חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 701 עד 725)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2503 (21 באוגוסט 1985), עמוד 7
בהעדר מטרה, הפכה השיחה למטרה בפני עצמה. אך ארצות־הברית רוצה לשוחח עם פלסטינים שאינם חברי אש״ף, ופלסטינים כאלה אינם קיימים. … ברור מראש שממשלת ישראל תתנגד לכל שיחה עם פלסטינים, מפני שהיא עלולה להעלות על סדר־היום את עתיד השטחים הכבושים.
גליון 2506 (11 בספטמבר 1985), עמוד 28
התוצאה המיידית: בוועידת־הפיסגה הערבית ברבאט ניטל מחוסיין ייצוג העניין הפלסטיני, ואש״ף זכה בהכרה כב״נציג החוקי הבילעדי של העם הפלסטיני״. רק אחרי משברים גדולים הגיעה הממשלה להסכם חלקי שני עם מצריים.
גליון 2668 (19 באוקטובר 1988), עמוד 40
שהרי אם אפשר לשכנע את מר בגין, לא יהיה צורך לשכנע עוד מישהו. אני מקווה שישראל תעשה הסכם עם הפלסטינים. הם מקור הבעיה. מישהו יכול להגיר שהם טרוריסטים. … • מהו כרגע, בעיניך, המיכשול העיקרי להשגת השלום? אם תגיעו להסכם עם הפלסטינים, הפיתרון יהיה אפשרי. • האם אתה, כמצרי, מרגיש מחוייכות כלפי הפלסטינים?
גליון 2662 (7 בספטמבר 1988), עמוד 12
אש״ף פיתח פעולה דיפלומטית ענפה, זכה בוועידת־הפיסגה הערבית בריבאט להכרה כלל־ערבית כב״נציג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני״. הוא זכה בהכרה דומה מצד האדם, ויאסר ערפאת נאם את נאומו המפורסם בעצרת הכללית.
גליון 2714 (6 בספטמבר 1989), עמוד 18
כל הציונות היא ציונות של טרנספר, טרנספר של העם היהודי מהגולה לציון, טרנספר של הערבים מהארצות השכנות לארץ־ישראל בעיקבות העלייה הציונית, כדי לחיות עם היהודים או לצידם, ורוב העם שנקרא היום העם הפלסטיני הם צאצאים של אלה שהגיעו ב־; 10 השנים האחרונות
גליון 2712 (23 באוגוסט 1989), עמוד 18
אתה יכול לשמוע אותם בתיקשורת שלנו, בתיקשורת אחרת, כשהם אומרים שהמטרה היא מדינה פלסטינית, אש״ף הוא הנציג היחיד של העם הפלסטיני. איש לא הועמד לדין על זה או נעצר על זה
גליון 1432 (17 בפברואר 1965), עמוד 11
הוא יהיה יורש־העצר לא רק של בלז, אלא גם הערביות לא ייכנסו במלחמ ה עם ישראל, אלא יעודדו את העם הפלסטיני לנהל הפך ל״יושב״ בחצרו של הרבי, אכל את שלו. … ספר בצ׳כית בשם סודות המיסתורין היהודי. מלחמה זו למימדים של ממ ש, והעם הפלסטיני יבקש עזרה מבחוץ, יגי שו לו לבסוף באה ההצעה מחצר ויז׳ניץ בבני- ספר זה, שתורגם לכמה שפות, הינו עד ה מדינות הערביות סיוע צבאי.
גליון 1581 (20 בדצמבר 1967), עמוד 12
.״ ואילו חרוף, שדיבר עברית שוטפת, הבהיר מה עגום היה עבר זה :״כאשר באתי אז למנהיגי העם הפלסטיני, ואמרתי שצריכים שלום עם העם היהודי, היתד, התשובה: זריקת פצצה עלי.״ אמר הוא :״שנת 1948 היתד, שנת שיחרור לעם היהודי. תהיה נא שנת 1967 שנת שיחדור לעם הפלסטיני 1״ מו ח א כפיים 7 יומון המפד״ל הצופה, יכול היה לבשר השבוע לקוראיו הדתיים בשמחה גלויה: ״בהתאם להבטחת מנהלי בתי־המלון ומארגני ערבי הראיונות, עברו מופעים אלה בתכניתם האחרונה ללא חילול שבת נראה שההקפדה על כך לא פגמה בתכנית.״ אולם כל מראיין הרשה לעצמו לחלל את השבת במקצת.
גליון 1892 (5 בדצמבר 1973), עמוד 7
בתום מילחמת־העצמאות היתד, הזדמנות היסטורית לעשות שלום עם העם הפלסטיני — שלום שהיה שם קץ לכל מילחמת ישראל-ערב. … המישלחת הציעה את הקמתה של מדינה פלסטינית לצד ישראל, ואת פיתרון בעיית־הפליטים. בן־גוריון סירב. הוא זילזל בעם הפלסטיני. הוא קיווה להסדר עם המלך עבדאללה.
