חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 426 עד 450)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2227 (7 במאי 1980), עמוד 15
ביום־האדמה פתחו כוחות־הביטחון של ממשלת־רבין באש על ערבים אזרחי-ישראל, וההרג חישמל את כל העם הפלסטיני. בגדה המערבית החלה שורה של הפגנות גדולות, שבמהלכן ירו כוחות־הביטחון ״באוויר״ והרגו גברים ונשים, נערים ונערות. … התוצאה היתה כלתי־נמנעת, והיא היתה ברורה מראש לכל מי שאינו כסיל מוחלט : התחלת המרד המזויין שד העם הפלסטיני כשטחים הככושים. ברצועה היתה אמנם התלקחות, אך היא דוכאה במסע ברוטאלי של טרור־נגדי, בניצוחו של אריק שרון, שהוכיח את עצמו כטרוריסט מוכשר יותר מאשר החובבנים המקומיים.
גליון 2211 (16 בינואר 1980), עמוד 15
כי הפלסטינים הם בחזקת ״טרוריסטים״ ו״בלתי-אחראיים״ ,ואש״ף הוא פשוט אירגון של קיצוניים, שאינם מייצגים את רוב העם הפלסטיני, אם אמנם קיים עם כזה... סעיד נותן דוגמות איו״ספור לתופעה הקיימת ב- אמצעי־התיקשורת האמריקאים, שבח פונים לדוברים ישראלים כשהמדובר בעמדה ישראלית אן כשהמדובר בפלסטינים מראיינים ״מומחה לבעיות המיזרח התי כון״ ,שהוא אמריקאי או ישראלי. … הוא מדגיש כי בימינו העם היהודי מורכב מ״אלה שהתגברו על הגורל הטרגי ביותר שנגזר אי-פעם על עם כלשהו ״,אן אינו רואה בגורל טרגי זה הצדקה לנישול העם הפלסטיני. (המשך בעמוד )46 ד״ רבנימיוביתהלח מי * ,חפה סעיד חווה על בשרו את חוויותיו של כל ערבי, וערבי פלסטיני, בארצות-הברית במשן 20 השנים האח הדוקטור בית־הלחמי הוא מרצה באוניברסיטת חיפה, בחוג לפסיכולוגיה, השוהה עתה במישיגאן, ארצות־הברית, בשנת שבתון.
גליון 1721 (26 באוגוסט 1970), עמוד 19
כרגע, ביכולתי לומר רק זאת: לאחר שיחדור השטחים הכבושים, יהיה על העמים הפלסטיני והירדני — בין ממערב לירדן או ממיורח לו — להחליט על גורלם. … עד שהעם לא אמר דברו, מתוך חופש, אינני יכול לנבא מה תהיה החלטתו. מה שברור הוא, שהקשר בין העמים, הפלסטיני והירדני, ימשני עברי הירדן, היה תמיד הדוק, ונתהדק אף יותר ׳מאז מלחמת יוני .1957 אין לי ספק. … כל זה בא על רקע הודעתו של ויליאם רוג׳רם עצמו, לפני שלושה שבועות, שכל הסדר־שלום חייב להתקבל לא רק על דעת כל הממשלות במרחב, אלא גם על דעת ״כל העמים, ובכלל זה העם הפלסטיני.״ היתר, זאת ההברה הרשמית הראשונה מצד הממשלה האמריקאית ביישות פלסטינית נפרדת.
גליון 1724 (16 בספטמבר 1970), עמוד 18
למיטען הזה הוסיפו אנשי־השמאל של ביירות את תפיסת־החיים המרכסיסטית, את סיסמות מילחמת־המעמדות. התוצאה: תורה האומרת כי על העם הפלסטיני בפרט, והערבי בכלל, לנהל מילחמת־שיחרור מהפכנית׳ וכי אין שיחדור לאומי בלי שיחדור מעמדי. … המרכז הביע דעתו כי תמיכת התנועה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני ובזכותו הבלתי מעורערת ל־יישות מדינית ועצמאית משלו — נותנים תוקף מיוחד לקריאה זו.
גליון 1822 (2 באוגוסט 1972), עמוד 7
* כולתי להסתפק ככך, אדוני ה7נשיא, לולא אמרת בנאומיך כי אתה מעמיד שני תנאים להסכם־שלום עם ישראל: החזרת כל השטחים הערביים, שנכבשו על־ידינו במלחמת ששת־הימים, והחז רת הזכויות החוקיות של העם הפלסטיני. אילו חיברתי את הנאום, היו הדברים נשמעים, בערך, כך : דוני הנשיא, שמענו בהתרוממות ^ הרוח את החלטתך האמיצה לצוות על היועצים הסובייטיים לנטוש את האדמה המצרית. … לפיכך אני מבקשת ממך להבהיר בקווים כלליים מ הו הפיתרון לבעיית העם הפלסטיני, הנראה לך. אם כוונתך היא להקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצו עת-עזה, מחוץ לגבולות הסופיים שד מדינת־ישראל, כוודאי לא נתנגד לכך.
