חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 601 עד 625)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2455 (19 בספטמבר 1984), עמוד 19

בעיני הפלסטינים עבד־אל־נאצר היה גיבור לאומי. בימי־השפל של העם הפלסטיני, בטרם קמה תנועת פת״ח והחזירה להם את הרגשת הזהות הלאומית, שימש המנהיג המצרי כגיבורם וכסימלם. … ויש בכך גם הסתייגות ברורה מיורשו, סאדאת, שהפקיר לרעתם בקמפ־דייוויד את העם הפלסטיני. תחזית ארץ כנע! מה קרה לתנועה הכנענית — זו שביקשה להחזיר אותנו לימי בעל ועשתורת, כנען העתיקה ומלכות־ישראל הראשונה?
גליון 2642 (20 באפריל 1988), עמוד 43

יותר מן ההלווייה עצמה, היתה שפיכות־דמים זו ביטוי להזדהות העם הפלסטיני על מנהיגו זה. הנער מרמלה שסחב את אחותו במיצעד־הזוועה לרמאללה, הצעיר מעזה שהקים את המחתרת הראשונה לביצוע פיגועים בישראל, האיש שהש- תתך בייסוד פת״ח ושנרדף על-ידי שרותי-הביטחון של חצי תריסר מדינות ערביות, מארגן ההגנה של ביירות, האיש שהיה מופקד על ההתקוממות בשטחים הכבושים, סימל בחייו ובמותו את גורל העם הפלסטיני ב־ 53 השנים האחרונות.
גליון 2406 (12 באוקטובר 1983), עמוד 55

אחרי השיחה עם האיש, שקלתי רבות אם ההיתקלות עם הפלסטינים, אנשים החיים את חיי היום־יום שלהם, כאלה שלקחו אותנו מדירה לדירה ואמרו — פה גר מחבל ושם גר מחבל. אנשים כמוני וכמוך שחיים שם, ושאני בטוח, שאילו היתה להם הברירה — להמשיך לחיות את חיי השיגרה שלהם, או להיקלע למילחמה הארורה, היו בוחרים בשיגרה. • המיפגש עם הפלסטינים גרם לך זעזוע? הדבר שגרם לי זעזוע, היה שאני מגיע ללבנון עם נשק, כשמי ששולח אותי לשם היה בעבר הרחוק שלו מפקד מחתרת, ואני בא ועושה במקום הרס במובנים הכי קשים, כאשר ביני ובין אותם אנשים שחיים שם, אין שינאה במובן הראשוני של אני שונא אותך ואתה שונא אותי
גליון 2373 (23 בפברואר 1983), עמוד 22

בעברית ו/או באנגלית בעיות ולבטים בחיי המין תלמדו בהצלחה מובטחת באולם ן גרג (בר־קם א) סאת קבלת מודעות לבל העיתונים בסדזיר־ ילניערכיז ׳טרו ת ת.ד ־ללא ת שלום • סג ב די ם כר טיסי אשראי סרסו ווידיאו יבזובירויג 2271171 רי שו מ הי ר (קצרנות) וייצמן 254826 ד״ י מרדכי זידמן הוצאת רשפים שר בלי־תיק שרון מחרחר נזילחמות ומדיח, מחרחר מילחמות ראשי ורודף העם הפלסטיני. מנחם בגין, האיש שאינו זוכר דבר משום שהיד, עסוק בניסוח, ימשיך לעסוק בתפקידיו: האזנה לבי־בי־סי וניסוח ההודעות של ממשלת שרון.
גליון 2342 (21 ביולי 1982), עמוד 29

הנה, למשל, אני מאוד אוהב אנשים ש אוהבים שלום, אבל חושבים שאי־אפשר לעשות שלום עם הפלסטינים. זכותם. ואני גם מאוד מעריך אנשים שחושבים שלא יתכן לעשות שלום במיזרח התיכון בלי להשלים עם הפלסטינים, אבל התנאים לא כשרים לכך עכשיו. … אני גם מאוד מכבד אנשים שסבורים שצריך עכשיו שלום עם הפלסטינים, אבל למרבית הצער אי־אפשר לעשות שלום עם מי שמייצג את ד,פלסטינים.. … והכי־הכי אני אוהב, מעריך, מכבד ומ עריץ את האנשים שסבורים שצריך לדבר עם הפלסטינים ולעשות עימם שלום עכ שיו, ובאותו זמן הם נהנים־סובלים מהל חיצה האיטית על ההדק, מטיווח התותחים וממראה הקליעות המדוייקות,־ הקליעים הפוגעים יפה והדם הניתז במילחמה שהיא שלום.
גליון 2693 (12 באפריל 1989), עמוד 42