גליון 1706 (13 במאי 1970), עמוד 12
אולם כניגוד לוויכוחים הסוערים, ולעיתים אף המרים, עם פלסטינים כמיסגרת הרשמית של הוועידה, היו הוויכוחים הפרטיים בהפסקות וכשעת הארוחות -כמעט ידידותיים. … עלינו להשלים עם זה שהישראלים והפלסטינים הם שניהם עמים לאומניים מאד, וכי דו־קיום ביניהם חייב להתבסם על הכרה הדדית של שני הלאומים.״ מסביב לנקודה זו הסתובבו, כמובן, כל הוויכוחים עם הפלסטינים -הרשמיים והפרטיים באחד. לפידאיון ולאוהדיהם פשוט קשה לבלוע את הצורף להכיר בלאומיות הישראלית, בי מכף נובע הצורף להכיר כזכות הישראלים לקיים מדינה משלהם. … סדן צנחנים ו8ו1ן חשרוס ך*דו*שיח עם הפלסטינים בחו״ל (להבו | דיל מן הפלסטינים בשטחים המוחזקים) הוא הרבה יותר קשה.
גליון 2155 (20 בדצמבר 1978), עמוד 29
• בדיון על בעיית־פלסטין באו״ם אמר הסנאטור אברהם ריביקוף, בשם ארצות- הברית, שבעיית פלסטין אינה רק הומא- ניטרית, כי אם גם פוליטית. הוא ציין כי לעם הפלסטיני יש הזכות להגדרה עצמית ביישות לאומית משלו. … • הבין העולם כולו שלא יתכן שלום, אם לא ישותף בו העם הפלסטיני. הדבר נאמר, למעשה, בהסכמי קמפ-דייוויד עצמם.
גליון 2373 (23 בפברואר 1983), עמוד 4
שם חתם על מיסמך המכיר ב״זכויותיו החוקיות ודרישותיו המוצדקות של העם הפלסטיני,״ ושהבטיח לו ״אוטונומיה מלאה״ ,עד שייקבע ,המעמד הקבוע״ של השטחים הכבושים, תוך הידברות עם נציגים פלסטיניים. כבר למחרת היום הסתבר כי. לדידי בגין ״עם פלסטיני״ אינו קיים כלל והכוונה היא ל״ערביי ארץ־ישראל״ .
גליון 2565 (29 באוקטובר 1986), עמוד 6
הנאבקים למען מדינה יהודית אחרת, מדינה של שלום וצדק ושויוויון, למען פשרה והתפייסות עם העם הפלסטיני — אנו זקוקים לאנשים כמור, אנשים בעלי יושר מוסרי ומעמד בינלאומי. … עולים בליבי שמותיהם של רבים וטובים מקרב לוחמי־השלום בישראל ובעם הפלסטיני. אנשי גרין־פיס והלוחמים להצלת כרור־הארץ מפני שואה גרעינית.
גליון 2514 (6 בנובמבר 1985), עמוד 12
ירידת קרנה של הנהגת אש׳ף תביא לנו דבר. לעליית היסודות הטרוריסטיים בעם הפלסטיני. אנחנו מאמינים כי האינטרס העליון של קבוצות־טרור ״פרטיות׳ יבצעו מעשי־רצח ביש ישראל מחייב את השגת השלום, וכי שלום כזה ראל ובשטחים הכבושים, ישראל תגיב במהלר לא יתכן בלעדי אש״ף. מות יותר ויותר חמורות, הטרור יחזור ויתפשט אנחנו מבקשים לשכנע את ראשי אש״ף כי גם בעולם, ויזרום הרבודהרבה דם. בהעדר שלום העם הפלסטיני זקוק לשלום, וכי לא יתכן שלום תיפרוץ מילחמה חדשה (נגד ירדן?
גליון 2613 (30 בספטמבר 1987), עמוד 7
דברים אלה נאמרים על־ידי אש״ף מזה שנים, אך הפעם נאמרו בצורה הברורה ביותר, בייחוד לגבי ההחלטות 338־ 242 שקשה לאש״ף לבלוע אותן, בגלל התכחשותן הטוטאלית לזכויות העם הפלסטיני. נעשה כאן צעד קטן נוסף כדי להכיר בהן בצורה מותנית (״יחד עם המסר האמיתי של ערפאת היה בעצם הופעתו האישית בכינוס כזה, בם־ תיחותו כלפי הישראלים, בגילויי-החי- בה שהשפיע עליהם, בנכונותו להיפגש עם כל אחד וכל קבוצה מהם. … יש להניח כי עמירב ואיש־שלום, שלא דיברו עד אז ברצינות עם פלסטינים לאומיים, הופתעו לנוכח רמת בעלי־שיחם, וגישתם הסבירה והמאוזנת.
