חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 501 עד 525)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2023 (9 ביוני 1976), עמוד 22

לא יהיה צורך להצהיר ב־1977 על הנכונות להחזיר את הגדה ולהיכנס למשא־ומתן עם הפלסטינים. כקיצור :״מרוויחים זמן״. ולפי האמונה התפלה, השולטת בממשלת ישראל מאז , 1967 כשמרוויחים זמן, גדל הסיכוי להחזיק בשטחים המוחזקים לצמיתות. … אין זה מירשם לשקט, אלא דאי-שקט רצוף. העם הפלסטיני לא ייעלם כתוצאה מקנוניה של מעצמות.
גליון 2136 (9 באוגוסט 1978), עמוד 25

למרות זאת, דא נשפך כמשך זמן רב דם. כעם הפלסטיני יש התנג דות עמוקה למילהמת־אחים, אולי כתוצאה מן ׳הטראומה של המרד הערבי (״המאורעות״) של כאשר שליחי המופתי, חג׳ אמין אל־חופייני, ערכו טכח ביריביו. … יעל כף המאזניים המגואלת-יבידם מונחים שיני עקרוניות: • עיקרון העצמאות שד העם הפלסטיני, באמצעות מוסדותיו הלאומיים, בנגר הגופים הפלסטיניים הפועלים בשליחות מדינות ערביות אחרות. • ׳הקו שד עראפאת, החותר להקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, לצר ישראל (וכמובן תוך הסכם עימה) ,בנגד התיזה השוללת כד פשרה והסדר.
גליון 2423 (8 בפברואר 1984), עמוד 29

־ • האם פגשתם גם ישראלים, או שהסתפקתם בפגישות עם פלסטינים? פגשנו ישראלים: עורכי־דין, עיתונאים, אנשים מהרחוב. … הסרט שלנו הוא לא על החברה הישראלית, אלא על הקונסנזוס היהודי על העם הפלסטיני. הסרט שלנו הוא על הבעייה של היהודים ועל יחסם לפלסטינים ולא על החומה שנבקעה בשנת .1967 הבעייה מועברת דרך עיניה של יהודיה כמו חנה, הרוצה לחיות בישראל.
גליון 2465 (28 בנובמבר 1984), עמוד 9

הדבר קירב את אש״ף אל הבסיס 1הטיבעי שלו — האוכלוסיה הכבושה ביגדה וברצועה. העם הפלסטיני מתחלק עתה כך: כ־ 2עד 2.5מיליון איש מחוץ לגבולות הארץ, יותר מ־ 1.3מיליון בגדה וברצועה 700 ,אלך בישראל. … מילחמת־הלבנון ותוצאותיה, פיזור הכוח הצבאי הפלסטיני והוצאת האירגון מן התיסבוכת הלבנונית גרמו לתוצאה שאריאל שרון לא חלם עליה: אוכלוסיית השטחים הכבושים מתחילה עתה למלא תפקיד הרבה יותר מרכזי בעולמו של מבחינה זו היתה משמעות חשובה נוספת לכינוס המועצה דווקא בעמאן, בטווח־ראיה טלוויזיוני מהגדה. השבוע ניתן לעם הפלסטיני בשטחים הכבושים שיעור בל־יישכח באזרחות פלסטינית.
גליון 2552 (30 ביולי 1986), עמוד 28

כשם שבגין לא קיבל את ידו המושטת של אנוור אל־סאדאת, כאשר זה הציע לו פתח להשגת שלום מלא, שלם ומקיף עם העולם הערבי והעם הפלסטיני, והסתפק בנזיד־עדשים של שלום נפרד עם מצרים, כך דחה פרס את ידו המושטת של חסן, למען ה־רוטציה. … המלך חסן היה המארח של ועידת פאס, שבה התקבלה תוכנית־השלום הערבית, וגם בוועידת״רבאט, שבה הוכר סופית מעמדו של אש״ף כנציג הבלעדי של העם הפלסטיני. הוא לא סטה ולא יסטה מהחלטות אלה.
גליון 2663 (15 בספטמבר 1988), עמוד 16