גליון 1768 (20 ביולי 1971), עמוד 15
זו היתד, גם השעה לנקיטת יוזמה מדי נית כלפי העם הפלסטיני, כדי להוכיח לו שהוא יכול להשיג את עצמאותו רק לצידה ובעזרתה של ישראל. מחוות של נדיבות ורוחב־לב בשעה כזו כלפי העם הפלסטיני, היו זוכים עתה לתגובות כפי שלא היו זוכים להם מעולם.
גליון 1942 (20 בנובמבר 1974), עמוד 11
או שהנציגים הריעו לאדם המייצג בעיניהם את העם הפלסטיני, וביקשו בדרך זו להביע את אהדתם לקורבן של טרגדיה היסטורית, הזועקת לפיתרון. … עלי להגיד שישראל אינה מתנגדת לשאת ולתת עם כל מנהיגות פלסטינית שהיא, בתנאי שזו תכיר בישראל ותשאף לדו־קיום עיסה. עלי להביע אהדה לטרגדיה של העם הפלסטיני, ולהביע רצון טוב לעשות את הכל למען פיתרון צודק ומהיר.
גליון 2053 (5 בינואר 1977), עמוד 20
אך חלק־הארי של השיחות היה מוקדש לבעיות מעשיות וקרובות יותר: איך לשכנע את דעת־הקהל הישראלית שלא ייתכן שלום בלי הפלסטינים — ושייתכן שלום עם הפלסטינים? איך לשכנע את דעת־הקהל הפלסטינית כי ישראל תכיר בקיומם ותסכים להקמת מדינתם, אם הם יוותרו על הדוקטרינות הקיצוניות שציינו את אש״ף בתחילת דרכו? … קשה היה לדרוש מן הצד הפלסטיני לפרסם מיסמך, המכיל הכרה הדדית, כאשר מצד אחד חתומה עליו ההנהגה הרישמית של העם הפלסטיני, ומן העבר האחר אנשי־ציבור אופוזיציוניים. … כצד הישראלי הופיעו * בשבוע שעבר טען עורך ידיעות אחרונות, נוח מוזס, כי ההדלפות שפורסמו בעיתונו, על־ידי שלמה נקדימון, היו הי סקוף העיקרי של העיתונות בשנת .1976 כמיקרה בזה היה נוצר מצב שבו ההנהגה הפלסטינית מבירה כישראל — מבלי שההנהגה הישראלית מבירה בעם הפלסטיני. בעייד. שנייד. טמונה במיבנהו של אש״ף.
גליון 1933 (15 בספטמבר 1974), עמוד 13
הם היו שניים: החזרת האדמות שכבשה ישראל במילחמת ששת־הימים׳ והחזרת ״הזכויות החוקיות״ של העם הפלסטיני. במהלך השנה התגבשו פרטי היעדים הערביים יותר מאשר אי־פעם, בעיקר בהשפעתו של אנוואר אל־סאדאת. … ברור לחלוטין כי המצרים שואפים להקמת יחידה מדי נית פלסטינית, שהקמתה תשחרר אותם סוף־סוף מן ההתחייבות ההיסטורית כלפי העם הפלסטיני. במישהק הפנים־ ערבי לא הושגה הכרעה סופית בין מדינה פלסטינית עצמאית ונפרדת בגדה המערבית וברצועת־עזה, ובין חטיבה פלסטינית המשולבת איכשהו בירדן.
גליון 2093 (12 באוקטובר 1977), עמוד 26
אתם עלולים להמיט אסון על המרחב, על העולם, וקודם כל על העם הפלסטיני עצמו! מישאדית היא: דברו נדטפה כרודה ככד האפשר. … אני תומך בדבריהם ׳של משתתפים אח רים בכנס, שהציעו לכם להקים לאלתר מדינה פלסטינית זמנית, שתוכל לדבר באופן ברור בשם העם הפלסטיני. אני מציע לסיים כנס זה כנימה שד אופטימיזם.
גליון 2465 (28 בנובמבר 1984), עמוד 10
הוא הציע דרך זו לאש״ף(מבלי לפרט את הדברים) ,והשתמש במושגי־הצופן המקובלים :״שלום תמורת שטחים״ ,״גורל משותף״ ועוד. בסיכום אמר לנבחרי העם הפלסטיני: אם אתם רוצים לעלות איתי על דרך זו, ניאבק ביחד. … בעמאן הוכח כי אש״ף חי וקיים: כי הרוב העצום של העם הפלסטיני, בשטחים הכבושים ובפזורה, מאוחד סביבו: כי מנהיגותו האישית של ערפאת מושרשת עמוק בעם: וכי קיים קונסנזוס לאומי רחב מסביב למדיניות־השלום שלו.
