חיפוש: "העם הפלסטיני"
נמצאו 1,876 תוצאות (מציג 351 עד 375)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 1941 (13 בנובמבר 1974), עמוד 10
בעיני הערבי ברחוב, נראתה ההחלטה כאות המבשר את נצחון העניין שהוא מקודש לכל ערבי — שיבת העם הפלסטיני לבמת ההיסטוריה. הגאווה הערבית והכוח הערבי ניצחו את העולם. … עזות־המצח של ההצעות היכתה אותם בהלם• נציג אש״ף תבע לא רק להכיר באש״ה כבנציג ״הבילעדי״ של העם הפלסטיני, כפי •טהיה צפוי, אלא גם להכיר בו כמפורש כבעל השילטון על כל שטח משטחי פלסטין שישוחרר מידי ישראל.
גליון 1916 (22 במאי 1974), עמוד 22
החזית הדמוק• ראטית עצמה, בתנועה אותנטית שמטרתה לעשות צדק עם הפלסטינים. פעולות-טרור באלה יביאו רק לניכור דעת־הקהל העולמית, העשוייה לשמש גורם עיקרי בהשגת הצדק עכור העם הפלסטיני. ארבע: בגנותנו את גל־הטרור האחרון משני הצדדים, ברצוננו לעמוד גם על תמיכתנו בעם הפלסטיני בישראל ומחוצה לה. תביעתם לחוק־שבות, שייושם גם לגביהם — צודקת, ויש לבוא לקראתה.
גליון 1940 (6 בנובמבר 1974), עמוד 30
כל מי שסבור שאפשר עכשיו לטעון שאש״ף לא נבחר כחוק, ושאינו מייצג את העם הפלסטיני, משתעשע במיש־חקי־סרק. העולם יצחק לשמע טענה כזאת, כשהיא באה מפי ישראלים. … י ״ ת: אי-אפשר לטפל בפעייה הפלסטינית, מבלי להכיר כזכותו של העם הפלסטיני להקים מדינה לאומית חופשית משלו בגדה המערבית וכרצועת-עזה.
גליון 2094 (19 באוקטובר 1977), עמוד 22
ך |\ 1ן ״ראו, ראו — מצאתי את \ 1י 1הזכויות החוקיות של העם הפלסטיני !״ אומר ג׳ימי קארטר בקארי־קטורה זו של פולקסקראנט ההולנדי. • האירגון ימשיך לטעון כי אינו משתתף בז׳נבה, ועל כן אינו מכיר בוועידה … אש״ף יוכל לטעון כי הסדר זה אינו סופי, ושיש צורך במשא־ומתו נוסף ונפרד, הפעם עם אש״ף עצמו, כדי להגשים את ״הזכויות החוקיות של העם הפלסטיני״. לשון אחרת: אש״ף ייכנס לוועידה בלי כל סיכון משלו, ובלי כל תשלום, כשכל האופציות תהיינה פתוחות לפניו.
גליון 2018 (5 במאי 1976), עמוד 18
אגנרי ז בדכרך על פלסטינים, אתח מתכוון ל־ אש״ף ז קרייסקי: לא, בכך אני מתכוון לעם הפלסטיני, שבוודאי תהיה לו נציגות מגוונת מאד, אם תינתן לו הזדמנות אמיתית לבחירתה. … השאלה המתעוררת היא, כיצד ייוצג העם הפלסטיני? התשובה על כך תהיה ־שונה בתקופות שונות• כיזם עדיין אומרים לפלסטינים: לעולם לא אש״ף ! … א בנ רי ז אילו חיית במקומו של יצחק רנין, כיצד חיית נכנס למשא״ומתן עם הפלסטינים ז קרייסקי: אתה חוזר ומעמידני במצב לא״נוח, ב־העמידך שני ראשי־ממשלה זה לעומת זה.