אך אם תכריז המנהיגות הישראלית על הכרה בעם הפלסטיני, בזכויותיו הלאומיות ובזכותו להקמת מדינה פלסטינית על-פי החוק הבינלאומי, במיקרה כזה יש מקום למשא ומתן ישיר עם ישראל. … לתמוך במנהיג שיגיד להם שאין עוד מקום למדיניות של לא שלום ולא מילחמה, שאין מקום למדיניות של מילחמה, שאנחנו במיזרח־התיכון וצריכים להשתלב בו, שצריכים להכיר בעם הפלסטיני, בזכויותינו ובזכותנו להקים מדינה … שמיר לא מדבר על משא־ומתן ישיר עם הפלסטינים, אלא עם ירדן ועם חלק מהפלסטינים.
גליון 2350 (15 בספטמבר 1982), עמוד 64

מייד תוכנית סבירה משלה, הכורכת ביחד את הנשמת הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני וזכותו להג דרה עצמית ולמדינה משלו, עם ההכרה הערכית כישראל, הסדרי־כימחזן נאותים, השמירה עד אחדד תה הפיסית של ירושלים, ועוד. … פאהד מכיר באש״ף כבנציג הבילעדי של העם הפלסטיני, רגן מנסה לעקוף את אש״ף ולמנות את המלך חוסיין כדובר העניין הפלסטיני.
גליון 2337 (16 ביוני 1982), עמוד 75

ואילו עם הקנאות החשוכה של גוש־אמונים המוסלמי לא יתכן שיג ושיח׳ בי מטרתו הבלעדית תהיה השמדת ישראל ומחיקתה מתחת לשמי אללה. במיקרד, שאכן יעלה העם הפלסטיני על דרך הזעם והנקם, יש לצפות למערכה עולמית של טרור, שתאפיל על כל גילויי־הטרור שהיו בעבר. … יתכן שתהיה לכך השפעה מבריאה על עם־ישראל, כשם שיתכן כי תהיה לכך השפעה מבריאה על העם הפלסטיני. שני העמים עשויים להתפתכח ולעלות על דרך השלום.
גליון 2526 (29 בינואר 1986), עמוד 11

שימעון פרס עומד לשכנע אותם, או־טו־טו, שאש״ף זה האסון של העם הפלסטיני. שהטרור אינו תוצאה של הבעיה הפלסטינית, אלא להיפך, הבעיה הפלסטינית היא תוצאה של הטרור. … אך להיכנס להרפתקה זו כלי אש״ף, שכד העולם הערכי מכיר כו ככנציגו ת הכלעדית והמוסמכת של העם הפלסטיני — הרי זה טירוך. (אין זה רק עניין של הכרה פורמלית.
גליון 2547 (23 ביוני 1986), עמוד 34

— מיפגשים (המשך מעמוד )16 לפי רוח הדברים של אבן: משא־ומתן עם אש״ף על בסיס זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני. ח״ב יצחק ארצי הציע להחליף מילה, הוכנסו כמה שינויים זעירים, איש לא עירער על־תוכן הדברים. … הסכם זה מדבר על שלום וזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני במיסגרת קונפדרציה ירדנית־פלסטינית. • אש״ף מוכן לנהל משא־ומתן עם ממשלת ישראל במיסגרת ועידת- שלום בינלאומית. • אש״ף מעוניין להרחיב את מעגל הדו־שיח ולשתף בו חוגים ישראליים נוספים, כדי להכשיר את האווירה לשיחות־שלום.
גליון 2717 (27 בספטמבר 1989), עמוד 9