גליון 2529 (19 בפברואר 1986), עמוד 5
בפיתרון הסופי, כך אמר, יש לקחת בחשבון את ״הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני״. זה נשמע יפה, אבל לא היה בכך שום חידוש. … אילו קיבל אש״ף תנאים אלה, היה מוותר למעשה על זכותו לייצג עם העם הפלסטיני, והיה מכיר בישראל, מבלי שישראל ו/או ארצות־הברית יכירו באש״ף ובזכות הפלסטינים להגדרה עצמית.
גליון 2513 (30 באוקטובר 1985), עמוד 28
(ראיון זה מבהיר לחלוטין שאין כל יכולת לישראל לחיות בשלום, אם אבו־נידאל ואנשים כמוהו יצ ליחו להשתלט על העולם הערבי והעם הפלסטיני. שלילתו את עצם קיומה של המדינה, בכל צורה שהיא, היא מוחלטת. … כשהבריטים רצו להנהיג ״יד קשה״ נגד הישוב היהודי, הם שלחו לרחובות הערים את צנחניהם, שנודעו אז בשם ״כלניות״ .היום שולחת ישראל את צנחניה, הכלניות שלה, כדי לשלול את חרויות־האדם וזכויות־האזרח מהעם הפלסטיני. מנהיגי־ישראל, שסבלו בשעתו מהיד הקשה הבריטית, לא למדו את הלקח, ומפעילים היום אותן השיטות נגד העם הפלסטיני.
גליון 2661 (31 באוגוסט 1988), עמוד 7
הוויכוח האמיתי, בשעה זו, הוא על כן בין שתי תפיסות: .מהצד האחד — זו המאמינה כי ישראל יכולה להמשיל ולהחזיק בשטחים הכבושים, ובהם מחצית העם הפלסטיני, ולהישאר מדינה יהודית ודמוקרטית. … אנחנו מחזיקים בשטחים כבושים, שבהם חיים מיליון וחצי בני־אדם, ערבים המגדירים את עצמם כעם הפלסטיני. מי שרוצה להחזיק בשטחים האלה, ולשמור על מדינת-ישראל כעל מדינה יהודית, מגיע אוטומטית לרעיון הגירוש. … ,אינה יכו מאת בוויכוח הזה יעמדו זה מול זה שני הפיתרונות: שלום עם הפלסטינים, תוך מסירת השטחים הכבושים לידיהם, או גירוש הפלסטינים, תוך החזקת השטחים האלה בידי ישראל.
גליון 2588 (8 באפריל 1987), עמוד 6
היה טעם בפילוג אש״ף כאשר קיווה ערפאת שבעזרת ההסכם שלו עם חוסיין הוא מסוגל להגיע לפיתרון מדיני של הבעיה הפלסטינית( .כלומר: משא־ומתן בין ישראל ואש״ף, הכרה אמריקאית־ישראלית בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני, הסכמה להקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה). … פלסטינית, ואין להכיר בה בשום תנאי שהוא 242( .אינה מכירה בקיום העם הפלסטיני, ומדברת רק על ״פליטים״). דיעה זו תתקבל על־ידי הכל.
גליון 2579 (4 בפברואר 1987), עמוד 6
אין אמת בדיווח כאילו ביטלה הוועידה את ההסכמה להחלטה .242 היא קבעה דבר המוסכם מזמן על כל מדינות־ערב: שאין לקבל את 242 לבדה, אלא שיש להוסיף עליה את ההכרה בזכות העם הפלסטיני* להגדרה עצמית. ההחלטה — 242 שהתקבלה בשנת — 1967 התעלמה, כידוע, מעצם קיומו של העם הפלסטיני.
גליון 2703 (21 ביוני 1989), עמוד 53
יוצרי התוכנית התעלמו מהעובדה שמיל־חמת 48׳ לא יכלה היתה להיות המילחמה האחרונה. כאשר כל העם הפלסטיני היה בגולה, כשבליבו חלום נואש לשוב אל הבתים שנותרו מאחור. … גם אחרי התוכנית לא יבינו הישראלים את זעקת הייאוש של העם הפלסטיני :״ראחאת פלסטין״. אריארהרברר לא מבין.״ קצין־חינור ראשי, בתכנית־החינוך שלו, לא ענה על השאלה.