גליון 2300 (30 בספטמבר 1981), עמוד 5
נוסיף לכך את האמור ב הסכמי קמפידייוויד על הזיקה ש בין העם הפלסטיני לגדה המערבית ולרצועת עזה, והמסקנה ברו רה: מדינה פלסטינית בחבלים אלה. … צבי מרום, רמת־השרון שר מודעי שנה בלי תיק דה: כמגילת העצמאות של מדינת״ישראל יש הברה בזכותו של העם ה פלסטיני למדינה משלו המדובר בפיסקה :״זוהי זכותו הטיבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית״ .מכאן נובע שלכל עם ועם, כולל העם הפלסטיני (אלה העמלים להוכיח שלא קיים עם כזה טורחים לשווא), יש זכות לחיות במדינה ריבונית גמיכתבו סיפר הקורא יצחק סובול על ״בירכת הגומל״ שברך הח״ב מ- מפ״ם ליד הכותל, על״פי עצת יעקב חזן, לאחר שניצל בנס מהפגזה ב- (״העולם קריית״שמונה הזה״ )2296 ובכן: כפתור ופרח !
גליון 2300 (30 בספטמבר 1981), עמוד 43
בדרך ארוכה של מחשבה ולימוד הגיע למסקנה כי האינטרס הלאומי העליון של העם הפלסטיני מחייב את הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת־עזה, ושיש להשיג זאת במערכה מדינית, ב- שיתוף־פעולה עם שוחרי־השלום הישראליים. … הביטאון הרישמי של פת״ח, פלסטין ׳אל־תורוז, פירסם מאמר עקרוני של סרטאווי, בלי ספק באישורו של ערפאת עצמו, ובו קבע כי קיים עתה בתנועה הציונית גורם חיובי, המוכן לשלום עם העם הפלסטיני. מייד לאחר מכן הודיע ערפאת עצמו, אף הוא בביטאון ערבי חשוב, כי הוא מקיים דו־שיח עם של״י וגורמים ישראליים אחרים, הידועים כציוניים.
גליון 2245 (10 בספטמבר 1980), עמוד 44
הדבר מפליא שיבעתיים, לאור התנאים המייוחדים שבהם פועלת ה תנועה הפלסטינית, כאשר מחצית העם הפלסטיני חי תחת כיבוש צבאי ישראלי, וכימעט כל האחרים חיים בפזורה, תחת דיקטטורות זרות, חשדניות ולרוב עוינות. אף חלק אחד של העם הפלסטיני אינו יכול לקיים בחירות חופשיות, לערוך דיון לאומי ולקבל החלטות באופן חופשי.
גליון 2417 (28 בדצמבר 1983), עמוד 6
מה שאירע השבוע היה פריצת־דרך כטראטגית, מעשה העשוי לשנות מן היסוד את מעמדו של העם הפלסטיני ואת מצב אש־׳ן. הסיכון היה גדול מדי. … בן־לילה נוצרה מציאות אחרת. ענייני העם הפלסטיני, שנראו לרבים עוד לפני שבוע כאילו הם מצויים בשפל המדרגה, זינקו מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.
גליון 2435 (2 במאי 1984), עמוד 25
• ממשרה נוסטינית זמנית ך* בר אחד בטוח לגמרי: אבו־עמאר(יאסר ערפאת) הוא כיום המנהיג הבלתי־מעורער של העם ( הפלסטיני. סמכותו הלאומית והבינלאומית חזקה יותר מכפי שהיתה אי״פעם. היוקרה שצבר במצור של ביירות ובקרב על טריפולי, ההתייצבות הברורה של המוני העם הפלסטיני באשר הם שם מאחוריו — כל אלה ביצרו את מעמדו.
גליון 2456 (26 בספטמבר 1984), עמוד 36
בעיית מעמדם של אזרחי־ישראל הערביים. בני העם הפלסטיני. עלתה על הפרק בכל חריפותה. על רקע זה הולידה תשמ״ד ש תי תופעות פוליטיות, שחדרו לכנסת ה־ ,11ו שהציעו שני פיתרונות רדיקליים הפוכים. … העומדים על זהותם הלאומית הפלסטינית אך השואפים להשתלב בחייה של מדינת־ישראל על בסיס של שיווי-ון, והיהודים ההומאניסטיים, השואפים להקים במדינה מישטר דמוקרטי, שיוויוני וחילוני, ולהגיע להסדר־שלום עם העם הפלסטיני. לרשימה המתקדמת, שזכתה בשני מנדאטים בכנסת, פיתרון ברור לבעייה: י שראל תהיה למדינה רמוקרטית־חילונית כמו כל מדינה מערבית.
