חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 626 עד 650)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2658 (10 באוגוסט 1988), עמוד 6

גולדה מאיר, שהכחישה את עצם קיום העם הפלסטיני, היתה רק דוברת פרימיטיבית של תופעה עמוקה, המופיעה גם במהדורות מתוחכמות יותר … בנאומו הגדול בפברואר , 1986 שבו הודיע על ביטול ההסכם שבינו ובין יאסר ערפאת, קבע את מהות חילוקי־הדיעות בין השניים כך: ערפאת טוען שקודם־כל צריכים להחזיר את הגדה לעם הפלסטיני. אחרי שתקום המדינה הפלסטינית, היא תכונן איחוד קונפדרטיבי עם ירדן.
גליון 2648 (1 ביוני 1988), עמוד 5

היא תימשך עד אשר יימצא פיתרון מדיני, שיתקבל על דעת העם הפלסטיני. לא עוד ״החזרת הסדר על כנו״ ו״החזרת המצב לקדמותו״ .לא עוד ״הרגעה בעוד שבוע״ או ״בעוד חודש״. … די ברור מה יהיה הפיתרון הזה, כי אין שני. יש רק אופציה אחת: שלום עם הפלסטינים, באמצעות הנהגתם הלוחמת, תוך הבטחת שלומה וביטחונה של מדינת־ישראל בתחום הקו הירוק.
גליון 2705 (5 ביולי 1989), עמוד 4

ניתחנו את העובדות כפי שהיו, וגילינו ביניהן עובדה ששום גורם אחר במדינה לא רצה לראות אותה, קיומו של העם הפלסטיני, גם אחרי המהפיכה הכבירה של מילחמת־העצמאות. מכאן הגענו למסקנה שלא יהיה שלום בלי הסדר בץ ישראל והעם הפלסטיני, ושהשלום יתכן רק אם נדבר עם המנהיגות הלאומית הפלסטינית ונעזור לה להקים מדינה עצמאית משלה לצד ישראל.
גליון 1657 (4 ביוני 1969), עמוד 13

כדי שלא ייווצר, חלילה, הרושם המוטעה שבבל זאת דואג מישהו בישראל לגורל העם הפלסטיני, ממהרים העורכים לציין כי גם אני הצבעתי בעד ״סיפוח ירושלים״ .אין העורכים טורחים להוסיף כי אמרתי בעת ההצבעה, ומאות פעמים לאחר מכן, שאני דוגל בהפיכת ירושלים המאוחדת לבירה משותפת של מדינת־ישראל ומדינת־פלסטין( .למעשה נאמר לקורא: חשבתם שיש צדיק אחד בסדום?
גליון 1811 (17 במאי 1972), עמוד 2

הוא משתדל להו כיח כי ״הצדק״ של אבנרי הוא ״צדק ישראלי״ ,המעניק אמנם לעם הפלסטיני מדינה משלו, בחלק של הארץ, אך השולל ממנו את זכותו הלאומית האמיתית — והיא להקים בכל הארץ פלסטין פלורליסטית מאוחדת. … נסיונו של כמיל מנצור להתמודד עם רעיון זה, לנתח אותו ולהשיב עליו ברצינות (ולא בדרך של השמצה פרועה או דמגוגיה פשטנית) ,מוכיח שהולכים ורבים התומכים בו בעם הפלסטיני, ובעולם הערבי כולו. בשבוע שבו אנשי ״ספטמבר השחור״ יצרו סנסציה עולמית, כדאי לזכור שיש גם תהליכים עמוקים יותר.
גליון 1968 (21 במאי 1975), עמוד 7

פנסיונר, תל־אביב מרס: על ״מתינות״ העולם הזה מתאמץ תמיד להוכיח שה ערבים מתים לעשות עימנו שלום, אם נוותר על השטחים ואם נכיר בזכויות העם הפלסטיני. כל ציוץ ערבי בדבר שלום (שלאחריו מופיעים, כמובן, כל ה״אילו״) מופיע באותיות קידוש־לבנה — עד שממש התחלתי להרגיש ריגשי־אשמה על ש״חשדתי״ שהערבים לא־כל-כך משו געים לע־שות איתנו שלום.
גליון 2174 (1 במאי 1979), עמוד 32

יכולים אנחנו להתגאות בכך, שמילבד כמה בעלי־סטיות ומופרעים, אין איש המציע להנהיג את עונש־המוות נגד אויבינו גם במילחמת־הטרור והטרור־הנגדי הנטושה כעת בין מדינתנו ובין העם הפלסטיני. ^01110 זסקע שווק והפצה: מדי פעם, אחרי מעשה־זוועה המסעיר את הרוחות, משמיע עסקן בעל השקפת- עולם פרימיטיבית, להפעיל את עונש- המוות.
גליון 2345 (11 באוגוסט 1982), עמוד 27

פגישת בין כל המו״מים והפסקות־האש והמלל של מנהיגינו אטומי־הלב והמוח, היתד, פגישתך עם יאסר ערפאת נקודת־אור וסימן־דרך ח שוב ביחסינו עם המרחב השמי בכלל, ועם הפלסטיני פרט. המילחמה המטורפת הזאת פתחה את עיניהם של לא מעט ישראלים בדבר אי־יכולתה, של ישראל לפתור את הבעייה הפלסטינית פיתרון צבאי. … אני מ קווה, שאחרי הסיבוב הזה נשתה לחיי הסיבוב הבא של שיחות הש לום עם הפלסטינים. דוד בן־יעקב, חיפה הל שון בוויכוח על ה מיל חמה ה מנ איב ה הז א ת מבקש הקורא לומר: שולט דין החרב מאז ומתמיד אך בבוא הבריות את דינה הזמן כבר עכשיו מקום למודעות בגליון ראשה שנ ה המוגדל ו ה חגיגי של לתת תתהפך הלשון שתעיד לפי צוואר הדובר ולפי המת.
גליון 1442 (27 באפריל 1965), עמוד 12

סיורי לאורך קו שביתת־הנשק היד, חוויה עצובה ו־איפשר לי להבין את הטרגדיה של עם פלסטין הנאמן — אותו עם שבמשך כל קיומו שלטו בו אחרים. … אינני במצב לגבש תוכנית, אך הייתי יכול — על אף המרחק בין תוניס לבין האזור הזה — לפגוש את המנהיגים הערביים באזור ולדון בתוכנית כזאת. האחריות העיקרית מוטלת על העם הפלסטיני ועל האזור הזה — אבל אנו, מצידנו, מוכנים לעזור.