גליון 2683 (1 בפברואר 1989), עמוד 18
(המשך מעמנד )5 הם בישרו אמת חדשה, מבחינה פלסטינית: שישראל קיימת, שהפכה חלק מן המציאות. שפיתרון בעיית העם הפלסטיני מחייב שלום עם ישראל. שיש בישראל כוחות יקרים, בעלי־ברית טיבעיים לבניית עתיד משותף. … אבל הם זרעו את הזרע הנכון, חת־שובה הנכונה על האתגר העומד לפני העם הפלסטיני. במרוצת השנים נבט הזרע הזה בליבם של מיליוני פלסטינים.
גליון 2373 (23 בפברואר 1983), עמוד 62
הוא יכול להתבייש, בגין, ככה לדבר. ערפאת מוצאו מהפלסטינים, ואת העם הפלסטיני אנחנו הולדנו, ואני מאמין ש־סיפוח הגדה הכבושה וחבל עזה אינו אלא הרס המדינה הציונית … • אתה נמצא כארץ ככר 75 שנים. אתה מכיר את העם הפלסטיני עוד לפני שהפך לעם של פליטים. … • כנוסף לאותו מיכתב הקורא לאריק שרץ להיות שגריר בזאיר, אתה מפרסם דפי יומן אישי, וכו אתה קורא לא אחת לדכר עם הפלסטינים. לדבר כן, אבל לא לרוץ אחריהם כפו אורי אבנרי ומתי פלד וד״ר ארנון.
גליון 2537 (16 באפריל 1986), עמוד 16
כשם שאנחנו תומכים בזכותה של ישראל לביטחון בגבולות המוכרים על־ידי חברת העמים, כן אנחנו תומכים במדינה לעם הפלסטיני, כדי שיהיו להם חיים ממלכתיים עצמאיים. … אך לא זה בלבד שממשלת רגן אינה מקיימת קשרים עם הפלסטינים, אין היא באה בקשרים גם עם הסורים, עור אומה הגובלת בישראל. … איך היית פותר בעיה ג׳קסון: עניין העצמיות והממלכתיות של העם הפלסטיני הוא גרעין הבעיה המיזרוד תיכונית, כפי שאנחנו מכירים אותה.
גליון 2135 (2 באוגוסט 1978), עמוד 14
במיוחד עכשיו, כשהליכוד מת כוון להעביר חוק פאשיסטי שיעניש את כל המגינים על זכויות העם הפלסטיני. ד״ר טריסטן טרודרפז, ירושלים קפיטול-סיגריה עם אופי למעשן הרציני לשירה, מלאה, מספקת.
גליון 1598 (17 באפריל 1968), עמוד 18
הצורה היחידה שכה תובל ישראל למנוע לחץ אמריקאי-סוכייטי משולב בזה, היא להגיע כעצמה להידברות ישירה עם העולם הערכי על־יידי הידברות עם העם הפלסטיני. אולם דווקא לפיתרץ זה אין אך תומך גלוי אחד בממשלת ישראל, למרות שהשר משה דיין השמיע לא פעם רמזים בכיוון זה.
גליון 1851 (21 בפברואר 1973), עמוד 34
אם נקבל את החזון שלף, יהיה במדינה שלנו כל העם השכן. כל העם הפלסטיני שנשאר כארץ. מנחם בגין: איפה אצלך פלסטין? … העם הזה מגדיר את עצמו, על. פי הכרעתו שלו, כעם פלסטיני. כולו נמצא היום תחת שילטון ישראלי.
גליון 1700 (1 באפריל 1970), עמוד 14
הכריזו שאתם מוכנים לסגת מייד מכל השטחים הכבושים, בתנאי שלא ייכנס חזרה שום צבא ערבי. שאתם קוראים לעם הפלסטיני לקחת את גורלו בידיו ולהיוזכח שאינכם לוטשים עין על כיבוש שטחים. הכריזו שצבא ישראל לוקח איתו בחזרה רק ענף זית. תראו — תכבשו את לב העם הפלסטיני ותזכו בפרס היקר ביותר: שלום.״ ״מה זה בעצם חשוב עכשיו?
גליון 1717 (29 ביולי 1970), עמוד 11
הם לא יתירו לך לנסוע לעזה; והם לא יתירו לך להיפגש עם הפלסטינים, כיוון שכולם יושבים בכלא.״ הוא הצהיר כי כ־ 15,000 פלסטינים מוחזקים עתה בכלא סרפנד המפורסם — ״מקום גרוע מאושוויץ, כלא שניבנה בזיעת־אפם של הערבים המעונים״ — וכי לעולם לא אראה את הכלא הזה, כיוון שהציונים מסרבים להודות כי הוא קיים. … הסכנה הגדולה ביותר לפידאיון מסוגו היא יצירת קשר בין הפלסטינים בשטחים המוחזקים — שהם רוב רובו של העם הפלסטיני — ובין אנשים כמו אבנרי, הדוגלים בדו־קיום בין מדינת ישראל ומדינה פלסטינית שתקום.