האינתיפאדה היא • שהבהירה באופן חד־משמעי שאש״ף הוא כרגע הנציג היחידי של העם הפלסטיני בשטחים הכבושים ובפזורה. את רשימת־ההישגים החשובה הזאת לא ירצו אש״ף והפלסטינים לאבד במחי תרגיל ישראלי־אמריקאי. … אך אש״ף יהיה מוכן, אולי, להיכנס לתהליך מדיני אם יתבררו לו כמה דברים• שאש״ף ייצג את הצד הפלסטיני, בצורה זו או אחרת. • שהתהליך יהיה מעשי, ולא סתם תרגיל לסחיבת זמן. • שהתהליך לא יזניח את חציו של העם הפלסטיני היושב בגולה, מחוץ לשטחים הכבושים. • שיהיה ברור מה היעד, מה המט־* רה שאחרי הסדר־ביניים כזה או אחו אם יכנס אש״ף לתוך מלכודת שתו־צב על־ידי הישראלים והאמריקאים, בצורת בחירות לא־ברורות בשטחים, תוך הפסקת האינתיפאדה, הוא עלול להפסיד את כל עולמו במחי צעד אחד.
גליון 2143 (27 בספטמבר 1978), עמוד 17

וסאדאת היש על סלע ל ח לו מו של אל־סאדאת נראית מצריים של מחר * 1כארץ משגשגת, נינוחה, המנהיגה את העולם הערבי כאם טובה, כשהיא דואגת לשלום כל הילדים, וביכללם הבן הסורר והפגוע, העם הפלסטיני. בחלומו של בגין נראית מדינת־היהודים של מחר, החולשת על ארץ־ישראל השלמה, המושכת אליה את המוני עכדישראל מכל העולנג בתמונתו של אל־סאדאת, מופיע מרחב גדול ומסודר, שיש בו מקום גם לישראל וגם לפלסטין. … לאחר-מכן ויתר אל־סאדאת על המילים המקודשות ״הגדרה עצמית לעם הפלסטיני״ ,הסכים באסואן עם הנשיא קארטר להסתפק ב״השתתפות הפלסטינים בקביעת גורלם״ — נוסח מעליב, שפגע בלב כל פלסטיני לאומי.
גליון 1685 (17 בדצמבר 1969), עמוד 5

גם ענין זה לא נוצל, עד שהגענו למלחמה, ומיד עם הנצחון האדיר של צה״ל נפתחת הדרך להסדר ישיר בינינו לבין העם הפלסטיני. קמה ועדה מתוך מנהיגי פלסטין אלה, וביקשו לבוא במשא־ומתן עם ישראל, כדי לפתור את הבעיות. … הרשו לי גס לברן את אותה קבוצה, שבראשה עימד עזיז שחאדה, אשר לא נואש מאז 1949 ועד היום, למען הביא למשא־ומתן לשלום בין ישראל לעם הפלסטיני. תבקש ההסתדרות ממשלת ישראל לפתוח במשא־ומתן ישיר עם נציגי העם הנמצאים איתנו, למען שלום והבנה.
גליון 1705 (6 במאי 1970), עמוד 21

אולם על מה לדבר ז הרי גולדה מאיר טוענת, כי לדעתה לא קיים עם פלסטיני, שירושלים אינה נושא למיקוח, שעזה אינה נושא למיקוח, שהגולן אינו נושא למיקוח, שחברון ובית״לחם אינן נושא למיקוח, שקלקיליה וטול-כרם אינן נושא למיקוח. … כמה שבועות לפני כן הכחישה את עצם קיומו של העם הפלסטיני **.זה נובע מן ההגיון הישראלי הישן- נושן — סיפוח שטחים, חיסול האוכלוסייה.
גליון 1714 (8 ביולי 1970), עמוד 16