גליון 2624 (16 בדצמבר 1987), עמוד 5
אוד #ג ר ־ נו ־יי תנועת 1011׳ הסוני ^ ם להאמין להודעות הרשמיות, הרי קם לעם הפלסטיני דור של גיבורים, המאפיל אף על תנועת־המרי־העברי בשנות ה־.40 לפי תיאורים רשמיים אלה, אין הצעירים והצעירות הערביים מסתפקים ביידוי אבנים מרחוק. … מכיוון שצמרת זו (על שני חלקיה) אינה מסוגלת להודות בעובדות־החיים הפשוטות — שקיים עם פלסטיני, ושהוא מגיב כמו כל עם אחר בנסיבות כאלה — היא נאלצת לחזור על מליצות מגוחכות. … או שההודעות הן נכונות, ואז אין מנוס מן המסקנה שקם לעם הפלסטיני בשטחים הכבושים דור עז־רוח מאין־כמוהו, ששום כוח בעולם לא יוכל לשלוט בו לאורך ימים, או שההודעות האלה הן שיק־דיות, ומה שנערך בשטחים הכבושים אינו אלא טבח מתמשך בחסות השילטון
גליון 2578 (28 בינואר 1987), עמוד 14
איך המצא תי עם לפני כמה ימים הופיע עורך-הדין אהרון פאפו ברדיו והתווכח עם מאיר פעיל. במהלך העימות דובר על העם הפלסטיני. עם פלסטיני? הזדעק פאפו, אין דבר כזה!
גליון 1657 (4 ביוני 1969), עמוד 14
נניח לחברים היקרים לדבר בלשונם: העם הישראלי־יהוזי והעם הפלסטיני־ערבי, או העמים היהודי והערבי של פלסטין — או כנען? … ״ערית רנוצור את התוהפויגו תתנו י״ ודיירי צהייר כאתריגן איגו בוויאת־ואוו להציג לעולם את תוכנית־השלום האמיתית, היחידה שהיא אפשרית ומעשית: ההכרה ההדדית של העם הישראלי והעם הפלסטיני איש בקיום רעהו ואיש בזכויות רעהו, שתמצא את ביטוייה בקיום־יחד של מדינת־ישראל ומדינת־פלסטין, כשתי מדינות לאומיות, ריבוניות ושוחרות־שלום.
גליון 1603 (22 במאי 1968), עמוד 28
לא חוזק שלמ טו רפם וקרי־דוח״ כל ל א רק השיגעון שלט אז ב־ממלכת ירון. המלך ואנשיו לא סמכו על העם, והפלסטינים לא סמכו על מלכם — אף כי יש סברה שזהו העם הטוב ביותר, ואלה השליטים הטובים ביותר במרחב הערבי.
גליון 1528 (14 בדצמבר 1966), עמוד 30
לא כן נציג סעודיה, שהשיב לשוקיירי בחריפות: ״עליך ללמוד איך להתנהג בנימוס, לפני שהתיימר להנהיג את העם הפלסטיני!״ פרצה מהומה באולם, כשהנציג הסורי מצרים מלחמה ושלום הנפילה החפוזה סליחה, סאלח איזה ביקורת היתר, מופיעה בעתוני קא־היר, אילו הוצגו שם סרטים ישראליים?
גליון 1522 (2 בנובמבר 1966), עמוד 7
חכים ובית־צורי לא יוצגו כלוחמי־חרות, אלא כשליחים של מחתרת רצחנית, שכבר אז רקמה את מזימותיה לנישול העם הפלסטיני.
גליון 2229 (20 במאי 1980), עמוד 49
״לאש״ף ולנו מטרה אחת: לממש את הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני, תוך השכנת שלום צודק ובר־קיימא בינינו לבין ישראל.
גליון 2235 (2 ביולי 1980), עמוד 36
כאשר ידון בית״המישפט העליון בירושלים, בשבוע הבא, בעתירת ראשי־העיריות לחזור לבתיהם, בטענה, כי הגירוש היה בלתי־ ה שטחים אוז־־סיאד 3 .חדל דאיבי״העיריות המגררשים, חקם ינזו את הישראלים, והדהימו אוז האחרים בכישתם המתוגה והסבירה מעולם לא תרמה ממשלת־ישראל תרומה יותר גדולה למאמץ־ההס״ ברה של העם הפלסטיני כמו בש עה שגירשה את ראשי־העיריות של חברון וחלחול.
גליון 2185 (18 ביולי 1979), עמוד 6
על יחסו לאש״ף אמר דיין את הדב רים הבאים :״לדעתי צריך לדבר איתם ולירות בהם. לדבר איתם, כי הם נציגי העם הפלסטיני, ולהרוג בהם, כי הם הכריזו עלינו מילחמה, והבא להורגך השכם ל הורגו...״ ובכן, אנו שולטים בעם הערבי הפלסטיני ומחזיקים אותו במישטר של דיכוי.
גליון 2264 (21 בינואר 1981), עמוד 45
מסמל את המגמה ההפוכה: דו־הקיום של מדינת־ישראל ומדינת העם הפלסטיני ל צידה. התערבותו האישית של ערפאת והבלטת מעמדו של סארטאווי מע מידים את ההידברות במישור ה גבוה ביותר.
