, לדעתי, רצה אפשרות לשיחות עם
פלסטינים, והוא חיפש דרך להיפגש עם
פלסטינים ולא רצה להשאיר את הזירה רק לפרס.
גליון 1620, 18 בספטמבר 1968, עמוד 12
״הערבים מוכי־התבוסה אינם רוצים בשלום, ולכן
אין ברירה אלא להחזיק בבל השטחים, להתבצר ולהתכונן
למלחמה הבאה.״
בין שני המחנות עמד העם הפלסטיני, אוכלוסיית השטחים
המוחזקים — הגורם היחידי במרחב שהיה מעוניין באופן
חיוני בפתרון של שלום, במהרה.
גליון 1531, 4 בינואר 1967, עמוד 12
אבל למרות ההסתייגות מאישיותו
של שוקיירי, התקבל העיקרון, כי
אירגון השיחרור מסוגל להוות מכשיר לאיחוד
העם הפלסטיני. אבל כל אירגון ימשיך
להתקיים כגוף עצמאי.
גליון 1569, 27 בספטמבר 1967, עמוד 11
באדם המכיר בזכויות הלאומיות של העם
הפלסטיני, והחותר לשלום עימו, אני פונה מעל
במה זו אל תושבי הגדה, ומבקש מהם לשים
קץ למעשים אלה, כדי לאפשר הידברות לקראת
הקמת פדרציה בארץ־ישראל.
גליון 1561, 2 באוגוסט 1967, עמוד 3
לצבא הפלסטיני יהיה מן הרגע הראשון ערך סמלי חשוב, כי הוא ימחיש את יישותו
ועצמאותו של העם הפלסטיני, בפעם הראשונה בהיסטוריה. בתקופה הראשונה יהיה
מוגבל לתפקידי בטחון־פנים, עד שתיוזצר האווירה המתאימה, וייעלמו החששות הנובעים
מן ההיסטוריה הקרובה.
גליון 1561, 2 באוגוסט 1967, עמוד 10
שילמנו בדם אחינו עבור המצב הנוכחי, המאפשר לנו לעזור לעם הפלסטיני להקים
את מדינתו.
דם זה נשפך למען בטחון ישראל. … במילים אחרות: אנחנו מושיטים עזרה לעם הפלסטיני בהקמת מדינתו, תמורת הקמת
הפדרציה, שתפקידה — בין השאר — לשמש ערובה לבטחוננו.