במסיבת עתונאים משודרת, ביום ר,־21 ביוני, נשאל יוסט אם אין החלטת מועצת־הביטחון משנת 1967 פסולה, בגלל התעלמותה מהעם הפלסטיני. השיב יוסט :״איני סבור כי ההחלטה פגומה מבחינה זו. … שאלה ז אין מתיי חס ת הממ שלה (האמריקאית) ל מנ היגו ת העולה של העם הפלסטיני? האם אתה מ תכונן לקיים מגע עימם ב שלב כל שהו של בי קו רן בבריטניה?
גליון 1713 (1 ביולי 1970), עמוד 39

אני חו שב שאתה צריך ללמוד את אורי אכנרי: כ שאג מור את הנאום, אני מוכן מעל הדוכן לתת לן שיעור ת מ צי תי ב היסטוריה של העם הפלסטיני. היו״ר צבי צימרמן: לזה אינני מסכים. … אורי אבנרי: אפילו היה זה נכון (ואפ שר להתווכח על־כך הרבה, אבל אפילו היה ז ה נכון) — אתה אומר שיש עם פלסטיני מאז 7ו . 19 זה מספיק ב שביל עם.
גליון 2159 (17 בינואר 1979), עמוד 15

לרוב נועדו לצורכי תעמולה בלבד. אומנם מנהיג העם הפלסטיני בשנות המנדאט היה האג׳ אמין אל- חוסייני, שנשא בתואר דתי (מופתי — מומחה לחוק דתי) ,אך הוא היה אישיות פוליטית מובהקת. … חיילי השאה בדיכוי הפגנה הארץ שהולידה את כורש — ן * ץיש -,אי וחעדדם העיב• קיים סיכסוך עמוק ,׳שמקורו בהתנגשות ההיסטורית בין הציונות והעם הפלסטיני. זהו סיכסוך מדיני, רציונלי, על ארץ ש־ישני הצדדים רואים בה את מולדתם, ושכל י י דייו מוקדם מי׳ לו״וו-ו את סלו* ׳ ע המשמעות של המתרחש כעת באיראן, או לנסות להינביא מה עומד לקרות שם.
גליון 2353 (6 באוקטובר 1982), עמוד 68

הן עשו רושם עצום גם בעולם הערבי ביכלל, ובעם הפלסטיני בפרט. עוד בהיותו בביירות הנצורה׳ בראיון עימי העלה יאסר ערפאת על נם את הפגנות־השלום בישראל. … הוא חזר על כך בדמשק, אחרי הטבח, בראיון שהעניק לעיתונאי צרפתי, והוסיף כי ״העם הפלסטיני לא ישכח לעולם את גילויי הסולידריות האלה.״ אבו־צאלח, חבר הנהגת פת״ח וחבר המיפקדה הראשית של הכוחות המזויינים שד אש׳׳ף, אסר השבוע :״אחרי הטבח בצברה ובשאתילא, התגובה הראשונה שדי היתה שלעולם לא יהיה ניתן עו ד לגשר על פני התהום כין שני העמים.
גליון 2385 (17 במאי 1983), עמוד 11

סרטאווי היה משוכנע(בצדק, לרעתי) שהרוב העצום של אוכלוסיה זו תומך בקו המתון, מפני שהוא רואה מדי יום במו עיניו את התגשמות המזימות של מנחם בגין, ויודע שלעם הפלסטיני אין זמן. סרטאווי קיים קשר הדוק עם כמה אישים בגדה, שתמכו בריעותיו ושהמריצו אותו להתמיד במאבקו. … אולם נדמה לי שאינני חוטא לאמת ולזיכרו, אם אנסח את הדברים כך: • ראשית: על העם הפלסטיני להתרכז בהשגת המטרה הממשית: הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה, שבירתה בירושלים המיזרחית, כמדינה עצמאית בעלת ממשלה, דגל ודרכון משלה. • שנית: במאבק למען השגת מטרה זו יש לנקוט שיטות חיוביות ולנצל כל פתח אפשרי.