גליון 2395 (27 ביולי 1983), עמוד 69
.ת ס רי טי של אש־ף (המשד מעמוד 131 רבית וברצועת־עזה, והתפתחות זו עלולה להוביל לגירוש המוני של העם הפלסטיני משטחים אלה. סוריה מנסה להשמיד את ישותו המדינית העצמאית. … יאסר ערפאת מסמל את כל התכונות האלה, ובזה סוד כוחו. הסורים ודומיהם יכולים לפגוע בעם הפלסטיני פה ושם, להזיק ולעצור — אך לא לאורך •העווהמתוס ^ תכן שמעז ייצא מתוק. … סביר יותר להניח כי פרישתם של כל הקיצוניים, הסוכנים של סוריה ולוב ואישי־הסירוב הקנאיים, תאפשר סוף־סוף לרוב הדומם באש׳׳ף ובעם הפלסטיני לתת לערפאת את יפוי־הכוח הדרוש כדי לנהל מדיניות־שלום העולם הזה 2395 גיסתו של ואש הע־ו״ה טוענת נביוז־המישנם שווא ובעלה עשו קנוניה כדי שוא לשלם לה עושת ך* שערוריות רודפות את 1 1ראש־עירית ראשידלציון, עורך הרץ חנניה גיבשטיץ.
גליון 2536 (9 באפריל 1986), עמוד 10
זהו צעד אחראי לגיבוש שלום אמיתי וצודק שבו יובטחו זכויות העם הפלסטיני, הרחק משינויים, תימרונים וקנוניות.״ עיון •מדוקדק בשני המיסמכים האלה — תוך ידיעת הרקע הפוליטי, האישי והציבורי — מלמד הרבה על המחלוקת שבין חוסיין וערפאת. … הדברים רציניים מדי 242 .ו־ 338 אינן מכירות בקיום העם הפלסטיני, ומדברות רק על ״פליטים״ .אם נכיר בהן בלי־תנאי.
גליון 2662 (7 בספטמבר 1988), עמוד 15
הישג אחר היה המשמעותי ביותר: ביצור מעמדו של אש״ף, עד שהפך להנהגה הבלתי־מעורערת של העם הפלסטיני. היתה זאת מציאות ששום גורם בעולם לא היה יכול עוד השלב השלישי התחיל עם הודעתו של המלך חוסיין על הינתקותו הסופית מן השטחים הכבושים. … שום גוף אחר אף לא התיימר עוד לייצג את העם הפלסטיני, כולויאו חלקו. מה שהיה בעבר לא־אחת בבחינת מס־שפתיים הפך מציאות פוליטית חד־משמעית.
גליון 2632 (10 בפברואר 1988), עמוד 5
אש״ף סבור כי החתומים על העצומה, והכוחות הדמוקרטיים הישראליים, מביעים את רצונם בשלום אמיתי, המבוסס על צדק והמכיר בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני.״ בשדר, שאותו שלח ועד היוצרים הפלסטיניים והישראליים לספינת־המגורשים, נאמר :״ועד היוצרים החליט לקיים בחיפה, ביום שבו עתידה הספינה להגיע, קבלת־פנים כדי לקדם בברכה את הגולים בשובם. … והתומכים בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני במדינה משלו לצד מדינת־ישראל, אנחנו מעוניי־נים בדו־שיח עם אלה מבין המגורשים המעוניינים בשלום עם ישראל על בסים העקרונות הנ״ל.
גליון 2701 (7 ביוני 1989), עמוד 15
נוספה עליה מטרה שנייה: ליצור חיכוך מתמיד עם האוכלוסיה הפלסטינית, להחריף את הסיכסוך, כדי לגרור את המדינה כולה לעימות כולל, שיסתיים בגירוש העם הפלסטיני כולו מן הארץ. נגזר עליהם להתנהג בטיפשות, והם עושים זאת. … נוצרה בעולם מציאות פוליטית חדשה, שכולה לרעתם. העם הפלסטיני מהווה עכשיו גורם בינלאומי חשוב, וכוחו המדיני עולה בהתמדה.