בבחירות לכנסת ה־ , 12 בראשית מדינת־ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, השנה, איבד המערך חמישה מנדאטים. יחד ולהפריד בינה ובין העם הפלסטיני, שלגבי עם ר״ץ, מפ״ם ושינוי איבד הגוש ה״שמאלי״ קיומו לא נותר עוד ספק. … הגוש הימני מילואים, ששרת שבוע אחד בגדה או ברצוכולו שמר על כוחו במדוייק, אף שהליכוד עה, ירע כי העם הפלסטיני חי וקיים. מבחינה עצמו ירד במנדאט אחד.
גליון 2118 (5 באפריל 1978), עמוד 55

בחרנו בדרך זו, כאקט חד־פעמי, על רקע קשר השתיקה של המימסד הישראלי על כל אגפיו, מימין עד שמאל, לנוכח הזוועה שהתרחשה בדרום לבנין ואשר העולם כולו עומד המום ממנה ולנוכח הדיכוי הגובר של העם הפלסטיני בשטחים הכבושים. הת שובה ה א מי תי ת והי עילה לטרור אינ הבהתחס דו ת הצבועה, בה חזינו ו או ת ה שמענו בזירו ת ״ שמאליות״.
גליון 1078 (28 במאי 1958), עמוד 14

מטרת אל־שוזא, כפי שהסתבר, מדברי -העדים, היתה למנוע הקמת המועצה המחוקקת בעזה, אשר הוצגה על־ידי המצרים כגוף עליון של העם הפלסטיני כולו .״אם היה מצליח במזימתו,״ קרא התובע ,״לא היה כיום לעם הפלסטיני גוף מוסמך, שינהיג אותו במאבק.״ בולם מוקיעים, אכל שלוש פעמים במשך ניהול המשפט הארוך ביקש ,הנאשם את רשות הדיבור.
גליון 1603 (22 במאי 1968), עמוד 9

מביעים את דעתם לא רק שרים וחברי־כנסת, ולא רק אישים כמו יצחק רבין (נגד סיפוחים מפליגים) וחיים בר־לב (למען הסדר עם הפלסטינים) .גם אנשים פשוטים. כל אדם בישראל מתחבט בשאלות אלה. … הוא מוכן, כנראה, לאבד את כל יוקרתו בשטחים המוחזקים, לחזות בחורבן ההישג הגדול ביותר של חייו, ובלבד שלא להרגיז עיתון פלוני, או חוג אלמוני, העשויים להפריע לו במירוץ הקדחתני אל השלטון. הידברות בקרב בני העם הפלסטיני, שתדחוף אותם לידי אל־פתח או לידי חוסייך.
גליון 1602 (15 במאי 1968), עמוד 9

וכיוון שאתה מזכיר בעיתונך את יחסי עם עמוס קינן, אני מזכירה לך שהיה זה בדיוק עמוס קינן שקרא באוזני את מאמרי ״העולם הזה״ על מצב הערבים בישראל, ואת דברי התנועה השמית — אשר תבעה את חיסול חוקי־החירום ואת זכות ההגדרה העצמית לעם הפלסטיני. איני סבורה שאף אחד מן החותמים חתם, כדבריך, בהשפעתו של שמעון צבר. … רואה אתה, אם תישמע להיגיון הזה, גם אתה ״חסלו״ (ואני לא מסוגלת לגעת במילה הזא ת אלא במלקחיים) .חסלו של מדינת ישראל, משום שאתה נאבקת למען זכות הגדרתו העצמית של העם הפלסטיני. אתה רואה ו מי שחודר לנתיבי־התעמולה הגסים — שוב אינו מסוגל לסגת.
גליון 1599 (24 באפריל 1968), עמוד 11

הוא הגיע למסקנה, ששום ממשלה ערבית אינה מסוגלת — אי אינה מעוניינת — לעזור לעם הפלסטיני; שכולן מוכנות להשלים עם קיומה של ישראל. לכן, אם רוצה העם הפלסטיני להינצל, עליו להפר אח השקט ולפתוח במלחמה נגד ישראל, ך* וא החל מארגן סביבו חוגים קטנים של פליטים, עזר } | לייסד ירחון אידיאולוגי בביירות ואסף תרומות לקיומו.