גליון 2716 (20 בספטמבר 1989), עמוד 54
יצחק רבין הולך לוושינגטון, יצחק רבין צריך לדבר שם על משא־ומתן עם הפלסטינים, גם עם הפלסטינים שמחוץ לגבולות־ישראל. … לכל המישחק המצחיק הזה של מגורשים וגולים אין משמעות, אם מדובר על מגורש ב־ 1982 או פליט מ־ 1948 או . 1967 הוויכוח האמיתי צריך להיות — עם מי אנו מנהלים משא־ומתן — עם תושבי יש״ע או עם העם הפלסטיני? זוהי מפלתו הגדולה של שמיר. הוא ניסה ללכת לדיאלוג עם התושבים(גם אני בעד זה< — והוא הולך לנהל משא־ומתן עם העם הפלסטיני.
גליון 1867 (13 ביוני 1973), עמוד 26
סופו של טיהור זה, שלא יימשך זמן רב, שיביא שואה איומה על העם הפלסטיני בנוסח דומה לאשר נעשה בביאפרה על-ידי צבא ניגריה. מדינת ישראל תמשיך כמובן להתקיים, אולם העם הפלסטיני בתחומי ארץ־ישראל יפסיק להיות קהילה בעלת משמעות פוליטית. … אולם רוב בנינו וחיילינו ישקיטו את נפשם על- ידי אימוץ אידיאולוגיה לאומנית הגורסת פרימאט של העם היהודי על ארץ־ישראל, על־ידי דהיית כל זכות וכל מעמד לעם הפלסטיני... ״עדיין לא הגענו כמובן לשיא האפשרי הצפוי של טראגדיית.
גליון 2327 (7 באפריל 1982), עמוד 40
רוצים לעשות שלום עכשיו. עם מי י עם הפלסטינים, כמובן. לפלסטינים, כמו לנו, יש דגל לאומי. … והריני תמה. אם הדגל הלאומי של העם הפלסטיני הוא כה נתעב בעיני העסקנים של שלום עכשיו, גם כשהוא מופיע לצד הדגל הלאומי שלנו, אין מנוס מן המסקנה כי הסיסמה ״שלום עכשיו״ אינה מתייחסת לשלום עם הפלסטינים. … ומאז מנקרת בראשי שאלה: אם לא שלום עכשיו עם הפלסטינים, ולא שלום עכשיו עם הערבים (כי הערבים לא יעשו עימנו שלום ב לי השתתפות הפלסטינים) ,אז למען השם — ש לו םעכ״ש י ו עם מין חשבתי, חשבתי ומצאתי.
גליון 2320 (17 בפברואר 1982), עמוד 24
שלום כזה לא יתכן ללא השלמה ופשרה בין עמנו הפלסטיני הגדול ובין האוייב הציוני. היום הזה אני מבקש להודיע: אנחנו, איר- גון ד,שיחדור הפלסטיני, מוכנים להכיר בקיומה של המדינה הציונית, היא מדינת־ישראל, בגבולות אשר היו לה עד לחודש יוני בשנת .1967 אנו מוכנים להכיר גם בזכותה להמשיך ולהתקיים בגבולות אלה כמדינה ריבונית ועצמאית במיזרח־ה תיכון.״ כאן חדל ערפאת לרגע מן הקריאה, ביודעו היטב מהו הרושם שהותירו המילים הללו. … סוכנות־ידיעות בלתי־ידועה הודיעה בשם ״צבא העם הפלסטיני״ כי ״הבוגד ערפאת הוצא להורג ככלב.״ יום, שני .21.00 ,מטוס שני, מדגם בואינג ,707 של חברת־התעופה הסעודית, הופל מעל מידבר סיני על-ידי מטוסי־קרב שלא זוהו. … הוא נשאל על התגובות הישרא ליות, והשיב כי עדיין לא פורסמה כל תגובה רישמית של ישראל והוא בטוח כי העם בישראל מבקש שלום, וייאלץ את ממשלתו להסכים למשא־ומתן עם הפלסטינים. יזם שלישי .2^ 0 ,בביתו של ראש־הממשלה התקיימה ישיבה בהשתתפות בגין, שרון והרמטכ״ל.
גליון 2566 (5 בנובמבר 1986), עמוד 11
היו שטענו כלפינו שאם ייפסק המאבק המזויין, לא תסכים ממשלת־ישראל לעולם לוותר על שעל מאדמת הגדה והרצועה, וכמובן לא תדבר עם נציגי העם הפלסטיני. בין הסבורים כך יש פלסטינים מתונים שבמתונים, הדוגלים בפירוש בשלום עם ישראל. … גם לא עם הציבור הנחמד באיי־פיגי׳ ,שאליו שלחנו זה עתה את נשיא־המדינה. אלא עם הפלסטינים, עם אש׳׳ף. סיני בא להתווכח כאן על עצם היוזמה הנדונה. … אנחנו נפגשים כמי ששייכים לשני עמים־אויבים, כדי לפלס דרך לשלום, להפסקת המילחמה, להתפייסות, להשלמה, וממילא להפסקת הפיגועים, הקטל וההרס משני הצדדים. המילחמה בינינו ובין העם הפלסטיני אינה מילחמה רגילה בין שתי מדינות, המסתיימת במשא״ומתן שיגרתי בין שתי ממשלות.
גליון 2713 (30 באוגוסט 1989), עמוד 18
איש אינו מפקפק בכך שהערבים, אזרחי ישראל, הם חלק מן העם הפלסטיני. לעם הפלסטיני יש דגל, המבטא את זהותו הלאומית. אם נכיר בעובדה שערבי יכול להיות אזרח נאמן בישראל ובה בשעה להיות גם פלסטיני בעל גאווה לאומית, כי אז אין סתירה בין רגל־המדינה ודג ל העם הפלסטיני. הם יכולים בהחלט להתנופף, זה ל צד זה, מעל לכל בית־ספר ערבי וכל עירייה ערבית בישראל.
גליון 2145 (9 באוקטובר 1978), עמוד 27
נאפז נזאל גרם לסערה של ה־ 4ביוני , 1967 ותוך הענקת הגדרה עצמית לעם הפלסטיני. • המלך חו ס י ין דוגל מזה שנים בשלום עם ישראל, אך תובע בעקשנות את החזרת כל הגדה והרצועה, כולל ירו שלים, לערבים. … רובם אוהדים את אש״ף, ומכירים בו כבנציג הבילעדי של העם הפלסטיני. כולם חותרים להקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה.
גליון 1430 (3 בפברואר 1965), עמוד 21
במאמר ארוך שהקדיש אל־איתיחאד ליום השנה העשירי לפרוץ המרד באל־ג׳יריה, נאמר :״ההתנכרות לזכויות העם הישראלי אין בה כדי להועיל למאבק למען החזרת הזכויות של העם הפלסטיני.״ וזאת, מבלי להזכיר את מאמרו של מיקוניס. … הנדרד; עצמית עד להיסרדות * צאר הביע את הערכתו על עמדתה ^ העקיבה של מק״י במלחמה למען זכויות העם הפלסטיני. אבל היו לו כמה שאלות. למשל: במצע של הוועידות הקודמות קבעה המפלגה הישראלית שהיא תומכת בזכות ההגדרה העצמית של ערביי ישראל — ״עד להפירדות״ .בזמן האחרון, המשיך הירדני, נידמה לו כי שוב אין עמדת מק״י כה ברורה והחלטית.
גליון 1662 (9 בפברואר 1969), עמוד 12
״עלינו להיות ערים לזכותם של בני העם הפלסטיני ולמצבם הטראגי של הפליטים, בהם תלוי למעשה פיתרון ה־סיכסוך באיזור. על ישראל לעשות את הצעד הראשון לעיבוד תוכנית לפיתרון בעיית הפליטים.״ שייך אל-עטאונה גם לא היסס להסיק מסקנות מדבריו :״אם תיכשלנה שיחות הארבע — שלא באשמת ישראל — חייבים המדינאים הישראליים לפנות ישירות אל העם הפלסטיני שבתחומי השלטון הישראלי, ולפעול להקמת מדינה פלסטינית.
